דף הבית > שליחי הגיהנום 2 - דרך שמובילה אלינו
סדרת שליחי הגיהנום 2 - דרך שמובילה אלינו
הוצאה: יהלומים - הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 04-2023
קטגוריה: ספרי רומנטיקה וארוטיקה
מספר עמודים: 264
ניתן לרכישה גם במארז מארז שליחי הגיהנום מארז שליחי הגיהנום

שליחי הגיהנום 2 - דרך שמובילה אלינו

         
תקציר

גבריאלה קוזוב מעולם לא הייתה אדם חלש. היא נלחמה כמו לביאה בעולם של גברים קרים ואכזריים במאפיה הרוסית בלב שיקגו. כל עוד יכלה, הגנה בחירוף נפש על אחיה ואחותה הצעירים, הסכימה להתחתן עם גבר סדיסט, ילדה שני ילדים ווידאה שידו הארוכה והאכזרית לעולם לא תפגע בהם.

מסע ההישרדות שלה מקבל תפנית כשאחותה הצעירה נמלטת מציפורני המאפיה ומתאהבת באופנוען פורע חוק. המלחמה שאהבתם מציתה הופכת את גבריאלה לאלמנה והיא נאלצת לחפש מקלט עם שני ילדיה הצעירים במתחם "שליחי הגיהינום".

שם היא פוגשת את ג׳ושוע 'בלייד' אנדרסון, גבר שחצן, פרוע, חמום מוח, לעיתים מעורר אימה, כל מה שגבריאלה המופנמת והמסורה אמורה להימנע ממנו. אבל בלייד לא יודע לדחות סיפוקים. הוא רוצה את גבריאלה ולא יבחל בשום אמצעי כדי להשיג אותה.

גבריאלה בטוחה שבלייד הוא הבעיה הכי גדולה שלה. היא לא יודעת שכוחות אפלים וסודות שהיו קבורים שנים עומדים לצאת לאור ולהעמיד בסכנה את היקר לשניהם מכול.

דרך שמובילה אלינו מאת סופרת רבי המכר אושרית שטרית הוא רומן פשע מהפנט אשר ייקח   אתכם אל מעמקי עולם הפשע, יאתגר אתכם לבדוק את הגבולות והכי חשוב, יגרום לכם להתאהב. 

זהו הספר השני בסדרת שליחי הגיהינום. הספר הראשון הוא דרך הגיהינום ובחזרה. כל ספר עומד בפני עצמו. ספרים נוספים של שטרית שיצאו בהוצאת יהלומים, כמו שאת ולב פרפר, זכו להצלחה רבה וכיכבו ברשימות רבי המכר בארץ.

פרק ראשון

פרק 1
גבריאלה, הווה
הנקישות על הדלת הקפיצו אותי מהמיטה והלב שלי פעם בקצב לא סדיר. הילדים שלי ישנו על המיטה הקטנה, מכורבלים בשמיכה התכולה שהמלונית הפשוטה שבה שהינו הציעה. ניגשתי אל הדלת והצצתי דרך העינית. הגבר שעמד מאחוריה לבש ז'קט עור ונע במקום בחוסר סבלנות. הוא לא היה פאקר.

״מי שם?״ ניסיתי לדבר בשקט כי לא רציתי להעיר את הילדים.

״בלייד. אני חבר של פאקר, באתי לקחת אתכם.״ בלייד. לאיש מעבר לדלת קראו בלייד.

כשהתקשרתי לפאקר הערב הוא הבטיח שישלח את אחד מחבריו למועדון שייקח אותנו למקום מבטחים. הוא לא רצה להפחיד את ביאנקה ואמר שעדיף שהיא תדע הכול רק כשהילדים ואני נהיה מוגנים.

פתחתי את הדלת לחריץ צר והצצתי בגבר שעמד מאחוריה. ההצצה בעינית לא עשתה איתו חסד. הוא היה גבוה מאוד, פניו משורטטות וזיפים כהים עיטרו אותן. שפתיו יפות ומלאות, עיניו תכולות־אפורות ומעט מלוכסנות וגופו חטוב וארוך. הוא נראה כמו דוגמן מהשורה בשיער החום כהה, שנראה כאילו רוח פרועה עיצבה אותו לשלמות. הוא היה יפהפה, אבל משהו בעמידה שלו ברגליים מעט כפופות ופתוחות, כאילו הוא פנתר שעומד לזנק על הטרף שלו, כאילו הוא רק מחכה לקורבן שלו כדי לתלוש לו את הראש, היה מעורר אימה.

״מה?״ הוא נשמע מעוצבן. כנראה בחנתי אותו זמן ארוך מדי.

״לאן אתה לוקח אותנו?״ שאלתי בשקט והרגשתי את מבטו משוטט עליי.

לבשתי ג'ינס וגופייה לבנה. לא לבוש חשוף, אבל תחת מבטו הרגשתי לפתע עירומה לחלוטין.

״זה באמת משנה? כל מקום עדיף על בית הזוועות ההוא,״ הוא נחר בבוז ועיניו נחו על החזה שלי.

״תיכנס.״ פתחתי את הדלת ובלייד נכנס אל תוך החדר בצעדים גדולים, מגפי העור שלו חרקו על רצפת העץ.

אליזבת הרימה את ראשה הקטן מהכרית, שפשפה את עיניה באגרופיה הקטנים ושפעת שיער הזהב שלה נפלה על פניה היפות. ״מאמא?״ קולה היה צרוד וחלוש.

״הכול בסדר, מתוקה.״ ניגשתי אליה והזזתי את שערה מפניה.

״מי זה?״ היא הצביעה על בלייד.

״זה חבר של דודה ביאנקה. הוא ייקח אותנו אליה.״ חייכתי לעברה ברכות.

אליזבת בחנה בעיניה הגדולות את בלייד, מבטה היה חשדני ומדקדק.

״הוא מפחיד, אימא.״ הילדה נצמדה אליי ואני לא חלקתי עליה.

״שטויות, ילדה. אני לא מפחיד, אני יפהפה וכריזמטי.״ בלייד גיחך.

״אתה אידיוט ואידיוט,״ כריסטופר אמר ממקומו על המיטה.

״כריסטופר!״ נזפתי בילד שלי, שהוא הרבה יותר מדי פיקח ומפותח לילד בן שבע.

״שמעת מה הוא אמר, אימא? זה הגיע לו.״ כריס משך בכתפיו הצרות.

״תסתום את הפה שלך, חתיכת ילד מזד –״

״היי! אל תעז לנבל את הפה שלך ליד הילדים שלי!״ הזהרתי את הגבר הגבוה והיפה, שנוכחותו הייתה דומיננטית כל כך בחדר שזה היה כמעט מפחיד.

״תזדרזו. אני כאן חמש דקות וכבר מתחרט,״ בלייד אמר.

הרמתי את אליזבת, נעלתי לה את המגפיים שלה, הלבשתי אותה במעיל והנחתי כובע על ראשה. גם כריס התארגן, ואני לבשתי מעיל והרמתי את התיק השחור, שדחפתי לתוכו את מה שהצלחתי לקחת עבורי ועבור הילדים.

בלייד לא הציע לעזור עם התיק הכבד, אבל עשה בשבילי את הצ׳ק־אאוט וזירז את הילדים להיכנס למושב האחורי של הג'יפ הכסוף והמסיבי שבו נהג. נכנסתי למושב הנוסע ובלייד התיישב והתניע. אחרי שעה קלה בכביש החשוך והכמעט נטוש הילדים נרדמו. מבטי נדד אליהם בכל כמה דקות לוודא שהם בסדר.

״הם לא יכולים לברוח מכאן, את יודעת?״

״אני יודעת.״ פתאום הרגשתי מטופשת.

״הילד שלך הוא חתיכת חרא קטן.״

גופי מייד נמתח. ״לא, הוא לא,״ מיהרתי לומר ובלייד נראה מרוצה מזה שהצליח להרגיז אותי.

״יש לו פה גדול, טעם גרוע במוזיקה והוא שואל כל הזמן שאלות מפגרות. כן, הוא בהחלט חתיכת חרא קטן.״ בלייד חייך ושפתיו נראו יפות אפילו יותר.

״הוא אמיתי, הוא אוהב מוזיקה קלסית כי הוא ילד תרבותי והוא סקרן. אין בזה שום דבר רע,״ נהמתי לעברו, נחושה בדעתי להגן על הילד שלי.

״וואו, את באמת תמציאי כל תירוץ להגן על החרא הקטן.״ הוא גלגל עיניים ואני התחלתי להתעצבן.

״אני לא רוצה לדבר איתך יותר.״ התכרבלתי בתוך המעיל שלי ונעצתי עיניים בכביש השחור והשומם.

בלייד המשיך לנסוע במהירות ואני ניסיתי להירגע ולהפסיק להרגיש כמו נידונה למוות. מעולם לא הייתי רחוקה מהמשפחה שלי, מעולם לא חייתי בלי הצל של אבא שלי או של בעלי. בעלי המת. וובה מת.

היינו נשואים שמונה שנים ארוכות מדי ומעולם לא דמיינתי את חיי בלעדיו. הוא שלט בי כמו ששולטים בבובה על חוט. דיברתי כשהוא רצה שאדבר, עשיתי מה שהוא רצה שאעשה, שכבתי איתו כשהוא רצה והייתי שק החבטות שלו. הייתי הסמרטוט שלו. לא הייתי גאה בזה, אבל שמחתי שלפחות אני הייתי כל הדברים האלה, ולא ביאנקה. אני ולא פיטר, אני ולא כריסטופר, אני ולא אליזבת.

המשפחה שלי הייתה קטלנית. היא הייתה רעילה. היא הרגה פיזית וגם נפשית את כל החברים בה, אחד אחד. הייתי טיפשה שראיתי את זה מאוחר מדי. רק אחרי שאבא כמעט הכה את כריסטופר והחליט שהוא רוצה להפוך אותו ל׳גבר אמיתי׳ כמו אבא שלו. אבל אבא שלו היה הכול חוץ מגבר. הוא היה מפלצת. מפלצת שרצחה, עינתה, בגדה, התעללה, אנסה ויצאה מזה בידיים נקיות ובחיוך מרושע.

הילד שלי לא יהיה כמוהו. כל עוד יש נשימה באפי, הילד שלי לא יהיה דומה לאבא שלו.

״את צריכה להפסיק לחשוב.״ קולו של בלייד קרע את הדממה.

״אני לא יכולה לעשות את זה.״ הבטתי בפרופיל שלו.

הוא באמת היה יפה. אפילו יפה מדי. בקלות יכול היה להיות אחד הדוגמנים שנשים מזילות עליהם ריר, שפרושים על שלטי חוצות ענקיים.

״אז תתאמני על זה, אחרת תמצאי את עצמך עם קמטים בגיל צעיר מדי,״ הוא גיחך והעביר יד בשערו הפרוע.

״אתה פשוט גס רוח,״ יריתי לעברו. הוא עצר ברמזור אדום, שלף מכיסו סיגריה מגולגלת והתכוון להצית אותה. ״אתה מעשן עכשיו?״ פערתי עיניים ובמקום לענות לי הוא הדליק את הסיגריה, שאף שאיפה גדולה ומילא את החלל הקטן בעשן חונק ונוראי. ״יש כאן ילדים!״ מחיתי בפניו, אבל הוא המשיך לעשן.

״על הזין שלי.״

בזווית העין ראיתי את אליזבת נעה, היא השתעלה, אז הוצאתי את הסיגריה מהפה שלו וזרקתי אותה מהחלון.

״מה, לעזאזל?!״ הקריאה החדה העירה את הילדים.

״ששש!״ ניסיתי להשתיק אותו, אבל זה היה מאוחר מדי.

אליזבת התעוררה וגם כריס, שנראה מעוצבן. אליזבת ביקשה ללכת לשירותים ובלייד היה עצבני וחסר סבלנות כשעצרנו בתחנת הדלק. לקחתי את אליזבת לשירותים וכשחזרתי הוא וכריס היו שקועים בוויכוח על מכוניות. שניהם נראו נחושים וזועפים.

״הו, הנה האימא שלך. עכשיו תוכל לזיין לה את השכל.״ בלייד נשף בהקלה כשחגרתי מאחור את אליזבת וחזרתי למקומי.

״הוא אמר מילה רעה, אימא!״ אליזבת הלשינה על בלייד.

״הוא אומר כל הזמן מילים רעות, למדתי ממנו בחמש דקות שלוש מילים רעות חדשות,״ כריס אמר.

״הו, אני מצטער, הנפש העדינה שלך נפגעה, זבלון קטן?״

״מצטער, אני נפגע רק מאנשים עם מוח.״ כריס צחק.

״כדאי לו לסתום.״ בלייד זרק לעברי מבט.

״אולי לך כדאי לסתום.״ חייכתי אל כריס, שהשיב לי חיוך יפה וחושף גומות.

בלייד באמת שתק בזעף עד שהגענו לשלט שהכריז על בואנו לווטרוויל, קליפורניה. הוא חייג למישהו ודיבר איתו שיחה קצרה, שהייתה מורכבת בעיקר מ׳כן׳, ׳לא׳ ו׳בסדר׳.

הוא חצה את העיירה, ירד לדרך עפר חשוכה ולא מוגדרת, ואז אורות הג'יפ האירו על היעד הסופי שלנו. שערי ברזל, חומות גבוהות. מתחם של מועדון האופנוענים ׳שליחי הגיהינום׳.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי33 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 59 ₪
דיגיטלי33 ₪ 29 ₪
מודפס59 ₪ 98 ₪
דיגיטלי 150 ₪
מודפס 200 ₪
עוד ספרים של יהלומים - הוצאה לאור
דיגיטלי165 ₪ 145 ₪
מודפס490 ₪ 222 ₪
דיגיטלי66 ₪ 49 ₪
מודפס196 ₪ 99 ₪
דיגיטלי35 ₪ 20 ₪
מודפס98 ₪ 49 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49 ₪
דיגיטלי66 ₪ 45 ₪
מודפס196 ₪ 99 ₪
עוד ספרים של אושרית שטרית
דיגיטלי 56 ₪
מודפס 78 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי 35 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il