כך התחיל הכול
הרעיון לכתוב את הסיפורים של ספר זה עלה במוחי כאשר עסקאות שטיפלתי בהן כעורך דין הצטלבו עם אירועים מימי חיי הקשורים לעברי ולבני משפחתי.
הסיפור הראשון שכתבתי הוא 'מעגל חזון עובדיה'. הוא מתאר רגע מכונן בילדותי, שסלל את דרכי לעיסוק בעריכת דין.
הדרך עד להסמכתי כעורך דין לא הייתה קלה. כשהייתי בכיתה ד בבית הספר היסודי 'תחכמוני' גילו כי ראייתי לקויה וכי אני זקוק למשקפיים. גם השמיעה שלי נמצאה פגומה, ונזקקתי לתמיכה ולעזרת מכשיר שמיעה.
כבן להורים גרושים גדלתי בביתו של סבא יחד עם אימי ואחותי. איתנו גרו גם אחיותיה של אימי וגם סבתהּ. תחת קורת גג אחת גרנו שש או שבע נפשות בדירה קטנה עם שירותים בחצר, שהיו משותפים לארבע משפחות.
למרות הקשיים, העוני ומגבלות הראייה והשמיעה לא ויתרתי ונאבקתי לסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית ולזכות בתואר 'עורך דין'.
במבחני הקבלה לאוניברסיטה אמרה לי הבוחנת בשפה האנגלית: “Mr. Hacham, you will never be a lawyer”, מר חכם, לעולם לא תהיה עורך דין. לשאלתי "מדוע?" היא השיבה: “Because you don’t know English”, כיוון שאינך יודע אנגלית. אך אני השבתי לה: “I will know, and I will be a lawyer”, אני אדע ואני אהיה עורך דין.
עבדתי במשרה מלאה. נישאתי למרלין מירי, חברתי הנאמנה לחיים, ויחד הבאנו לעולם ארבעה ילדים.
אני עוסק בעריכת דין כבר יותר מחמישים שנה.
*
המילה 'ט אבו' היא מילה בתורכית שפירושה הוא 'לשכת רישום המקרקעין'. בספרי הלשכה רשומים כל המקרקעין במדינה, ומצוינים גם פרטי הבעלים, מהות הזכות במקרקעין: בבעלות או בחכירה, שטח הרישום ופרטים נוספים.
אולם ל'טאבו' יש מובן נוסף: דבר האסור איסור מוחלט. חרם – איסור המוטל על מגע עם אדם או חפץ ואיסור השימוש בו או הפקת הנאה ממנו.1
סיפורי הטאבו המובאים כאן נוגעים לנכסים שטיפלתי בהם ואשר נמצאים בשכונת ילדותי בירושלים ובשכונות הסמוכות לה: זיכרון יוסף, נחלת ציון, שכונת הפחים ומחנה יהודה. הם פורסמו בעבר בביטאון לשכת עורכי הדין בירושלים – הלשכה, בעריכתו של עורך הדין והעיתונאי חיים שיבי, שמצא לנכון לפרסמם.
מעבר לעניין המקצועי, הסיפורים משולבים באוטוביוגרפיה של חיי: נוכחות בהם דמויות בני משפחתי, נוכחת בהם ירושלים של שנות החמישים, שכונותיה, אנשיה ומנהגיה הייחודיים.
עבור רבים זוהי הזדמנות להכיר הווי של פעם, שאינו קיים עוד. עבור ילדיי ונכדיי מאירים הסיפורים את חיי ואת התקופה שחלפה לבלי שוב. הם לומדים לקיים את דברי ר' יצחק בתלמוד: "יגעת ומצאת – תאמין; יגעת ולא מצאת – אל תאמין" (מסכת מגילה, ו:ב).
המניע והרצון הכן לשרת את לקוחותיי ולהגיע לתוצאות מיטביות בעניינים שנמסרו לטיפולי פגשו את המורשת שהנחילו בי אימי וסבי. הם לימדוני לעשות צדק, להסביר פנים לזולת ולשרת נאמנה את הפונים אליי גם במקרים קשים ומיוחדים, שהטיפול בהם משתרע לעיתים על פני שנים.
1 מתוך מילון אבן שושן.