רגע לפני הסוף

ז'אנר: רומן רומנטי הוצאה לאור: שלגי הוצאת ספרים עמודים: כ-208 קשיי הפריון פרקו את נישואיהם של ג'ואנה ומאט, אבל כשהרוחות מתלהטות והתשוקה הסוערת ביניהם מתפרצת עוד פעם אחת, הם נכנעים שוב זה למגעו המרטיט של זה. זה היה אמור להיות המפגש האחרון שלהם. אבל באופן בלתי צפוי לחלוטין, לגורל היו כנראה תוכניות משלו....

1
השמש של שעות אחר-הצהריים המאוחרות עדיין להטה מדי.
מאט נובאק זע באי-נוחות על כיסא הנוח המרופד שאמו ביקשה מאחת המשרתות למקם באזור המוצל של הפטיו. מכנסי החאקי הקצרים שלבש עם חולצת טי שחורה היו לחים מזיעה. אך הוא התכוון ללכת לחדר הכושר מאוחר יותר. נמאס לו מחוסר המעש.
לפניו סנוור אור השמש על מימי התעלה שליחכו את שובר הגלים. אפילו משקפי השמש הכהים שלו לא יכלו להגן לגמרי על עיניו מפני זוהר המפרץ.
עץ פיקוס הודי צמח לצד הפטיו, וענפיו המסוקסים היו כמעט בלתי נראים מתחת למטפסים הפורחים המשתרעים. סירת השיט של אביו היתה קשורה לרציף והתנועעה בעדינות במעגן שלה. הוא הריח את הלחות של הצמחייה שצמחה מתוך הערוץ ואת הניחוח הברור של הים.
הכול היה יפה מאוד ורגוע מאוד, אך למאט נמאס לקבל יחס של נכה. בהתחלה היה נעים למדי ששירתו אותו על ימין ועל שמאל, אך כעת התחילה אמו להרגיז אותו. היא לא ניסתה להסתיר את מורת רוחה כשהוא הרים משקולות בחדר הכושר. היא ממש לא רצתה להשלים עם השיפור במצבו.
לראיה, היא סירבה לתת לו להשתמש במחשב.
המחשב הנישא והטלפון שלו נגנבו כשהוא היה בבית-החולים בקראקס, ובהתחלה זה לא הפריע לו. הקדחת הטרופית שחטף בביקור שלו בוונצואלה היתה מאוד לא נעימה, והוא היה זקוק לכל כוחותיו כדי להתגבר עליה. אך אמו סירבה להשלים עם העובדה שהוא יצא מזה, והיא עשתה כל שביכולתה כדי להחזיק אותו כאן בקורל גייבלס.
הקוץ היחיד באליה מבחינתה היה שלאחר פרישתו תפס שוב בעלה פיקוד על המשרד הניו-יורקי של נובאק ספנות וחיפושי נפט – עבודתו של מאט עד לפני שלושה חודשים.
מאט הזדעף. לא שהוא התנגד לזה. הוא כבר החליט שלא מתאים לו לבלות את שארית חייו בחדר ישיבות. כעת היה עליו לשכנע את הוריו בכך.
עם זאת, זה לא היה הדבר היחיד שהטריד אותו כרגע. למרות המיילים הרבים שביקש מאמו לשלוח לאשתו המנוכרת שחייתה בלונדון, ג'ואנה לא הגיבה לאף אחד מהם.
כן, היא קרוב לוודאי עדיין כעסה עליו. הוא הבין את זה. אבל לא היה לה אכפת עכשיו אם הוא יחיה או ימות? נראה שלא, ואף שהוא קנה אייפון חדש, היא החליפה את המספר שלה אחרי הפרידה שלהם.
הוא יכול היה להתקשר לגלריה שבה עבדה, אך לא היה לו שום רצון לדבר עם דיוויד בלאמי. הוא היה גאה מכדי להודות שלא ידע את המספר החדש של אשתו. אבל הוא תכנן לצאת ללונדון בסוף השבוע. ככל שיקדים לדבר איתה, כך ייטב.
קול של מנוע מכונית הפר את הדממה.
מאט התאבן ותהה מי מבקר את אמו היום. אחר-כך נזכר. אחותו, סופי, שהתגוררה איתם כרגע, נסעה למיאמי כדי להיפרד מאחת מחברותיה בשדה התעופה. הוא חשב שהמנוע הוא של המזדה הקטנה של אמו, אך לשמע הקול של יותר מזוג פסיעות אחד על השביל המרוצף שבחזית הבית הוא תהה את מי לעזאזל סופי הביאה איתה בחזרה.
הוא קיווה שלא מדובר בעוד אישה בשבילו. הספיקו לו הניסיונות של אמו לעניין אותו באיזו נערה מקושרת היטב. הוא וג'ואנה אולי נתקלו בקשיים, אבל הם עדיין היו נשואים והוא האמין בתוקף שהם יצליחו בסופו של דבר ליישר את ההדורים ביניהם.
אך לא היה מדובר בחברה של סופי. זאת אומרת, רק בעקיפין.
האישה הצעירה שהתלוותה אל אחותו היתה הרבה יותר מוכרת לו. היא נראתה מהממת, גבוהה ורזה, אך בעלת גזרה מעוגלת, שהודגשה על-ידי חולצת משי פתוחה בצוואר וחצאית מסתובבת שהסתיימה מעל ברכיה. מערבולת סקסית של שיער מפוספס משמש היתלתלה סביב כתפיה, ועיניים סגלגלות זהירות פגשו במבטו המופתע.
הפעם האחרונה שהוא ראה את אשתו המנוכרת היתה בהלוויית אביה לפני תשעה חודשים. אף שהיא לא ידעה שהוא שם. הפעם הקודמת שראה אותה היתה כשהיא עזבה את דירתם בלונדון. היא נשבעה שלעולם לא תרצה לראות אותו שוב, ולמרות זאת הנה היא כאן.
הללויה!
סופי נראתה לחוצה, חשב. "תראה את מי מצאתי בשדה התעופה," קראה כשהיא מנסה לאמץ טון עליז, ומאט קם מיד על רגליו.
ג'ואנה מצידה היתה מתוחה. היא לא רצתה לבוא לכאן, לבית הוריו של מאט. לא ככה. היא היתה צריכה לדבר עם בעלה כמובן, אבל היא הזמינה לעצמה חדר ללילה במלון במיאמי ביץ', והיא קיוותה להזמין את מאט להצטרף אליה לארוחת ערב. היא לא תכננה להופיע כאן ללא הודעה מוקדמת.
עד שסופי הודיעה לה שמאט חולה מאוד.
כשעלתה על הטיסה מניו-יורק למיאמי באותו בוקר, היא לא ממש ידעה אם תמצא את בעלה כאן. הוא לא היה בלונדון, והיא גילתה שהוא גם לא במשרד בניו-יורק, לכן ידעה שהוא יכול להיות בכל מקום.
תאגיד נובאק, או נובקו, כפי שכונה בשוק המניות, החזיק משרדים בכל רחבי העולם. אבל מאט נהג לעבוד באחד משני מקומות, ואחרי שטסה לניו-יורק וגילתה שרק מר נובאק המבוגר זמין, היא הרגישה כורח לנסות כאן.
כמובן, היא תהתה מדוע אביו של מאט מנהל את העניינים. אוליבר נובאק פרש לפלורידה לפני שנים אחדות, וג'ואנה היתה משוכנעת שהוא לא היה חוזר לעבודה אלמלא משהו השתבש. אך אפילו אז לא עלה בדעתה שמאט אולי מעורב.
היא הניחה שיכלה לבקש לדבר עם אוליבר. זה היה הדבר ההגיוני לעשות. אך למרות חיבתה לאביו של מאט, היא לא רצתה לערב אותו במה שהיה בעצם עניין אישי. זה משהו שעליה לדבר עם בעלה עליו בעצמה.
היא החליטה להגיע לפלורידה כמוצא אחרון. אם אוליבר נובאק נמצא בניו-יורק, זה לא בהכרח אומר שבנו נמצא במיאמי, אבל היה שווה לנסות. אולי מאט לא קורא את המיילים שלו, דבר שהיה קשה להאמין. או אולי הוא פשוט התעלם מדרישותיה.
היא לא התלהבה לפגוש שוב את אמו. אדריאן נובאק מעולם לא חיבבה אותה. ג'ואנה היתה בטוחה שאדריאן שמחה כשהיא ומאט נפרדו. היא תמיד הרגישה שג'ואנה לא מספיק טובה בשביל בנה, והיא לא פספסה אף הזדמנות כדי לעורר ביניהם בעיות.
זה הכאיב לג'ואנה במיוחד כשהיא ומאט ניסו להרות. למרות היעזרות ביומני פוריות ובמדידות חום היא לא הרתה, ואדריאן רמזה שבתור הבן היחיד של משפחת נובאק רוצה מאט מטבע הדברים יורש. ואם לא איתה...
אדריאן לא סיימה את המשפט, אבל ג'ואנה ידעה בדיוק למה היא מתכוונת. חמותה ניצלה כל הזדמנות כדי לסובב את הסכין.
זו היתה מקריות מוחלטת שג'ואנה נתקלה באחותו של מאט בשדה התעופה. סופי הגיעה להיפרד מחברה מקליפורניה, והיא שמחה לראות את גיסתה.
היא וג'ואנה היו חברות טובות בתקופת מגוריהם בניו-יורק. סופי היתה מבוגרת ממאט אך לא דמתה כלל לאמו. היא גילתה אהדה כלפי אכזבתה של ג'ואנה מהקושי להרות, אף שנישואיה שלה, נישואים שהיו ביוזמת אמה, עלו על שרטון.
כשנודע לסופי שג'ואנה הגיעה לכאן כדי להיפגש עם מאט, היא הציעה לה לחזור איתה לבית. וכשג'ואנה מחתה והסבירה שהיא תכננה להתאכסן במלון בלילה, סופי אמרה משהו ששינה את דעתה לחלוטין.
"מאט כבר כמעט בריא והוא כל-כך ישמח לראות אותך," פטפטה בתמימות. "את מכירה את אמא שלי. למרות שמאט התגבר על הזיהום, היא מקווה להחזיק אותו בבית לפחות עוד כמה ימים."
ג'ואנה, שלא ידעה על מה סופי מדברת, נדהמה לגלות שבעלה התאושש מאיזו מחלה טרופית שחטף בדרום אמריקה. זה הסביר מדוע אביהם ניהל את החברה בהיעדרו, אך היא הצטערה שאיש לא סיפר לה.
מאט לא היה רוצה שהיא תתאכסן במלון, התעקשה סופי, אף שג'ואנה ראתה את הסקרנות בעיני גיסתה. דבר שהעלה את השאלה מה סיפר מאט להוריו על הפרידה שלהם. הוא בוודאי הסביר למשפחתו למה ג'ואנה מנסה ליצור איתו קשר עכשיו, לא?
מסתבר שלא.
בכל מקרה, ג'ואנה ידעה שהיא לא תתקבל בשמחה בבית בקורל גייבלס, בין אם מאט שם ובין אם לא. עם זאת, אם אמו של מאט ידעה שג'ואנה מנסה ליצור קשר עם בנה, למה היא לא סיפרה לו? לנוכח הפרידה הממושכת שלהם הופתעה ג'ואנה שחמותה לא שכנעה את בנה להגיש בקשת גירושין בעצמו.
סופי כמובן קפצה למסקנות משלה. היא הניחה שגיסתה הגיעה לכאן כדי ליישר את ההדורים. "אני יודעת שלך ולמאט היו בעיות," אמרה, כי היא ידעה שג'ואנה ואחיה חיו בנפרד באחד-עשר החודשים האחרונים. "אבל אני בטוחה שלשניכם היה זמן להבין שאתם זקוקים זה לזה. מאט היה די מדוכא מאז שהוא חזר מוונצואלה."
דבר שנבע מהזיהום שהוא חטף, הזכירה לעצמה ג'ואנה בתקיפות. לא סביר שהדיכאון שלו קשור אליה. אך סופי תמיד היתה חברה שלה, וג'ואנה לא רצתה להעציב אותה. ואולי עדיף שהעימות – אם יהיה עימות – יסתיים בהקדם האפשרי.
עיניו של מאט הוסתרו מאחורי משקפיים כהים, ולמרות הלחץ שלה שמה ג'ואנה לב שהוא ירד במשקל. עם זאת, בגיל שלושים ושמונה הוא עדיין צד עיני נשים בכל אשר הלך, הודתה במרירות. היא תמיד חשבה שהוא הגבר הכי סקסי שהכירה בחיים.
אך היא לא היתה כאן בשביל תענוגות הבשר, חשבה ברוגז. כשהביטה בו כעת, היא היתה בטוחה שהמיילים ששלחה בוודאי הגיעו אליו. הוא בוודאי לא היה חולה מכדי לקרוא את המיילים שלו, נכון?
למרות הירידה במשקל הוא נראה בריא למדי. ומושך כמו תמיד. היתה בהבעתו הכהה חושניות מהורהרת שתמיד עוררה בה זמזום נעים. ולמרות כל מה שקרה בעבר היא ידעה באומללות שזה לא השתנה.
יש אנשים שאולי היו אומרים שעיניו שקועות מדי או שפיו דק מדי, אך היא ידעה את האמת. המראה של מאט היה חושני מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו. וזו הסיבה שהיא שלחה את המיילים מלכתחילה; הסיבה שהיא קיוותה שהוא לא יתנגד לבקשת הגירושין. היא העדיפה לא להיפגש איתו שוב. היא ידעה כמה היא עדיין פגיעה אליו.
זה היה מעצבן מאוד, אבל היא לא יכלה להכחיש שנשימתה נעתקה כשהוא התקרב אליה. אל תיגע בי, חשבה בפאניקה והרגישה דחף מגוחך לחלוטין לברוח.
"ג'ו," אמר והסיר את משקפי השמש שלו, קולו העמוק שורט כמו נייר זכוכית את עצביה המרוטים. "כמה יפה מצדך שהגעת."
האם זו היתה עוקצנות בקולו? ג'ואנה לא הצליחה לקבוע, אך כשהוא הושיט לה את ידו, היא העמידה פנים שלא ראתה. היא לא רצתה שהוא יבחין בקצב ליבה המטורף או בחום שטיפס מחזה אל צווארה בגלל קרבתו. אך היא שמה לב באומללות שהשקע בין שדיה הסגיר רמז של לחות למבטו המצומצם.
"סופי אומרת שהיית חולה," אמרה במהירות כשחשה בסקירתו והצטערה שפתחה את כפתורי חולצתה בדרך משדה התעופה. הגופייה שמתחת לחולצה לא היתה ממש צנועה. "אני מצטערת. אתה מרגיש טוב יותר עכשיו?"
ידו של מאט נשמטה אל צד גופו והוא בחן אותה בעיניים תוהות. ריסיו הכהים צמצמו את מבטו, אך היא חשה שאמרה – וקרוב לוודאי עשתה – את הדבר הלא נכון. האם הוא לא ידע שאיש לא חשב ליידע אותה באשר למצבו הבריאותי?
"אני מופתע שלקח לך כל-כך הרבה זמן להגיע לכאן," השיב, וכך ענה שלא ביודעין על שאלתה. וסופי, שהרגישה שמשהו אינו כשורה, התערבה בשיחה.
"נתקלתי בג'ואנה בשדה התעופה," קראה בניסיון ברור להסיט את השיחה. "היא הגיעה בטיסה מניו-יורק הבוקר. היא תכננה לקחת חדר במלון, אבל אני שכנעתי אותה לבוא איתי במקום זה."
"באמת?" אמר מאט, ומטון קולו קלטה ג'ואנה שהוא לא היה מרוצה. עיניו שיפדו אותה. "למה תכננת להתאכסן במלון?"
"חשבתי שזה עדיף." ג'ואנה ניסתה להישמע אגבית. "אחרי הכול, זה הבית של ההורים שלך ולא הודעתי לאף אחד שאני מגיעה."
"הרגשת שאת צריכה להודיע?"
"מסתבר," אמרה מבלי להבין לאן זה מוביל.
"אבל אני מניח שקיבלת את המיילים שאמא שלי שלחה לך," אמר מאט בקוצר רוח. "אני מוכרח להודות שציפיתי לתגובה – איך להגיד? – אוהדת יותר."
זה היה השלב שבו סופי החליטה ככל הנראה להניח להם לנפשם. בנפנוף יד עצוב ו"להתראות" היא חמקה לתוך הבית.
אך מבחינת ג'ואנה, עזיבתה של סופי רק העצימה את המתח ביניהם, והיא פסעה פסיעה לא רצונית לאחור. על איזה מיילים הוא דיבר? מסתבר שלא על שלה.
היא המשיכה בהינד ראש, "אני לא יודעת אם תאמין לי, אבל כשטסתי לכאן מניו-יורק, לא ידעתי כלום על המחלה שלך. אחרת הייתי יוצרת איתך קשר מוקדם יותר. כשגיליתי שאתה לא במשרד בניו-יורק, יכולתי רק לנחש איפה אתה אולי נמצא."
"אבא שלי לא סיפר לך?" שאל מאט בחוסר סבלנות ואז קלט שאילו אוליבר היה רואה את ג'ואנה – או מדבר איתה – הוא היה מודיע לבנו.
"לא דיברתי עם אבא שלך," אמרה ג'ואנה במבוכה. "רציתי לדבר איתך."
"ואני אמור להבין שלא קיבלת ממני שום הודעה?"
"כן." ג'ואנה יישרה את כתפיה. "למה שאני אשקר?"
"באמת למה?"
ג'ואנה רתחה מכעס. "אם היית טורח לקרוא את ההודעות שלי, היית יודע למה אני כאן."
"ההודעות שלך?" מאט נראה נבוך וג'ואנה הרגישה אי-אמון.
"זה מגוחך," קראה. "אנחנו מדברים כאן על דברים שונים. אני מדברת על חצי תריסר מיילים ששלחתי לך בשבועות האחרונים." היא הכינה את עצמה נפשית לפגוש במבטו. "אני לא מאמינה שלא קראת אף אחד מהם."
"לא קראתי." מאט החזיר לה מבט. "קודם כל, הייתי מאושפז בבית-חולים גם בקראקס וגם במיאמי. ושנית, הנחתי לאמא שלי לטפל בכל התכתובות."
אוה, למה אני לא מופתעת? חשבה ג'ואנה במרירות כשהחלה להבין. זו היתה הזדמנות פז בשביל אדריאן לתקוע עוד טריז ביניהם.
אם לא היה שם כבר ממילא, חשבה במרירות.
"זו הסיבה שאבא שלי בניו-יורק." מאט משך בכתפיו בביטול. "ברגע שהוא קלט שייקח לי זמן להחלים, הוא התעקש לתפוס פיקוד. אני חושד שהפרישה התחילה לשעמם אותו. בכל מקרה, הוא היה להוט לעלות על המטוס."
תפיסת פיקוד היתה משהו שאופייני מאוד למשפחת נובאק, חשבה ג'ואנה בקדרות. אך כשאוליבר נובאק עבר שבץ קל לפני שנתיים, הרופאים שלו יעצו לו לוותר על תפקידו כמנכ"ל נובקו.
זה היה השלב שבו מאט לקח לידיו את הרסן, ומכיוון שג'ואנה לא רצתה לעזוב את אביה, שבדיוק אובחן עם סרטן ריאות, מאט הסכים לחלק את זמנו בין המרכז בניו-יורק לבין השלוחה בלונדון.
חרב פיפיות, הודתה ג'ואנה כעת. היחסים שלה ושל מאט כבר היו מתוחים בגלל אי-היכולת להרות והסירוב שלה לדבר איתו על רגשותיה. לא עזר כלל כשהיא שמעה שמאט יוצא לארוחות עם משקיעים ומשקיעות, אף שזה תמיד היה חלק מעבודתו.
זה מעולם לא הטריד אותה קודם, הודתה. באותם ימים היא האמינה שמאט אוהב אותה, והיא בטחה בו ללא סייג. אך קשיי הפריון הפכו אותה לפגיעה בדרכים שהיא לא העלתה בדעתה קודם.
"לא היה לי מושג מה קורה," הכריזה כעת כשהיא תולה את רצועת תיקה על כתפה ומיישרת את גבה. "אני לא חסרת רגשות, אתה יודע."
אך היא חשדה שידעה עכשיו מה קרה להודעות ששלחה למאט. אם הן עברו בין ידיה של אמו, אדריאן בוודאי קראה אותן. אבל זה לא ממש הסביר מדוע היא לא העבירה אותן הלאה.
בכל מקרה, הסיבות לביקורה כאן לא השתנו. היא רצתה להתגרש. זה היה פשוט ומסובך. פשוט, כי כל מה שמאט נדרש לעשות היה להסכים לא לערער על הבקשה; ומסובך, כי כשאביה מכר את החברה הקטנה שלו לתאגיד נובאק, מאט הפך אותה לבעלת מניות בנובקו.
לא שהיא רצתה עכשיו חלק בארגון. אך יהיה עליהם לפתור את הסוגיות המשפטיות של המצב. היא קיוותה שמאט יגיע ללונדון, דבר שהיה מקל על העניינים. אבל היא היתה כאן עכשיו והיא היתה צריכה לקבל את המצב כמות שהוא.
היא היתה צריכה לשמוע בעצתו של דיוויד בלאמי, חשבה בצער. הבוס שלה בגלריית האמנות שבה עבדה כשפגשה את מאט ושבה חזרה לעבוד עכשיו, אמר לה להניח לעורך-דין לנהל את כל התקשורת ביניהם. דיוויד אף פעם לא חיבב את מאט. הוא חשב שגבר כמו מתיו נובאק רגיל שנשים נופלות לרגליו, והוא היה משוכנע שנישואיהם לא יחזיקו מעמד.
והוא צדק.
"את מכירה אותו," אמר דיוויד יותר מפעם אחת. "הוא מאמין שהוא יכול לסובב אותך על האצבע הקטנה שלו. ואם הוא חושב שאני מעורב בהחלטה שלך, החשד שלו בטוח יתעורר. את באמת רוצה לתת לו צ'אנס לשנות את דעתך?"
"מאט לא יכול לעשות את זה," השיבה מיד, המרחק ביניהם משכנע אותה שהיא צודקת.
והיא אכן צדקה, התעקשה באלם. היא היתה צריכה רק לחשוב על אביה ועל הסבל שמחלתו גרמה לו כדי לדעת שאין דרך חזרה.
כמובן, זה כבר היה לפני חודשים, ואביה כבר מת. אך המרירות שהרגישה כלפי מאט לא נעלמה. היא אפילו שכנעה את עצמה שהאהבה שהיתה ביניהם היתה חזיון תעתועים. היא היתה אישה עצמאית בימים אלה והיא רצתה להשאיר את זה ככה.
בגלל זה הגירושים.
למרות זאת היא לא ציפתה לגלות שמאט היה חולה. כשסופי סיפרה לה מה קורה, התגובה שלה עשתה צחוק מכל טענותיה.
היא באמת האמינה שהיא חסינה בפני המשיכה הכהה של מאט; שהיא תוכל להביט בו ולדבר איתו בלי להרגיש את השפעת החושניות שלו.
אבל היא שוב התבדתה...