הנקמה שהסתבכה

ניקולאי דראקוס סקר את התצלום בקימוט מצח והגדיל אותו. לא ייתכן שזו אותה האישה; פשוט לא ייתכן. אין מצב שהטרף שלו, סיירוס מאקריס, מתכנן להתחתן עם אישה מרקע צנוע.

ניקולאי המבולבל הרים גבוה את ראשו הכהה היהיר ובחן שוב את התמונה של האדמונית השברירית. אין מצב שזו אותה פתיינית קטנה שפגש פעם במסגרת עבודתה כסדרנית חניה. העולם לא קטן עד כדי כך. למרות זאת הוא ידע שסיירוס מחזיק בבית כפר בנורפוק. קמט עמוק יותר השתקע בין גבותיו הכהות הישרות, ומוחו המהיר והפיקח יצא למסע נדיר אל העבר הלא רחוק.

למרות ממדיה הזעירים, לאישה שהוא פגש הייתה חוצפה, המון המון חוצפה, בהחלט לא תכונה שניקולאי חיפש אצל היפהפיות הזמניות שבילו במיטתו. אך היו לה גם עיניים תכולות ופה רך, משיי וורוד, כמו פרח הלוטוס. שילוב גופני כובש, ששכיחתו הצריכה המון מאמץ מצידו. פיו החושני הרחב התכווץ באי-שביעות רצון. אחרי שהיא סירבה לו, גבר אחר אולי היה מנסה למצוא אותה שוב כדי לעשות ניסיון נוסף, אך ניקולאי סירב לעשות זאת. הוא לא רדף אחרי נשים, הוא לא היה בקטע של חנופה או דייטים או פרחים או משהו מהדברים האלה. הוא עזב. המנטרה בחייו הייתה שלכל אישה יש תחליף, אף אישה לא יחידה במינה, והוא לא האמין באהבה. היא פשוט צדה את דמיונו למספר רגעים משכרים, אך הוא סירב לאפשר לתאווה להוביל אותו לפתוח במרדף. ממתי הוא נאלץ לרדוף אחרי אישה?

ואף שהכול ידעו שאביו הזקן של סיירוס לחץ על בנו יורשו בן הארבעים וחמש לקחת לו אישה, היה קשה להאמין שסיירוס באמת מתכנן להתחתן עם האדמונית הקטנטונת הלוחמנית ששרטה את הצבע במכונית המקלארן ספיידר האהובה של ניקולאי. חוץ מזה, רק בשר נשי טהור ובתולי הלהיב את סיירוס, כפי שגילתה על בשרה אחותו המנוחה של ניקולאי. ואין סיכוי שהאדמונית הקטנטונת התוססת הזאת עדיין טהורה ובתולית.

ניקולאי כיווץ את שריריו הרזים כשזינק לעמידה והרים את המסמך שבחן. החוקר שלו היה מקצוען לעילא ולעילא והדוח היה יסודי. הוא בחן את התצלומים מחדש. הוא היה מוכן להודות שהדמיון בין שתי הנשים מפתיע. כשסקרנותו בשיאה, הוא התחיל לקרוא על פרונלה, הידועה כאלה. כן, באותו לילה הוא בהחלט שמע את הבוס שלה משתמש בשם הזה, הודה בקדרות. אלה פאלמר, בת עשרים ושלוש, סטודנטית לווטרינריה לשעבר שפעם הייתה מאורסת לאחיין המת של סיירוס, פול. היה שם קשר משפחתי שהוא לא היה מצפה למצוא אצל סיירוס, שלרוב לא טרח להתייחס לקרובי משפחתו.

ניקולאי המשיך לקרוא ברעב מפתיע לפרטים. חלפה שנה מאז שהאחיין מת מלוקמיה ושנתיים מאז שאביה של אלה, ג'ורג' פאלמר, חטף שבץ, ונכון לעכשיו הוא שקוע בחובות. ניקולאי התפלא שסיירוס, שהיה עשיר אך קמצן, לא ניסה להגיש עזרה למשפחתה של אלה, אבל אולי הוא שמר את האפשרות הזאת בצד כמשחק כוחות.

ניקולאי, לעומת זאת, קלט מייד שזה הרגע המיטבי מבחינתו לפעולה ולהתערבות. הוא הזעיק את צוות העוזרים האישיים שלו וחילק הוראות בעודו נאבק להבין למה אלה פאלמר אולי מועמדת להפוך לכלתו של סיירוס.

מה כל-כך מיוחד בה? במשך שנתיים לפחות היא ככל הנראה הסתובבה בשולי חייו של סיירוס. כארוסתו של האחיין שלו הוא לא יכול היה לגעת בה, והבלתי מושג תמיד היווה פיתוי עוצמתי לגבר שנהנה מהאתגר של הפרת חוקים. כעת היא הייתה לבד ובלתי מוגנת, ונראה שסיירוס משחק במשחק המתנה. עם זאת ייתכן בה-במידה שאלה להוטה להתחתן עם סיירוס, כי למרות שהוא היה מבוגר מספיק כדי להיות אביה, הוא היה גם איש עסקים חשוב ועשיר.

אבל מה, מלבד תמימות, יכול למשוך את סיירוס? לאלה פאלמר לא היו כסף או קשרים להציע. היא הייתה יפהפייה, אבל האם כיום אישה צעירה שהייתה מאורסת בעבר יכולה עדיין להיות בתולה? ניקולאי ניער את ראשו היהיר בהשתוממות. האם זה אפשרי בכלל? והאם היה לה שמץ של מושג עם איזה מין אדם היא מתעסקת? אדם שאלימות מינית מלהיבה אותו? ושבהינתן האפשרות, יגרום לה נזק בלתי הפיך? האם טבעת נישואים תיראה לה פיצוי הולם עבור התעללות ברוטאלית?

בכל מקרה, מטרתו של ניקולאי הייתה לקחת אותה מסיירוס. סיירוס היה איש מסוכן, וניקולאי ידע כמה הוא מכור לצד המלוכלך של החיים. באמצעות שימוש בשוחד, באיומים ובדמי שתיקה הצליח סיירוס עד כה לחמוק מנתינת דין. ניקולאי נאלץ זה מכבר לחפש אחר נקמה מתוחכמת יותר. ניקולאי, שהיה גם עשיר וגם פיקח ביותר, עקב אחר כל מהלך של הטרף שלו בעולם העסקים וחטף בעקביות עסקות רווחיות מתחת לאפו של סיירוס. זה היה קל מפני שסיירוס היה טוב ברכישת אויבים יותר מאשר בשמירה על חברים ויצירת קשרים. אך יהיה מספק להכות את סיירוס במישור אישי יותר. לאבד את אלה פאלמר, לראות אותה בוחרת ביריבו הגדול על פניו, יפגע בסיירוס במקום כואב באמת. וכל מה שמכאיב לסיירוס משמח את ניקולאי.

באשר לשאלה איך מעשיו ישפיעו על אלה פאלמר ומשפחתה, הרהר ניקולאי בקדרות, האם אכפת לו בכלל? הם פשוט יהיו נזק משני בקרב של ניקולאי. אך במקביל תשתחרר משפחתה מחוב מכביד ואלה תהיה מוגנת מפני סיירוס. תאוות הנקם הבוערת של ניקולאי תודלקה על-ידי נחישות חסרת רחם והידיעה שהצדק נשלל באכזריות מכל קורבנותיו של סיירוס. עם זאת הייתה לאתגר גם תחושה אישית משונה שגרמה לו לחרוק שיניים, כי למרות כל מאמציו לשמור על קור רוח ושליטה וחוסר מעורבות, זעם מושחת אחז בו מהמחשבה שסיירוס יניח את ידיו המטונפות על אלה ויפגע בה...

"המצב גרוע, אלה," אמרה גראמה בכבדות.

"עד כמה גרוע?" דובבה אותה אלה בפה יבש.

ג'ורג' פאלמר, אבא של אלה ובנה של גראמה, נאנח בכבדות. "אני כישלון מחריד כאדם כשמדובר במשפחתי... איבדתי הכול."

"את העסק, כן... אולי מאוחר מדי להציל שם משהו, אבל זה לא הופך אותך לכישלון," אמרה אלה בקול רוטט, כי הם ידעו תקופה ארוכה שמצב החנות בכי רע. "אבל לפחות הבית – "

"לא, אלה," שיסעה אותה גראמה, פניה המקומטות חיוורות ונוקשות ממשמעת עצמית. "הפעם אנחנו צריכים לוותר גם על הבית – "

"אבל איך זה יכול להיות?" קראה אלה באי-אמון. "הבית שייך לך, לא לאבא!"

"בגירושים שלי מג'וי איבדתי חצי מהעסק," הזכיר לה אביה.

"והבית היה הנכס היחיד שנותר ברשותנו. אבא שלך לא הצליח להשיג את ההלוואה העסקית הדרושה כדי לשלם לג'וי בלי להשתמש בבית כערבון," אמרה בנוקשות גראמה, סבתה של אלה, גברת זעירה לבנת שיער בשנות השבעים לחייה. "אז סיכנו את הבית וקיוונו לטוב."

"אוי איזה... סיבוך," התנשפה אלה אחרי שחיפשה בקפידה מילה שלא תגרום לסבתה להתכווץ.

אלה חשבה על אימה החורגת, ג'וי ההפכפכה, וניסתה להתנחם בעובדה שמאז גירושיו היה אביה אדם מאושר הרבה יותר. אשתו הייתה אישה תובענית מאוד, ואף שג'ורג' התאושש מהשבץ שתקף אותו שנתיים קודם לכן, הוא נעזר כעת במקל והצד השמאלי של גופו נותר חלש. אשתו, ג'וי, עזבה אותו במהלך השיקום שלו. היא נטשה אותו ברגע שההכנסה הנוחה הקודמת שלו הצטמצמה. אביה לא יכול היה להרשות לעצמו לשכור את שירותיו של עורך-דין טוב לענייני גירושים, והוא חטף הלם כשאישתו המנוכרת זכתה בהסדר בחצי משווי חנות הרהיטים שלו. התשלום הזה הוביל אותם ישירות אל מצוקתם הכספית הקשה הנוכחית.

"לקיחת הסיכון עם הבית לא השתלמה, אבל אני מנסה להתנחם במחשבה שלפחות ניסינו," אמר ג'ורג' פאלמר באירוניה. "אם לא היינו מנסים, תמיד היינו תוהים אם היינו צריכים לעשות זאת. עכשיו זה כבר אבוד, ולצערנו, הנושים שלי מצפים לתשלום."

כניעותו של אביה לא שיפרה את מצב רוחה של אלה. ג'ורג' פאלמר היה ג'נטלמן אמיתי, ואף פעם לא הייתה לו מילה רעה להגיד על אף אחד ועל שום דבר. תשומת ליבה נפנתה כעת למכתב שנח על שולחן המטבח והיא הרימה אותו. "על זה מדובר? על הנושים שלך?"

"כן, נאלצתי למכור את החובות שלי לארגון אחר. זה מכתב מעורכי-הדין של הבעלים החדש, שמודיע לי שהם רוצים להעמיד את הבית למכירה."

"טוב, עוד נראה לגבי זה!" סיננה אלה בכעס כשהיא נעמדת ושולפת את הטלפון שלה, להוטה לעשות משהו סוף-סוף, כי לשבת בחיבוק ידיים ולקטר על המצב לא היה הסגנון שלה.

"מדובר בעסקים, אלה." גראמה בחנה בצער את נכדתה הלוחמנית. "פנייה אל אנשי עסקים היא בזבוז זמן. הם רק רוצים את הכסף שלהם, ועם קצת מזל רווח מההשקעה שלהם."

"זה לא כזה פשוט... מדובר בחיים שלנו!" טענה אלה ברגש ויצאה בכעס מהמטבח כדי להתקשר למשרד עורכי-דין ולקבוע פגישה.

לפעמים החיים כל-כך אכזריים, חשבה. ביש מזל ואכזבה אימללו את אלה שוב ושוב, והיא התרגלה כל-כך למצב העניינים הזה עד שלמדה לבלוע את הרוק במאמץ ולהתמודד עם זה. אבל כשהמזל הרע נחת על משפחתה היה מדובר בעניין שונה לחלוטין, והרוח הלוחמנית שלה התעוררה. אביה לא יכול היה לחזור לאיתנו, אבל הוא היה זכאי לקצת שקט אחרי סערת הגירושים שלו. היא לא יכלה לשאת את המחשבה שהוא יאבד את ביתו אחרי שהוא כבר נאלץ להסתגל לשינויים מפחידים כה רבים.

ומה באשר לגראמה? דמעות הציפו את עיניה הירוקות הבורקות של אלה כשחשבה שגראמה תאבד את ביתה האהוב. בעלה המנוח של גראמה שיכן אותה בבית זה ככלה בשנות השישים של המאה הקודמת. בנה נולד תחת הגג הזה והיא מעולם לא חייתה במקום אחר. גם אלה ואביה לא, הרהרה אלה באומללות. הבית המשומש אך הנוח עמד בלב תחושת הביטחון שלהם.

ג'ורג' פאלמר התאהב באוניברסיטה באימה של אלה, לסלי, וקיווה להתחתן איתה כשהיא הרתה עם אלה. עם זאת לסלי הייתה נלהבת פחות, וזמן קצר אחרי לידתה של אלה היא עזבה את ג'ורג' ואת בתה הקטנה כדי לפתח קריירה בקליפורניה. כפיזיקאית צעירה מבריקה הפכה אימה של אלה מאז למדענית מפורסמת בקנה מידה עולמי.

"אין ספק שגן האימא והרעיה חסר אצלי, כי אפילו עכשיו אין לי שום חרטות על כך שאני רווקה ונטולת ילדים," אמרה לסלי לאלה בכנות כשהן נפגשו לראשונה כשמלאו לאלה שמונה-עשרה. "ג'ורג' העריץ אותך, וכשהוא התחתן עם ג'וי, הנחתי שעדיף שאניח לך לגדול במשפחה קטנה מושלמת בלי ההתערבות שלי..."

אלה קרעה את מחשבותיה מאותו נאום קטן אירוני שקיבלה מאימה האדישה. לסלי לא חשבה שחוסר העניין המוחלט שלה באלה והיעדר החרטה שלה יפגעו בבתה אפילו יותר. נוסף על כך, ג'ורג', ג'וי ואלה לא היו משפחה מושלמת, כי ברגע שג'וי נישאה לג'ורג' היא לא הסתירה את טינתה על נוכחותה של אלה בביתם. ללא האהבה ותשומת הלב של ג'ורג' וגראמה, אלה הייתה ילדה אומללה מאוד.

וג'וי הרוויחה יפה מאוד מהגירושים, חשבה אלה במרירות. אלה ניערה את מחשבותיה מהרהורים עקרים אלה והתרכזה במחשבות קדימה על המצוקה של משפחתה שעה ששטחה את בקשתה בפני גבר צעיר רהוט-דיבור שענה לשיחתה אחרי שהיא הועברה בין כמה אנשים במשרד עורכי-הדין. למורת רוחה נתקלה בקשתה בקיר לבנים מוצק של שתיקה. תוך התייחסות מנומסת לחיסיון לקוח סירב העורך-דין לומר לה מי היה הנושה של אביה וציין שאף אחד לא יסכים לדון בחובות של אביה עם מישהו מלבד אביה, אף שהוא לפחות הבטיח להעביר את בקשתה הלאה.

אלה סיימה את השיחה והציצה בשעונה בייאוש. עיניה צרבו מדמעות תסכול, אך היא הייתה מוכרחה להתעשת ולצאת לעבודה כי הכנסתה הדלה הייתה הכסף היחיד שנכנס כרגע למשק הבית, מלבד הפנסיה של גראמה. כשלבשה את הז'קט שלה צץ רעיון במוחה, והיא עצרה בפתח המטבח כדי להביט בשני האנשים המבוגרים יותר. "אתם יודעים... אה... שקלתם לבקש עזרה מסיירוס?" שאלה פתאום.

פני אביה התאבנו בהתגוננות. "אלה... אני – "

"סיירוס הוא חבר משפחה," התערבה גראמה. "זה לא יהיה בסדר לפנות אל חבר בנסיבות כאלה רק בגלל שיש לו כסף."

צבע שטף את פני הלב של אלה, והיא הנהנה מתוך כבוד, אף שהתפתתה להעיר שהמצב רציני מספיק כדי להסתכן בהעלבתו של האיש. אולי בני משפחה כבר ביקשו עזרה ונתקלו בסירוב או אולי הם ידעו משהו שהיא לא, חשבה באי-נוחות. בכל מקרה פנייה אל סיירוס לא הייתה אפשרית כרגע משום שסיירוס היה בסיור ממושך בסין כחלק ממשלחת סחר.

היא נכנסה לרכב השטח החבוט העתיק שהיה אמצעי התחבורה היחיד שלה. בוץ' פצח בקקופונייה של נביחות בפתח הבית והיא מצמצה ונזכרה באיחור בחיית המחמד שלה, שלרוב התלוותה אליה לעבודה. היא בלמה ופתחה בחיפזון את דלת המכונית כדי להרים את החיה הקטנה.

בוץ' היה שילוב זעיר ממדים של צ'יוואווה וג'ק ראסל, אבל הוא ניחן בלב ובאופי של כלב גדול הרבה יותר. הוא נולד עם שלוש רגליים בלבד והיה מורדם עם לידתו אלמלא אלה התאהבה בו כשעבדה זמנית בחדר ניתוח וטרינרי. הוא התמקם בשקט בכלוב הנשיאה שלו כי ידע שהבעלים שלו לא אהבה שום הפרעות כשהיא נוהגת.

אלה עבדה במקלט לחיות במרחק קילומטרים אחדים בלבד מהבית. היא התנדבה ב"אנימל קומפניונס" כנערה, מצאה שם נחמה כשאהובה נכנע אט אט למחלה שבסופו של דבר הרגה אותו ומצאה את עצמה עובדת במרכז ההצלה כשנאלצה לפרוש מקורס הווטרינריה שלה לפני סופו. היא קיוותה שביום מן הימים תצליח לסיים את הכשרתה ולהפוך למנתחת וטרינרית עם מרפאה משלה, אבל מחלתו של פול והשבץ של אביה הסיטו את תוכנית חייה ממסלולה.

זה לא דבר נורא כל-כך, עודדה את עצמה תכופות ברגעים שבהם נראה כאילו הרצון שלה לעבוד כווטרינרית נידון להיזנח שוב ושוב לנוכח הצרכים של אנשים אחרים. היא צברה ניסיון רב בעבודתה במרכז ההצלה והשתמשה בכישורים שרכשה בתקופת ההכשרה שלה בתפקידה כאחות וטרינרית לא רשמית. לחשוב אחרת כשנוכחותה בבית הועילה רבות יהיה אנוכי במידה בלתי נסלחת, אמרה לעצמה בתקיפות. גראמה ואביה נזקקו מאוד לעזרתה בתקופה מאתגרת זו. והיא הייתה מודעת עד כאב לכל היתרונות שהתמיכה האוהבת שלהם העניקה לה.

הבוסית שלה, רוזי, אישה נדיבת לב בשנות הארבעים לחייה עם תלתלים בלונדיניים מקורזלים, זינקה אל החניון כדי לקדם את פניה של אלה. "בחיים לא תאמיני... מצאנו בית לסמסון!" התנשפה בהתרגשות.

אלה החלה לחייך. "את צוחקת – "

"טוב, עוד לא ערכתי אצלם ביקור בית, אבל הם עושים רושם של אנשים הגונים מאוד. הכלב שלהם מת לא מזמן מזקנה, לכן לא חשבתי שהם ירצו עוד קשיש, אבל הם פוחדים שאולי יתקשו להתמודד עם כלב צעיר," אמרה לה רוזי.

"סמסון באמת ראוי לבית טוב," אמרה אלה בחיבה, כי מאמצים אפשריים אחרים לא גילו עניין בטרייר בן השלוש-עשרה.

"הוא בחורצ'יק מלא אהבה..." רוזי השתתקה וחיוכה החמים התעמעם. "שמעתי שהחנות של אביך נסגרה בשבוע שעבר. צר לי כל-כך על אבא שלך – "

"נו טוב, זה היה בלתי נמנע," השיבה אלה וקיוותה למנוע כל הערה נוספת, כי היא לא יכלה לדון בעניינים הפיננסיים של משפחתה עם רוזי, שהייתה רכלנית חסרת תקנה.

בזמן שרוזי דיברה על עלייתן של חנויות רהיטים של רשתות גדולות על חשבון עסקים קטנים יותר, אלה השמיעה קולות הסכמה מנומסים ווידאה שעובדי הכלבייה סיימו את שגרת ניקיון הבוקר שלהם. לאחר מכן אלה לבשה סרבל והחלה לטפל בכלבה תועה כחושה סבוכת שיער שהובאה אליהם על-ידי המפקח הווטרינרי של המועצה. כשסיימה, היא קילפה מעליה את הסרבל, רחצה והאכילה את הפודלית המעורבת וסידרה לה מקום במכלאה.

היא שמעה מכונית והניחה שרוזי יצאה לערוך את ביקור הבית שלה כדי לבדוק את הבעלים הפוטנציאליים החדשים של סמסון. היא ניגשה למשרד שבו עבדה בין טיפולים משום שהייתה טובה מרוזי בעבודת הניירת. רוזי פעלה מתוך צורך להציל בעלי חיים ולמצוא להם בית חדש ונתנה פחות את הדעת לדרישה החשובה לא פחות לעמוד בכל המחויבויות הרפואיות, החוקיות והכספיות של ארגון צדקה מוכר. עם זאת כצוות היא ורוזי היו יעילות כי הן השלימו זו את זו. רוזי הייתה מעולה בטיפול בצד הציבורי ובגיוס הכספים, בעוד שאלה העדיפה לעבוד עם החיות ברקע.

אלה אכן הייתה נבוכה מאוד במכירה הפומבית המפוארת שנערכה למטרות צדקה לפני חודש שסיירוס שכנע אותה לפקוד איתו. שמפניה, נעלי עקב ושמלות ערב לא היו הקטע שלה. אבל איך היא יכלה לסרב כשסיירוס נהג בפול בטוב לב כזה בשעת מחלתו? להעמיד פנים שהיא בת-הזוג של סיירוס במספר אירועים חברתיים היה תמורה קטנה בהשוואה, הרהרה באירוניה ותהתה כמנהגה למה סיירוס אף פעם לא התחתן. הוא היה בן ארבעים וחמש, ייצוגי, מצליח ורווק. פעם או פעמיים היא תהתה אם הוא גיי, אבל פול התעצבן עליה מאוד משום שלטענתו היא ניסתה לעשות פיל מעכבר.

רוזי נכנסה למשרד ותלשה את אלה בגסות מחוסר הריכוז הרגעי שלה. האישה המבוגרת יותר נראתה נבוכה. "יש לך מבקר," הכריזה.

אלה נעמדה והקיפה את השולחן, מצחה החלק נחרש קמטים. "מבקר?" שאלה בהפתעה.

"הוא זר," הוסיפה רוזי בלחישה רמה כאילו עובדה זו מסתורית וחריגה ביותר.

"אבל הוא למד באנגליה ומדברת אנגלית מצוינת," העיר קול גברי מאוד מהדלת שעדיין עמדה פתוחה אל החדר החיצוני הקטן, שם כנראה התבקש לחכות.

גפיה התחתונות של אלה לקו בשיתוק עצבי כשהיא קפאה במקומה. רטט אי-אמון זעיר עבר בגבה כי למרבה הפלא היא זיהתה את הקול הזה, על אף ששמעה אותו רק פעם אחת כמעט שנה קודם לכן. זה לא יכול להיות אבל זה היה... זה הוא, הבחור החתיך עם המכונית היוקרתית, המזג החם והעיניים שהזכירו לה קרמל מומס. מה פתאום הוא מבקר אותה באנימל קומפניונס? הוא עוקב אחריה?

"אני אתן לכם... אה... פרטיות," הודיעה רוזי במבוכה ונסוגה שוב מהמשרד כשהגבר הכהה והגבוה מאוד שמאחוריה פסע קדימה מבלי להתייחס להשתהותה במקום.

רוזי קימרה גבה חיוורת. "אנחנו צריכים פרטיות?" שאלה בספקנות.

ניקולאי בחן אותה בריכוז. היא הייתה זעירה ביותר ומבנה גופה היה עדין. הוא זכר את זה. הוא זכר גם את הסבך המתולתל הארוך של שיער בצבע ארד כי הגוון היה יוצא דופן, לא חום ולא אדום אלא גוון מטאלי איפה שהוא באמצע. היא דמתה עד גיחוך לפייה שהוא ראה פעם בספר אגדות, חשב והרגיש טשטוש משונה, יובש משונה בפה כשמבטו הכהה החד נדד עליה ולא רצה לפספס שום פרט מאותה שלמות קטנטונת ופייתית. לא, ברור שהיא לא הייתה מושלמת, אף אישה לא הייתה, חשב בניסיון להצטלל, אבל עור החרסינה נטול הפגמים, העיניים הירוקות המשגעות והפה העסיסי באותן פנים יפהפיות היו בלתי נשכחים. הזיכרון שלו לא העצים את יופיה בהגזמה, אבל מוחו שכנע אותו להימנע מלרדוף אחריה, חשב ברוגז.

"כן," אישר ניקולאי וסגר בתקיפות את הדלת אחרי רוזי. "לא נערכה בינינו היכרות בפגישה האחרונה שלנו."

"נכון, אתה היית עסוק מדי בלצעוק עליי," הזכירה לו אלה בעקשנות.

"אני ניקולאי דראקוס, ומי את?"

כשהוא הושיט יד, החינוך הנוקשה של גראמה שלח את ידה של אלה ללפות את ידו. "פרונלה פאלמר. רוב האנשים קוראים לי אלה. מה אתה עושה כאן, מר דראקוס? או שאתה כאן בעניין המכונית המטופשת שלך?" שאלה במפגיע.

"את פגעת במכונית המטופשת הזאת," ציין ניקולאי ללא שעשוע.

"השארתי סימן שפשוף זניח על כנף אחת. לא עיקמתי את הפח או שרטתי אותה," הגיבה ביובש. "אני לא מאמינה שאתה עדיין מקטר על זה. אף אחד לא נפגע ושום נזק ממשי לא נגרם."

ניקולאי התפתה מאוד לומר לה כמה עלה להעלים את סימן "השפשוף" הזה. היא שרטה את המכונית משיח כשהאיצה מהר מדי. שיניו נחשקו. טוב להיזכר כמה מעצבנת היא יכולה להיות, אמר לעצמו באזהרה. מקטר? הוא מעולם לא קיטר, לא כשאביו היכה אותו, לא כשהציקו לו בבית-הספר, לא כשאחותו שהייתה קרובת משפחתו היחידה מתה. הוא למד בגיל צעיר שלאף אחד לא אכפת מה יקרה לו ושאף אחד לא מתעניין בו מספיק כדי להקשיב לסיפוריו. שום דבר לא בא לניקולאי בקלות בחיים.

אלה לא יכלה להסיר את עיניה ממנו. הוא היה כה גדול בממדיו, הן בגובהו והן ברוחבו, עד שהשתלט על כל סנטימטר של מרחב במשרד הקטן של רוזי והשרה במקום תחושה צפופה ומחניקה. מתח אחז בה בנוקשות כשהתבוננה בו כמו ארנבת שמהופנטת למראה נץ שמתכונן לעוט עליה. ניקולאי דראקוס – הפנטזיה הנשית המושלמת עם עור זית, שיער שחור ועיניים כהות מרהיבות. חליפת העסקים המחויטת האפורה כפחם שלו לא יכלה להסתיר את הכוח השרירי הרזה האתלטי שלו, את תנועותיו החינניות והנינוחות ואת רגליו הארוכות קלטה כשהתאמצה לשים את האצבע על הדבר המדויק אצלו שצד את עינה. הוא היה נאה מאוד מאוד אבל לא היה מדובר רק במראה חיצוני. הוא התברך במבנה עצמות מדהים והוא ללא ספק ימשיך לסובב ראשים גם בגיל שישים. אולי היה מדובר בסקס אפיל הגברי הגולמי המחשמל שהוא הקרין. שנים-עשר חודשים קודם לכן הכריזמה שלו פגעה בה כמו מכת ברק והשפילה אותה לחלוטין.

"אני לא כאן בעניין המכונית," אמר ניקולאי ביובש רב. "אני כאן בגלל שאת ביקשת לפגוש אותי..."

הצהרתו בלבלה מאוד את אלה. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר. איך יכולתי לבקש לפגוש אותך כשאין לי שום דרך ליצור איתך קשר? ולמה שאני אצור איתך קשר כשאין לי שום רצון לראות אותך שוב?" שאלה בחמיצות, וכל הווייתה רמזה שרק אגואיסט בלתי נסבל יכול להשמיע סברה כזאת.
חיוך עוקצני עיקם את פיו החושני הרחב של ניקולאי כשהוא הביט בה בשביעות רצון כמעט לא מרוסנת. היא פנתה אליו. היא חיפשה אותו קודם, וזה נראה כמו עזרה גדולה מצד הגורל.

"את כן ביקשת לדבר איתי," אמר לה שוב.

אלה נתקפה מבוכה, אך אליה נלווה במהירות שטף של זעם מתוסכל. עד כה עבר עליה יום ממש גרוע, ולא היה לה מצב רוח להפתעות גדולות מצד גברים יהירים, ובמיוחד לא מישהו שהעליב אותה כשהציע לה סטוץ עוד לפני שאפילו שאל לשמה! כן, קודם תפעל, אחר-כך תחשוב, כך פעל ניקולאי דראקוס עם נשים, הרהרה בבוז. הוא גרם לה להרגיש רע עם עצמה, והיא לא הרשתה לאף גבר להשפיע עליה כך. עם זאת כשהחזירה את מבטה אליו ודירגה את האור הבלתי מתפשר שבעיניו ואת הנחישות הקשה החקוקה בתווי פניו החזקים, היא ראתה פתאום שהוא לא הגבר החלש, קל הדעת והאימפולסיבי שהניחה בהתחלה שהוא, וזה ערער אותה... קשות.

"נמאס לי מהשטויות האלה!" אמרה לו בבוטות. "אני רוצה שתעזוב."

ניקולאי הגדיל לעשות וזקף באיטיות גבה יפה בגוון הובנה. "לא נראה לי."

הזעם שאלה התאמצה לרסן פרץ דרך שלוותה הנסדקת כי היא שנאה בריונים והיא הרגישה שהוא מנסה להבהיל אותה. "לי כן נראה!" הטיחה בו בתגובה, חצי אוקטבה גבוה יותר. "ואם לא תסתלק עד שאסיים לספור עד עשר, אתקשר למשטרה!"

"את מוזמנת להתקשר," אמר ניקולאי בעודו משעין את גופו רחב-הכתפיים על הדלת ומשלב ידיים בתנוחה שאננה מרתיחה של גבר שאין לו כוונה ללכת לשום מקום. כשהיא בעבעה מרוב זעם, היא הזכירה לו יונק דבש שצולל אל פרח. זעיר אבל גם ססגוני, עז ונמרץ.

הבזק עוינות האיר את עיני האזמרגד הירוקות של אלה. "אני מתכוונת לזה!"

ניקולאי נאנח. "את רק חושבת שאת מתכוונת לזה. המזג החם הזה שלך הוא ללא ספק חולשה רצינית."

אלה, שהתרתחה מעקיצה זו, אמרה, "אחת – "

"כשאת מרשה לעצמך לאבד את הראש, את מוותרת על שליטה."

"שתיים – "

"ואת גם לא חושבת בהיגיון," אמר לה ניקולאי חלקות.

"שלוש!"

"איך את יכולה לחשוב בהיגיון?" המשיך ניקולאי. "בזה הרגע אני יכול לקרוא את הפנים שלך כמו מפה. את רוצה להתנפל עליי ולחבוט בי אבל האתגר הזה גדול עלייך מבחינה גופנית, לכן את נאלצת להתנהג בצורה לא הגיונית וילדותית – "

"ארבע! ותסתום את הפה בזמן שאני סופרת! חמש!" הוסיפה אלה בעווית, שרירי גרונה כה מתוחים עד שהיא התקשתה לפלוט את המילים.

"ההצגה שאת עושה עכשיו היא הסיבה שאני אף פעם לא מרשה לעצמי לצאת מהכלים," אמר לה ניקולאי, שנהנה ביותר לראשונה זה זמן רב כי היה כה קל להרגיז אותה. הוא יוכל להפעיל אותה כמו צעצוע על שלט ולשלוט בה... בקלות כה רבה.

"כמובן, את יכולה לנסות לשאול את עצמך למה את נוהגת בחוסר היגיון שכזה. למיטב ידיעתי לא עשיתי שום דבר שמצדיק קבלת פנים כזאת," מלמל ניקולאי בקול חלק כזכוכית, פיו הרחב ומלא ההבעה רוטט בקצותיו.

"שש!" אבל בן רגע היא נזכרה בפיו על פיה, קשה ותובעני ונלהב, לא שובב וביישני ומתוק. הוא היה הגבר היחידי מלבד פול שנישק אותה אי פעם. גרעין הפלדה שבמעמקיה הגיע לחום יוקד של שנאה וזעם ובושה, אבל גופה עדיין בגד בה. פטמותיה הזדקרו לכפתורים קטנים מעקצצים, ובשיפולי גופה, במקום שעליו אפילו לא רצתה לחשוב, היא הרגישה אותה תחושה זורמת, חמה, נוזלית, כמעט נשכחת. שיניה נחשקו ברוגז.

"שבע!" אמרה ושלחה יד אל הטלפון שעל המכתבה מתוך רצון כמעט נואש שהוא יעזוב, מוחה סבך של רשמים ותמונות כעוסים ומבולבלים.

"לא יהיה לנו משעמם יחד," אמר לה ניקולאי בעוקצנות. "כי אמנם אני שולט במזג החם שלי, אבל אני גם תובעני, עקשן וחסר סבלנות ואם תעצבני אותי, את תרגישי בזה."

"החוצה!" סיננה אליו בזעם, רותחת מהעובדה שהאיום שלה לא הרתיע אותו אפילו במעט. "צא מכאן!"

"שמונה... אולי אפילו תשע," אמר ניקולאי במקומה. "כשתדעי למה אני כאן, את תתחנני שאשאר."

"בחלומות הלילה... עשר!" סיימה אלה למנות בטון פסקני מהדהד והרימה את הטלפון בתנועת ראווה.

"אני האיש שקנה את החובות של אבא שלך," הודה ניקולאי וראה אותה קופאת ומאבדת את כל הצבע הכעוס החיוני שלה שעה שזרועה החזירה לאט את הטלפון למקומו וידה הרפתה ממנו בייאוש.