ברבורים שחורים

"יואב מישיר את עיניו אל בן שיחו.

'פרופסור אהרונוב, אני מציע לך לחבור אלינו ולשנות יחד את עולם הרפואה,' הוא אומר בשקט, אך בבטחה."

חברת הייטק ישראלית קטנה ממציאה מוצר שיציל אנשים וישַנה את עולם הרפואה; למנהיגי סין נדרשת מערכת לחיזוק שלטונם; והממשל האמריקאי חייב להגן על הביטחון הלאומי.

היזם הישראלי וחבריו, שרוצים להביא רק טוב לעולם, נקלעים למערבולת שבה הטכנולוגיה עלולה להפוך לכלי משחית בידי כוחות אדירים הפועלים מאחורי הקלעים.

לקורא הולך ומתברר כי הסיכון האמיתי מגיע מכיוון בלתי צפוי, קרוב יותר מכל דבר אחר.

יורם רומם מציג בספרו ברבורים שחורים את המתחולל מאחורי הקלעים של עולם ההייטק, על הלבטים, הקשיים והתחושות, באופן קולח ונוקב, בהשראת אירועים אמיתיים.

"ספר מרתק, החושף את עולם היזמות הטכנולוגית, על צדדיו הזוהרים והאפלים, המאתגרים והאנושיים, על הלא־נודע וההפתעות שבדרך."

רוני ענב, מייסד "המימד החדיש", מוביל ההנפקה בארה"ב, והאקזיט המרשים

"נראה שהספר נכתב בהינף קולמוס, קולח בתיאור האירועים ונקרא בשקיקה."

יגאל בר-יוסף, מנכ"ל חברת פלאפון וחברת דיגיטל (בעבר)

"הרומן משלב בהצלחה מדע, יזמות ותככים בינלאומיים, מה שהופך אותו למרתק עבור קהל רחב."

ChatGPT book review

יורם רומם נמנה עם לוחמי טייסת "האחת" במלחמת יום הכיפורים, ועם בכירי יחידות המחשב של חיל האוויר, עד לפיקוד בדרגת אלוף משנה.

כיהן כמנכ"ל, יו"ר, יזם ומייסד בחברות הייטק, והוביל פעילות ענפה בארץ ובעולם.

בוגר הטכניון בהצטיינות ראויה לשבח במדעי המחשב, ובעל דוקטורט בפילוסופיה של המדע מאוניברסיטת בר־אילן.

ספרו האוטוביוגרפי אני לוקח יצא לאור בהוצאת כנרת-זמורה-דביר ב־2021, וזכה להצלחה גדולה.

לשנות את העולם

"מה אתה רוצה ממני?" שואל פרופסור אהרונוב.

ליואב ברור. זהו רגע האמת.

השניים יושבים במשרדו הצנוע של חתן פרס נובל הישראלי במכון המחקר שלו שבחיפה. החדר עמוס בספרי מחקר ובניירות עבודה של הצוות שלו, העסוק במעבדות החדשניות שמסביב. לכאן נשואות העיניים של מדענים מכל רחבי העולם, בתחום מדעי הביו־רפואה ובתחומים נוספים בקדמת המדע. מדענים ויזמים מועטים בלבד מצליחים להגיע לפגישה אישית עם הפרופסור. לרובם אין לאירוע המרגש המשך.

יואב מישיר את עיניו אל בן שיחו.

"פרופסור אהרונוב, אני מציע לך לחבור אלינו ולשנות יחד את עולם הרפואה," הוא אומר בשקט, אך בבטחה.

במוחו מהבהב המשפט האלמותי של סטיב ג'ובס, מייסד חברת אפל, אל ג'ון סקאלי, מנכ"ל פפסי, כשגייס אותו, כנגד כל הסיכויים, להנהיג את החברה: "אתה רוצה סיכוי לשנות את העולם?"

עד כה האזין פרופסור אהרונוב בעניין הולך וגובר לסיפורו של יואב רונן, טייס קרב בעברו ויזם הייטק כעת. בהערות קצרות ובשאלות נוקבות מלווה הפרופסור את הסיפור, ומפגין הבנה עמוקה וראייה מקורית. השיחה קולחת.

קודם לכן סיכם יואב את חזונו:

"במטוס קרב יש עשרות נוריות, מפסקים ותצוגות לטייס, המראים לו את מצב המטוס במדויק. נורה אחת נקראת 'מאסטר קושן', התרעה ראשית. כשהיא נדלקת, הטייס יודע שמשהו מסוכן קורה במטוס. עליו למצוא מייד את הבעיה, ולהחליט מה לעשות לפני שימשיך במשימתו. אנחנו רוצים ליצור התרעה ראשית כזו – לגוף האדם. היא תזהיר מפני אירוע בריאותי מסַכן חיים. היא תהיה חיונית כמו אותה נורה במטוס."

פרופסור אהרונוב מהרהר. הצורך ברור. הרעיון חדשני ומהפכני – "לשנות את עולם הרפואה..." אך האם יואב, מרשים ככל שהוא, יוכל לממש את החזון? האם יצליח לגייס אנשים נכונים, לשכנע משקיעים, לקבל תמיכה מעולם הרפואה? מניסיונו הוא יודע שמכשולים צפויים לצוץ, ואולי גם בעיות טכנולוגיות שאי־אפשר לחזות אותן ממתינות בהמשך הדרך.

בדרך כלל הוא פוסל מייד הצעות בשלב כה מוקדם, כשהסיכון גדול כל כך.

"יואב, אתה והחזון שלך מוצאים חן בעיניי," אומר הפרופסור. יואב עוצר את נשימתו וממתין ל"אבל". "אני מוכן להשתתף בפעילות שלכם ולסייע ככל שאוכל."

יואב מחייך בעיניים נוצצות.

"ברוך הבא לחברת HealthAlert, לכבוד הוא לי לקבל שותף כמוך."

השניים לוחצים ידיים כידידים ותיקים.

"נתחיל באופן בלתי רשמי. אחרי שאכיר יותר ונתקדם במחקר נהפוך את השותפות לרשמית," מסכם הפרופסור את הפגישה.

יואב מהנהן. חובת ההוכחה היא עליו כעת, והוא בטוח כי יעמוד בכך.

* * *

יואב בדרכו להיפגש עם חברו ושותפו הוותיק, אמוץ שניר. איזה מזל, סוף סוף הוא מקים סטארט־אפ שכל אחד יזדהה מייד עם מטרותיו, ויבין את חיוניותו ואת כדאיותו הכלכלית. כשנתיים טיפח את הרעיון, בדק את האפשרויות ואת הטכנולוגיות, תחילה לבד ולאחרונה התחיל לגבש סביבו מדענים שנִשבו בחזון. הפעם יהיה קל לרתום את אמוץ לנושא, וגם משקיעים.

שניהם עובדים כשותפים כבר כמה שנים, כמנהלים או דירקטורים בחברות הייטק. בכל נושא אחד מהם הוא המוביל – "מספר אחת", כלשונו של יואב, והשני "מספר שתיים". הם שונים זה מזה בכל דבר, למרות הרקע המשותף, החל מבית הספר היסודי ועד סיום לימודיהם בתיכון בחיפה. יואב התבלט בלימודים ובספורט, אמוץ איש של אנשים וצחוקים. יואב שירת בחיל האוויר, אמוץ בנח"ל. יואב שקול ואנליטי, אמוץ אינטואיטיבי ואיש עסקים ממולח. יואב שקט, אמוץ אש וגופרית.

עם זאת, למרות חילוקי דעות אינסופיים בכל נושא, תמיד השכילו לזקק את ההיבטים השונים בכל דילמה עסקית וטכנולוגית, ולהגיע להחלטה משותפת. הנוסחה עובדת, שניהם מרגישים זאת. לכל מכריהם הם אומרים בגאווה כי כוחם המשותף הוא בכך שאינם מסכימים בשום דבר. חברתם המשותפת, "יואמוץ", שותפה בכמה סטארט־אפים שאפתניים, בהצלחות מרשימות לצד כישלונות.

"אני נגד," אמוץ מכריז לאחר שיואב מנסה לשכנע אותו ש־HealthAlert, או בקיצור HLA, תהיה הדבר הבא. "זה לא ישים, אף אחד לא ישקיע ברעיון כזה. חבל על הזמן."

יואב מתלבט איך להתקדם. לפי ההסכם ביניהם – הם נכנסים להשקעת זמן ואולי כסף רק כאשר שניהם מסכימים. במקרה זה אמוץ אינו מתנגד לכך שיואב ישקיע מזמנו, הוא מוּדע לקשר האישי של יואב לנושא. המדענים שיואב הצליח לגייס, כולם פרופסורים מובילים בתחומים שעשויים לסייע במימוש הרעיון. הצטרף גם חברו מקורס הטַיִס, אליק ברץ, בעל משרד פטנטים. הוא התחיל כבר בהליך רישום פטנט על "מערכת התרעה לגוף". עדיין לא החל גיוס הכספים, אך כולם מסכימים להשקיע מזמנם תמורת אופציות בחברה העתידה לקום.

"חשבתי שהצטרפות פרופסור אהרונוב תשכנע אותך," אומר יואב.

"הוא עוד לא הצטרף באמת. הוא מחכה לראות אם זה רציני."

יואב שותק. אמוץ צודק, צריך לעשות עוד כמה צעדים. עוד לא התחילו לדבר על כסף. את יְכולתו לגייס כספים כבר הוכיח פעמים רבות, אבל כעת זהו עולם חדש עבורו – רפואה. מה צריכה חברה רפואית לעשות כדי שיהיה לה סיכוי להצליח?

 

יואב לומד זאת בדרך הקשה, כשהוא מציג את הרעיון לפני ד"ר שנער, מהבכירים בעולם ההשקעות בחברות המִכשור הרפואי. הוא מסכם את עיקרי הרעיון שלו:

"יש כאן win-win לכל הגורמים. לציבור, הפחתת סיכונים למוות או לפגיעה קשה, בזכות ההתרעה המוקדמת; לרופאים, סיכוי טוב יותר להשאיר את החולים שלהם בחיים; לחברות הביטוח הרפואי, הקטנת הסיכון לתשלומי עתק על פיצויים בשל מוות וטיפולים מורכבים; למדינה, הפחתת התמותה; לבתי החולים, טיפול בחולים מוקדם יותר, לפני אירועים קשים. בקיצור – רק טוב. אשמח אם תצטרף אלינו."

ד"ר שנער מחייך:

"תסלח לי, יואב. אתה לא יודע על מה אתה מדבר," יואב מנסה לשמור על פנים שלוות, כאילו אינו נפגע מהתגובה החריפה. "כל אחד מהגורמים שציינת, ויש עוד, עלול להתנגד למוצר, ומסיבות טובות. יש לי רק עצה אחת אליך, לך לפרופסור יצחק גלשר מהמחלקה לכלכלה רפואית של אוניברסיטת תל־אביב. הוא יסביר לך איך הדברים מתנהלים בפועל, בחיים האמיתיים, כאשר רפואה נוגעת בכסף, באינטרסים ובתחרותיות."

יואב מודה על העצה החשובה ועושה כדברו.

"אל תהיה נאיבי," פרופסור גלשר מחייך ומסביר ליואב בפגישתם במשרדו: "לכל גוף יש אינטרסים שמשפיעים עליו באופן שיכול להפתיע מי שלא מכיר מקרוב. לא תמיד הרופא רוצה לדעת שיש בעיה המחייבת פעולה מיידית שלו. הוא עלול להיתבע אם לא יפעל מיידית – אם לא יגיב להודעה טלפונית או אלקטרונית, למשל."

מתברר ליואב שגם למשתמשים לא תמיד נוח לקבל התרעות שונות או להשקיע זמן בבריאותם, וגם למדינה לא תמיד נכון להשקיע בהארכת חיים. יש מחיר לכל שנת חיים נוספת, כתלות באיכות החיים שתתקבל.

"בקיצור," הפרופסור מסכם, "עלינו לתכנן היטב את המוצר ואת המסרים מול כל גורם, ועוד לא דיברנו על המתחרים."

"עלינו"? הוא מתכוון לכך? כאילו שמע את מחשבותיו של יואב, פרופסור גלשר מודיע לו שהוא מוכן להשתתף בוועדה המדעית המייעצת, ואפילו להשקיע כסף מייד.

* * *

"לפני שתספר לי על הרעיון שלך, ספר לי קצת על עצמך."

פרופסור דרור חסדיאל מסתכל בחביבות על יואב. השניים יושבים זה מול זה בקליניקה הפרטית של הפרופסור, המשמש רופא לב בכיר במרכז הרפואי הגדול. הם הכירו כשיואב ליווה את אביו לייעוץ ולביצוע צנתור לב. יואב התרשם ממקצועיותו של הרופא, אדיבותו וסבלנותו להסביר כל פרט, יכולתו להרגיע לצד אמירת העובדות, והרגשת האמון והנוחות שהייתה לאביו כלפיו לאורך כל הדרך.

"שירות ארוך בחיל האוויר כטייס קרב, תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון, ותפקידים במערך המחשוב של החיל עד לפרישה בדרגת אלוף־משנה. ניהול חברות הייטק ישראליות ובין־לאומיות," יואב מתמצת. "וכעת, פרופסור, אחרי שהכרתי אותך בטיפול המסור באבי, ואחרי תחקור קצר שעשיתי עליך..."

"קרא לי דרור, בבקשה," בן שיחו קוטע אותו בחיוך. "גם אני עשיתי תחקור קטן עליך לפני הפגישה. היית קצת צנוע בסיפור שלך. טסת על מטוסי פנטום, קיבלת עיטור במלחמת ההתשה, טסת בטייסת 'האחת' במלחמת יום הכיפורים, התואר שלך מהטכניון הוא 'בהצטיינות ראויה לשבח', וגם אתה דוקטור, כמוני."

יואב מסתיר את הפתעתו ומחייך.

"אני רואה שאתה יסודי גם מחוץ לטיפול הרפואי. אני דוקטור אבל לא לרפואה. הדוקטורט שלי הוא בפילוסופיה של המדע, וזה עוזר לי גם בנושא שלנו."

"טוב, נשמע את הסיפור שלך ונראה מה הלאה."

"לפני כמה שנים, במהלך נסיעה עסקית עמוסה במיוחד כמנכ"ל חברת הייטק, התעוררתי באמצע הלילה במלון בדיסלדורף והרגשתי שחצי גוף שלי לא מתעורר איתי. לא הבנתי מה קורה, תמיד הייתי בריא. לא היה לי עם מי להתייעץ. לא הייתה שום אזהרה מוקדמת. החלטתי להמשיך לישון, בתקווה שהכול יעבור עד הבוקר. טעות חמורה."

"מה קרה בבוקר?" שואל דרור.

"כל הצד הימני, מכף רגל ועד הראש, היה בתחושת נִמלול וכמעט לא תִפקד. למזלי, יכולתי לדבר והתקשרתי לשותף המקומי שלי שיבוא וייקח אותי לשדה התעופה. כשהגיע, מייד אמר שהוא לוקח אותי לבית חולים. שם נודע לי שעברתי אירוע מוחי."

"אתה נראה לא רע כמישהו שעבר שבץ."

"כשיכולתי להתחיל לחשוב באופן רציונלי על האירוע, הדבר העיקרי שהציק לי הוא שלא הייתה כל התרעה מוקדמת. ככה פתאום זה קורה, החיים מתהפכים ואתה במקום אחר. ככל שהעמקתי בעניין, התברר שיש כמה וכמה סוגי אירועים כאלו, שהמכנה המשותף לכולם הוא שללא התרעה מוקדמת עלול להתרחש אירוע רפואי דרמטי שעלול גם להביא למוות."

"כן, זה נכון. כל רופא מכיר את זה. אין הרבה מה לעשות בנושא, לצערנו."

"תראה, דרור, אני לא מכיר את גוף האדם, אבל מכיר מטוסי קרב."

יואב מסביר לו את תפקידה של נורת ההתרעה הראשית במטוסי קרב, ואת משמעותה לטייס. דרור מקשיב בעניין רב, וכותב הערות במחברתו.

"לי לא הייתה נורה כזו. הדבר כמעט עלה בחיי, ועד היום אני סובל מהאירוע, גם אם לא רואים את זה חיצונית," יואב ממשיך בקול שקט ונחרץ. "אני רוצה שלכל אדם תהיה אזהרה בריאותית, מעין התרעה ראשית לגוף. אילו הייתה לי אזהרה כזו היה מצבי טוב יותר, כי הייתי מקבל סיוע מוקדם. זה יציל אנשים ממוות או יאפשר טיפול מונע בזמן."

דרור חושב מעט, ורק אז מגיב.

"אתה רוצה שאנשים ילכו עם מכשירים רפואיים על הגוף, כל הזמן?"

"לא. אני יודע שזה לא מעשי. גם הטייסים לא עושים פעולה מיוחדת, אלא פשוט טסים, מבצעים את המשימות. אבל אם יש צורך, הם יקבלו התרעה. בדיוק אותו דבר אני רוצה במוצר שלנו – אישה או גבר שמשתמשים בו לא יידרשו לשום פעולה מיוחדת שחורגת משגרת חייהם. הם יבצעו את משימותיהם ויחיו כרגיל. אבל אם יקרה משהו בגוף, סכנה מיידית שמחייבת תשומת לב של רופא, תתקבל התרעה ברורה. יכול להיות שההתרעה תתקבל מייד גם אצל הרופא האישי או במוקד."

דרור חושב שוב בטרם יתייחס.

"לפני כמה חודשים ישב אצלי, על הכיסא שאתה יושב כעת, אדם שהציע לי להמליץ על מוצר שהוא מפתח – מעין טלאי או תחבושת שמדביקים על היד, והוא מודד את הדופק של הלב ומתריע אם יש בעיה."

"ומה עשית?"

"כבר בפגישה הראשונה היה לי ברור שהוא שרלטן, אולי נוכל. זו גם הייתה הפגישה האחרונה," דרור מחייך וממשיך: "אני כבר יכול לומר שאני מוכן להמשיך ולדבר איתך. זה מאוד מעניין אותי, אף על פי שכרגע אני לא יכול לתאר לעצמי איך תצליח ליצור מכשיר מתאים לדרישות שהגדרת. אני מוכן לנסות לעזור לך."

יואב חש בפעימות מואצות של ליבו. הוספת פרופסור דרור חסדיאל היא צעד משמעותי לקראת מימוש החזון.

"אבל משהו לא ברור לי," דרור ממשיך, "למה באת דווקא אליי? אני קרדיולוג, מומחה ללב. החזון שלך רחב הרבה יותר. יש הרבה גורמים שכדאי שידליקו מאסטר קושן, נורת אזהרה לגוף," הוא משתמש במילה מאסטר קושן בנונשלנטיות.

"כמובן, אבל כדי להיות מעשי ולהגיע למוצר ראשוני בטווח זמן סביר ובמשאבים מעשיים, נצטרך לבחור רק תחום אחד שבו נתמקד בהתחלה. יש כבר קבוצה של מדענים, רובם פרופסורים מכל הכיוונים שנראים רלוונטיים, שהצטרפו למיזם כוועדה מדעית מייעצת. יחד נצטרך לקבוע בקרוב מהו הכיוון הנכון למימוש. התרעה שנוגעת ללב היא בוודאי אחת האפשרויות האטרקטיביות."

יואב מנסה כבר שנתיים לגבש את הכיוון למימוש החזון, עם קבוצת המדענים שאסף סביבו. בחירת סוג האירוע הבריאותי שבו יטפל המאסטר קושן בגרסתו הראשונה היא החלטה קריטית להצלחת החברה.

"תראה, יואב, אני לא מתאים לוועדה המייעצת של המוצר הכללי. אותי מעניין רק הלב, ואם אוכל לתרום זה יהיה בכיוון הזה. אם תחליטו ללכת על מוצר שייתן התרעה הנוגעת ללב, אשמח להצטרף בתפקיד המנהל המדעי של HLA."

יואב לא יכול היה לבקש יותר. הוא תכנן לבקש מדרור שיקבל על עצמו את תפקיד המנהל המדעי רק בעוד כמה פגישות, בהמשך הדרך, אך דרור הקדים אותו.

רק כשיתיידדו יותר בעתיד, יגלה דרור ליואב שכבר מזמן צמח בו החיידק של השתתפות בסטארט־אפ שיחדש משהו מהפכני בתחום הרפואי, ובמיוחד בתחום הקרדיולוגי, העולם שלו.

"בכל רופא פרטי יש גרעין של יזם טכנולוגי, שרק ממתין להזדמנות לפרוץ," יסביר דרור.

* * *

ליאנג צ'ין חש בזיעה קרה על גופו. זה עומד להיות רגע השיא בחייו – הוא מוזמן להציג את התוכנית שהכינה חברת הייעוץ שלו, בהזמנת המפלגה הקומוניסטית של סין. ההודעה בוויצֶ'ט, הוואטסטאפ הסיני, שקיבל שבוע לפני הפגישה הייתה קצרה:

"בפגישה ישתתפו ראשי המפלגה ובראשם המנהיג שי ג'יפינג. נא להתייצב במשרד הראשי, רחוב פו־סינג 4, שי־צ'נג, בייג'ין, ב־24 בספטמבר 2012 בשעה 16:00."

ליאנג הוא איש העולם הגדול. כמו רבים מאנשי העסקים הסינים, הוא אימץ לעצמו שם שמתאים לעולם המערבי – רוג'ר. כך נוח לתקשר עם אנשי שיחו בארצות הברית, באוסטרליה ובניו־זילנד, שם בבעלותו עדרי כבשים ואלפי דונמים של מרעה. בסין יש בבעלותו חברות שונות, ובראשן חברת הייעוץ. הוא בן חמישים, ומחלק את זמנו בין סין לניו־זילנד. כשקיבל לפני כשנה את הזמנת המפלגה הסינית להכין תוכנית ל"מוצר חדשני לתקשורת המונים", לא שיער שהנושא יעלה לרמה העליונה של מנהיגי סין. היה עליו לחתום על התחייבות ל"סודיות ברמה העליונה ביותר", דבר שהודגש בכל הפגישות שנועדו לדיווח התקדמות התוכנית בדרג המנהלי – הוועדה לביטחון לאומי של הרפובליקה העממית של סין.

כן, אין ספק שיש כאן משהו מיוחד, שונה מכל הפרויקטים של חברת הייעוץ שלו בעבר.

רוג'ר מתייעץ עם שותפו, ואנג קונג, ריצ'ארד בשמו המערבי, הצעיר ממנו בכעשר שנים. הם עובדים יחד עשר שנים, והתיאום ביניהם מושלם.

"אולי טעינו בתוכנית? לא חשבנו מספיק על היבטים אסטרטגיים אפשריים שיעניינו את ראשי המדינה?"

"תן לי לחשוב," אומר ריצ'ארד, "לקראת המצגת אולי אעשה כמה שינויים כדי להראות אפשרויות מרחיקות לכת."

רוג'ר מתלבט. מה יכול לעניין את מנהיגי המפלגה, שליטי סין?

"ריצ'ארד, ידידי, נלך על הכיוון של שליטה בהמונים," הוא אומר לבסוף.

"בסין?"

רוג'ר קם ממקומו ופונה לחלון משרדו המשקיף על גורדי השחקים שבמרכז המסחרי של שנחאי.

"בעולם, ידידי. לא פחות."

* * *

"רוצה לשמוע את הבשורות הטובות קודם או את הרעות?" שואל יואב את פרופסור דרור חסדיאל בפגישתם בקליניקה.

"תמיד את הטובות, לרעות נקדיש את רוב הזמן, כנראה."

"עשינו ניסוי קליני מוצלח עם אב־טיפוס ראשוני ברמב"ם," יואב מחייך חיוך רחב. "שוב, תודה על ההיכרות שעשית לנו עם מנהל מערך הלב של בית החולים. התוצאות מצוינות, וכל הצוות שיתף פעולה בהתלהבות."

"נהדר, אבל אני עדיין לא מבין איך בודקים מוצר שלא הוגדר עדיין."

הספקנות במקומה, אבל הצעד היה חשוב. יואב מסביר:

"ברור שאי־אפשר לבדוק משהו שאינו קיים עדיין. אנחנו גם עוד לא סגורים על מה בדיוק יעשה המוצר הראשון. אבל החלטתי שנבדוק את עקרונות היסוד של המוצר, שהם מספיק מהפכניים בפני עצמם. היכולת להסתובב ללא מגבלה עם משהו שמאפשר לרופא להחליט מרחוק, באופן רציף, אם יש בעיה מסכנת חיים, באותה רמה של חיבור למכשיר בבית החולים, יכולה לשנות סדרי עולם. אם נוסיף לכך יכולת התרעה אופציונלית לאדם עצמו, הרעיון הופך לאטרקטיבי עוד יותר. אם נוכיח שאפשר לבצע את זה, גם אם עדיין לא באמצעות מכשיר ממש אלא רק כאוסף מרכיבים ברמת אב־טיפוס, זה הישג ראשוני, בסיס שיאפשר להקים עליו את הסטארט־אפ שלנו.

"אנחנו מכוונים כאן די גבוה – לא סתם להראות, אלא במקום הכי מקצועי, בבית חולים, עם חולים ורופאים אמיתיים, שהשתתפו בניסוי ובחנו את התוצאות. זה ידחוף אותנו לעשות את הדברים ברמה המקצועית הנדרשת. אין ברירה, חייבים לקפוץ למים ולהירטב. אי־אפשר רק לדבר ולהציג תוכניות, גם אם עד כה אנשים רציניים מאמינים בי ובחזון."

מה שיואב לא מספר הוא שהניסוי עולה כסף, כמובן. מוקדם מדי לצפות שמישהו אחר ישקיע כסף בעניין. לפי האמרה הידועה בעולם העסקים, "שים את כספך במקום שבו נמצא פיךָ", הוא מחליט להשקיע בעצמו בשלב הזה, כדי לאפשר את המעבר לשלב הבא, שבו יבקש מאחרים להשקיע גם הם את כספם בחברה החדשה. הוא עושה זאת בניגוד לעצתו של אמוץ, אבל זה הדבר הנכון לעשותו כעת. אמוץ עובד ומסייע ליואב בחברה החדשה ככל יכולתו, אך עדיין מסתייג מהסיכון הגבוה שיואב לוקח על עצמו.

דרור בוחן את שרטוט התצורה של המכשיר בניסוי. זוהי חגורה הנלבשת סביב החזה, אשר נרכשה מחברה גרמנית. יש בה אלקטרודה אחת שמשדרת את קריאת פעימות הלב למחשב מרוחק, ככל שמאפשרת תקשורת הבלוּטוּס. המחשב יודע להתריע כאשר הפעימות עוברות סף מסוים, והרופא רואה תמונה של הפעימות בזמן אמת. הוא בוחן גם את התוצאות המודפסות.

דרור מתקשר למנהל מערך הלב בבית החולים, פרופסור המֶר, כדי לשמוע את התרשמותו.

"מבטיח מאוד," הפרופסור מציין בהתלהבות, "בעזרת המוצר שלך אוכל להגדיל את כמות המטופלים שלי פי חמישה – נמשיך לנטר מרחוק, ובתשלום, חולים שיעזבו את המחלקה גם בביתם, במקום להישאר עוד כמה ימים כאן."

"מעולה!" דרור מחייך, "יש עוד הרבה עבודה, אבל ההתחלה טובה ומרשימה."

"רגע, עוד לא שמעת את הבשורות הרעות. כשהצגתי את האב־טיפוס ואת התוצאות לוועדה המייעצת הייתה אכזבה כללית. חלק מהם אמרו שיש הרבה חגורות דומות, לספורט ובבתי חולים, ולמעשה אין כאן כל חידוש. הציפייה, מתוך החזון המפואר שהצגתי להם בשיחות, הייתה למשהו מתקדם הרבה יותר, ובעיקר לקונספט חדשני, עתידני."

דרור מניף את ידו בביטול.

"הם לא מבינים. אתה מראה להם אב־טיפוס ראשוני בלבד. אני מבקש שבפעמים הבאות תזמין גם אותי להופיע. כקרדיולוג וכמנהל המדעי אוכל להסביר באופן יותר רציני את הנושא."

אומנם דרור חושב שהוא "יכול להסביר", אבל יואב מנוסה יותר ממנו בשיווק ובהתלהבות של משקיעים ושל משתמשים. אם צריך להסביר – זה פחות טוב.

"דרור, אני לא שקט. אני מציע שנקיים סיעור מוחות בינינו ונחשוב איך מתקדמים, אולי אחרת. אני רוצה שמי שרואה את המוצר יתלהב ויתאהב בו ממבט ראשון."

יואב לא מספר שגם בקשתו למימון מהמדען הראשי, במסגרת תוכנית "תנופה" שנועדה לממן ניסויים ראשוניים כאלו של מיזמים חדשים, נדחתה בהודעה לקונית:

"הוועדה לא השתכנעה ביכולת החברה להגיע להוכחת היתכנות טכנולוגית במסגרת תקציב 'תנופה'."

הוא חש אכזבה. אכן, לא הבטיחו לו שהדרך תהיה קלה. יואב מחליט להמשיך בכוחות עצמו בשלב זה, ולשלוח ערעור על קביעת הוועדה לאחר שיגיעו להתקדמות מסוימת.

כן. אנשים יתאהבו במוצר ממבט ראשון. זה היעד, למרות הקשיים.

* * *

"בוא נתחיל מהבסיס," יואב פונה לפרופסור דרור חסדיאל כשהם נפגשים שוב בקליניקה, "מה בדיוק קורה כשהלב גורם למוות?"

דרור פותח בהרצאה קצרה.

"זה לא כל כך מסובך. יש, למעשה, שתי משפחות של בעיות – אלו שקשורות בקצב פעימות הלב ואלו שקשורות בתפוקה של הלב, באספקת החמצן לדם. באב־טיפוס השתמשנו באלקטרודה אחת. זה כמו למדוד דופק עם אצבע על היד, רק יותר מדויק. זה מספיק רק למדידה מדויקת של קצב הלב."

"רגע, וזה לא מספיק חשוב?"

"זה חשוב מאוד, אבל זה לא מזהה התקף לב, בלשון העם. המשפחה השנייה – כאשר הלב אינו עושה את משימתו העיקרית, שהיא אספקת החמצן לדם. זו בעיה מסכנת חיים באופן מיידי ביותר. כדי לזהות בעיה זו נדרשות לפחות עשר אלקטרודות – בחזה, ברגליים ובידיים. המיקום של האלקטרודות קריטי ביותר, הוא מאפשר חישוב של שנים עשר ערוצים שונים של מדידות במכשיר אק"ג, ומוכתב על ידי הרשויות המוסמכות לאשר מכשירים רפואיים."

"כולם מכירים פתרונות של אלקטרודה אחת. זה קל מדי. לכן כל מי שראה את האב־טיפוס לא התלהב ממנו," אומר יואב, "אבל לא נצפה מאיש לשים עשר חגורות על עצמו. אין דרך לעקוף את הבעיה?"

"אין, ידידי. לכן לא הצעתי לך את הכיוון הזה מראש. אין חריגים. אם רוצים לגלות התקפי לב, חייבים לשים עשר אלקטרודות לפחות, כמו אק"ג של בית חולים. אתה דורש שהמוצר לא יגרום לשינוי באורח החיים של המשתמש, זה בלתי אפשרי. יכולות להיות גמישויות מסוימות, אבל אין ויתור על כל האלקטרודות."

יואב שוקע במחשבות. מה עושים? האם הם נתקעו? אולי הלב הוא לא הכיוון הנכון להתחלה?

"רגע, מהן אותן 'גמישויות מסוימות' שהזכרת?"

"לא בכמות האלקטרודות, אבל במיקום של חלק מהן," מסביר דרור, "במקום בידיים אפשר למקם ליד הכתפיים, ובמקום ברגליים – בתחתית הבטן. מחקרים מראים שהדיוק נשמר, ומה שחשוב יותר הוא היציבות, כלומר: כל פעם שאותו משתמש נמדד, המיקומים צריכים להיות זהים."

יואב נדרך. וואו, זה מעניין. מה אם ימצאו דרך לשים אלקטרודות במקומות המתאימים, על גופייה רגילה? הרי בכל פעם שהמשתמש ילבש אותה האלקטרודות תהיינה במקום הנכון... גופייה שהיא מכשיר רפואי... אין דבר כזה בעולם. הוא מראה לדרור סקיצה של גופייה, בשקף שהשתמש בו בעבר לתיאור המערכת.

"תוכל לסמן לי על הגופייה מיקום אפשרי של כל האלקטרודות?"

דרור מסמן, ושניהם מביטים בציור שלפניהם.

"אבל איך תוכלו לפתח גופייה כזו, עם אלקטרודות?" שואל דרור.

יואב מרים את ראשו מהציור. הכול מתבהר לו. סוף סוף.

"גם לי לא ברור איך נצליח מבחינה הנדסית לפתח גופייה כזו. יש הרבה שאלות פתוחות, אבל הכול ברור כעת – זה הכיוון הנכון, מסכים איתי?"

דרור מהנהן.

"אם תצליחו לפתח גופייה מתאימה," הוא אומר בזהירות.

זה בדיוק מתאים להתרעה, כמו מאסטר קושן, התרעה ראשית לגורם המוות מספר אחת בעולם. וזה יהיה בבית, ובכל מקום שבו המשתמש יסתובב, בלי הגבלה, פשוט בלבישת גופייה. אין בעולם יכולת כזו מחוץ לבית החולים. זה כיוון ראוי למהפכה שרצה להביא לעולם הרפואה – חיים רגילים לאנשים בסיכון. וזו רק ההתחלה.

"אנחנו נצליח," הוא אומר ומאגרף את ידו המונחת על השולחן.

* * *

האולם במרכז המפלגה הקומוניסטית של סין נראה גדול. רוג'ר מעריך שיכולים להתכנס בו כחמש מאות איש, די והותר להכיל את כל מאתיים וחמישה החברים הקבועים בוועדה העליונה, ואת הזמניים. הוא מקושט בתמונות ענקיות של כנסי המפלגה מהעבר, של מנהיגיה, ובראשם מאו־צה־טונג, ושל אירועים היסטוריים מאז נוסדה ב־1921. התמונה הבולטת בו היא של המנהיג הנוכחי, המזכיר הכללי, שי ג'יפינג.

רוג'ר ממתין לריצ'ארד שיסיים להתקין את המצגת שהכינו. הוא מיומן במצגות גדולות כקטנות. הם מלווים בשני שומרים מהמשמר האישי של מנהיג המפלגה.

"אנחנו המלווים שלכם עד לעזיבתכם את הבניין," אחד השומרים אומר.

"מותר לצלם את האולם?" שואל רוג'ר.

"בשום פנים ואופן. התחייבתם לסודיות ברמה העליונה ביותר, וזה כולל כל אזכור של השהות שלכם כאן," השומר נוזף.

ריצ'ארד בודק שהכול כשורה ומסמן לרוג'ר שסיים את ההתקנה.

"אנחנו מוכנים," אומר רוג'ר.

השומר עדיין מזעיף פנים. הוא מתקתק משהו בטלפון הסלולרי הצמוד לזרועו, וכעבור דקה נכנסים כחמישה עשר אנשים לאולם. רוג'ר מזהה רק מעטים מהם, כולם שייכים לוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

"כשייכנס המזכיר הכללי של המפלגה אתם תעמדו עד שישב," לוחש השומר.

דלת צדדית נפתחת ורוג'ר מזהה את מנהיג סין, שי ג'יפינג, כשנכנס לאולם עם שלושה מבכירי המפלגה. הם מתיישבים בשורה הראשונה, והאחרים מתיישבים אחריהם בשורה השנייה. מתח מתפשט בגופו של רוג'ר. זו הפעם הראשונה בחייו שהוא נמצא בקרבתו של המנהיג. לא רק נמצא, אלא שהוא עומד להציג לפניו את מה שעשוי לשנות דרמטית את מעמדו של רוג'ר ולהשפיע על חייו.

"כבוד המזכיר הכללי," אומר לתוך המיקרופון שלפניו אחד מיושבי השורה השנייה, יִין הו, מוותיקי הוועדה הנחשב לאיש סודו של המנהיג, "וחברים יקרים מהוועדה המיוחדת לפרויקטים אסטרטגיים."

הוא משתהה כמה שניות. רוג'ר מצליח בקושי לשמור על קור רוחו, רושם בזיכרונו – פרויקטים אסטרטגיים. זו הפעם הראשונה שמוזכרת הגדרה כזו, אך הם בכיוון הנכון.

"ביקשנו מכם לשמוע, בפעם הראשונה, את התוכנית שהכינה עבורנו חברת הייעוץ ששכרנו לפרויקט שלנו. אני מבקש שכל אחד שירצה להעיר או לשאול שאלה יעשה זאת, וזו בקשתו של כבוד המזכיר הכללי המכבד אותנו בנוכחותו."

הוא מסמן לרוג'ר להתחיל. ריצ'ארד מפעיל את המצגת, ורוג'ר, מרוכז כולו במשימה, ללא ההתרגשות המוקדמת ובביטחון המקצועי הרגיל שלו, מתחיל לדבר.

"כבוד המזכיר הכללי וחברי הוועדה המיוחדת, הרשו לי להציג את המהפכה הבאה בתחום תקשורת ההמונים, שתעמוד לרשות הרפובליקה העממית שלנו, ולרשות המפלגה."

* * *

"נו, מה קורה עם המדע הבדיוני שלך?" שואל אמוץ בחיוך רחב.

אמוץ ויואב נפגשים לפחות פעם בשבוע, מחליפים דעות על עולם הטכנולוגיה ועוברים על כל המיזמים שהם פעילים בהם. אמוץ מספר בהתלהבות על האייפון 5 החדש שרכש.

"יש לו זכרון מדהים של 16GB, ועלה לי 199 דולר."

השנה היא 2012. חברת המצלמות הוותיקה קודאק פושטת רגל בגלל כניסת הצילום הדיגיטלי, וחברת פייסבוק מודיעה על מיליארד משתמשים ומנפיקה מניותיה לציבור בשווי 104 מיליארד דולר. העולם רץ קדימה, והוא מסעיר ומלא חידושים.

היום הם דנים בחדשות הטובות מ"פנגו", מערכת החניה הסלולרית שהם ממקימיה. מוצר החניה הסלולרית מתפרס בכל הארץ והתגובות של הציבור מצוינות, אך הדיון העיקרי הוא על HLA.

"דווקא יש התקדמות רצינית," פותח יואב, "שינינו לגמרי את התוכנית למוצר."

תחילה הוא מעדכן על ההתקדמות באישור הפטנט הראשון, שאותו מקדם אליק ברץ. אחר כך הוא מספר על הגישושים הראשוניים לגיוס כספים.

"כשבאתי לשני חברים מחיל האוויר והתחלתי לספר על מאסטר קושן לגוף, הם אמרו מייד שאין צורך לפרט. הם ישקיעו."

"טוב, חיל האוויר," אמוץ צוחק, "אצל הירוקים יהיה לך קשה יותר."

ואז יואב עובר לנושא העיקרי, הדיונים עם פרופסור חסדיאל.

"הינה המוצר," הוא אומר בסיום דבריו, ומראה לאמוץ שרטוט של גופייה שעליה מסומנות אלקטרודות. "חסדיאל הבהיר שהתצורה מתאימה לביצוע אק"ג של שנים עשר ערוצים, כמו בבית חולים."

"אנחנו הולכים למכור גופיות..." יואב מסכם בחיוך.

"אתה מנסה להיכנס לתחום שלי?" אמוץ צוחק מכל הלב.

אמוץ עבד שנים ארוכות בחברות טכנולוגיות בתחום הטקסטיל, בארץ ובעולם, גם כמנהל הייצור וגם כמנהל שיווק. על כך יואב בונה.

"תראה, אמוץ," אומר יואב ברצינות, "הגדרנו מוצר פורץ דרך ומעורר השראה, גופייה שהיא מכשיר רפואי. האתגר הגדול שעומד בפנינו הוא להצליח לפתח ולייצר מוצר איכותי שיעמוד בכל הדרישות. אף אחד לא עשה את זה מעולם."

"גם אני לא יודע איך מפתחים מוצר כזה. לא בטוח שאפשר."

"לא חשבתי שאתה תפתח. אבל אתה תוכל למצוא את האנשים הנכונים שיעשו את זה, וכמובן לנהל את האופרציה המורכבת הזו," אומר יואב, "בטח יותר טוב ממני."

אמוץ חושב כמה דקות. הוא לא היה שלם עם כל הרעיון, אף שסייע ככל יכולתו, אך כעת הנושא מתחיל לעניין אותו כאתגר מקצועי וכפוטנציאל עסקי.

"אני חושב שאני מכיר את האדם היחיד בארץ שיכול לפתח גופייה כזאת," הוא אומר לבסוף, "שמו ברוך שומרוני. עבדתי איתו עשרים שנה."

נהדר, יואב מתלהב שאולי יהיו ביחד באופן מלא, כמו תמיד, גם במיזם הזה.

"אבל אני לא משקיע כסף, בינתיים," מבהיר אמוץ.

"אין בעיה, אמוץ, אני בטוח שתרגיש יותר נוח כשנתקדם עוד קצת. אבל יש לי בקשה אחרת ממך."

"ידעתי שתרצה עוד משהו."

"קבענו פגישה בנושא תוכנית הפיתוח לשבוע הבא, יהיה נחמד אם נוכל להביא את האיש שלך לחברה, כדי שיציג איך הוא מתכוון לממש את הרעיון."

"אתה מטורף, אתה יודע?"

אמוץ מחייך כל הדרך בחזרה לביתו.

* * *

יואב חייב לגייס כסף לחברה. נושא זה מעסיק אותו יותר מכל נושא אחר, ביום ובלילה. אם לא יצליח לגייס – כל הרעיונות, התקוות והחזון המיוחד ירדו לטמיון.

יש לו ניסיון רב בגיוס כספים, הרבה מיליוני דולרים, בחברות השונות שבהן כיהן כמנכ"ל או כיושב ראש, אך הפעם זה משהו שונה. זוהי חברה שהקים בעשר אצבעותיו, עם חזון אישי שלו הנובע מסיפורו האישי, ובפעם הראשונה – בתחום רפואי.

אתי אשתו מכירה את סיפורו היטב, החל מקריאת הטלפון שקיבלה ממזכירתו של יואב, שידעה רק לספר ש"קרה לו משהו והוא מאושפז בדיסלדורף." המזכירה עזרה לה להגיע עוד באותו ערב עם מׅיה, בתם, ולהתייצב ליד מיטתו בבית החולים. היא זוכרת היטב את השיקום, ההתאוששות והחזרה לעולם ההייטק כיזם או כיו"ר, לא כמנכ"ל. היא ליוותה את ההתלבטויות אם להקים בעצמו מיזם למימוש חלומו – ההתרעה האישית שחסרה לו שם, בדיסלדורף.

"לך אחרי מה שליבך אומר לך," אמרה לו אתי כשהתייעץ איתה.

והוא הלך עם ליבו, והקים את HealthAlert.

בדרך כלל יואב אינו משתף את אתי בפרטים השוטפים של עבודתו המקצועית, אף שהיא אוהבת לשמוע כל דבר הנוגע לו, לשאול שאלות, ותמיד יש לה דעה בכל נושא. למרות זאת, כשיש לו דילמות רציניות יואב אוהב לספר לה על כך, ואפילו להתייעץ. בדרך כלל הוא מופתע מנקודת המבט המקורית של אתי, מהשאלות הנוקבות והמביכות, לעיתים, ומההצעות שעולות בשיחתם. גם כשהוא מחליט אחרת, תמיד הוא מרגיש מחוזק אחרי שיחה כזו. גם הפעם הוא פונה אליה בהתלבטויות שלו בעניין גיוס הכסף לחברה.

בתחילת הדרך ביקש את ברכתה להשקיע מהכסף הפרטי שלהם. אתי הסכימה מייד. אבל כעת יש להיכנס להשקעות רציניות יותר, וליצור אופק להשקעות גדולות יותר בעתיד.

"אתי, אני מתלבט בקשר לשיתוף משפחה וחברים," אומר יואב בערב, "כשמקימים סטארט־אפ, בדרך כלל המשקיעים הראשונים הם בשלב 'חברים ומשפחה', בלשון עולם ההייטק. אבל כאן יש סיכון גבוה. אנחנו עומדים לעשות דברים שאיש עוד לא עשה. אני מהסס אם לערב בכך אנשים קרובים, כאשר הכסף עלול לרדת לטמיון."

אתי חושבת רגע ומחייכת.

"בוא נשב עם כוס תה ועוגיות," וכשהם יושבים בפינה האהובה עליהם בבית היא שואלת: "על מי חשבת בנושא הגיוס?"

יואב מראה לה רשימה ארוכה של קרובי משפחה, חברים טובים, חברים ממעגל שני ושלישי, ומכרים מהעולמות שבהם היה פעיל, בעיקר מחיל האוויר ומההייטק. אתי מתבוננת ברשימה.

"כל כך הרבה מועמדים? נראה שיהיה קל, לא?"

"תראי, כשמנסים לגייס, בדרך כלל התשובה שלילית. מי שלא מקצועי ורחוק מעולם ההייטק מתחבר לדברים בעיקר מסיבות של חברוּת, סקרנות, רצון להיות חלק מהסיפורים המפורסמים על ההייטק, וכמובן מחיבור לסיפור שאני מספר. אבל, בדרך כלל אנשים לא אוהבים להוציא כסף על מה שלא מוכר להם."

אתי מהרהרת.

"כשאתה בא לחבר והוא מסרב, איך אתה מרגיש?"

"אכזבה."

"וזהו?"

יואב חוכך בדעתו.

"אולי קצת טינה, אף על פי שאני מבין אותו."

"ואיך אתה חושב שהוא מרגיש?"

יואב חושב שוב.

"אני מניח שהוא מרגיש שאכזב אותי. אולי גם טינה על כך שבכלל ביקשתי ממנו. אבל אני חושב שאני לא רק מבקש. אני מציע לו הזדמנות להיות שותף במשהו מסעיר, משמעותי, שאולי גם ישתלם לו בסופו של דבר."

"יואב, אני חושבת ששום דבר לא חשוב מספיק כדי לקלקל יחסים עם חברים טובים. גם אם יסכימו להשקיע, אולי ירגישו אי־נעימות כלפיך, וגם אם לא – אי־נעימות תהיה."

יואב שותק, מהנהן קלות.

"את צודקת, כמו תמיד... אבל יש כמה חברים טובים שהם גם משקיעים בהייטק, חצי מקצוענים."

"בוא, יואב, נעבור על הרשימה. רק על משפחה וחברים קרובים ופחות קרובים. נחשוב ביחד."

יואב אומר לעצמו, בפעם המי יודע כמה:

"מה הייתי עושה בלי האישה המופלאה שלי?"

* * *

המסך מתמלא בקטעי וידאו קצרים הנראים כמצולמים בידי חובבים, ובשקף הבא אלפי אנשים מעבירים ביניהם את קטעי הווידאו ברשת תקשורת. כל קטע מועבר לכמה אנשים, המעבירים אותו לכמה אנשים נוספים. רוג'ר ממשיך לדבר בשקט ובביטחון.

"כל אחד יוצר בקלות קטעי וידאו קצרים על עצמו, על חבריו, על סביבתו; שר, מנגן, רוקד ומדבר; מעביר מה שנראה לו שיעניין חברים, וחברים של חברים."

רוג'ר מביט בקהל. עדיין אין תגובות אבל יש הקשבה.

"מובן שכל חברה או גוף פרטי או ציבורי יכולים להשתמש ברשת הזו ולהגיע לקהלים עצומים. מאות, אלפים וגם מיליונים ומאות מיליונים, עם כל מסר שייבחר."

לחישות עוברות בקהל. המנהיג נשאר במבט קפוא אבל קשוב.

"אבל יש לנו יכולת העברת סרטים גם בוויצ'ט שכולנו משתמשים בו. מה החידוש כאן?" שואל יִין החוזר להוביל את הדיון.

"כן, יכולת להעביר וידאו קיימת, גם באס־אם־אס הוותיק וגם בוואטסאפ הנפוץ במערב, ומחקה את הוויצ'ט שלנו," רוג'ר מסביר בחיוך, "אבל כאן הווידאו הוא התקשורת עצמה, לא כנספח. מניסויים שערכנו, עוצמת העברת המסרים עצומה הרבה יותר מהכלים הטקסטואליים הקיימים. במיוחד אצל הדור הצעיר – זה יהיה כלי העתיד שלהם."

הלחשושים מתגברים בקהל. המנהיג עדיין ללא הבעה.

"בניסוי שעשינו הוכח כי העברת מסרים שיווקיים, ואפילו פוליטיים, נעשית בתפוצה, במהירות ובאפקטיביות גבוהות יותר מבכל שיטה מוכרת, כולל טלוויזיה," רוג'ר מוסיף.

"טוב, זה מתחיל להיות מעניין יותר," מעיר יִין הו, "אבל הגדרנו באופן בלתי רשמי שמטרתנו היא עזר לשליטה בהמונים. שכחתם?"

רוג'ר חיכה להערה כזו.

"את הפיתוח הראשוני תבצע חברה צעירה, ByteDance, הממוקמת כאן, בבייג'ין. במסגרת התוכנית הממשלתית שלנו, הגענו איתם להסכם על הוספת תשתית לשליטה מרכזית בתעבורה על פי התוכן עצמו. תשתית זו תהיה למעשה בבעלות הממשלה, ובשליטה מלאה שלה."

"אז המוצר הוא של החברה או של הממשלה?" מקשה יִין הו.

"המוצר, ששמו Douyin, שייך לחברה, אולם יש בו רכיב שליטה הנמצא בבעלות הממשלה. את הרכיב הזה לא מרגישים המשתמשים, והם אינם מוּדעים לקיומו."

"ואיך זה שייך לדרישה הלא פורמלית שלנו?" מתעקש יִין הו.

שוב, שאלה שרוג'ר מצפה לה.

"מה שלא הזכרתי הוא שרכיב השליטה של הממשלה נותן לה מידע על המשתמשים ועל הרגלי הצפייה שלהם, על תוכני הצפייה, ואפילו אפשרות לכוון אילו תכנים יזרמו אליהם."

"וישפיעו עליהם..." ממלמל יִין הו כמו לעצמו. יִין הו פונה לרוג'ר: "הכיוון שאתם ממליצים עליו נראה מבטיח, אולם אינו שלם."

רוג'ר מחליף מבטים עם ריצ'ארד. האם ייתנו להם להתקדם? יִין הו ממשיך:

"כלי אסטרטגי אמיתי אינו יכול להסתפק בעם הסיני. תוכנית המפלגה, כפי שהוגדרה בוועידה האחרונה, היא גלובלית. עלינו להשפיע על העולם."

רוג'ר מסתיר את שביעות רצונו מהשאלה שחיכה לה.

"רבותיי, הצעתנו כוללת שלב גלובלי, בהתאם לאסטרטגיה של המפלגה. לאחר כניסה מוצלחת בארצנו נעביר את הפעילות לחו"ל."

"כיצד תעשו זאת?" שואל יִין הו, "ניסינו לפעול בעולם גם עם הכלי של ויצ'ט, ונכשלנו. העולם דבק בוואטסאפ. איך תוודאו שכישלון כזה לא יהיה גם כאן?"

"למדנו מלקחי העבר," עונה רוג'ר, "בעולם יכירו כלי אחר, שייקרא 'טיקטוק'. הוא יוכרז רק שנה לאחר הכרזת המוצר Douyin. לא יהיה לו קשר סיני ברור. כמו כן, אם נפעל מהר, לא תהיה כל תחרות מצד כלים קיימים במערב."

"והשימוש בכלי בעולם יהיה זהה לזה שבסין?"

רוג'ר מחייך.

"טכנית כן, אבל המשמעות שונה מאוד. בסין זו שליטה בהמונים. בעולם – תעמולה, ריגול. תחשבו על סוג של וירוס דיגיטלי, בשליטה מלאה שלנו."

המנהיג לוחש משהו ליושב לימינו, הם מתלחשים ביניהם. רוג'ר מזהה את לי קסיאנג, סגנו רב ההשפעה של המנהיג. לי מסמן ליִין הו להצטרף אליהם. המנהיג מתלחש עם שני עוזריו. לבסוף יִין הו קם על רגליו.

"נראה שההצעה עונה לדרישותינו. אני מעלה להחלטה לאשר לחברה של מר ליאנג צ'ין להמשיך לנהל את שלב המימוש, לפי התוכנית שהוצגה לנו."

כולם מרימים ידיים לאישור, כולל המנהיג, בחיוכי שביעות רצון.

"ההצעה אושרה," אומר יִין הו.

מחיאות כפיים של כל הנוכחים, כולל המנהיג, מהדהדות באולם. הנוכחים מצפים לדברי סיכום של המנהיג, כנהוג.

"סליחה," נשמע קול מהשורה האחורית, "אם יורשה לי, אעיר משהו לפני הסיכום."

הדובר הוא ליו ז'נלי, הלובש מדי גנרל. ריצ'ארד לוחש לרוג'ר כי זהו מפקד המשטרה הצבאית המיועד. המנהיג מהנהן, ויִין הו נותן לגנרל את רשות הדיבור. הגנרל קם ממקומו.

"כבוד המזכיר הכללי, חברי הוועדה המכובדים. כמובן אני מזדהה עם ההחלטה שקיבלנו. אולם, לדעתי, היא אינה מספיקה."

רחש חולף בקרב הנוכחים. המנהיג פוער פיו בתימהון. לא מקובל לערער על החלטות שזה עתה נתקבלו. יִין הו פונה לגנרל:

"עליך להסביר את דבריך, גנרל. האם אתה מבקש לעכב את ביצוע ההחלטה?"

"לא, נהפוך הוא, אין לעכב," ממהר הגנרל לומר ומסתכל על המנהיג, "הנושא הוא עניין של ביטחון לאומי ומסווג ביותר," הוא ממשיך בקול בוטח, "אני מבקש להעלות את הנושא בפגישה מצומצמת אצל כבוד המזכיר הכללי."

* * *

"זה לא ילך ככה," אומר אמוץ ליואב בפגישת העדכון השבועית.

יש חדשות טובות מפנגו, מתחיל תִפעול בפניקס, אריזונה, העיר הראשונה שלהם בארצות הברית. לאחר התייחסות קצרה לפנגו, הנושא הראשי, כרגיל בזמן האחרון, הוא HLA בשנתה השלישית.

"ברוך, מומחה הטקסטיל שלנו, בוודאי יצליח לפתח את הגופייה החכמה שאנחנו צריכים. הוא אפילו איתר את סוג מכונת הסריגה המתאימה."

"מצוין," אומר יואב, "אז מה הבעיה?"

"אי־אפשר להמשיך לעבוד מהבית. אנחנו חייבים לעבוד עם המכונות עצמן, ברציפות."

יואב כבר שמע מברוך ומאמוץ הסבר על התוכנית – הם ישתמשו במכונת סריגה מפוקחת מחשב מתוצרת סנטוני. המחשב מקנה לה גמישות גדולה בתכונות הבגד המיוצר. יש לה אלף ומאתיים מחטים ויכולת שילוב של עשרים סוגי חוטים שונים. המחשב שולט בכל נקודה בבגד הנסרג, מבחינת ההוראות למחטים, בחירת החוטים, הלחץ בכל נקודה וצורת הסריגה. למעשה, החוכמה של פיתוח הבגד מסתתרת בתוכנה של המחשב המפקח על הסריגה. כל שינוי שנדרש משמעותו שינוי בתוכנה הייחודית.

ברוך מעורר אמון כשהוא מדבר על טקסטיל. זה כל עולמו. הוא מבוגר מכל אנשי החברה, ועבורו זו הזדמנות יוצאת דופן לפתח מוצר חדשני שאיש לא חשב עליו אי פעם. האמון בינו ובין אמוץ מושלם, לאחר שעבדו יחד שנים רבות באותן חברות.

"אנחנו מכירים את המכונה הזו, ואת האנשים הספורים בארץ שמומחים בתִכנות המחשב שלה," אמוץ מסביר, "נרצה שלפחות אחד מהם יצטרף כיועץ או עדיף – כעובד החברה."

"ומה עוד צריך?" שואל יואב.

מתברר שצריך לרכוש סוגי חוטים שיכולים להתאים להם, רובם חוטי ניילון דקים במיוחד, שמיוצרים בארץ. נדרש גם חוט ניילון מיוחד שמצופה בשכבה דקה של כסף, באמצעות ננו־טכנולוגיה, ויכול להוליך זרם חשמלי. הרעיון הוא לשלב את החוטים המוליכים האלה עם סוגי החוטים האחרים בזמן סריגת הבגד במכונה. לא סתם לשלב, אלא ליצור מעין אלקטרודות טקסטיליות במקומות המתאימים על הבגד.

יואב שמח על ההתקדמות בתכנון, אף שהמשמעות היא כסף, הרבה כסף, שאיננו בנמצא כעת. אומנם תהליכי הגיוס בעיצומם, אבל יש כאן הימור על כך שאכן יצליחו.

"בדקתם את הרעיון הזה באופן מעשי?"

"כן, באלתורים," אומר אמוץ, "מצאנו בארצות הברית חבר שעבד איתנו בזמנו, אחד הטובים בעולם, ויש לו גישה למכונה כזו. הוא מוכן לעבוד איתנו בפיתוח. בינתיים עשינו איתו כמה ניסיונות ראשוניים לסרוג בגד חכם לפי האפיון שלנו."

נורת אזהרה נדלקת בראשו של יואב. הוא לא מספיק לומר משהו, ואמוץ מזדרז להעיר:

"אני יודע מה מדאיג אותך. האמריקאי מחויב לסודיות, וכל הזכויות הן שלנו. חתום. אנחנו מעוניינים שהוא יהיה יועץ רשמי של HLA, ויש כבר טיוטת הסכם."

"על הסידור הזה אמרת שזה לא ילך ככה?"

"כן," אמוץ משיב במהירות ובקול רם מהרגיל, "ניסויים מעטים אולי אפשר, אבל הסבב ארוך מדי. כל גופייה סרוגה נשלחת מארצות הברית, ובדרך כלל יש טעות או שינוי שאנחנו רוצים, והתהליך לא סביר. אנחנו חייבים לעבור לפיתוח מקומי עצמי שלנו, ואחריו ייצור מקומי."

"כמה עולה מכונה?" שואל יואב בדאגה.

"מאה אלף דולר," משיב אמוץ בנונשלנטיות.

ליואב נצבט הלב. זה גדול עליהם בשלב זה, ללא ספק. שתיקה משתררת.

"יקירי, אתה באמת חושב שאני רוצה לרכוש מכונה?" שואל אמוץ בחיוך רחב, "יש לנו תוכנית אחרת, כמובן." יואב ממתין. "יש שלושה מפעלי טקסטיל בארץ שעובדים עם מכונות סנטוני. אחד מהם בכפר־סבא, גילוֹר שמו. דיברנו איתם, והם מוכנים שנשתמש במכונות שלהם לפיתוח, תמורת התחייבות שנייצר אצלם כשנגיע לייצור כמויות של גופיות."

"נשמע מעניין," מתעודד יואב.

"רגע, ואת העיקר עוד לא שמעת," מגביר אמוץ את קולו ועיניו זורחות, "יש להם שטח באולם הייצור שנוכל להפוך למשרדים לחברה שלנו, תמורת דמי שכירות נמוכים יחסית. שם נוכל גם לשים תוכניתן סנטוני משלנו, אם נמצא."

"נשמע טוב יותר מרגע לרגע," אומר יואב, חושב קצת ומוסיף: "אולי יש מקום גם למנכ"ל שנגייס. הוא יצטרך להוביל פיתוח גם של מכשיר זעיר שיהיה בכיס הגופייה, לעיבוד האותות ושידור לסלולרי של המשתמש."

"מסכים, הגיע הזמן."

"ואמוץ, יש לי עוד בקשה מכם, בצד הטקסטילי. אני מבקש שתגייסו מעצבת טקסטיל לצוות."

"אתה רוצה... מה?" מתפרץ אמוץ, "מה פתאום?"

"הבגד שנפתח צריך להיראות הכי טוב, להרגיש הכי נעים, להיות הכי נוח ללבישה ולהסרה – בקיצור, עבודה של מעצבת, לא פיתוח של מהנדס," אומר יואב בשקט ובביטחון.

"לא נראה לי," משיב אמוץ בטון נחרץ, "אנחנו מנוסים ויודעים להקפיד על כל אלה, אל תדאג."

יואב מספר לו על סטיב ג'ובס, היזם האגדי של חברת אפל, עם המקינטוש והאייפון המעוצבים להפליא. האיש מספר שתיים באפל היה האחראי לעיצוב.

"לא נתעסק עכשיו עם חיפוש מעצבים," ממשיך אמוץ בניסיון לסכם את הדיון.

"אין צורך, אני כבר מצאתי. קוראים לה מיקי, היא עובדת עם חברות עיצוב ביגוד מהשורה הראשונה בעולם. אני מבקש שתעבדו איתה באופן מקצועי מההתחלה."

"עוד משהו?" נימה קלה של ציניות מתגנבת לקולו של אמוץ.

יואב מהרהר. הכול נשמע הגיוני. ברור שיידרש כסף רב להתחיל מבצע כזה. גיוס הכספים בעיצומו, ורק אם יסתיים בהצלחה יוכל לתקצב את התוכנית של אמוץ ושל ברוך. אולי נכון יותר להמתין וללכת על בטוח רק כשיהיה מספיק כסף בקופה?

"אוקיי, אני אוהב את התוכנית שבניתם. כל הכבוד," אומר יואב בחיוך, "בואו ניפגש שוב ונעבור על המספרים יחד. אני בעד לרוץ קדימה."

הפור נפל. יואב מסתכן בכך שלא יצליח לגייס את הכסף, אך ברור לו שזה הזמן.

והם מתחילים לרוץ.