פרק 1
אור זהוב זרם מטה מהתקרה המקומרת אבל מליסה לא שמה לב לכך. אפילו ארמונות החווירו בחוסר משמעות כאשר הושוו להכרה שהרגע שלה הגיע.
סופסוף.
לפעמים נדמה היה שחייה הוגדרו על ידי הרגע הזה – ושעתידה ייקבע מהתוצאה שלו. רגע שהיא יכלה לקשר באופן ישיר לשנייה המפחידה ההיא כשהחזיקה את פס הפלסטיק באצבעותיה הרועדות וראתה את הקו הכחול שלא ניתן לטעות בו שאישר את הריונה.
והעולם כפי שהכירה אותו השתנה לעד.
"האם שמעת אותי, מליסה?" קולו של סטפן דקר את מחשבותיה הפורחות באוויר. "אמרתי שהמלך יראה אותך בעוד זמן קצר."
"כן. כן. שמעתי אותך," אמרה מליסה, ליבה מתחיל לפעום בחוזקה כשהרשתה לעצמה מבט קצר באחת המראות המיופות שהקיפו את הול הכניסה של ארמון זפירינטוס. היא לא היתה אישה גאוותנית – לא היה זמן לגאוותנות בחייה אפילו אם המראה שלה היה מחייב זאת. היה לה את סוג הפנים שלא היה מוציא לים אפילו לא ספינה אחת – לא כל שכן אלף ספינות. אבל פגישה עם המלך…
המלך שהיה אב לבנה!
כשסידרה את שערה הארוך והעבה בפעם המאה להרגשתה, היא קיוותה שנראתה טוב יותר מבחוץ ממה שהרגישה מבפנים. כי היא היתה חייבת להיראות במיטבה. הטוב ביותר. היא היתה צריכה לגרום לקזימירו להאמין שהיא היתה שווה משהו. שהיא התאימה להיות האם של ילדו. מחליקה כפות ידיים לחות לאורך שמלת הפשתן החדשה שלה, היא הביטה בחרדה לעברו של סטפן לאישור כלשהו. "האם אני… האם אני נראית בסדר?"
הוא רפרף לעברה מבט קצר לפני שהחזיר את תשומת ליבו אל לוח הכתיבה בידו. "את נראית בסדר גמור – אבל את מבינה שהוא לא יבחין איך את לבושה? בני מלוכה לעולם לא מבחינים. אנחנו הצוות, אז אנחנו משרתים נצחיים – והם לעולם לא מסתכלים כראוי במשרתים. אנחנו פשוט שם – כמו חלק מהטפט שעל הקיר."
"טפט קיר," היא חזרה על דבריו ללא הבעה.
"כך בדיוק. חלק מהרקע. כל מה שהוא רוצה ממך הוא תיאור קצר של לוח הזמנים לנשף הלילה. בעיקרון אמרתי לו את כול מה שהוא צריך לדעת – אבל מכיוון שאת ארגנת את הפרחים ואת הלהקה הוא רוצה לדבר איתך בעצמו, להודות לך. זה עניין של נימוסים. תדאגי שזה יהיה קצר ומתוק, ואל תשכחי – תדברי רק כאשר פונים אלייך."
"כמובן שלא אשכח." היתה הפסקה. מה שמליסה היתה קוראת הפסקה הרת משמעות אילולא הביטוי לא היה לועג לה כל כך. "אתה יודע שאני… אני פגשתי כבר את המלך בעבר," היא העזה.
סטפן הזדעף בשעה שהביט בה מעלה מלוח הכתיבה שלו. "מתי?"
מה גרם לה להגיד את זה? האם היה זה אולי כדי לפלס את דרכה לתסריט החלום מספר אחת שהיא טיפחה במשך זמן רב כל כך – שקזימירו יכיר מיידית בבן כבנו ויורשו? שהיא תהיה מסוגלת לספר לאנשים על האבא של בן במידה מסוימת של גאווה, במקום לנשוך את שפתה ולומר שהיא מעדיפה לא לדבר על כך?
הצרה היחידה עם תסריטי חלומות היתה שברגע שהתחלת להמציא אותם, זה לא היה קל להפסיק.
כי האם זה לא אפשרי שהמלך יכול אף להודות לה על הפצצה שהיא הלכה לזרוק – במיוחד כשאשתו של אחיו הצעיר ילדה בן לאחרונה. העיתונות בעולם פרסמה את הולדתו של היורש לממלכה הים תיכונית המרהיבה, אבל מליסה ידעה שזו לא היתה האמת. כי בן היה היורש. היורש האמיתי.
היא כחכחה בגרונה. "כש… כשעשינו את מסיבת המוזיאון ההיא בלונדון, לכבוד התערוכה הנודדת של השיש של זפירינטוס. קזימירו היה שם – ובמסיבה שאחרי. לבטח אתה זוכר?"
"בטח שאני זוכר." סטפן גלגל את עיניו. "את עזרת לי לחלק את המתאבנים אותו לילה, מל – אני בספק אם באמת החלפת איתו מילה חוץ מ'האם תרצה עוד מתאבן, הוד מעלתך?' ואם את מצפה ממנו לזכור אותך מאז, מוטב שתחשבי שוב."
מליסה חייכה חיוך קצר ועצבני. ברור שהבוס שלה לא היה שם לב – כי לא היתה שום כימיה או קשר עין בין עוזרת מתכנן המסיבה למלך הראוי במהלך מה שהיה רק עוד התאספות חברתית נוצצת. הרי לא היית מצפה מאורח הכבוד לעסוק בקנטור קליל עם אישה שהיתה שם פשוט כדי לשרת את המעמד המיוחס.
ועדיין מה היה סטפן אומר לו ידע מה בדיוק המלך אכן אמר לה בלילה שלאחר מכן כשהיא הרגישה קור, ריקנות וכאב לקצת נחמה אנושית? משהו באזור של כמה קרימינלי מצידה ללבוש תחתונים בכלל… ואז הוא המשיך להסיר אותם במיומנות, שיחד עם נשיקה מלאת תשוקה, הפכה כול התנגדות למעשה האהבה שלו חסרת ערך.
אך סטפן היה בלתי מודע בבירור לעובדה שהיא היתה באופן אינטימי עם הגבר שמלך על האי הים תיכוני המשגשג זפירינטוס. לא היה לו מושג שקזימירו היה אביו של בן. למעשה, גם לא לדודתה, ששמרה על בן עכשיו באנגליה ברגע זה. לאף אחד לא היה מושג – אפילו לא לקזימירו עצמו. זה היה סוד נורא וכואב שהיא הוכרחה לשמור לעצמה – אבל בקרוב היא תהיה חופשייה מהמשא הבלתי נסבל.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
