עמודים: 577 תאריך הוצאה לאור: 04-2016
נקישות פרסותיה של הסוסה המזדקנת על המרצפות העתיקות בדרך המלך המובילה לקמינקה העירו את יהושע מנמנומו במרום מושבו שעל העגלה. ערב שבת היה, שעת בין ערביים נטולת דמדומי אור והשקט ששרר סביב עורר את חשדו. כאב חד החל דוקר בו, אותו כאב שבישר כי משהו רע התרחש. רוב ימיו היה שרוי בדמיונות, אבל ברגעי שבר, צער וחולי, היה יהושע מתעלה לדרגה גבוהה של ערנות ושל חיוניות. באותו ערב עלו בנחיריו ריחות רעים, ריח שרפה הַמְאַכֶּלֶת עץ וחורכת בשר חי. בחשכה היורדת קשה היה לו להבחין באודי העשן המיתמרים מעל בתים בעיירה, אך מדי פעם בפעם עלו גצים כזיקוקי די נור אל חשרת העבים שמעל והעידו על מה שהתרחש למטה. לבו של יהושע החל לפעום במהירות וגופו כוסה בן רגע בזיעה קרה. גופייתו ותחתוניו דבקו לעורו הרטוב, וידיו הלא ממושמעות התקשו לאחוז במושכות הסוסה ולהדהיר אותה הביתה. השקט העיד כי האירוע תם ונותרו רק העשן המיתמר והריחות שהלכו והתחזקו ככל שהתקרבה העגלה אל הסמטאות הצרות שבין בתי העיירה. אֲבוֹי. רקותיו הלמו כשדהר אל יקיריו.
חמישה ילדים הותיר יהושע בבית – אולגה, דוד, ליובה, יוסף ואסתר התינוקת – ואת רעייתו, אהובת נפשו שושנה. היא הייתה בעיניו שיא השלמות, פאר היצירה האנושית, והוא הודה לאלוהי אביו כל יום, ליתר ביטחון, על שהעניק לו אותה. בדהירתו המקרטעת באותו לילה, התחנן:
"אנא אלוהי אבי ואבותיו, עשה שלא הָיָה, עשה שלא קָרָה, שמור לי עליהם, שמור נא עליהם, בבקשה ממך".
אחרי כל שנות השִׂיחַ שלו עם אלוהים, הגיעה עת הפירעון. אילולא צרימת הגלגלים ורעש הסוסה הדוהרת, אלמלא חריקת העגלה הרעועה, שעמדה להתפרק כל רגע מהמאמץ הפתאומי שהוטל עליה, ואלמלא היה יהושע שקוע בניסיון להגיע לביתו מהר ככל האפשר, היה שומע בין הריסות הבתים שנפגעו בכי חרישי של תינוק נוהה אחרי אמו המתה לידו ורואה את מבטיהם המשתאים של האזרחים שבתיהם לא נפגעו ניבטים המומים מהחלונות אל שכניהם השחוטים והשרופים. רחש הגצים פילח את לוחות העץ האחרונים בפצפוץ עדין, שהלך ונעלם אט-אט אל תוך דממת הלילה, כגנב המסתלק ממקום הפשע על קצות אצבעותיו. לא גנב, רוצח.
יהושע הבין שהבתים השרופים – כולם בתי יהודים הם. הנה הבית של גולדברג הסנדלר, אחריו של גיזל ושל מרדכי הנדל והנה ביתם של קורנבליט ושל גולדבלום. אין ביניהם אף לא בית אחד של גוי. בתים שרופים ובתים שלמים, עיירה סתורה, טוויה שתי וערב בפסי פיח ודם, כמו אריג גס שמישהו קרע בו קרעים והותיר פיסות פרומות שסיביהן מתקשים לאחוז זה בזה.
כל מעייניו של יהושע היו נתונים למשפחתו. החשכה גברה על היום שחלף. ערב השבת היה מואר בשברי ירח נדירים, שניסו לפרוץ את דרכם מבעד לעננים הכבדים שוכני הקבע מעל קמינקה. מדי פעם בפעם שמע שאון עץ קורס תחת האש, מלווה במגדל גצים שהזדקר לשמים והאיר את הדרך לפני הסוסה. יהושע היה מלא אימה ולא ידע את נפשו. מעט קור הרוח שהיה בו עת נכנס לעיירה התפוגג ונעלם. לבסוף, כלא מאמין, ראה מרחוק את ביתו עומד על תלו. יהושע לא הספיק להודיע לסוסה המזיעה על רצונו לעצור, שהרי ממילא הריחה את אורוותה ובלמה את מרוצתה בעצמה. העגלה הרתומה אליה נשברה ויהושע נפל ממנה, קם מיד ורץ לעבר הבית. הוא שכח לחלוטין את צליעתו, פרץ את הדלת ושמע בעלטה הכבדה את בכיים החנוק של ילדיו. הם היו חסרי אונים, מפוחדים ורועדים, אחזו זה בזה סביב אמם הגדולה. בעלטה לא יכול היה לראות דבר, רק לצנוח חסר נשימה בפינת ההתייחדות המוסתרת של שושנה ושלו, שהייתה מקום המבטחים שמצאה עבור ילדיהם. עת צנח על ערמת יקיריו הבוכים, כָּשַׁל כוח דיבורו, וכל שעשה היה מעשה חיה פצועה הנלחמת על חיי גוריה – הוא חיבק אותם בזרועותיו כדי למנותם אחד לאחד. כך, מקשה אחת, שבה משפחתו להתאחד בליל הבלהות ההוא, ידיים אחזו כפות רגליים קטנות, חזה קטנטן הונח על גב גדול ומתחת, כמצע רך וחם, נשענה לה שושנה לאחור, נכנעה לילדיה ולבעלה ולא הצליחה לעצור את דמעותיה. רק לאחר דקות ארוכות, שם לב יהושע כי מן החיבוק הזה נעדרה אחת. אולגה לא הייתה עמם.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
