הדרך שלך ממחלה להחלמה

ספר זה הוא לקט של מיטב המטפלים בתחום הרפואה המשלימה, 26 במספר, בעלי ניסיון בליווי חולי סרטן, שחברו יחד להפקת מדריך להחלמה ולחיים בריאים.
בספר מגוון אפשרויות וגישות לסיוע בהחלמה מסרטן. על הקורא לבחור בעצמו את המתאים לו תוך לקיחת אחריות על חייו ועל בריאותו, כי רק האדם עצמו יכול להביא לריפוי מלא, ולכל אחד המסע שלו.

ד“ר אבינועם ברלב:
את רוני רגב הכרתי בתקופת מחלתה, ועקבתי בהתפעלות אחר הדרך שבה הלכה עד החלמתה, גם כאשר הגידולים שבגופה המשיכו להופיע במשך 4 שנים. התהליך שרוני עברה הוא מקור לתקווה עבור כל מי שמתמודד עם מחלת הסרטן. כרופא ראיתי בסיפור החלמתה השראה. כיום ידוע שיש בכוחה של מערכת חיסונית חזקה ובריאה להתגבר על לא מעט מחלות. ספר זה הוא פריצת דרך לטיפול, הדוגל בחיזוק המערכת החיסונית, והוא חשוב מאין כמוהו.

פרופ' חיים גמליאל:
בעידן שלנו, שבו שולטות מחלות ניווניות חריפות וכרוניות, אנו עדים לפגיעה קשה ומתמשכת באנושות ממחלות אלו, ואט-אט מתבהרת ההכרה שאדם חייב לקחת אחריות על גופו ועל פנימיותו כמכלול אחד. ערכים כגון איזון מערכות הגוף על-ידי תזונה נכונה ותוספי תזונה; ניקוי נפשי ואנרגטי ממטענים שליליים; וחיבור לאמונה הפשוטה בכוחות רוחניים מרפאים, נבדקים כדרך לריפוי עמוק, ראוי ותכליתי. בספר זה ליקטה רוני רגב מגוון רחב של שיטות משלימות ואינטגרטיביות לטיפול במחלת הסרטן ולחקירת המסרים, הנשלחים אל האדם דרך המחלה על הצורך בשינוי ובצמיחה.

שרון צור RNa ,ND — נטורופת:
לרפואה הטבעית כלים רבים ומגוונים יותר מאשר לרפואה הקונבנציונאלית. הם אינם מחלישים או פוגעים בתפקודים החיוניים של הגוף, אלא מחזקים ומעצימים את יכולות הריפוי שלו. כיום, כשהרפואה הטבעית נחקרת יותר ויותר, מתועדת ומיושמת, שילוב של רפואה טבעית וקונבנציונאלית יכול ליצור רפואה שלמה. כמורה נבוכים מאפשר הספר לקורא להכיר ולהבין שיטות וגישות שונות לטיפול ולמניעה של סרטן.

אמירה מורג, עורכת הספר:
יש ספרים שהם חובה בכל בית, וספר זה הוא אחד מהם. אל תיתנו לכותרת להטעות אתכם. הספר אינו מיועד רק לחולי סרטן, גם לא מיועד לאנשים חולים בלבד אלא הוא מיועד לכל מי שרוצה לשמור על בריאותו ולחיות חיים טובים, בריאים ושלמים, גם פיזית וגם נפשית.

מבוא

פרופסור יצחק זוסמן

כשרוני רגב התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא עובדת על ספר שיורכב מפרקים שייכתבו על-ידי אנשים שונים, מטפלים מתחום הרפואה המשלימה, רופאים ותזונאים, על דרכים שונות לריפוי מחלת הסרטן ולמניעתה באמצעים לא תרופתיים, מיד נרתמתי למשימה לכתוב את פרק המבוא.

בעבודתי בתחום הסרטן יש לי 20 שנות ניסיון, במסגרת בית הספר לרפואה וטרינרית הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית ברחובות. בשיתוף עם אשתי, ד"ר רבקה זוסמן, פיתחנו שיטה חדשה לאבחון סרטן כבר בשלבים המוקדמים של המחלה. השתמשתי בשיטה זו לריפוי הסרטן ולמניעתו בחיות מעבדה. פרסמתי יותר ממאה מאמרים מדעיים וחמישה ספרים בתחום אבחון הסרטן, ריפויו ומניעתו. ספרי האחרון הוקדש להשוואת שיטות שונות למניעת הסרטן. לא מפתיע שקיבלתי את הצעתה של רוני רגב לכתוב מבוא בחפץ-לב.

ראשית, כמדען בתחום, אני מברך ומכיר בצורך הרב בספר כזה, בעיקר בגלל ריבוי בתחלואת סרטן, שאנו עדים לה בשנים האחרונות (ראו מאמריהם של פרדי טל ותומר סיברון). המחקרים מצביעים על כך שמחלת הסרטן מתחילה בנפש האדם. בדרך-כלל פורצת המחלה עקב טראומה נפשית. מובן שכל אדם מקבל ומתמודד עם טראומות בחיים באופן שונה, אך ברור שהאדם יכול להתגבר בעצמו על המחלה (ראו מאמרו של ריי מאור).

פרופסור דוד סרואן-שרייבר אמר שתאי סרטן נמצאים בגופו של כל אדם, אבל לא כולם חולים בסרטן. התפתחות הגידול הסרטני קשורה בשינויים באיזון החומרים בגוף. כתוצאה מהפרת האיזון, חלק מהתאים "משתגעים" ומתחילים להתרבות ללא ביקורת. במקום למות הם מתחלקים ללא סוף, ועם הזמן הופכים לתאים אגרסיביים, חודרים לזרם הדם, עוברים לאיברים השונים ובונים גרורות.

מספר גורמים נמצאו כזרז אפשרי להתפתחות מחלות הסרטן. לדוגמה:

• קרינת שמש בלתי מבוקרת עלולה לגרום להתפתחות סרטני עור.

• עישון הוכח כאחד הגורמים הוודאיים להתפתחות סרטן הריאות והקיבה.

• בשר אדום או מטוגן מעלה את הסיכון לסרטן המעי הגס.

מכאן ברור שמספיק לנקוט באמצעי זהירות התנהגותיים, כמו להיזהר מקרינת יתר של השמש, להפסיק או להימנע מעישון אקטיבי או פסיבי, להמעיט במזון שהוכן "על האש", וכבר מורידים את הסיכונים לחלות בכמה סוגי סרטן.

אבל לא מספיק להימנע ממצבים מסוכנים. חשוב בנוסף לנקוט בפעולות יזומות. לדוגמה, תזונה עשירה בסיבים תזונתיים (ראו מאמריהם של שרון צור, יעל שחם ומרדכי הוכברג) הוכחה כגורם מגן מפני התפתחות סוגי סרטן שונים, ביניהם סרטן המעי הגס, סרטן השד ואחרים. השמנה הוכחה כגורם מעלה סיכון להתפתחות מחלות הסרטן, ולכן כדאי לשאוף להורדת המשקל ולאיזונו לאורך זמן.

ניתן להעלות מודעות ולנקוט באמצעים פשוטים נוספים, כגון צריכה יומית של 3-2 גרעינים של פרי המשמש או תפוחי עץ, כפי שהראתה ד"ר ארנסט קרבס עוד בשנת 1951. בתוך גרעינים אלה נמצאת כמות מספקת של ויטמין B17 אשר הודגם כמעכב התפתחות עד לאפופטוזה (הרג) של תאים סרטניים. למי שרוצה ללמוד יותר על כך, אני מציע לקרוא את ספרו של ד"ר גריפין (Edward Griffin, The world without cancer, 1974). באותה מידה נמצאה השפעה אנטי סרטנית לצריכה קבועה של פירות וירקות העשירים בפיטו-כימיקלים, שנמצאים בכמות גבוהה בפירות יער, בתות שדה, ברימון, וכן בברוקולי, בעלים ירוקים, בבצל סגול ועוד.

במקביל לדיאטה, עולה בקהילה הרפואית בשנים האחרונות תשומת לב רבה למצבו הרוחני של החולה (ראו, למשל, במאמרים של בועז בן-אורי וג'נט מיכאיל). בספרות המדעית מתפרסמים תיאורי מקרה של חולי סרטן המתגברים על מחלתם בעצמם, במקביל או ללא עזרה תרופתית. בשנים האחרונות התפתחה הרפואה המשלימה ושמה את הדגש בהיבט המניעתי של המחלה באמצעות השגת רווחה גופנית, נפשית, רוחנית וחברתית. לגישה זו אנו מוצאים עדויות רבות בספרות הקדומה, כדוגמת כתביו של אל-ראזי, רופא ערבי מהמאה התשיעית, שמצוטט במאמרו של ד"ר נאדר בוטו: "אם המחלה חזקה מכוחו הטבעי של החולה, לרופא לא נותר דבר לעשותו. אם חיוניות החולה חזקה מהמחלה, הטבע עצמו יספק את התרופה ואין שום צורך בהתערבות הרופא. אבל אם המחלה וכוחו הטבעי של החולה שווים, אזי נחוץ רופא כדי לחזק את חיוניות החולה. כלל זה תופס רק כאשר הרופא יודע כיצד לעזור לטבע להסיר את המכשולים מדרכו".

מילת המפתח בתהליך הריפוי היא נטילת אחריות מצד החולה עצמו. האחריות להחלמה נמצאת בידי החולה, לא בידי הרופא. ד"ר לואיס מרקס כתב שרופא אינו מרפא את החולה, אלא ממליץ לו איך להתגבר על מחלתו. רוני רגב לקחה את העיקרון הזה כאשר היא עצמה החליטה להחלים מסרטן שפגע בה — ללא תרופות, וכך אמרה לרופא האונקולוג: "אני הרופא הראשי ואתה הרופא המלווה, והרופא הראשי מחליט: לא כימותרפיה ולא הקרנות". בלי טיפולים אונקולוגיים כלשהם ורק בדרך שהיא בחרה, דיאטה ועבודה רוחנית, מתוך ההבנה הבטוחה — "אני בריאה כבר עכשיו" — היא הצליחה לגבור על מחלתה ולהבריא. כיום יש יותר רופאים אשר מוכנים ללוות את החולה בגישה זו, והמלצתם כוללת בעיקר פעולות בתחום התודעה וההבנה של המחלה.

מאחר שהיום ידוע כיצד המוח שלנו פועל, הוכח שהוא מקבל את המחשבה ואת הדמיון כמציאות חיים, וכך יכול להפוך את הדמיון למציאות חדשה. רוני רגב הצליחה ליצור לעצמה מציאות בריאה ומאושרת גם לנוכח האתגר הקשה שהייתה נתונה בו. כוחו של דמיון מודרך והרבה אמונה פנימית — הופכים חזון למציאות. הדרך הנכונה והקלה ביותר לשמור על הבריאות לאורך זמן היא על-ידי שמירה על איזון הגוף והנפש — דרך המניעה של המחלה.

רוב האנשים מתנהלים מתוך הרגלים הפוגעים בבריאותם, בעיקר בתחום התזונה והחשיבה. בלי לדעת, הם יוצרים מצב שגורם למחלה, ואז מבקשים מהרופא שיוציא אותם מהמצב שאליו הגיעו דרך התנהגותם, מחשבתם ומעשיהם הלא מודעים. הם מצפים שהרופא ייקח אחריות על מצבם. אבל האמת היא שעלינו לקחת אחריות על מצב בריאותנו ולבקש את עזרת הרפואה כתוספת. לחיות מתוך שמחה! כמו שמסופר בספר זה — זוהי הדרך למניעת כל מחלה וגם למניעת מחלת הסרטן.

חולי סרטן מסוג מסוים מקבלים תרופות זהות, אותה תרופה לאותה מחלה. יחד עם זאת, השפעתן של התרופות על החולים ועל החלמתם תהיינה שונות לגמרי אלה מאלה, מאחר שכל אדם שונה מרעהו. לכן גם הטיפול חייב להיות אישי לכל אדם. כל חולה מגיב אחרת לאותן תרופות ולאותם טיפולים וזקוק לדרכי טיפול שונות להחלמתו. זאת אחת הסיבות לכך שעלינו להיות הרופאים של עצמנו, על מנת לכוון ולבחור לעצמנו את דרך הריפוי המתאימה לנו ביותר, ומי אם לא אנחנו נעשה זאת טוב יותר מכל אדם אחר. כפי שניתן לראות מתוכן הפרקים בספר, הרוב המוחלט של הכותבים מתאר את חשיבות התזונה ואת תגובת החולים למחלה. רוני רגב לקחה על עצמה יוזמה חשובה ואמיצה: בהתבסס על הניסיון האישי שלה, היא החליטה ללקט מאמרים של אנשי מקצוע בעלי תפיסת עולם זהה לשלה, לספר אחד שלם. אני מאחל שכל אחד ימצא, בין אוסף המאמרים בספר זה, תשובות שתסייענה לו במניעת המחלה ובהתמודדות איתה.

אני חושב שספר חשוב זה רצוי שיימצא בכל בית!

הקדמה

סיפור המעשה

עשרים וחמש שנים הבשיל הספר בתוכי, לכל אורך התהליך המשמעותי שעברתי.

במבט לאחור, אני נזכרת שהתבשרתי שיש לי גידול סרטני מסוג לימפומה. התקופה הארוכה שעברה מאז החלמתי מצדיקה את כתיבתו של ספר זה.

בשנת 1993 החלה הדרך שלי לריפוי עצמי מהמחלה. התהליך נמשך כארבע שנים, במהלכן התמלא גופי גידולים רבים. ברגע הראשון, כשהרופא אמר לי "יש לך סרטן", הרגשתי כאילו האדמה פערה את פיה ואני צוללת אט אט לתוכה, יחד עם הכיסא שעליו אני יושבת. מחשבות רבות החלו לרוץ בראשי, וביניהן מחשבה אחת שהדהדה:

"זו המלחמה האמיתית — המלחמה לחיים או למוות".

מיד עלתה בי גם הבנה חדשה, והיא, שהמלחמות שנלחמתי בחיי הן המחלה עצמה.

כל חיי פעלתי ממקום של היגיון ושכל ופחות מהמקום של הלב. המחלה אפשרה לי לפתוח את הלב לפעולת הריפוי. כוח האמונה החזק בתוכי כיוון אותי למקום הבריא שבי. ההבנה שנוצרה אצלי הייתה שאני האחראית למצבי, ולכן אני היחידה שיכולה לחזור למצב הבריא של טרם המחלה.

עם ההבנה הזאת החל התהליך שלי לריפוי עצמי. התחלתי להקשיב להדרכה הרוחנית שלי, שמחברת אותי לאישה הבריאה שאני.

הפעולה הראשונה שעשיתי היא לקחת אחריות על המצב ולנסות לתקן אותו בכוחות עצמי. הבנתי שקודם כול עליי ללמוד את הנושא, להבין מהן בדיוק הפעולות שעליי לבצע. הלכתי למרפאות חוץ אונקולוגיה ברמב"ם, ישבתי מול הרופא והכרזתי על הדרך שבחרתי: "אני הרופא הראשי — אתה הרופא הנלווה, והרופא הראשי אומר: לא כימותרפיה ולא הקרנות! האם נוכל לעבוד יחד?"

הרופא, שנדהם מדבריי, החל לספר לי על אחוזי ההצלחות של טיפולי הכימותרפיה ו/או ההקרנות, וכמה הטיפולים יעילים ומומלצים.

אחרי שהקשבתי לו מתוך התנגדות פנימית חזקה שאלתי: "האם לא שמעת או לא הבנת מה שאמרתי?"

הרופא שינה את התייחסותו אליי, הוא הפסיק את סיפורי ההצלחות ועבר לסיפורים מפחידים על מה שעלול לקרות אם לא אפעל לפי התוכנית המומלצת.

לאחר שהבין שאין עם מי לדבר, כתב מכתב, הכניס למעטפה ורשם עליה כתובת של פסיכיאטר עבורי.

יצאתי ממרפאות חוץ אונקולוגיה, זרקתי את המעטפה שנתן לי הרופא לפח הזבל וחשבתי לעצמי: "מה בעצם רציתי ממנו? הוא הרי רופא אונקולוג וזה מה שהוא יודע לעשות. אני זו שפניתי אליו."

מילת המפתח בתהליך הריפוי היא אחריות, והאחריות להחלמה נמצאת בידינו, לא בידי הרופא.

לקחתי אחריות. ברור שאני הרופאה הראשית שבוחרת את הדרך.

צמוד למרפאות חוץ אונקולוגיה נמצאת מחלקת עור (כך לפחות היה לפני 25 שנה) ולשם נכנסתי לבקש עזרה. מנהל המחלקה היה אדם נחמד ומסביר פנים. בלי הרבה שאלות התיישבתי מולו, סיפרתי את סיפורי ואת התנאים שלי וביקשתי ממנו שיהיה "הרופא הנלווה". אחרי ששקל את דבריי, אמר שחשוב ש"נשלים" עם האונקולוג, נקבל את הסכמתו ונתחיל בעבודה. כרופא הוא הבין שאני צריכה ליווי ומעקב באמצעות בדיקות שרק אונקולוג מוסמך לפענח.

מכאן החלה תקופה של ליווי ומעקב אחרי תופעות המחלה שהתבטאו בגידולים שהופיעו מדי פעם במקומות שונים בגוף. דרך המחשבה שלי היתה לקבור את הגידולים באדמה. זו הייתה עבורי הדרך שהחליפה את הכימותרפיה.

כל הזמן הזה הייתי במעקב רפואי כדי להבין את תופעות המחלה והיקפה, להתייעץ על המהלכים ולקבל תמיכה בדרך שבה החלטתי ללכת, בלי טיפולים אונקולוגיים כלשהם, אך בהחלט בדרך שבחרתי, מתוך הבנתי הבטוחה ש: "אני בריאה כבר עכשיו."

תהליך הריפוי, שאותו הפעלתי מתוך חוכמת הלב ומתוך אינטואיציה ובחירה אישית, היה ללמוד את הנושא ולחפש דרכים שונות מהידע האונקולוגי המקובל בישראל.

בעזרתו של הרופא הנלווה שלי, שהסכים לשתף פעולה בכול, ועבורו היה זה תחום מחקרי, חיפשנו מומחים ללימפומה ברחבי העולם, וקיבלנו תשובות משני פרופסורים: האחד מהולנד והשני מארה"ב, שניהם אינם מפנים לטיפול אונקולוגי וממליצים רק על מעקב. אם הגידולים ממשיכים להתפתח אחרי ארבעה חודשים, הרופאים מתערבים.

במקביל הייתה המלצה משניהם לעשות פעולות בעיקר בתחום התודעה וההבנה של המחלה. המלצות אלו שימשו אותי כדי לפתוח לעצמי דלתות. פניתי לפרופסור פוליאק, שנחשב בזמנו מומחה ללימפומות בארץ, ועבד ב"מכון שרת" בבית חולים הדסה בירושלים, ובעבר סירב לקבל אותי לטיפולו בשל עומס יתר. כשאמרתי שיש לי תשובות והוראות משני הפרופסורים שנקבתי בשמם, הוא מיד הזמין אותי אליו במסגרת קופת חולים. אחרי שקרא את המכתבים שאל: "למה באת אלי? ברמב"ם יש מחלקה מצוינת. יעשו לך כימותרפיה ותהיינה תוצאות טובות".

הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "פרופסור יקר, עכשיו אני אשתך ואתה בעלי... מה אנחנו עושים?" הוא הצביע על המכתבים ואמר: "הולכים בדרך הזאת".

לצוות הקטן שאספתי הצטרף רופא נוסף, שהסכים לתנאים שלי, והליווי שלו כלל ביקור כל שלושה חודשים עם סדרת בדיקות, בעיקר בדיקות דם מסוגים שונים, שלוו בהסברים. כך במשך ארבע השנים שבהן גופי היה מלא בגידולים, עד שהמחלה נעלמה כליל.

הלכתי בדרכי ריפוי שונות, ובמקביל עבדתי על פיתוח התודעה והבנת מהות הקיום שלי. כדרך עיקרית למדתי לעשות לעצמי דמיון מודרך בעזרת ספרים. בטכניקה המופלאה הזו התמדתי כמה פעמים ביום. הדמיות, ניקוי הגוף מנגעי המחלה. בדמיוני החדרתי מברשות מסתובבות דרך הראש, דרך צ'אקרת הכתר שבקודקוד הראש לתוך הגוף, בסיבובים מהירים, לשם ניקוי הנגעים החולים שהופיעו בצבע שחור. המברשות מגנטו ואספו אליהן את הנגעים השחורים, תוך כדי סיבובים מהירים, ותוך כדי כך, במהירות, פרצו החוצה מצ'אקרת הבסיס למטה, יחד עם כל הנגעים, לתוך האדמה.

פעולת ניקוי זו ביצעתי מספר פעמים ביום.

דמיינתי את עצמי בריאה, מאושרת ומלאת שמחה, רוקדת את הבראתי ואת צמיחתי. "לאהוב את מה שעושים, ולעשות הכול מתוך אהבה". זה היה המוטו שלי באותם ימים ועד היום.

מאחר שידוע היום כיצד המוח שלנו מקבל את המחשבה ואת הדמיון כמציאות חיים והופך את הדמיון למציאות חדשה, הצלחתי ליצור את עצמי בריאה ומאושרת גם במציאות. כוחו של דמיון מודרך והרבה אמונה — הופכים הכול לעובדה.

כאשר יצאתי מחדר הרופא, הלכתי להיפגש עם ידיד שחיכה לי בבית קפה מול קופת חולים, כדי לשמוע את תשובת הרופא לגידול. עניתי: "היה לי סרטן". מאותו רגע התייחסתי למחלה כאל משהו שעבר — היה עצמי בהווה התייחסתי כאל בריאה.

כל מי ששאל אותי 'מה שלומך?' 'איך הבריאות?' שמע ממני שהיה לי סרטן ועכשיו אני בריאה.

נתקלתי באשה מרוקאית חביבה ששאלה לשלומי, וכשאמרתי: "היה לי סרטן", היא עשתה "טפו טפו, אל תגידי כך....". שאלתי אותה אם הייתה לה פעם שפעת, וכשענתה בחיוב, עשיתי אני "טפו טפו..." זה היה ועבר.

תרגלתי מספר שנים יוגה והכרתי את הנשימות לטיהור הגוף והחדרת חמצן לרקמות הגוף, ובכלל נשימות מרפאות, ונהגתי לתרגל אותן במשך היום.

טכניקה משמעותית נוספת שהשתמשתי בה: רפואת תדרים — פרחי באך.

כשחליתי, כבר היה לי ידע וטיפלתי בפרחי באך באנשים אחרים.

מאחר שיכולתי לנתח את מצבי ולראות את מניעי הנפש שלי באופן אובייקטיבי, יכולתי גם לטפל בעצמי בתמציות אלו. נתתי לפרחי באך הגדרה משלי ואת הכוח לרפא אותי: "מתנת האל עם כל האהבה לאנושות, דרך הטבע".

מחלת הסרטן, כמו כל מחלה, תחילתה בנפש האדם. קיימת סברה שמחלת הסרטן פורצת עקב טראומה שנייה, קשה בחיים, שקדמה לה טראומה ראשונית. מובן שכל אדם מתמודד עם טראומות בחיים באופן שונה, אך ברור שפרחי באך וכל רפואה שעוסקת בתחום הנפש יכולים לעזור רבות להחלמה.

היה עליי ללמוד מהו המזון הנכון ומהו האסור למאכל. למדתי את נושא התזונה, חומציות, בסיסיות המזון, צמחים ומזונות נוגדי דלקות, עשירי סיבים תזונתיים, פחותי רעלים. אודה על האמת, תחום התזונה עדיין נמצא בהתפתחות ובלמידה אצלי. הקפדתי לספק לגוף דבר מרכזי: נוגדי חמצון ותוספים, ובעיקר ויטמין C במינון גבוה. היום, שנים רבות אחרי שחליתי, יש ידע בשפע, בעיקר בתחום חיזוק המערכת החיסונית, שאפשר להיעזר בו.

מאין לקחתי כוחות נפש אלו, אשר הנחו אותי לבחור בדרך שונה מהמקובל, ובביטחון מלא שזו הדרך עבורי?

כבר כשישבתי מול הרופא, שהסיר את הגידול ברקה השמאלית שלי על מנת לבדוק מהי הדיאגנוזה, ידעתי שיש מישהו בחדר שמדבר איתי. יש נוכחות שמסייעת לי למצוא את הריפוי.

קיבלתי תקשור מ"האני הגבוה" שלי או מבורא עולם, או אולי מנוכחות גבוהה שבאה לתמוך בי. ההבנה הייתה ברורה:

אני אחראית לסלק את המחלה שהבאתי על עצמי. הסיבות להופעת המחלה הלכו והתבהרו והדרך לריפוי נסללה.

לאור הבנה זו התחלתי להציב גבולות אישיים לעצמי, כמו להישאר רגועה, להימנע מכעס או ממתח, להיות במנוחה, לחשוב על עצמי ועל הבריאות שלי, לעצור ולהרפות מדברים שמזיקים לי.

בתקופה זו ניהלתי מאבק משפטי עצמאי מול עורכי דין שניסו להוציא אותי ואת ילדיי מהבית שבו התגוררתי, כחלק מתהליך הגירושין שעברתי. המלחמות והמאבקים הללו היו הגורם למחלה.

מחשבה נוספת שהעסיקה אותי הייתה שאם הלכתי בדרך מסוימת ונפלתי לבור — למחלה, עלי למצוא דרך אחרת ללכת בה.

הודיתי לבורא עולם וליקום על המתנה שקיבלתי, שמחייבת אותי לעשות שינוי בחיי.

ראשית, התפטרתי מעבודתי, שעל פי הרגשתי לא התאימה לי כאדם ששואף ליצור לעצמו דרך חדשה. עסקתי בפרסום בעיתונות וברכש מודעות, עבודה שנראתה לי לא ישרה ולא מספיק אמיתית לחיים החדשים שבחרתי.

בראייה לאחור, ברור שפעלתי מתוך אינטואיציה ולא מתוך השכל וההיגיון, שהיו המניעים שלי בחיים עד לרגע שבו חליתי. בשלב זה היה ברור שהתחלתי לפעול מתוך "חוכמת הלב" והאינטואיציה, ומשם לקחתי את כוחות הנפש לריפוי.

את התופעה שנקראת סרטן ראיתי כמשהו שבא ללמד אותי ולדחוף אותי לעשות שינוי בחיים, ובכל התחומים.

ראשית, שחררתי החוצה את המחלה. לא התבשלתי בתוכה.

ראיתי במחלה משהו שהגיע בגלל חיים של מאבקים ומלחמות הישרדות, והיא באה ללמד אותי לשנות, לזרום עם החיים ולהישאר בצמיחה.

בעיניי, המחלה הזאת נוצרת כמו קצר — כשהאור כבה יש לתקן — והאור חוזר.

האור בקצה המנהרה שלי היה המחשבה שאני בריאה, ומחשבה זו האירה לי את הדרך. צעדתי לאורה של האחריות שלקחתי על עצמי לחזור להיות בריאה. כל תקוותי היא שהדרך שעברתי, אשר הביאה לריפוי מלא מהמחלה, תסלול דרך חדשה לכל אדם המבקש לעצמו ריפוי מכל חולי.