הכול לטובה

עמודים: כ-300
תאריך הוצאה לאור: 03-2021

אם הייתם אומרים לי לפני עשור, שאי שם בעתיד אני אוציא לאור ספר עם מסרים של העצמה והשראה; הייתי חושבת שאתם חולמים או צוחקים איתי. הייתי רחוקה אלף שנות אור מרעיון שכזה.

אומנם היו לי חלומות ותוכניות שרציתי להגשים בחיי, אבל ספר לא היה אחד מהם. יש פתגם שאומר: “האדם מתכנן תוכניות ואלוקים צוחק”.

ואני זוכרת שפניתי לאלוקים ברגע אחד של משבר גדול בחיי, ושאלתי אותו: “באמת, זו התוכנית של חיי?!” הייתי בטוחה שמדובר בלא יותר מאשר בדיחה או תסריט גרוע במיוחד.

אם בדרך כלשהי הספר מצא את דרכו אליכם, ייתכן שתוכלו לקבל באמצעותו מענה כלשהו לשינוי שתרצו לחולל בחייכם. אני יודעת שלפעמים משפט אחד יכול לגעת בעמקי נשמתו של אדם, ולהדליק עבורו אור בחשכה.

ובמבט לאחור אולי גם אתם כמוני תגיעו למסקנה, שלמרות הקשיים – כל מה שקורה הוא תמיד לטובה.

מורן אייזנשטיין כותבת מדי יום מסרים של העצמה והשראה, ומשתפת אותם עם אלפי עוקביה ברשתות החברתיות. בספר זה תמצאו את מיטב הפוסטים של מורן מהעשור האחרון, לצד פוסטים חדשים שנכתבו במיוחד לרגל הוצאת ספר זה.

קישורים חיצוניים:

כתבה באתר מעריב אונליין

ראיון בתוכנית הבוקר של פאולה וליאון

הקדמה לספר
הלב שלי מתפוצץ מהתרגשות. לו הייתם שותפים למסע, שהוביל אותי לחלוק איתכם שורות אלה; לבטח הייתם מתרגשים איתי. ספר זה נולד מתוך רצון לחלוק איתכם את המסרים שעזרו לי בחיי. מסרים ששינו את תפיסתי, והיו לי כפנס מאיר בימים של חושך. כל מילה שנכתבה משקפת חלקים מפרקי חיי השונים, וחושפת פצעים מדממים, שביקשו ריפוי של אהבה.

לפני שנים גם אני חיפשתי נקודת אור, שאוכל להיאחז בה. מקור כלשהו שייתן לי כוח ותקווה, יעזור לי להבין את הסיבות לקשיים שאיתם התמודדתי, ואת מהות החיים. את התשובות שלי קיבלתי מקריאת ספרים שונים, מלימודים ומקורסים שסייעו לי בהתפתחותי האישית, ומאמונה שהלכה והתחזקה, והיכתה שורשים של אור בתוכי. זה לא התרחש ביום אחד וגם לא בחודש ימים. זה קרה צעד אחר צעד. את הדרך שעברתי, אני חולקת איתכם היום באמצעות ספר זה.

אם בדרך כלשהי הספר מצא את דרכו אליכם, ייתכן ותוכלו לקבל באמצעותו מענה כלשהו לשינוי, שתרצו לחולל בחייכם. אני יודעת שלפעמים, משפט אחד יכול לגעת בעמקי נשמתו של אדם, ולהדליק עבורו אור בחשכה.

הספר מחולק לשלושה שערים מרכזיים:

♣ אמונה

♣ צמיחה אישית

♣ זוגיות

אומנם כל אחד מהנושאים מופיע בנפרד, אבל בחיים האמיתיים הם קשורים זה בזה. מהתהליך האישי הבנתי שבלי אמונה, בעצמנו או בכוח עליון, לא נוכל להבין את המשמעות של האירועים שנכנסים לחיינו, ולא נוכל לשנות את חיינו ולצמוח מהם. לעומת זאת, כאשר אנחנו מאמינים בעצמנו, הערך העצמי שלנו עולה, ואנו מוצאים את הדרך לעשות פעולות, שיובילו אותנו לצמיחה אישית. מכאן נוכל לזמן לחיינו זוגיות ראויה, או לשחרר זוגיות שאינה ראויה. עוד למדתי, שכשהמרכז הפנימי שלנו חזק, נוכל לצלוח כל משבר בהצלחה.

הכתיבה הפכה לחלק משמעותי בשליחות שלי, אבל לא תמיד זה היה כך. נולדתי בחיפה, בת שלישית בין ארבעה אחים. הייתה לי ילדות מאושרת עד ליום אחד בחודש יוני. בנקודת הזמן הזו הכול השתנה. בשעות אחר הצהריים נשמעו דפיקות רועמות בדלת. בפתח עמדה אימא שלי, ונתמכה בידי שוטר ושוטרת, כשבשורה אחת בלתי נתפסת בפיהם: "אבא שלך טבע בים". הסדק, שנוצר בעקבות המוות של אבא שלי, העמיק עם השנים, והשפיע על הבחירות שעשיתי במסע חיי האישיים והזוגיים.

בגיל 23 משפט קצר שאמרתי בפרסומת: "ואם ביום שלישי לא בא לי?!" שינה את הסטטוס שלי. מבחורה אנונימית הפכתי לבחורה הכי מפורסמת במדינת ישראל.

ההצלחה שלי הייתה מעל ומעבר לכל מה שדמיינתי. קיבלתי אין־סוף הצעות להשתתף בתוכניות טלוויזיה נחשקות, לדגמן בפרסומות למותגים מובילים, ולהצטלם לשערי מגזינים נחשבים. זכיתי לפרסום, היה לי את המראה הנכון, קניתי רכב נוצץ ויקר, ומסביבי היו מעריצים נלהבים. היה לי הכול, לפחות כך חשבתי, והשנים חלפו.

בגיל 27, אחרי פרידה קשה וכואבת, הופיעה הריקנות, והחלה לכרסם אותי מבפנים. עולם הזוהר והתארים שהוצמדו לי — ׳בלונדינית נחשקת׳ או ׳סמל סקס׳ — איבדו אצלי משמעות. משהו בפנים אותת לי, שהגיע הזמן לעשות שינוי.

קיבלתי החלטה חדשה ונחרצת: ״אני אשנה את התדמית שלי, ואוסיף ערך לחיי". עזבתי את עולם הזוהר, ויצאתי למסע חיפוש עצמי, שנמשך כמעט עשור. לא ידעתי שבין המציאות לבין המשפט שהצהרתי, קיים פער עצום. בזמן הזה שקעתי לתוך דיכאון, חרדות ושנאה עצמית. לא יצאתי מהבית, והתעורר אצלי פחד חדש — פחד מפני קהל. איבדתי את החשק לחיות. כמעט ולא יצאתי מהמיטה. עשיתי את המעט שנדרש, רק בשביל להתקיים. כל הכסף שחסכתי בשנות ההצלחה שלי הלך ואזל, וכשהבנתי שאין לי כבר יכולת לעמוד בתשלומי שכר הדירה, עברתי להתגורר בדירת חדר קטנה. נעלמתי, כאילו לא הייתי.

אומרים שהנקודה הכי חשוכה היא לפני עלות השחר. בנקודת החושך הזו הייתי מוכנה לוותר כבר על הכול. בדיעבד אני מבינה שהוויתור והכניעה למצבי, היו אלה שאפשרו לאור לחלחל פנימה. התחלתי להקשיב לעצמי, ניסיתי להבין את שורש הבעיה האמיתי, ורציתי לגלות מה מנהל אותי.

אני מאמינה במשפט שאומר — "החיים שלנו הם תוצאה של הבחירות שלנו", וממנו הגעתי למסקנה, שכדי לקבל תוצאה אחרת, אני צריכה להחליט ולפעול בדרך אחרת. לעקור את שורשיהן של אמונות ישנות שאינן משרתות אותי, ולשתול אמונות חדשות, כאלה שיקדמו אותי אל עבר הערכים והשאיפות שלי.

בזמן החיפוש אחר משמעות, מצאתי את האמונה באלוקים, שהייתה דבר עצום עבורי. אני יכולה לומר בלב שלם, שהאמונה היא זו שעזרה לי להתרומם מהמכשולים שניצבו בדרכי. האמונה הייתה כמו יד חזקה, שכיוונה אותי, והבהירה לי שהכול לטובה, ועד היום היא חלק בלתי נפרד מחיי. כוח שמסייע לי לקום על רגליי ולהביט קדימה.

מאז אותה החלטה התחתנתי, ונולדו שלושת ילדיי המדהימים: אריאל, והתאומים קים וניל. מאוחר יותר התגרשתי, והמשכתי במסע שלי. לא תמיד בחרתי בחירות נכונות בזוגיות, והיום אני מבינה שחיפשתי בכל גבר את אבא שלי, שחסר לי כל כך. אומנם התבגרתי בשנים, אבל לצד זה נשארה כחלק ממני הנערה בת ה־14, זו שחיפשה אהבה של גבר, שתוכל להישען עליו; שידאג לה ויעניק לה חום. אבל בחיפוש הבלתי נלאה הזה, הגעתי הרבה פעמים למקומות שונים לגמרי [זה כבר סיפור, שאשאיר לספר הבא].

המפגש עם נקודת האור הגיע אליי בעקבות פוסט אחד שכתבתי מעומק הכאב, וזכה לאלפי תגובות ושיתופים. באותו זמן הבנתי את השליחות שלי, שהיא לעזור לאחרים מתוך הבנה עמוקה וכנה למשברים שהם חווים בחייהם. הייעוד שלי הוא לתת כוח לאחרים לנצח את סיפור החיים שלהם.

כיום אני מאמנת אישית להתפתחות ולהעצמה אישית וזוגית. את המסר שלי אני מעבירה גם בהרצאות שאני מקיימת ברחבי הארץ. אחרי לידת בני הבכור אריאל, הקמתי את קבוצת הפייסבוק Emush, ודרכה אני מעבירה מדי יום, מסרים לאלפי העוקבים שלי. התגובות שלהם מעידות על הערך שיש לכתיבה שלי עבורם, ומחזקות אצלי עוד יותר את ההבנה למשמעות, שנמצאת מאחורי המכשולים שעברתי בחיי. בזכות הכתיבה אנשים גילו צד נוסף של מורן אייזנשטיין ואת הערך המוסף, שלפני מספר שנים הצהרתי שארצה להכניס לחיי.

פתחתי שני קורסים דיגיטליים: הראשון נועד לחזק את הערך העצמי, לשנות את דפוסי החשיבה, לזמן שפע, להגדיר מטרות בחיים ולצעוד לקראתן. בקורס השני נושא הזוגיות נמצא במרכז. הקורס קיבל את השם: "אל תסתפקי בפירורים", וכשמו, כן הוא.

המסע שלי למציאת משמעות ולצמיחה אישית לא הסתיים, וכנראה שלא יסתיים לעולם. גם ברגעים אלו אני יוצאת למסע חדש בחיי, שלא ברור לי עדיין לאן הוא יוביל, ומה יקרה בסופו. דבר אחד אני יודעת בוודאות — שלא משנה מה יהיה — הכול יהיה לטובה.

שלכם באהבה,

מורן אייזנשטיין

אמונה

אלוקים! זאת התוכנית של חיי?!
"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה, שבה השתמשנו כשיצרנו אותן".

אלברט איינשטיין

בזמנים פחות מוצלחים בחיים, האם קרה ששאלתם את עצמכם האם זו התוכנית שמיועדת לכם בחיים. היו ימים שבהם לא אהבתי את עצמי, ובחרתי לעצמי בחירות שגויות בזו אחר זו. היו ימים שהעדפתי להישאר בחושך במקום לצאת אל האור. בחושך אומנם מפחיד, אבל בכל זאת מוכר; ואילו באור הייתי צריכה להתמודד עם דברים חדשים. אחרי הכול, קשה מאוד לצאת אל האור מתוך החושך, כי הסנוור הוא גדול מאוד.

אני זוכרת שפניתי לאלוקים ברגעים הקשים האלה, ושאלתי אותו: "באמת, זו התוכנית של חיי?" הייתי בטוחה שמדובר בלא יותר מאשר בדיחה או בתסריט גרוע במיוחד. היו ימים שהסתכלתי על עצמי במראה, והבבואה שהשתקפה ממנה לא הייתה מוכרת לי. לא ידעתי מי מביטה אליי, ולא הרגשתי שיש חיבור בין הגוף שלי לבין הנשמה. ראיתי סבל וכאב, וראיתי חוסר השלמה.

שנים חיפשתי אחר ההשלמה הזו. חיכיתי לנעלם כלשהו שיחזור הביתה, ויהפוך אותי לשלמה. ההרגשה של חוסר חיבור פנימי הייתה קשה, ובעקבותיה עשיתי לא מעט בחירות שגויות בחיי. נדרש שאעשה תיקונים, אבל אני סירבתי לעשות משהו בעניין, ונלחמתי בזה. לא הייתי מוכנה לעבור תהליך פנימי, ולא הייתי מוכנה לשנות דבר. חשבתי שכנראה אין באמת שלם מוחלט.

אבל יום אחד זה קרה. גישרתי על הפערים, ניפצתי חומות, שברתי לרסיסים את נשמתי, חיפשתי את השלם, תיקנתי את החוסרים, למדתי מטעויות, התפייסתי עם העבר שלי, שחררתי מתוך חיי את "מרסקי החלומות" וחיבקתי את "מקדמי החלומות" שלי, ובעיקר סלחתי לעצמי. הבנתי שכולנו טועים, ואין באמת עונש על טעות. תחושת הענישה היא למעשה פעולה, שנועדה לעורר אותנו ללמוד משהו חדש. הבנתי שאני בן אדם, ועל טעויות משלמים. אני שילמתי את המחיר, וגם את המחיר על הבחירות הגרועות שעשיתי בחיי.

היום אני שלמה, אך עדיין מתקנת את עצמי כל פעם מחדש. אם צריך מרכינה ראש ומבקשת סליחה, ולפעמים עושה זאת רק למען מישהו אחר או למען עצמי. הכעס והאנרגיה השלילית אינם כבר חלק מחיי, וכשנכנסת אנרגיה שלילית, אני משחררת אותה לשלום.

לא הייתי התלמידה הכי מבריקה בתקופת בית הספר. התמודדתי עם האובדן של אבא שלי ולתקופה גם עם חרם כיתתי. אבל בבית הספר של החיים אני מצטיינת. אני מוכנה ללמוד, והלמידה המשמעותית ביותר מתרחשת כשמתעורר קושי. שם מתחילים ללמוד, לתקן, להקשיב, לשחרר, לסלוח ולהמשיך הלאה.

באותם ימים, כשלא אהבתי את עצמי, אם אלוקים היה משיב לי על שאלתי בדבר התוכנית שמתוכננת לחיי, והאם מדובר בבדיחה עלובה; אני משערת שהתשובה הייתה חיובית, לפחות לאותו זמן. הוא היה בוודאי אומר לי: "שבי בשקט ותקשיבי. תלמדי, תצמחי, וניפגש עוד מספר שנים, ילדה שלי". היום אני מבינה ויודעת.