אולם אף על פי כן, החיים משתנים ללא הרף.
מתמידים של מהות וחוויות.
מאחר שכל רגע הוא תמיד חדש ורענן.
וכוח זה העניק לי את היכולת ליצור את נסיבותיי שלי.
כוח זה אני יכול לנצל בכל דרך שבה אבחר.
כאשר אני מתרחקים מן הישן.
רגע זה הוא נקודת התחלה חדשה עבורי, כאן ועכשיו.
הכול כשורה בעולמי.
1
אמונותיי
״השערים אל הבינה ואל הידע פתוחים תמיד.״
החיים אכן פשוטים מאוד. אנו מקבלים חזרה את אשר אנו תורמים
מחשבותינו באשר לעצמנו הופכות לאמת עבורנו.
אני מאמינה כי כל אחד מאתנו, כולל אני עצמי, אחראי באופן מלא על כל דבר בחיינו, הטוב ביותר והגרוע ביותר. כל מחשבה אשר אנו הוגים יוצרת את עתידנו. כולנו יוצרים את חוויותינו באמצעות מחשבותינו ורגשותינו. המחשבות העולות בדעתנו והמילים, שאנו משמיעים, יוצרות את חוויותינו.
אנו יוצרים את המצבים, ולאחר מכן אנו מוותרים על כוחנו באמצעות האשמת האחר בתסכולנו. אין לשום אדם, לשום מקום ולשום דבר כל השפעה עלינו, מאחר שאנו הננו היחידים בעלי היכולת לחשוב במוחנו. אנו יוצרים את חוויותינו, את המציאות שלנו ואת כל הנוכחים בתוכה. כאשר אנחנו יוצרים שלום ושלווה ואיזון במוחנו, נמצא יסודות אלו גם בחיינו.
איזה מבין המשפטים הבאים מתאים לך?
״אנשים רוצים לפגוע בי.״
״כולם תמיד נכונים לעזור.״
* * *
כל אחת מבין אמונות אלה תיצור חוויות שונות למדיי. הדברים שבהם אנו מאמינים לגבי עצמנו ולגבי החיים מתגשמים עבורנו.
היקום תומך בנו באופן מוחלט לגבי כל מחשבה, שאנו בוחרים לחשוב ושבה אנו בוחרים להאמין
אם ננסח זאת בדרך אחרת, תת־המודע שלנו מקבל כל מה שאנו בוחרים להאמין בו. פירושן של שתי ההצהרות הוא שאמונותיי בנוגע לעצמי ובנוגע לחיים מתגשמות עבורי. הדברים, שבהם אתה בוחר להאמין בנוגע לעצמך ובנוגע לחיים, מתגשמים עבורך. עומדות בפנינו אפשרויות בלתי־מוגבלות באשר לדברים שאותם אנו יכולים לחשוב.
כאשר אנחנו יודעים זאת, הגיוני לבחור ולהאמין כי ״כולם תמיד נכונים לעזור״, ולא כי ״אנשים רוצים לפגוע בי״.
הכוח האוניברסלי לעולם אינו שופט או מבקר אותנו
כוח זה רק מקבל אותנו על פי ערכנו שלנו. לאחר מכן הוא משקף את אמונותינו בחיינו. אם אני רוצה להאמין כי החיים כרוכים בבדידות וכי איש אינו אוהב אותי, כי אז זהו המצב אשר אגלה בעולמי.
אולם, אם אהיה מוכנה להשתחרר מאמונה זו, להצהיר בפני עצמי, כי ״האהבה היא בכל מקום, ואני אוהבת וניתנת לאהבה״, ולהיאחז באמונה חדשה זו ולחזור עליה לעתים קרובות, תתחיל אמת זו להתגשם עבורי. כעת ייכנסו אנשים אוהבים אל חיי, האנשים אשר כבר נמצאים בחיי יתחילו להפגין אהבה רבה יותר כלפיי, ואני אמצא את עצמי מביעה אהבה כלפי אחרים בקלות.
לרובנו יש רעיונות מטופשים בנוגע לזהותנו העצמית, וכן כללים נוקשים מרובים בנוגע לאופן שבו יש לחיות את החיים
הצהרה זו לא נועדה לגנות אותנו, מאחר שכל אחד מאתנו עושה כמיטב יכולתו ברגע זה. אילו היינו מסוגלים ליותר מכך, אילו היו לנו יותר הבנה ומודעות, כי אז היינו נוהגים באופן שונה. אנא, אל תגנה את עצמך על היותך במקומך הנוכחי. עצם העובדה כי מצאת ספר זה וגילית אותי, פירושה כי אתה מוכן ליצור שינוי חדש וחיובי בחייך. הודה בעובדה זו בפני עצמך. ״גברים אינם בוכים!״ ״נשים אינן יכולות לטפל בעניינים כספיים!״ אלו רעיונות מגבילים לחיות עמם.
כאשר אנו צעירים מאוד, אנו לומדים כיצד אנו אמורים לחוש, לגבי עצמנו ולגבי החיים, באמצעות תגובותיהם של המבוגרים סביבנו
זוהי הדרך שבה אנו לומדים מה עלינו לחשוב על עצמנו ועל עולמנו. אם חיית עם אנשים אשר היו אומללים או מבוהלים, אשמים או כועסים, למדת דברים שליליים רבים על עצמך ועל עולמך.
״אני אף פעם לא עושה שום דבר כהלכה.״ ״זו אשמתי.״ ״אם אני מתרגזת, אני אדם רע.״
אמונות מסוג זה יוצרות חיים מתסכלים.
כאשר אנו מתבגרים, יש בנו נטייה ליצור מחדש את האקלים הרגשי של חיי המשפחה המוקדמים שלנו
אין בכך טוב או רע, אין זה ״נכון״ או ״לא נכון״; זהו פשוט המצב המוכר לנו בתוכנו כ״ביתנו״. אנו נוטים גם לשחזר במערכות היחסים האישיות שלנו את מערכות היחסים שקיימנו עם אמנו או עם אבינו, או את מערכת היחסים ביניהם. חשבו כמה פעמים היה לכם אהוב או מעביד, אשר היה ״בדיוק״ כמו אמכם או אביכם.
בנוסף לכך, אנו מתייחסים לעצמנו באותו אופן שבו התייחסו אלינו הורינו. אנו נוזפים ומענישים את עצמנו באותו אופן. כמעט שניתן לשמוע את המילים, כאשר מאזינים. אנו גם אוהבים ומעודדים את עצמנו באותו אופן, אם אהבו ועודדו אותנו כאשר היינו ילדים.
״אתה אף פעם לא עושה שום דבר כהלכה.״ ״הכול אשמתך.״ כמה פעמים אמרת זאת לעצמך?
״אתה נפלא.״ ״אני אוהבת אותך.״ באיזו תכיפות אתם אומרים מילים אלו לעצמכם?
אולם אני לא הייתי מאשימה את הורינו בכך
כולנו קרבנותיהם של קרבנות, והם לא היו יכולים ללמד אותנו דבר, אשר לא ידעו בעצמם. אם אמך לא ידעה כיצד לאהוב את עצמה, או אביך לא ידע כיצד לאהוב את עצמו, יהיה זה בלתי־אפשרי עבורם ללמד אותך כיצד לאהוב את עצמך. הם עשו כמיטב יכולתם בעזרת הדברים אשר הונחלו להם בהיותם ילדים. אם אתם רוצים להבין יותר את הוריכם, בקשו מהם לדבר על ילדותם שלהם, ואם תאזינו באהדה, ייוודעו לכם מקורם של פחדיהם ודפוסיהם הנוקשים. אנשים אלו, אשר ״עשו לכם את כל הדברים האלו״, היו מפוחדים ומבוהלים בדיוק כמותכם.
אני מאמינה כי אנו בוחרים את הורינו
כל אחד מאתנו מחליט להתהוות בעולם זה בנקודה מסוימת בזמן ובחלל. בחרנו לבוא לכאן על מנת ללמוד לקח מסוים, אשר יקדם אותנו במסלולנו הרוחני וההתפתחותי. אנחנו בוחרים את מיננו, את צבע עורנו, את ארצנו, ולאחר מכן אנו תרים אחר זוג ההורים המסוים, אשר ישקף את הדפוס, שבו אנו מתכוונים להתמקד במסלול החיים הנוכחי. לאחר מכן, כאשר אנחנו מתבגרים, אנו נוהגים בדרך כלל להצביע בהאשמה לעבר הורינו ולהטיח: ״אתם עשיתם לי את זה.״ אך, למעשה, אנו בחרנו בהם מפני שהיו מושלמים עבור ניסיוננו להתמקד בדבר המסוים שעליו רצינו להתגבר.
אנו רוכשים את מערכת האמונות שלנו בשלב מוקדם מאוד בילדותנו, ולאחר מכן אנו מתקדמים במהלך חיינו כשאנו יוצרים חוויות, התואמות את אמונותינו. סקרו את מהלך חייכם, ושימו לב כמה פעמים עברתם אותן חוויות עצמן. ובכן, אני מאמינה כי יצרתם חוויות אלו שוב ושוב מפני שהם שיקפו דבר מה שבו האמנתם באשר לעצמכם. אין זה משנה באמת כמה זמן אנו סובלים מבעיה מסוימת, או כמה היא חמורה, או כמה היא מאיימת על חיינו.
נקודת הכוח היא תמיד ברגע הנוכחי
כל האירועים, אשר חווית במשך ימי חייך עד לרגע זה, נוצרו על ידי מחשבות ואמונות שבהן האמנת בעבר. הם נוצרו על ידי מחשבות ומילים, שבהן השתמשת אתמול, בשבוע שעבר, בחודש שעבר, בשנה שעברה, לפני עשר, עשרים, שלושים או ארבעים שנה, או אף יותר, בהתאם לגילך.
אולם זהו עברך, שהסתיים ונחתם. הדבר החשוב ברגע זה הוא המחשבות והאמונות, שבהן אתה בוחר כרגע, מאחר שמחשבות ומילים אלו ייצרו את עתידך. נקודת הכוח שלך היא ברגע הנוכחי, והיא יוצרת את חוויותיך מחר, בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה, וכך הלאה.
ייתכן שתבחין איזו מחשבה עולה בדעתך ברגע זה.
האם היא שלילית או חיובית? האם אתה רוצה כי מחשבה זו תיצור את עתידך? שים לב, והיה מודע.
הדבר היחיד שעמו אנו מתמודדים אי פעם הוא מחשבה, ומחשבה ניתן לשנות
לא משנה מהי הבעיה, חוויותינו הן רק תוצאות חיצוניות של מחשבות פנימיות. אפילו שנאה־עצמית אינה אלא שנאה של מחשבה באשר לעצמך. יש לך מחשבה המכריזה: ״אני אדם רע.״ מחשבה זו יוצרת תחושה, ואתה מקבל תחושה זו. אולם, אם לא תעלה המחשבה בדעתך, לא תחווה את התחושה. מחשבות ניתנות לשינוי. שנה את המחשבה, והתחושה תחלוף.
דיון זה אינו נועד אלא להראות לנו, מהיכן נובעות רבות מן האמונות שלנו. אך הבה לא ננצל מידע זה כתירוץ להישאר לכודים בכאבנו. לעבר אין כל השפעה עלינו. אין זה משנה כמה זמן חווינו דפוס שלילי. נקודת הכוח היא ברגע הנוכחי. איזו הכרה נפלאה היא זו להגיע אליה! אנו יכולים להשתחרר ברגע זה!
האמינו או לא, אנו אכן בוחרים את מחשבותינו
ייתכן כי אנו חושבים ללא הרף אותה מחשבה שוב ושוב, כך שאין זה נראה, כי אנו בוחרים את המחשבה. אך הבחירה המקורית אכן בוצעה על ידינו. אנו יכולים לסרב לחשוב מחשבות מסוימות. חשוב כמה פעמים סירבת לחשוב מחשבה חיובית בנוגע לעצמך. ובכן, ניתן גם לסרב לחשוב מחשבה שלילית בנוגע לעצמך.
נראה לי, כי כל מי שהכרתי בעולם הזה סובל משנאה עצמית ומרגשות אשמה במידה זו או אחרת. ככל ששנאתנו העצמית ורגשות האשמה שלנו גדולים יותר, כך חיינו מתפקדים באופן מוצלח פחות. ככל ששנאתנו העצמית ורגשות האשמה שלנו מועטים יותר, כך מתפקדים חיינו באופן מוצלח יותר, בכל הרמות.
האמונה הפנימית של כל מי שעבדתי עמו היא תמיד: ״אינני טוב במידה מספקת!״
לעתים קרובות אנו מוסיפים לכך גם את ההצהרה: ״ואינני עושה מספיק״, או: ״אינני ראוי.״ האם מילים אלו נשמעות לך מוכרות? האם אתה אומר או רומז או חש לעתים קרובות, כי ״אינך טוב במידה מספקת״? אולם עבור מי? ומהיכן נובע קנה המידה?
אם אמונה זו היא חזקה מאוד בקרבך, כיצד היית יכול ליצור חיים אוהבים, מלאי שמחה, משגשגים ובריאים?
בדרך כלשהי, הייתה אמונתנו הבלתי־מודעת העיקרית סותרת מטרה זו תמיד. משום מה, מעולם לא יכולת להצליח בכך לחלוטין, מאחר שמשהו תמיד השתבש אי שם לאורך הדרך.
גיליתי כי טינה, ביקורת, אשמה ופחד גורמים ליותר בעיות מאשר כל דבר אחר
ארבע תחושות אלו גורמות לבעיות העיקריות בגופנו ובחיינו. רגשות אלו נובעים מהאשמת אחרים ומהימנעות מנטילת אחריות על חוויותינו שלנו. אתם מבינים, אם כולנו אחראים באופן מלא על כל דבר בחיינו, כי אז אין איש אשר ניתן להאשימו. כל מה שמתרחש ״שם בחוץ״ אינו אלא השתקפות של מחשבותינו הפנימיות. אינני מצדיקה את התנהגותם הלקויה של אנשים אחרים, אך אמונותינו שלנו הן שמושכות אלינו אנשים, אשר יתייחסו אלינו בדרך זו.
אם אתה מוצא את עצמך אומר: ״כולם תמיד עושים לי כך וכך, מבקרים אותי, אף פעם לא נמצאים שם עבורי, דורכים עליי כאילו הייתי שטיח, מתעללים בי,״ כי אז זהו הדפוס שלך. יש בך מחשבה כלשהי המושכת אנשים, אשר מפגינים התנהגות מעין זו. כאשר לא תחשוב עוד בדרך זו, הם ילכו למקום אחר ויעשו זאת למישהו אחר. אתה לא תמשוך אותם עוד.
להלן מספר תוצאות של דפוסים המתבטאים ברמה הגופנית: טינה, הנשמרת במשך זמן רב, עלולה לכלות את הגוף ולהפוך למחלה, אשר אנו מכנים סרטן. ביקורת כנוהג תמידי עלולה לעתים קרובות להוביל לדלקת מפרקים בגוף. אשמה תמיד תרה אחר עונש, ועונש יוצר כאב (כאשר לקוח מגיע אליי כשהוא סובל מכאב רב, אני יודעת, כי הוא חש כמות רבה של רגשות אשם). פחד והמתח, שהוא יוצר, עלולים ליצור תופעות כגון הקרחה, כיבי קיבה, ואפילו כאבי רגליים.
גיליתי כי מחילה והשתחררות מטינה ירפאו אפילו סרטן. טענה זו עשויה להישמע פשטנית, לכאורה, אולם אני חזיתי בפעולתה ואף חוויתי אותה.
אנו מסוגלים לשנות את יחסנו כלפי העבר
העבר הסתיים ונחתם. איננו יכולים לשנות זאת כעת. אך אנו יכולים לשנות את מחשבותינו בנוגע לעבר. כמה מטופש יהיה זה מצדנו להעניש את עצמנו ברגע הנוכחי, מפני שמישהו פגע בנו בעבר הרחוק.
לעתים קרובות אני אומרת לאנשים בעלי דפוסים עמוקים של טינה: ״אנא, התחילו לפוגג את הטינה עכשיו, כשעדיין קל, באופן יחסי, לעשות זאת. אל תחכו עד אשר ירחף מעליכם איום של סכין המנתחים, או כאשר תהיו על ערש דווי, כאשר ייתכן שתצטרכו להתמודד גם עם האימה.״
כאשר אנו שרויים במצב של אימה, קשה מאוד למקד את מחשבותינו בעבודת הריפוי. תחילה עלינו להקדיש את הזמן להעלמת פחדינו.
אם נבחר להאמין כי אנו קרבנות חסרי ישע, וכי הכול חסר תקווה, יתמוך היקום באמונתנו זו, ומצבנו ילך ויידרדר. חיוני להשתחרר מרעיונות אוויליים, מיושנים ושליליים אלה, ומרעיונות אשר אינם תומכים בנו ואינם מזינים אותנו. אפילו האופן שבו אנו תופסים את מושג האל חייב לפעול למעננו ולא נגדנו.
על מנת להשתחרר מן העבר, אנו חייבים להיות מוכנים לסלוח
עלינו לבחור להשתחרר מן העבר ולסלוח לכול, כולל לנו עצמנו. ייתכן שאיננו יודעים כיצד לסלוח, וייתכן כי איננו רוצים לסלוח; אך עצם העובדה, כי אנו מכריזים על נכונותנו לסלוח, מתחילה את תהליך הריפוי. למען ריפוינו שלנו, חיוני כי נשתחרר מן העבר, ונמחל לכול.
״אני סולח לך על כך שאינך כפי שרציתי כי תהיה.
אני מוחל לך ומשחרר אותך.״
הצהרה זו משחררת אותנו.
כל מחלה נובעת ממצב של חוסר מחילה
בכל פעם שאנו חולים, עלינו לחקור את לבנו ולראות למי עלינו לסלוח.
הספר ״קורס בניסים״ קובע כי ״כל מחלה נובעת ממצב של חוסר מחילה״, וכי ״בכל פעם שאנו חולים, עלינו להביט סביבנו כדי לראות למי עלינו לסלוח.״
לרעיון זה עליי להוסיף כי האדם, אשר לו אתה מתקשה ביותר לסלוח, הוא זה אשר ממנו אתה זקוק ביותר להשתחרר. מחילה פירושה לוותר, להרפות. אין לה כל קשר להצדקת התנהגות מסוימת. פירוש הסליחה הוא להרפות מן העניין כולו. איננו חייבים לדעת כיצד לסלוח. איננו צריכים אלא להיות נכונים לסלוח. היקום יטפל ב״כיצד״.
אנחנו מיטיבים כל כך להבין את כאבנו שלנו. כמה קשה לרובנו להבין כי גם הם, תהא זהותם של אלה שלהם אנו זקוקים ביותר לסלוח אשר תהא, סבלו כאב. אנו חייבים להבין, כי הם עשו כמיטב יכולתם בעזרת ההבנה, המודעות והידע, אשר היו ברשותם באותה עת.
כאשר אנשים מגיעים אליי עם בעיה, לא אכפת לי מהי - בריאות לקויה, העדר כסף, יחסים בלתי מספקים או יצירתיות חנוקה - אני מתמקדת בפעולותיי בדבר אחד בלבד, וזהו אהבת העצמי.
גיליתי, כי כאשר אנו אכן אוהבים ומקבלים את עצמנו בדיוק כפי שהננו, כי אז הכול בחיינו מתפקד כהלכה. נדמה כי נסים קטנים מתרחשים בכל מקום. בריאותנו משתפרת, אנו מושכים יותר כסף, יחסינו הופכים מספקים הרבה יותר, ואנו מתחילים להביע את עצמנו בדרכים מספקות מבחינה יצירתית. נדמה כי כל זה מתרחש מבלי שננסה כלל.
יחס של אהבה ואישור כלפי עצמך, יצירת מרחב של ביטחון, רחישת אמון, אמונה בהיותך ראוי וקבלה עצמית ייצרו סדר חדש בנפשך, יצרו מערכות יחסים אוהבות יותר בחייך, יאפשרו לך למצוא עבודה חדשה ומקום טוב יותר לחיות בו, אפילו יאפשרו לך לייצב את משקל גופך באופן תקין. אנשים האוהבים את עצמם ואת גופם אינם מתעללים בעצמם או באחרים.
אישור־עצמי וקבלה־עצמית בהווה הם המפתחות העיקריים לשינויים חיוביים בכל תחומי חייך.
להערכתי, מתחילה אהבת העצמי בהימנעות מוחלטת מהעברת ביקורת על עצמנו, תהא הסיבה אשר תהא. ביקורת נועלת אותנו אל תוך אותו דפוס עצמו, אשר אנו מנסים לשנות. הבנת עצמנו והתנהגות עדינה ואוהדת כלפי עצמנו מסייעות לנו להשתחרר מן הדפוס הבלתי־רצוי. זכור כי אתה מבקר את עצמך מזה שנים, ללא הועיל. נסה לקבל את עצמך, וראה מה יקרה.
