פרק 1. הרוצה בשלום יכון למלחמה
על דלת משרדו ב"משרד", קבע מישהו שלט פליז חדש "אריק בר נתן, מ"מ ראש המוסד וראש מנהלת המבצעים." התפקיד שלו לא הגיע עם ספר הדרכה. לא היה אינדקס שכיוון אותו לעמוד המדויק שבו ימצא את כל הפתרונות לבעיות שהמציאות הציבה בפניו.
אריק העדיף לשהות במשרדו הצנוע מאשר לשבת בלשכת ראש המוסד המרווחת בבניין הסמוך. רעיה רון, הבוסית, הייתה כעת במה שהוגדר רשמית כ'חופשת מחלה'. אולם הלכה למעשה היא הייתה בשמירת הריון בביתה. אריק לא אהב את המשרד שלה, שעוצב לפי תורת ההרמוניה הסינית פֶנג שואי, עמוס מדי לטעמו בפרחי סחלב במגוון צבעים וצמחייה טרופית.
לאחר השינוי הארגוני העמוק שהתבצע במוסד, בעקבות המלצותיו של אריק, הוצערה כל צמרת ראשי האגפים שלו. אולם על איש אחד אריק לא היה מוכן לוותר, על חברו ד"ר אלכס חיימוביץ, ראש אגף המודיעין. אדם, שרק השמעת שמו באוזני ראשת המוסד, הייתה גורמת לה לטיק בלתי רצוני באף. היא באמת ובתמים סלדה ממנו, מן הידע הרחב מדי שלו, מחוסר יכולתו להתמקד ולבור את הבר מן התבן, ובמיוחד את הופעתו המרושלת. היא נאלצה להסכים להישארותו רק בגלל שאריק התעקש על כך.
המהפכה הארגונית של רעיה תאמה את השקפת החיים שלה, שילוב רב יותר של נשים בתפקידי ניהול בכירים.
הראשונה בהן היתה גלית אורן, אדריכלית במקצועה ודיפלומטית מקצועית ממשרד החוץ, שהייתה ראש המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) הוא גוף המודיעין וההערכה של משרד החוץ, הועמדה בראש אגף "תבל8". שוש קידר, מהנדסת תיקשוב, בעברה סגנית ראש השב"כ לאמל"ח וטכנולוגיות מונתה לעמוד בראש אגף "נביעות9". לצידן מונה תא"ל יונתן אריאלי, לשעבר מפקד יחידת 504 וראש זרוע מבצעים מיוחדים בצה"ל, לכהן כראש אגף "צומת10". ד"ר יאיר כנפו, קיבל אחריות ניהולית על כל זרוע הסייבר והטכנולוגיות, ופיתח את מחלקת "משחקים מלוכלכים" של סייבר התקפי ותודעתי שהכפיל את תקציבו ואת מצבת עובדיו. ד"ר יולי אבן ראש האגף הקודם, נסע לארה"ב ומונה סגן נשיא לטכנולוגיות בחברת "טסלה".
חייו האישיים של אריק חזרו סוף סוף לשגרה מבורכת. הוא העיף מבט בתמונות בני משפחתו שעל האצטבה ממול – אווה רעייתו והקטנים, הוריו המנוחים ואחותו, וחייך בסיפוק. בארון הזכוכית הרחב בחדר הישיבות הסמוך ללשכתו, שכנו הגביעים והציונים לשבח, תעודות הוקרה שקיבל אגף המבצעים "קיסריה" - בראשו עמד בזמנו מראשי המדינה, פרס ביטחון ישראל על פיתוחים טכנולוגיים מרשימים, בתוך קופסת עץ פתוחה היה מונח אות לגיון הכבוד שקיבל אישית מן הצרפתים על פעולתו יחד עם ה-DGSE, שירות הביון הצרפתי, לאחר המבצע להצלת מלך מרוקו. חרב ערבית מעוקלת מצופה זהב ואבנים יקרות הייתה מתנה מסולטן אחת האמירויות במפרץ הפרסי שהמוסד הציל את חייו. על הקירות היו תלויות תמונות שלו יחד עם מנהיגי עולם, כאלה שלא היו להם יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
לכאורה, היה אמור להרגיש מסופק.
אולם שני כישלונות ביטחוניים מהדהדים העיבו על מצב רוחו וטרדו את מנוחתו: הראשון, התחמקותו של איימן אל אוזבקי, הארכי טרוריסט מתחת לאפו של צוות מבצעי, שבראשו עמד אריק עצמו, בלונדון בסתיו שעבר; והשני היה חיסולו המוטעה של הגנרל האיראני בלבנון לפני כשבועיים. משגה, שאמנם בוצע על-ידי צה"ל, אך גם המוסד היה קשור בו.
העובדה שממשלת ההאייתולות הקיצונית של איראן הצליחה להבקיע מסדרון שליטה לתוך המדינות הסוניות המקיפות אותה ולהזריק לוורידיהן רעל משתק הדאיגה מאד את ממשלת ישראל. כתוצאה מן המעורבות האיראנית, מצאו את עצמן אותן מדינות במצב של מלחמה אוטואימונית ולא הצליחו לייצב את משטריהן או לנהל את עצמן. איראן הציעה להן תפוח מורעל בצורת סיוע כלכלי או תמיכה צבאית במלחמה נגד דאע"ש או סיוע נגד המורדים במלחמת האזרחים בסוריה. כך, למעשה, הכישה איראן כעכביש ארסי את אותם משטרים ומהלה את הארס שלה בדמם וגם הטילה את ביציה בתוכם כך מצאו את עצמם שכנותיה של איראן כבולים בצבת של ארגונים פרו-איראנים שהוקמו בתוכם. כתוצאה מהתמוטטות שליטים רודניים, למשל בעיראק או אבדן המשילות בלבנון, נכנסו המדינות הסוניות לוורטיגו מדיני, מה שגרם להשתלטות של ארגוני החיזבאללה השיעים המקומיים על המדינה.
איראן לא הסתפקה בכך, ולאחרונה שלחה ידיים לכיוונן של תימן ובחריין. יחסיה של האחרונה עם איראן היו מתוחים, בעיקר בשל תמיכתה בארגוני אופוזיציה שיעים וניסיונות חתרנות של איראן בשטחה מאז המהפכה האסלאמית. איראן לא חששה להתעמת עם מדינות המפרץ, השתלטה על שלושה איים אסטרטגיים במפרץ הפרסי ואף תקפה בגלוי מכליות נפט סעודיות. בו בזמן מצאה ישראל את עצמה עומדת לבד משתאה מול היחלשותה של בת בריתה, המעצמה האמריקנית, בחלק זה של העולם. נטישת חיילי ארה"ב את אפגניסטן, עיראק וסוריה והתכנסותה לתוך עצמה לא הוסיפה להפגת החרדות של ישראל מול שכנותיה.
ישראל מצאה עצמה מתייצבת לבדה מול איראן, אשר שטחה גדול פי חמישים ואוכלוסייתה פי עשר, על-מנת להציב גבולות לתוכנית של ממשלת ההאייתולות להחזיר "עטרה ליושנה" ולייצא את המהפכה האסלאמית השיעית לעולם המוסלמי.
אהוד צור, ראש הממשלה האיץ במוסד לחסל את קאסם סולימאני, שהקים את מיליציות שכירי החרב של ה"קשת המזרחית" נגד ישראל, על גבולה של ישראל, ואת ד"ר מוחסיין פאחריזאדה, ראש פרויקט הגרעין האיראני. צור רצה להעביר מסר ברור, שישראל לא תסבול את התפשטותה של איראן והתייצבות על גבולה, ולא תאפשר למדינה שהכריזה על רצונה בהשמדת המדינה היהודית להיות בעלת נשק גרעיני.
אריק ידע שאסור לו לטעות שוב, כיוון שראש הממשלה "יושב לו על הזנב" ומחכה להפטר ממנו. "זה הקטע המופלא בעסק שלנו", חשב אריק לעצמו, "השגיאות שלנו תמיד חוזרות לרדוף אותנו, ובסופו של דבר צריך לשלם את כל החובות עם ריבית דריבית."
היה דבר אחד נוסף שהוא ניסה להדחיק. במבצע האחרון, במהלך המרדף אחר הטרוריסט איימן אל-אוזבקי בלונדון, עבר אריק אירוע בריאותי, שהפחיד אותו. גופו החל לבגוד בו שוב. כששב ארצה, נסע להתייעצות ב"מרכז הסרטן" של בית-החולים תל-השומר. אחרי בדיקות לא מעטות אצל הרופאה שלו, ד"ר אליס בן דוד, הסתבר כי סימני מחלת המיאלומה הפעילה חזרו, לאחר הפוגה בת עשר שנים. את הנושא הזה שמר לעצמו ולא חלק אותו אפילו עם הדמות הקרובה לו ביותר, רעייתו אווה. בתוך תוכו ידע שהיא קוראת אותו כספר פתוח.
מאז ומתמיד התקשה לשתף בחולשותיו. מחד, היה לו חשוב לשדר שהכל בשליטה. הוא קיווה שהמחלה לא תפריע לו בשלב זה. מאידך, מאחורי ההכרה בבגידת הגוף החוזרת, חלחלה ההרגשה שהוא חי על זמן שאול. לפתע הכל - משפחתו, הקריירה שלו, כל חייו - קיבל פרופורציה אחרת. הכל נראה לו לפתע קלוש וחמקמק, כמו ניסיון להחזיק עשן ביד. היו לו עוד הרבה משימות לבצע והרבה מטלות לסיים, בטרם ירשה לעצמו ללכת לטיפול. הוא עשה מה שתמיד עשה הכי טוב, הוא הדחיק את המציאות.
בר נתן היה אדם שכלתני חדור שליחות. הוא הבין שעל-מנת לקיים את חלום המדינה היהודית במזרח-התיכון העוין, מישהו חייב להגן עליה. הוא הבין שהוא אחד משומרי הסף של המדינה, והמחיר שעליו לשלם הוא להנמיך את צרכיו האישיים לעדיפות משנית. הוא לא התמרמר על כך. זה נראה לו טבעי, למי שבחר לעסוק בעבודה כזאת. האדרנלין שהוא הפיק מעבודתו, היה הדלק שהניע אותו.
הוא גדל בבית שההורים שלו היו אנשים מ"שם". אנשים שההווה היה להם קשה, העתיד היה לוט בערפל והם התרפקו על זיכרונות העבר מפולין האפרורית. שם הם היו אנשים צעירים ומלאי תקווה, נשואים לבני זוג אהובים, הורים לילדים, בטרם הפכו אלה לאודים מעשנים במחנות-הריכוז. הוא גדל בבית שבו המתים היו נוכחים מאד, הוא ואחותו היו ילדי תחליף להורים שבורי-לב במערכת-יחסים של סיבוב שני. הזיכרונות תמיד צפו על פני השטח, מתפרצים כמו גייזר בערבי חג בהם נזכרו בעבר. ביעותים מבעבעים. יותר מדי רוחות רפאים שאי אפשר לשים עליהן יד.
אריק התנדנד בכיסא המנהלים שלו, מביט בתנועה הערה מבעד לחלון החיצוני העשוי זכוכית משוריינת, שבצידה החיצוני הודבקה מראה שנועדה להסתיר מנוסעים בכביש החוף את הנעשה בחדרי הארגון. היו אלה רגעי החסד המעטים של שקט מוחלט, במהלכם סידר את מחשבותיו. הוא הביט בגן הפסלים שבפטיו הפנימי של המשושה במרכז מבני המטה של המוסד. הוא לגם לגימות קטנות של קפה אספרסו מקיאטו קטן ומריר וכרסם עוגיות רייף מרוקאיות מתובלות בזרעי אניס, שאפתה קלייר, ראש לשכתו.
קלייר נכנסה לחדרו לרגע, במטרה להתייעץ עימו בנוגע לקדימויות בלוחות הזמנים לשבוע הקרוב, אולם כשראתה את המבט המנוכר שלו, הנעוץ כמהופנט באיזו נקודה בחלל, ויתרה. הם עבדו יחד כעשרים וחמש שנה, והיא כבר הכירה את המבט הזה שמשמעו: "אני במוד שרעפים. אסור להפריע לי עכשיו". היא נטלה את הספלון הקטן והריק וחזרה כמעט על קצות אצבעותיה עם ספלון חדש מלא באספרסו ריחני וכוס מים קרים. אריק אפילו לא שם לב. מוחו עבד על תמהיל של ריכוז מרבי, השואב את הדלק שלו מניסיון חיים שהבשיל לאורך עשרות שנים של מבצעי הצלחה וודאית, אשר כונו במוסד "מבצעי אין אפס".
אריק הבין שככל שמתקפות הטרור על ישראל מתגברות, הוא יאלץ למתוח את יכולותיו של המוסד עד הקצה על מנת להתמודד עם הרשע שהוצב מולו כאתגר
אריק זכר מה שלימד אותו בן-עמי שיבולת, ראש המוסד המיתולוגי המנוח, "לעולם אל תכפה את הגיונך על האויב אלא היכנס לנעליו". הוא ידע כי מרחבי ההפתעה גדולים וגם המודיעין הטכנולוגי המשוכלל ביותר אינו יכול לחזות הפתעות, כגון זו שמדינה כמו טורקיה, שהייתה בת-ברית של ישראל, הפכה את עורה; או למשל איראן, מדינה-אחות בעבר, שהפכה לאיום קיומי על ישראל בגלל שינוי משטר. הוא ידע שעליו להיזהר מן הטעות הנפוצה, שלוקים בה אנשי מודיעין המנסים לנבא את העתיד על-סמך ניתוח העבר. יחד עם זאת ובאותה נשימה, צריך גם לזהות הזדמנויות ולא רק איומים. תמיד יש הזדמנויות, השאלה היא, האם אתה מודע להן.
הוא היה ער לעובדה שהוא יידרש לשפר את יכולת הפיענוח הישראלית את הגיון היריב האיראני. מדובר באויב המונע מכוח חתירה בלתי מתפשרת לפעולה ולמגע לצורך מימוש יעדיו האידיאולוגיים ארוכי הטווח.
אריק ידע שכל אמצעי הטכנולוגיה האיסופית של עולם המודיעין, אינם מסוגלים להחליף את עבודת הרגליים המיושנת של איסוף מודיעין באמצעות האדם (HUMINT). כשהמהנדסים ימציאו רובוט אדם שיוכל לעשות כל מה שהאדם יודע לעשות, יצטרכו כל אנשי המודיעין של העולם להחזיר את תעודת המרגל שלהם.
בילדותו היה אריק חניך בחוג לאסטרונומים צעירים בקמפוס של הטכניון "הישן", בשכונת הדר הכרמל בחיפה והוא זכר שקיימת תופעה אסטרונומית הקורית אחת לכמה שנים. חמישה כוכבי הלכת שניתן לצפות בהם ללא טלסקופ מסתדרים בשורה יפיפייה בשמיים. זה קורה בחודש יולי ובתנאי שיש שמיים שחורים לגמרי ללא זיהום אור. אז, לפתע, הם מסתדרים בשמיים ממערב למזרח בסדר הזה: חמה (מרקיורי), נוגה, צדק, שבתאי ומאדים.
האם יתכן שהכוכבים הללו יסתדרו הפעם בשורה לכבודו? הוא פקפק בכך, לאחרונה היו יותר מדי שיבושים.
הוא סידר בראשו את המשימות לפי סדר חשיבותן ודחיפותן כאילו הן הכוכבים בשמיים, המשמשים לו מטרות על שולחן גלקטי גדול. מנגד ראה בעיני רוחו את שעון החול של בריאותו מתרוקן לאט.
בראש מעייניו, עמדה המשימה לחסל את קאסם סולימאני, 'השועל', המכונה גם "חאג' קאסם". אויב מתוחכם וערמומי שסביבו הילה של מסתורין. הוא מונה לפקד על "כוח אל־קודס" בזכות הכריזמה, חשיבתו האסטרטגית, ויכולת הפיקוד שלו. סולימאני צמח ממפקד צבא מקומי, לפרוייקטור יצוא המהפכה האסלאמית בעולם, מושך בחוטים, הנסמך על תבונה שקטה, קיצוניות דתית ושנאה עזה ליהודים ולכופרים הנוצרים. היעילות והמחויבות שלו לארצו זיכו אותו במידה שווה של הערצה על-ידי בני-בריתו והוקעה על-ידי מתנגדיו הרבים במסדרונות השלטון של טהרן, שקינאו בעצמאותו ובכוחו הרב.
כל האנליסטים במערכות המודיעין במערב הסכימו שסולימאני עזר להנחות את מדיניות החוץ של איראן במשך עשורים וכי הוא צמח להיות השחקן החזק וחסר המעצורים ביותר במזרח התיכון כיום. אריק ידע שאנשי ביטחון אמריקנים בכירים מעריכים כי סולימאני מנהל לבדו את המלחמה בסוריה, דרך המיליציות השיעיות של איראן.
בקורות החיים של סולימאני הייתה נקודה שנגעה באריק במיוחד. שניהם באו ממשפחות עניות וצמחו לתפקידים בכירים. סולימאני נולד למשפחה ענייה בכפר קטן בהרים במזרח איראן, אך למרות זאת גילה כבר בגיל צעיר עקשנות. בגיל שלוש-עשרה, כשאביו לא היה מסוגל לשלם את חובותיו, עבד סולימאני בעבודות בניין מפרכות כדי לעזור למשפחתו. הוא התגייס למלחמת עיראק-איראן, שנמשכה שמונה שנים, שם דרך כוכבו, והוא נודע כ"שהיד החי". היה לו מעמד מיוחד במשמרות המהפכה, וזה ניתן לו בשל קירבתו לעלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן.
העובדה, שהאיראנים השתמשו באמבולנסים ובמשאיות צבועות בלבן ונושאות את סמלי הסהר האדום, מתחזים לשיירה הומניטרית לסייע, כביכול, לבתי-חולים בסוריה הנמצאת במלחמת אזרחים, עצבנה את אריק. לאריק היה מודיעין מוצק לפיו באותם כלי רכב נמצאים חלקי טילים, כטמ"מים מפורקים ואמל"ח שהועברו למחנות החיזבאללה בלבנון או למחנות של שכירי החרב של איראן, בעומק רמת הגולן על גבולה של ישראל. הפרה כזו ברגל גסה של החוק הבין-לאומי אפיינה את סולימאני שפעל לפי סט חוקים משל עצמו.
אריק כבר הבין שאם ה"שועל" מסרב לשחק לפי הכללים האתיים הנהוגים בקהילה הבינלאומית, אי אפשר לצפות ממנו לעשות זאת. אריק נשבע בליבו שאין בכוונתו להפנות את הלחי השנייה, ובכוונתו להגיב בחומרה על כל פגיעה בישראל בכל אמצעי. שמירה על החוק היתה מחשבה נאצלת, שגם אריק היה שמח לחיות על פיה, אולם כאשר האויבים שלך מצליחים במזימתם כי אינם מוגבלים על ידי חוקים בינלאומיים או אמות מוסר מערביות, אתה צריך או להשלים עם תבוסה או לקרוע את ספר החוקים שלך ולפעול לפי חוק המדבר.
ניתן היה לחסל את סולימאני במבצע צבאי או באופן עקיף באמצעות אחרים שהיה להם חשבון איתו. לא חסרו ל"שועל" אויבים שחיפשו נקמה. החל בסעודים שסבלו מאד מן ההתקפות של החות'ים בני בריתם של האיראנים, בני השבטים השיעים בדרום מערב תימן, שתקפו מכליות נפט החוצות את מיצרי באב אל מנדב; עובר ללבנונים הנוצרים, שחיפשו נקם על ההתנקשות בראש ממשלתם, ראפיק אל חרירי; העיראקים, שראו בדאגה את השתלטות האיראנים על מדינתם השסועה והקמת ארגון החיזבאללה העיראקי בשטחם, שהפך לזרוע של איראן; ולבסוף, האמריקנים שחיפשו את ראשו לאחר שתקף את כוחותיהם בעיראק. בנוסף לכך, הוא היה מעורב בפעילות צבאית איראנית במדינות בעלות-ברית רבות של האמריקנים, כגון כוויית, בחריין, אפגניסטן והאמירויות. אפילו הרוסים שנכנסו לסוריה בשל חולשת הנשיא ומלחמת האזרחים הפנימית בה, השתמשו בו לצורך מלחמה בדאע"ש, אולם חששו מכוחו העלול לסבך אותם.
המשימה השנייה הייתה מה שאריק כינה "יצירת זירת אפקט הדומינו". הפלת אבן ראשונה המביאה להפלתו של כל טור האבנים שאחריה. לקאסם סולימאני היו הרבה שונאים פנימיים באיראן, בראשם הנשיא רוחאני, שראה בעין מסויגת את העובדה שסולימאני היה הבן האהוב של המנהיג העליון חמינאי. אריק היה צריך למצוא את אבני הדומינו הנכונות בהנהגת איראן, בעזרתן יוכל לסלק את סולימאני. זה חייב היה להיות עוד מישהו שסולימאני איים על מעמדו, כמו מפקד משמרות המהפיכה ג'עפרי. יש להובילו לכך שהקנאה בהצלחתו של סולימאני תגרום לו לחפוץ בסילוקו, בלי שישראל תהיה מעורבת.
המשימה השלישית שעמדה על הפרק הייתה לכידתו וחיסולו של הארכי-טרוריסט איימן אל-אוזבקי. היה זה טרוריסט בין-לאומי שפעל במסגרת ארגון "אל קאעידה", שהגה, תכנן וביצע את ניסיון ההתנקשות, שכמעט הצליח, במלך מרוקו. המודיעין הבריטי הצליח לשתול בקרבתו סוכן בכיר, אך אל-אוזבקי, שחש במלכודת, ברח מלונדון לפני שהצליח לבצע את מתקפת הטרור נגד האנגלים ונגד מוסדות יהודיים במימון איראני. אך הוא לא החזיר את הכספים שהאיראנים שילמו לו עבור המבצע. האיראנים לא היו סלחנים כלפי חיילים שכירים או בני ברית שסרחו. קאסם סולימאני כבר 'אילף' את החיזבאללה הלבנוני, כשהרג ביריית אקדח במפגן אכזרי ופומבי את רמטכ"ל החיזבאללה, מוסטפה בדר א-דין, ליד כל אנשי המטה שלו. ההוצאה להורג ללא משפט קרתה רק בגלל שהבכיר בחיזבאללה העז למתוח ביקורת פומבית על איראן ועל קאסם סולימאני.
הידיעה על מיקומו של אל-אוזבקי במערות טורה בורה באפגניסטן הגיעה לידיעתו של אריק ממקורות מוסמכים של ה-CIA ברור היה לאריק שהאיראנים ינסו לחסל אותו למען יראו התנועות השיעיות הטרוריסטיות שהפעילו בעולם, שאותם אי אפשר לסדר ולצאת ללא פגע.
השאלה שעמדה בפני אריק הייתה, האם יש אפשרות ולו הקלושה ביותר, להפוך את אל-אוזבקי לסוכן משוטה, סוכן שאינו מודע לכך שישראל מפעילה אותו באופן עקיף, בטרם יניחו עליו האיראנים את ידם. ראשו חישב אפשרויות שנראו ברגע זה מופרכות, למשל להפעיל אותו כלוחם שכיר מטעם התנועה הסלאפית הסעודית או האחים המוסלמים של קטאר, כנקמה באיראנים שחיסלו את סגנו וחברו האהוב, "עלי באבא".
למרות היותו אתיאיסט, אריק עצם את עיניו במין סוג של תפילה. היתכן שכל הכוכבים יסתדרו לכבודו והוא יפעיל את כל האופציות בו-זמנית, בתקווה שאחת מהן תפעל? הוא היה איש שהעביר חלק נכבד מלילותיו בכניסה לראשו של אויבו, כדי להבין את הצרכים והמניעים המפעילים אותו..
זמזום האינטרקום על שולחנו ערבל באחת את מחשבותיו. הוא התכוון לנזוף בקלייר על ההפרעה, אך הופתע.
"סליחה שאני מפריעה לך. יש לך שיחה מדייוויד מקבריידי, ראש השב"כ הבריטי ה-MI5. אמרתי לו שאתה עסוק אבל הוא התעקש שזה חשוב", הסבירה.
אריק נאלם דום. בפעם האחרונה שנפגשו, מקבריידי עשה יד אחת עם סר ג'ון, ראש המוסד לביון של בריטניה והכשיל את הפעולה ללכידתו של אל-אוזבקי, אחריו רדף אריק מאז ניסיון ההתנקשות של אל-אוזבקי במלך מרוקו בקזבלנקה.
אריק הרים את השפופרת. "דייוויד?", שאל בהפתעה, כשהוא מדחיק בבטן כעס כבוש.
"בוקר טוב, אריק, אני מתאר לעצמי שאתה עדיין כועס עלי ואין לך טיפת אמון בנו. אנחנו בטח נראים לך בני זונות בריטיים, קרי רוח. נכון?"
"איך אומרים אצלכם, "Water over the dam"?, ניסה אריק לשדר זחיחות מאולצת.
,"Water under the bridge" תיקן מקבריידי.
"נוכל להיפגש? אנחנו צריכים לדבר", דילג מקבריידי בענייניות לנושא אחר.
אריק הגיב בשתיקה רועמת.
"אני פה ליומיים בכנס "סייבר-טק" שארגנה חברת "ישראל דיפנס". אני חוזר ללונדון מחר בבוקר ומעוניין לפצות אותך על מה שקרה אז בלונדון במהלך המרדף הכושל אחר אל-אוזבקי".
"לפצות אותי? זה משהו שאנו יכולים לדבר עליו בטלפון?"
"לא. אך ורק בארבע עיניים", התעקש מקבריידי.
"אנו יכולים להיפגש הערב, בתל-אביב?"
"אני דווקא תכננתי לנסוע אחר-הצהריים לירושלים לטיול צליינות קצר, וללון הלילה בבית הארחה של הכנסייה הסקוטית "סנט-אנדרו". אולי ניפגש שם לארוחת ערב?"
"זה דווקא מצוין", אמר אריק, "אני מתגורר בירושלים. מה דעתך שניפגש בשעה שמונה ליד טחנת הקמח בשכונת ימין משה? נהג השגרירות שלכם מכיר בוודאי את המקום".
"רשמתי. מצוין. נתראה שם", סיכם מקבריידי.
"אני רוצה לפצות אותך?!" גיחך אריק לעצמו. "האם זו תהיה עוד מתיחה על חשבוני? עוד מלכודת בריטית טיפוסית? או אולי נקרתה בדרכי הזדמנות?"
לפני שעזב את משרדו בדרכו לפגישה המסקרנת עם מקבריידי, ביקש אריק מקלייר לזמן ישיבה של פורום מנהלת המבצעים, בנושא תכנון הסיכול הממוקד והמיידי של קאסם סולימאני והחליט לקרוא למבצע בשם הציני "ניקוי ראש11". אריק תמיד אהב מבצעים יצירתיים ויוצאי דופן בהעזה שלהם. מבצע '"ניקוי ראש" היה אמור להיות מבצע בשלושה ראשי חץ, בשתי זירות בו זמנית. הוא כלל מבצע הטעיה וסיכול. מטעמי ביטחון שדה, החליט לתת לכל שלב שם אחר. כל המבצע היה בנוי בשיטת הטיפוס על סולם. יש לדרוך קודם על השלבים המוקדמים כתנאי לטיפוס מעלה. אריק היה הארכיטקט אבל אחרים היו צריכים לבצע. כפריק שליטה, אריק לא אהב את זה.
אריק האמין תמיד בעבודת צוות והוא היה משנן לעצו מה שלימד אותו אביו:" אתה אף פעם לא נהייה יותר חכם מזה שאתה מקשיב בעיקר לעצמך. כדאי תמיד שתקשיב גם למה שיש לאחרים להגיד". ולשמחתו היה לו צוות סינרגטי מצוין במינהלת המבצעים אותה הקים.
8 "תבל"- שם כינוי לאגף במוסד העוסק בהחלפת מידע עם גופי מודיעין עמיתים בעולם וגם עוסק ביחסים עם מדינות שאין לישראל קשרים דיפלומטיים עימם
9 "נביעות" כינוי לאגף האחראי על השגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות והאזנה
10 "צומת"- כינוי לאגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם
11 תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית ששודרה בין השנים 1974-1976 ומאחר שהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה והייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
