הדלת של תחנת המשטרה הקטנה בקרית גת, שתמיד הייתה שוממה ושקטה, נפתחה בפתאומיות.
פקד אבריק נכנס בסערה לתחנה, ואחריו רחמים, סעיד ומומו.
הוא פנה ליומנאי, מנגב את אגלי הזיעה ממצחו במטפחת הכחולה שנחה בכיסו למקרים כאלה.
"תנעל את התחנה, "פקד על היומנאי,
"תכף כל קרית גת תתייצב פה."
ארבעתם נכנסו למשרד של פקד אבריק.
"תעשה קפה ותביא סיגריה, "אמר פקד אבריק למומו,
"ואתה סעיד, שב ותכתוב מה שאני אומר לך.
ככה תכתוב:
החשוד שלף נשק וצעק, 'תתרחקו או שאני יורה!' לפתע כיוון את הנשק וירה בליבו."
"אבל פקד אבריק, "אמר סעיד.
"תשתוק, "צעק פקד אבריק,
"תשתוק, אתה לא זוכר כלום.
תכתוב, סעיד, שזה מה שקרה.
הוא ירה לעצמו בלב.
תכתוב התאבד.
עכשיו תחתמו על התצהיר."