קו הזינוק 1 - סיבוב מסוכן

יש דברים שבוערים בעוצמה על המסלול – וגם מחוצה לו...

אחרי עונת מרוצים סוערת, שהתאפיינה בנהיגה פרועה, שערוריות והופעות לא מחמיאות בכותרות העיתונים – בלייק הוליס, חמש פעמים אלוף העולם בפורמולה 1, חייב לשפר את התדמית שלו. הקבוצה שלו מחליטה שהגיע הזמן לשנות כיוון, והפתרון? ספר ביוגרפיה חשוף שיציג את בלייק באור מכובד יותר וידגיש את הקריירה המפוארת שלו.

כאן נכנסת לתמונה אלה גולד, כתבת ספורט ומגישת פודקאסט לשעבר, שזקוקה נואשות להתחלה חדשה. ההצעה לכתוב את הביוגרפיה של בלייק היא ההזדמנות שלה, אבל ההתמודדות עם הכוכב הבריטי הקודר לא תהיה פשוטה. בכל אופן, ההרפתקה החדשה שמוצעת לה לא יכולה להיות גרועה יותר מהשמועות שרודפות אותה בניו יורק סביב ירידת הפודקאסט שלה.

בלייק ואלה עוברים יחד את העונה, שבמהלכה הניצוצות עפים, המחיצות נשברות והיחסים ביניהם מתפתחים מעוינות למשהו בלתי צפוי. לאורך עשרים ואחד מרוצים ברחבי העולם הם יעמדו בפני השאלה הגדולה – האם הם יצליחו לכתוב לעצמם את הסוף המאושר או שהאהבה ביניהם נועדה להתרסק?

סיבוב מסוכן הוא רומן מרגש, קליל והומוריסטי, עם סוף טוב. זהו הספר הראשון בסדרת 'המרוץ', אך אפשר לקרוא אותו גם כספר יחיד.

פרק 1
אלה
כל כך קר בחוץ, שהפטמות הזקורות שלי יכולות לשמש נשק להשמדה המונית. אני צועדת לאורך המדרכה, רועדת בצינה הנושכת בזמן ששכבה קלה של שלג מכסה את כתפיי. המעיל שלי מצטיין ביכולתו להעניק לי מראה של מרשמלו רך וטעים, אבל פחות מרשים ביכולת לחמם אותי.

בניינים מתנשאים אל שמי הלילה ומטילים צללים מפחידים על המכוניות הדוהרות ברחוב במהירות מסחררת. כשרק עברתי לעיר — ועד לפני כמה חודשים — מראה גורדי השחקים והמוניות הצהובות העלה חיוך על פניי. עכשיו המראות האלה הם רק תזכורת מביכה לכך שהעיר הגדולה והמסועפת פשוט צבטה לי בתחת. ולא במובן השובב של חיזור חמוד. יותר בסגנון של 'אוי, זה כואב כל כך, שאצטרך לעמוד חודש שלם'.

הייתי מאוד שמחה פשוט להיעלם לכל המכרים שלי במנהטן, אבל פופי התעקשה על פרידה הולמת. זו הסיבה היחידה שאני גוררת את התחת הצבוט שלי לבית שלה במזג אוויר של מינוס שמונה מעלות. כשאני סוף־סוף מגיעה, אני מרוכזת כל כך בהפשרת האצבעות הקפואות שלי, שאני נכנסת היישר לתוך פיניאטה מחנות צעצועים.

אומייגאד.

הדירה של פופי במידטאון הפכה לחלומם הרטוב של כל חובב וחובבת מרוצי מכוניות. תמרורים צהובים עם כיתובים כמו 'תנו זכות קדימה למסיבה' ו'המרוץ בעיצומו' תלויים על הקירות, ודגלי מרוצים משובצים משתלשלים מהתקרה. הדבר היחיד שמעיד על כך שלא מתקיימת כאן מסיבת יום הולדת לילד בן ארבע הוא כמות האלכוהול המוגזמת במטבח.

אני מבחינה בחברה הכי טובה שלי בין כל הבלונים האדומים, השחורים והלבנים שמרחפים ללא תכלית. הפה שלי נפער, אבל מילים לא יוצאות ממנו. היא בדיוק מעמידה גרסת קרטון בגודל טבעי של בלייק הוליס, אגדת פורמולה 1, כשהזרוע שלו מונחת על איזו בחורה אלמונית. בחורה אלמונית שרק במקרה הפרצוף שלי מרוח על הפנים שלה בפוטושופ.

שאלוהים יעזור לי.

בלייק נראה מדהים כהרגלו, אבל שום דבר לא הורס פרצוף יפה כמו גישה דפוקה. מה הפלא שהצוות שלו רוצה שהביוגרפיה שלו תיכתב ותראה אור בתוך פחות משנה. אחרי האסון העצום של העונה האחרונה הוא זקוק ליחסי הציבור הטובים ביותר שיוכל לקבל.

אני בוחנת את התצוגה, ובזמן שאני שוקלת איך הייתי נראית אילו הייתי דוגמנית־על גבוהה עם ציצים מזויפים יותר מהכסף במונופול, ולא מטר וחצי עם חזה בינוני רגיל, פופי מושכת אותי לחיבוק מוחץ.

"אלה! נו, מה דעתך?" היא מקיפה את המיצג, והזרועות שלה מונפות מעל הראש. "מושלם, נכון?"

"התמקדות מושלמת ברעיון," אני מסכימה ומעיפה מבט נדהם נוסף מסביבי. זה מוגזם, אבל לא הייתי מצפה ממנה לפחות. לפופי יש יכולת מרשימה להתמקד בפרויקטים יתר על המידה, עד לנקודה שבה הם עולים אפילו על הציפיות הגבוהות ביותר. זה מעצבן בטירוף כשהפרויקטים האלה הם במקרה חיי האהבה שלי והקריירה המקרטעת שלי, אבל אני מודה שהדירה שלה נראית טוב. חוץ מהעובדה שאני מרגישה כאילו עיני הקרטון של בלייק חופרות לי בור בעורף, לא משנה איפה אני עומדת.

ג'ק קופץ מהספה. עם החיוך הנצחי שלו הוא נראה כאילו יצא מתוך כריכה של רומן רומנטי שהגיבורים בו מיליונרים. הוא מקבל את פניי בחיבוק ופונה לפופי. "אני יכול להפסיק לנפח בלונים?"

"חשבתי שאתה אוהב להפעיל את השפתיים והלשון." היא קורצת בעיניה הכחולות ומעפעפת בתמימות. "זו הסיבה שנתתי לך את התפקיד הזה מלכתחילה."

"חה." הוא מגלגל עיניים ומחייך בערמומיות. "נכון. אני פשוט מעדיף להפעיל אותן על בלונדיניים שריריים עם תסביך אבא ולא על בלונים."

השיחה גולשת במהרה לדיון בטעות האחרונה של ג'ק בתחום הדייטים, אחת מתוך רשימה ארוכה של טעויות. הוא כנראה יהיה הפרויקט החדש של פופי ברגע שאעזוב. אני בולעת את הגוש בגרון ומנסה לא לחשוב כמה אתגעגע אליהם.

נדמה שפופי מרגישה את הסדק בשריון שלי. היא נאנחת בדרמטיות ואומרת, "עוד לא מאוחר מדי לחזור ולחפש עבודה אחרת בניו יורק."

אני לא יודעת כמה פעמים נוכל לנהל את השיחה הזאת לפני שהראש שלי יקרוס לתוך עצמו. עוד פעמיים במקסימום. אולי. אני תופסת אותה בכתפיים ומנערת קלות.

"אין שום ספק שמאוחר מדי בשביל זה. אני עוזבת," אני מאשרת. צמרמורת של התרגשות מפלחת את גבי. "זאת הזדמנות מדהימה בשבילי."

כשפניתי למנטור שלי, ג'ורג' פיליפס, כדי לבקש עצה אחרי שעזבתי את פליי־מדיה, ציפיתי לקבל הכוונה מקצועית. במקום זאת, הוא הציע לי לכתוב איתו את הביוגרפיה הרשמית של בלייק ולעשות בשבילו את כל העבודה בשטח. לא עסקתי הרבה בכתיבה מאז שהפודקאסט שלי, 'קפה עם אלופים', הפך ללהיט, וכעת אני נרגשת לחזור לשורשים שלי. אחרי מה שקרה, המחשבה על פודקאסטים או אפילו על שהייה באולפן מציפה את הגוף שלי בחרדה. אני לא רוצה את התזכורת התמידית הזאת. אבל כתיבה? זה אזור הנוחות שלי. וגם לא יזיק לי לטייל בעולם.

"בסדר," היא מתנשפת ומשלבת את הזרועות על החזה. "אבל את חייבת להבטיח לי שתגלי עם כמה דוגמניות ספורט אילוסטרייטד בלייק שכב."

אני מעיפה לעברה בלון, והיא מכה בו במהירות הרחק משערה השחור כדי להימנע מחשמל סטטי. פופי אולי לא מתעניינת בספורט, אבל היא חובבת רכילות על מפורסמים, ובלייק הוא ספורטאי שהכישרון והתעוזה שלו הקנו לו תהילה בין־לאומית ויוקרה.

"אלו לא השאלות שהוא ירצה לענות עליהן, פופ," אני אומרת לה. בלייק הוא אדם פרטי מאוד. יש גם סיכוי שכבר עליתי לו על העצבים כשהשוויתי את החגיגות שלו בשנה שעברה לחגיגות של פריס הילטון בשנת 2006. אני לא חושבת שלשאול את נהג המרוצים של מקאליסטר כמה נשים הוא השכיב יקנה לי נקודות זכות.

"לא כיף איתך." היא מבליטה את השפה התחתונה. "לפחות תאשרי את השמועות שיש לו זין ענקי."

"גם אני רוצה לדעת," ג'ק מצטרף בהנהון אגרסיבי. "באמת, אם תוכלי לערוך בשבילי טבלת השוואה עם גודל הזין של כל נהג, אני חושב שזה ממש יועיל לכולנו."

אני משעינה את הפנים על הידיים ונאנחת. "אפשר בבקשה לקבל איזה משקה לפני שאחד מכם יגיד שוב את המילה זין?"

חיוך מרושע מתפשט על שפתיה של פופי כשהיא מובילה אותי למטבח. היא הכינה תפריט משקאות וחטיפים עם שמות בנושא פורמולה 1. אני לוקחת לגימה קטנה מה'מרטיני מקאליסטר' שלי ומתכווצת כשהטעם החזק צורב לי בגרון. זה לא מרטיני. זה הנגאובר בתוך כוס.

"אני שונאת אותו," פופי מכריזה. "הוא אשם בכך שאת עוזבת."

היא זורקת את המשפט בלי קשר לכלום, ולוקח לי רגע להבין על מי היא מדברת. קונור בריקסטון. היא מסרבת לנקוב בשמו. חבל שהיא בכלל מדברת עליו. אדיוס, אורוואר ואריוודרצ'י, מאדרפאקר.

"עזבתי את פליי־מדיה מרצוני החופשי," אני מזכירה לה. אני נועצת את הציפורניים בכפות ידיי ומושכת בכתפיים. לא הייתה לי הרבה ברירה, אבל בסופו של דבר התפטרתי. אף אחד לא הכריח אותי לעזוב. "אפשר שלא נדבר על זה?"

"נו באמת, אלה. את עזבת —"

"פופי," ג'ק קוטע את דבריה בנימה מאיימת. "אנחנו אמורים ליהנות הערב, ואלה בבירור לא רוצה לדון בזה."

אני נועצת בו מבט מלא הודיה, אבל הוא ופופי בוהים זה בזה כמו הורים במאבק משמורת אכזרי. עכשיו זה זמן מצוין לנשנש קצת 'פופקורן תחנת עצירה' או 'צ'יפס מבחן ריסוק', אבל הם בצד השני של הדלפק.

"אתה צודק. סליחה," פופי נעתרת אחרי דקה. היא חוזרת להתמקד בי. "את חושבת שבלייק האזין לפודקאסט שלך?"

הכתפיים שלי נמתחות, אבל אני לא טורחת להזכיר לה שזה כבר לא הפודקאסט שלי. "אני מניחה שהוא ערך עליי חיפוש בגוגל. לא צריך להיות גאון כדי לחבר שתיים ועוד שתיים."

"אני בטוח שהוא יודע שהכול נאמר ברוח טובה," ג'ק מרגיע אותי.

לא אמרתי על בלייק שום דבר לא נכון או שערורייתי בתוכנית שלי, אבל כן צחקתי קצת על הביצועים שלו בשנה שעברה. לא סתם הפודקאסט שלי נרשם תחת קטגוריית ספורט וקומדיה. איך יכולתי שלא להתבדח על כך שהוא משיג יותר תחתונים מנצחונות. אני מתפללת שג'ורג' צודק ושבלייק לא יתרגש מכמה הערות מצחיקות (סובייקטיבית) שאמרתי עליו.

"פופ, אולי ניתן לאֵל את המתנה שלה," ג'ק משנה נושא, "לפני שאנשים יגיעו?"

הוא לוגם מהמשקה שלו, 'ג'ין עם מיץ התנעה', וזיק של שובבות ניצת בעיניו. פופי נעלמת, ואז מופיעה שוב ובידה שקית מתנה עם הדפס של מכוניות מרוץ. לא הפתעה גדולה. היא מלאה בדברים קטנים ושטותיים, אבל הפריטים בתחתית הם אלו שמפתיעים אותי באמת.

"קונדומים." אני ממצמצת בקצב מהיר. "קנית לי קונדומים."

אני מסתכלת מקרוב על נייר העטיפה הכסוף וקוראת את הכיתוב 'חסכי דלק, תפסי טרמפ על נהג'. המשקה ניתז לי מהפה וכמעט פוגע בחזה של פופי.

"אז מה?" ג'ק שואל ומביט בי בשעשוע. "מה את חושבת?"

"שאתם חולי נפש, שניכם." אני מחזיקה מול עיניי את האריזה. אלו שבעטיפה האדומה הם מן הסתם בטעם דובדבן. יאמי. "אני לא חושבת שאשתמש בהם, אבל אני מעריכה את זה."

נהגי פורמולה 1 ידועים לשמצה כפלייבויז. לא, תודה. אני בת עשרים ושבע. אם הייתי רוצה להמשיך לשחק משחקים ולזייף אורגזמות, יכולתי להיכנס לתוך כל בר ברדיוס של חמישה רחובות מהדירה שלי. אני רוצה שיעופו עליי, לא שיעיפו אותי לעזאזל אחרי סטוץ של לילה.

"דבר אחרון," פופי אומרת ושולפת שפתון מתחתית השקית. "תפתחי את זה!"

אני מתפללת שהוא לא בצבע אדום בוהק, כי בלי קשר למה שהיא אומרת, זה פשוט לא עובד עם עור הפנים שלי. העיניים שלי נפערות כשאני מסובבת את תחתית השפתון. הייתי כל כך לא בכיוון, כי זו בכלל פאקינג סכין.

פופי מוחאת כפיים בהתלהבות. "עכשיו את מוגנת ממחלות מין וגם מתוקפים!"

"קונדומים כדי להתעסק עם גברים —" אני צוחקת ומסובבת את השפתון בזהירות כדי שלא אדקור את עצמי בטעות, "ושפתון־סכין למקרה שגברים ינסו להתעסק איתי."

ג'ק צוחק וקורץ. "לונדון לא יודעת מה מצפה לה."

"וגם בלגיה," פופי מוסיפה. "ופורטוגל. ויפן. וכל שאר המקומות שתיסעי אליהם."

אני משיקה את כוס הפלסטיק האדומה שלי בשלה לאות הסכמה. עשרים ואחת ערים בחמישים ושניים שבועות. אם כמות כזו של זמן ומרחק לא תוכל לעזור לי להמשיך הלאה ממה שקרה, אני לא יודעת מה יעזור.