רומן משרדי | ביבוקס

מירנדה לי / רומן משרדי

אני אמור להיות מאושר יותר, חשב אלכס כשהרים את ספל הקפה שלו ויצא עמו אל המרפסת של דירת הפנטהאוז שלו, נרעד קלות כשהאוויר הקר הלם בפניו. לא שהקור יימשך עוד זמן רב, שכן השמש כבר הציצה באופק. החורף בסידני היה פיקניק בהשוואה לחורף בלונדון. הוא שמח להיות שוב בבית. אבל משום מה, לא היה מאושר כל-כך.

אלכס סקר את הנוף הפנורמי של קו האופק העירוני ואמר לעצמו שאדם צריך להיות טיפש כדי לא להיות מאושר אחרי שסוף-סוף השיג את כל מה שנשבע אי פעם להשיג.

ואלכס בן השלושים וארבע לא היה טיפש. למעשה, הוא היה איש עסקים מצליח מאוד.

כמי שזכה במלגת רודז, אלכס הפך לראשונה ליזם באנגליה יותר מעשור קודם לכן כשנכנס לשותפות עם שני חבריו הטובים ביותר מאוקספורד בבר יין ישן מט ליפול, שהיה מיועד להריסה אך שאותו הפכו לקונצרן פעיל. בסופו של דבר בר יין אחד הפך לשניים, ואז שלושה, ואז עשרה, עד שלבסוף הם יצרו זכיינות.

זה היה הרעיון של סרג'יו.

אלכס חייך לראשונה באותו בוקר. המחשבה על סרג'יו תמיד העלתה חיוך על פניו. גם על ג'רמי. ועם זאת השניים היו שונים בתכלית השינוי. סרג'יו לקח לפעמים את החיים ברצינות רבה מדי, ואילו ג'רמי... אלוהים, איפה להתחיל עם ג'רמי? אף שאנשים מסוימים אולי היו מתארים אותו כפלייבוי, אלכס ידע שג'רמי הוא אדם הגון בליבו, נדיב ונאמן, אך הוא היה משופע מדי בקסם ובכסף. ועכשיו היה לו אפילו יותר כסף, כי המכירה של זכיינות בר היין הפכה זה לא כבר את שלושתם למיליארדרים.

חיוכו של אלכס נמוג קמעה כשהבין שמכירת הזכיינות גדעה כעת את הקשר המרכזי בין שלושתם. אף שלא היה לו ספק שהם תמיד יישארו חברים, זה לא יהיה כמו ההתכנסויות הקבועות שלהם בלונדון. סרג'יו חזר כעת למילאנו כדי לאחוז במושכות של מפעל הייצור המקרטע של משפחתו, ואילו לו עצמו לא תהיה שום סיבה לחזור לאנגליה.

אבל אלה החיים, הניח אלכס. דבר לא קופא על שמריו. הזמן לא עומד מלכת, ידע, ומבט חטוף בשעונו הראה שהשעה כמעט שמונה.

הוא יאחר לעבודה, דבר שהיה נדיר אצלו.

הארי תתהה איפה הוא. אלכס קיווה שהיא לא נעלבה מצורת הדיבור שלו אליה אתמול. לא שהיא נראתה פגועה. אף שהיתה צעירה יחסית, היא ללא ספק היתה העוזרת האישית הכי טובה והגיונית שהיתה לו אי פעם.

הוא שתה בלגימות גדולות את שארית הקפה שלו, נחפז בחזרה פנימה, הכניס את הספל שלו למדיח, חטף את הטלפון ואת המפתחות שלו וניגש אל המעלית. בדיוק כשדלתות המעלית נפתחו, הטלפון שלו צלצל. חיוך אירוני האיר את פניו של אלכס כשראה שזה ג'רמי.

מדברים על החמור!

"ג'רמי... אחי... בדיוק חשבתי עליך." אלכס נכנס למעלית ולחץ על הכפתור של החניון התת-קרקעי.

"זה מדאיג," ענה ג'רמי באותו קול גברי עמוק שתמיד הפתיע אנשים. "אין לך משהו טוב יותר לעשות עם החיים שלך? אתה אמור להסתובב שם בחוץ ולעשות עוד מיליונים. בעצם, אולי לא. אתה רק תחלק אותם בסוף."

אלכס חייך. "שתית, נכון?" השעה היא שעת ערב מאוחרת בלונדון.

"אפשר לומר. אני במסיבה. מסיבת אירוסין."

אלכס כבש גניחה מהמחשבה שעוד אחד מאחיו של ג'רמי – אולי אפילו אמו או אביו – שוב בדרכו אל המזבח. לא היה צורך לחפש רחוק כדי להבין את הגישה השלילית של ג'רמי לאהבה ולנישואים. ניכר היה שהוא לא מאמין שמשהו מהדברים האלה מאריך ימים.

גם אלכס עצמו לא היה בקטע של אהבה ונישואים, אך לא בגלל ספקנות או ציניות. הוא ידע היטב שאהבת אמת קיימת ויכולה להאריך ימים, אם מוצאים את האדם הנכון. אלכס פשוט לא היה מעוניין למצוא את הנפש התאומה שלו. היו לו סיבות אישיות להישאר רווק, כשהעיקרית שבהן היתה ההבטחה שהבטיח לאמו על ערש דווי.

"לא סתם האל חנן אותך בחוכמה מיוחדת, בן," אמרה לו בנשימתה האחרונה. "תבטיח לי שלא תבזבז את הכישורים שלך. תשתמש בהם לטובה. תביא לשינוי."

זה בדיוק מה שאלכס עשה. אך תפקיד של נדבן מסור גזל הרבה זמן ואנרגיה. ולא נותר לו מספיק בשביל רעיה ומשפחה. אף שאם להיות גלוי לגמרי, אלכס נהנה להיות רווק. נהנה לחיות לבד. נהנה להיות חופשי מסיבוכים רגשיים.

דלתות המעלית נפתחו במרתף ואלכס פסע במהירות אל רכב השטח שלו שחנה בסמוך.

"אז מי מתחתן הפעם?" שאל את ג'רמי. "אני מקווה שלא אמא שלך." אמו של ג'רמי התגרשה מבעלה השלישי בשנה שעברה אחרי שגילתה שהוא שוכב עם המאמנת האישית שלו.

"לא, תודה לאל. לא, זה מישהו הרבה יותר מפתיע."

"באמת?" קשה להעלות על הדעת. "תראה, חכה רגע. אני צריך להיכנס למכונית שלי. אני בדרך לעבודה." אלכס התיישב מאחורי ההגה וחיבר במהירות את הטלפון שלו לבלוטות'. "טוב. הכול מחובר," אמר כשיצא בנסיעה אחורית ממקום החניה שלו.

"אתה עושה לפעמים משהו חוץ מלעבוד?" אמר ג'רמי ביובש.

"בטח שכן. אני אוכל בחוץ, מתעמל ועושה המון סקס נהדר. קצת כמוך, ידידי היקר."

"אתה עדיין יוצא עם ליסה הזאת, זו עם הצחקוק המעצבן שסיפרת לי עליה? או שנפרדת ממנה כמו שאמרת שתעשה ברגע שחזרת לסידני?"

"כן, היא כבר לא בתמונה," אמר אלכס בהבעה זעופה. ליסה היתה עדיין נקודה רגישה מבחינתו. הוא התכוון לומר לה בטקט בסוף השבוע האחרון שזה נגמר ביניהם, אך ברוב חוצפתה היא נפרדה ממנו קודם והודיעה לו שקיבלה עבודה על ספינת תענוגות שמפליגה לאסיה באותו שבוע.

הוא היה אמור להרגיש הקלה. תחת זאת, הוא הרגיש ממורמר. "אני לא רוצה לדבר על ליסה," סינן אלכס. "אני רוצה לדעת מי האדם המפתיע שמתחתן."

"תאמין לי כשאני אומר שאתה לא תהיה סתם מופתע. זה סרג'יו. הוא זה שמתחתן."

אף שאלכס הופתע במקצת, הוא לא היה ממש המום. "מה כל-כך מפתיע בזה? הוא אמר שהוא מתכוון למצוא לעצמו אישה כשהוא יחזור לאיטליה. אבל זה קצת מהיר."

ג'רמי צחק. "אין לך מושג עד כמה. החתונה נקבעה לעוד שבועיים."

"אלוהים אדירים! מה החיפזון? לא יכול להיות שהכלה לעתיד בהריון. הוא חזר לאיטליה לפני קצת פחות משבועיים."

"למיטב ידיעתי, בלה לא בהריון."

רגלו של אלכס לחצה בכוח על הבלם, מה שהביא לצפירת כעס מהמכונית שמאחוריו. הוא היה על שיפוע היציאה מהחניון באותו הזמן. אלכס התעשת והמשיך לנסוע כשהוא מנסה לשמור על קור רוח ולא לגרום לתאונה.

"אתה לא אמור לספר לי משהו כזה כשאני נוהג," אמר ברוגע רב הרבה יותר מכפי שהרגיש. כי בלה היתה הבלה בהא הידיעה, יקירת ברודווי ואחותו החורגת לשעבר של סרג'יו. סרג'יו התוודה באוזני חבריו לפני מספר שנים שתמיד היה דלוק עליה. מטבע הדברים, הם דחקו בו להמשיך הלאה ולשכוח ממנה.

מסתבר שהוא לא שעה לעצתם.

"תאמין לי, אני מזועזע לא פחות ממך," אמר ג'רמי בטון משעשע. "גרוע מכך, אני נאלצתי לחזות באובססיה המטורפת של סרג'יו במו-עיני."

"מה זאת אומרת?"

"ידעתי שסרג'יו מתאכסן בווילה שלו באגם קומו, אז החלטתי לטוס לשם אתמול ולהפתיע אותו לכבוד יום ההולדת שלו."

"אוי, אלוהים, יום ההולדת שלו. שכחתי, כרגיל."

"אתה תמיד שוכח ימי הולדת. בכל אופן, נחזור לסיפור שלי. אני כמובן חשבתי שסרג'יו יהיה לבד. הוא אמר שהוא רוצה קצת חופש לפני שהוא ייקח על עצמו את העסק המשפחתי. מסתבר שטעיתי. כי כשהגעתי, הוא היה במילאנו, ובלה היתה בווילה. היא טענה שהיא סובלת משחיקה ושניסתה לשכור את הווילה מסרג'יו, אבל הוא הזמין אותה להישאר שם כאורחת שלו."

שיניו של אלכס נחשקו בחוזקה. "אז התוצאה היא שהיא פילסה את דרכה בחזרה לחיים של סרג'יו ואז פיתתה אותו."

"זה לא מה שסרג'יו טוען. הוא אומר שהוא פיתה אותה."

"זה לא נשמע כמו סרג'יו."

"אני מסכים, אבל מסתבר שזה מה שהוא עשה. ואז הממזר המסכן התאהב בה."

"כן, אבל גם היא התאהבה בו או שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ?" אמה של בלה היתה אישה שאפתנית ואכזרית שהתחתנה עם אביו האלמן של סרג'יו כדי לממן את קריירת השירה והריקוד של בתה, ואחר-כך התגרשה ממנו ברגע שהקריירה של בלה המריאה. "בלה יודעת שהוא מיליארדר עכשיו?"

"לא יודע. זה בית-משוגעים כאן."

אלכס גלגל עיניים. "בטח קיבלת רושם כלשהו לגבי הכנות של בלה. או חוסר הכנות שלה."

"טוב, מופרך ככל שזה יישמע כשזה בא מציניקן כמוני, אני חושב שאולי היא באמת מאוהבת בסרג'יו."

"אל תשכח שהיא שחקנית," ציין אלכס בחדות.

"מי הציניקן עכשיו? בכל מקרה, החתונה נקבעה לשלושים ואחד ביולי. אין לי ספק שסרג'יו ייצור איתך קשר בקרוב. הוא רוצה ששנינו נהיה השושבינים שלו. אמרתי לו שזה יהיה לנו לכבוד. אז כשהוא יציע לך, תנסה להישמע נלהב, כי אין מצב שהוא ישנה את דעתו לגבי זה. האיש מטורף עליה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתמוך בו ולאסוף את השברים אם וכאשר הכול יתמוטט."

לאלכס לא היה ברור עד כמה הוא יוכל לעזור מאוסטרליה. אך מובן שהוא יגיע לחתונה. הוא יהיה גאה לעמוד לצד סרג'יו כשושבינו.

"רק תזמין טיסה שתביא אותך לאגם קומו יום לפני החתונה. לא, בעצם יומיים לפני. אני רוצה לקחת אותך למילאנו ולהתאים לך חליפת ערב הגונה. הנישואים האלה עלולים להתגלות כאסון, אבל זה לא תירוץ לא להיראות במיטבנו. אנחנו חייבים למלא את סרג'יו גאווה ביום החתונה. אחרי הכול, אנחנו השושבינים שלו."

גוש נוצר בגרונו של אלכס ולרגע הוא נאלם דום. למרבה המזל, ג'רמי לא סבל מבעיה דומה.

"חייב לזוז עכשיו, אלכס. קלאודיה יצאה אל המרפסת כדי לחפש אותי. עכשיו, אל תשכח להזמין את הטיסה שלך, ולמען השם, תישמע נרגש כשסרג'יו יתקשר אליך. צ'או," אמר בצחוק אירוני. "ברומא התנהג כרומאי, אתה יודע." והוא ניתק.

אלכס גנח מהמחשבה שיהיה עליו להישמע נרגש כשסרג'יו ייצור איתו קשר. אך הוא יעשה זאת עבור סרג'יו. הגורל לא האיר לסרג'יו פנים כשנתן לו להתאהב באישה כמו בלה. נישואיהם יהיו אסון שמחכה להתרחש.

מחשבה זו נתנה משנה תוקף להחלטתו של אלכס עצמו לעולם לא להסתבך בקטע של "אהבה וחתונה". לאהוב ולאבד מישהו – דרך מוות או גירושין – לא נכלל בתוכנית שלו. הוא בשום אופן לא ייקח סיכון שיגמור כמו אבא שלו, או יהפוך לקורבן של איזו רודפת בצע פיקחית. זו הסיבה שהוא תמיד יצא עם נערות שלא טיפחו תקווה ללכוד את ליבו. נערות שרק רצו לכייף.

אלכס הבין במהירות שלא יהיה לו זמן לכיף בשבועיים הבאים. הוא יהיה קבור בעבודה בכל יום ויום. לפחות זה יקרה כשהוא יגיע סוף-סוף למשרד הארור. הארי המסכנה. היא בטח תיכף תשלח אחריו משלחת חיפוש!

להארייט לא הפריע כלל שהבוס שלה איחר לעבודה באותו בוקר. כשהגיעה למשרד, זמן קצר לפני שמונה, היא חששה מהצורך לספר לו את החדשות שלה, חדשות שהיתה צריכה לומר לו מיד עם שובו ללונדון. אך באותו הזמן רגשותיה היו חשופים מדי. היא היתה מתייפחת לפניו. היא ידעה זאת. והיא לא רצתה לעשות את זה. הדבר היה מביך את אלכס. וגם אותה.

לכן היא הניחה לימים לחלוף בלי להודות שאירוסיה לדוויין מבוטלים, וחרדתה גברה עם כל יום חולף. היא קיוותה שהבוס שלה אולי ישים לב שהיא לא עונדת את טבעת האירוסין שלה, אבל הוא לא ראה. אלכס לא הבחין בפרטים אישיים כאלה. הוא היה גבר עם ראיית מנהרה רוב הזמן. כשהיה בעבודה, הוא עבד.

הארייט כן התעצבנה מעט שגם אף אחד אחר בארק פרופרטיז לא שם לב. אבל זו היתה אשמתה. אף שהיתה ידידותית כלפי כל מי שעבד שם, היא לא התרועעה עם שאר העובדים. היא אף פעם לא יצאה איתם לשתות בליל שישי. להארייט היתה קבוצת חברות משלה שאיתה יצאה לשתות, כשאמילי כמובן היתה העיקרית מביניהן. וחוץ מזה עד לאחרונה כמובן בילתה עם דוויין.

מטבע הדברים, המצב יהיה שונה מעתה ואילך, כי לא יהיה מי שיתלונן במקום דוויין אם היא לא תמהר לחזור הביתה אחרי העבודה. אך הארייט חששה שמצבה הפתאומי כפנויה ישנה את מערכת יחסי העבודה הנפלאה שתמיד היתה לה עם אלכס. הוא היה בוס נהדר. היא חיבבה אותו מאוד והיתה משוכנעת שגם הוא מחבב אותה. אולם כשנכנסה למשרדו לריאיון לתפקיד בשנה שעברה, הארייט קיבלה את הרושם המיידי שאין לה סיכוי. אלכס בחן אותה מכף רגל ועד ראש בעיניים ספקניות. במבט לאחור, ייתכן שהוא חשש שהיא עלולה לנסות להתחיל איתו. אחרי ככלות הכול, הוא היה אחד הרווקים המבוקשים ביותר בסידני.

בכל מקרה, ברגע שהוא גילה שהיא מאורסת, הגישה שלו השתנתה. אף שהוא עדיין ערך לה חקירה צולבת בריאיון. תשובותיה כנראה היו לרוחו, כי הוא שכר אותה על המקום.

כמובן, קורות החיים שלה אכן היו יוצאים מגדר הרגיל – בתנאי שהתעלמת מציון העובר העלוב בתעודת הבגרות שלה. מה שאלכס עשה, אחרי שהסבירה שאביה – שהיה כורה – איבד את עבודתו בשנות התיכון שלה ושהמצב הכספי של המשפחה היה כה קשה, עד שהיא לקחה על עצמה לא משרה חלקית אחת אלא שלוש כדי לעזור לגמור את החודש, וכתוצאה מכך לימודיה נפגעו. שקר לבן קטן, זה היה. אך לא שקר שהיא הרגישה אשמה לגביו. הבוס של ארק פרופרטיז לא היה צריך לדעת את פרטי הפרטים של עברה. אלכס התפעל כראוי ממוסר העבודה שלה, וכן מהקריירה שלה בנדל"ן. לא היה לו אכפת שהיא מעולם לא היתה עוזרת אישית לפני כן. הוא רצה מישהי שתוכל להחזיק את המשרד כשהוא בנסיעות, מה שעד לאחרונה קרה בתכיפות די רבה. היו לו קשרים עסקיים באנגליה שעליהם לא ידעה דבר; אלכס ידע להיות חשאי לפעמים.

אך הקשרים העסקיים האלה כנראה התפרקו והוא חזר לסידני לצמיתות. הארייט אולי היתה מרוצה מכך, אלמלא היתה במצב חרדתי באותו הזמן. חרדה זו הגיעה כעת לרמה כה גבוהה עד שפגעה בשנתה. לכן הארייט גמרה אומר אתמול בלילה לקפוץ למים ולספר לאלכס את האמת הבוקר. דבר שכבר היה קורה, אילו הוא היה במשרד כשהגיעה, חשבה בהבזק רוגז. פתאום האיחור שלו לא נראה נחשק כל-כך, ודחיית הווידוי שלה פיתלה את בטנה בקשרים נוספים.

היא נאנחה למראה משרדו הריק של אלכס וניגשה ישירות אל חדר העובדים, שם מילאה את הקומקום כדי להתכונן להכין את הקפה השחור שאלכס תמיד רצה דבר ראשון על הבוקר. הוא קרוב לוודאי ישלח אותה גם לקנות בייגל. האיש הזה היה מכור לבייגלים! אולי היא תדחה את החדשות שלה עד אחרי שיסיים את הקפה והבייגל שלו. אלכס לא היה במיטבו עד שאכל. כשהמים בקומקום רתחו, היא פתחה את הארון העליון והוציאה משם את אחת הפחיות הקטנות של מזון לחתולים יקר למדי שהחזיקה שם. קול הפקיעה של משיכת הטבעת גרם לחתול גדול למדי להגיע לחדר בריצה, נוהם בברכת שלום כשעבר בפיתולים בין קרסוליה של הארייט.

"רעב, רומני?" אמרה הארייט ומיהרה להעביר את האוכל לקערית ולהניח אותה על הרצפה. החתול עט על הקערית וטרף את האוכל כאילו הוא מורעב.

"את מפנקת את החתול הזה."

הארייט הסתובבה במהירות לשמע קולו של אלכס, מופתעת שלא שמעה אותו נכנס. הוא נראה נאה להפליא כרגיל, לבוש בחליפת עסקים כחולה כהה שהעמיקה את כחול עיניו והיוותה ניגוד יפה לשערו הבהיר. חולצתו היתה לבנה מסנוורת, עניבתו האופנתית מפוספסת כחול וכסף.

"תראו מי שמדבר," אמרה הארייט כשחשבה על כל מה שהבוס שלה עשה למען רומני. "אני צריכה להזכיר לך שאתה זה שהתעקש לקנות את כל אביזרי החתולים הכי איכותיים?"

"הייתי מוכרח לעשות משהו כדי שהמזכירה האישית שלי תפסיק למרר בבכי."

"לא עשיתי שום דבר כזה."

"היית קרובה לזה," הזכיר לה.

זה כנראה נכון, חשבה כשהרימה את הקערית, שטפה אותה ביסודיות ושמה אותה במקום כי לא רצתה שמישהו מהעובדים יתחיל להתלונן על הריח של אוכל חתולים מסריח. לא שהם היו מתלוננים. כולם אהבו את רומני. בניגוד לדוויין. הוא בכלל לא אהב את רומני; הוא התלונן בטירוף כשהארייט הביאה את היצור המורעב האומלל הביתה לפני מספר חודשים אחרי שמצאה אותו מכווץ ומיילל מתחת למכוניתה בשבת בלילה. הוא התעקש שהיא תיקח אותו לצער בעלי חיים למחרת, והיא עשתה זאת, בתקווה שימצאו לו בית טוב.

בלתי אפשרי, הם אמרו. אף אחד לא ירצה חתול ממש זקן כמו רומני. מכיוון שלא היתה מסוגלת להשאיר אותו שם להרדמה, מתוך ייאוש היא לקחה אותו איתה לעבודה ביום שני, שם שאלה אם מישהו מוכן להעניק לו בית. כשאף אחד לא הרים את היד, אלכס אמר שהוא יכול להיות החתול המשרדי. מפני שהיה איש מעשה, הוא מיד דאג להתקין דלת חתולים בחדר האחסון, ואז לקח את הארייט לקנות כל מה שדרוש כדי שהחתול יהיה מאושר ונקי. המנקים קיבלו הודעה על נוכחותו של רומני כדי שיוכלו לנקוט אמצעי זהירות שימנעו את בריחתו.

הארייט נזכרה שנדהמה מנדיבותו ומטוב ליבו של אלכס באותו הזמן, ובמקביל בערה מתרעומת בשל רשעותו של דוויין. כשהתכופפה והרימה את החתול בזרועותיה, היא הבינה שהתקרית עם רומני היתה התחלת הסוף של מערכת היחסים שלהם. אחרי ככלות הכול, אהבה לבעלי חיים נכללה ברשימת הדרישות שלה מבן-זוג. לאחר מכן היא התחילה להסתכל על דוויין בעיניים אחרות. המשקפיים הוורודים שנלוו להתאהבות הוסרו לגמרי. הסירוב התמידי שלו לתת כסף לצדקה היה נקודה כואבת. כך גם חוסר מעורבותו בעבודות הבית. כשהיא התלוננה באוזני אמילי בעניין זה, אמילי רק צחקה ואמרה שהארייט מצפה מגברים להרבה יותר מדי.

"הם מצפים מהנשים שלהם לטפל בהם," אמרה לה חברתה הטובה. "זה בדנ"א שלהם. הם המגנים והמפרנסים, והנשים הן עקרות הבית והמגדלות."

הארייט לא הסכימה עם אמילי כי קיוותה שהעולם התקדם וכבר לא מצפה מנשים להסתפק בתפקידים כה מצומצמים. היא בשום אופן לא תסתפק בפחות ממה שרצתה בחיים, ומה שרצתה זה קריירה מעניינת ובעל שעונה על כל הדרישות ברשימת הגבר הנכון שלה. דוויין בהחלט ענה על שלוש הדרישות הראשונות, אבל הוא התחיל להיכשל ברצינות באחרות. הצעתו לפני חודש שתקנה שמלת כלה מיד שנייה באינטרנט היתה הקש האחרון!

"אז המים כבר רתחו?" שאל אלכס, קוטע את מחשבותיה הלא מאושרות של הארייט.

"הם היו אמורים," אמרה.

היא הניחה את החתול בעדינות על הרצפה והחלה להוציא שני ספלים מהארון העליון. "לא מתאים לך לאחר," הוסיפה ועשתה את מיטב המאמצים להתעלם מהסערה המיידית בבטנה. אולי היא לא תספר לו היום למרות הכול...

"קמתי מאוחר," ענה. "ואז היה עומס תנועה. אני אצטרך בייגל עם הקפה שלי."

"בסדר. אוה, ו... אלכס..." אמרה לפני שהיתה לו הזדמנות להתרחק ולפני שהיא תוכל להמשיך להתחמק. "כשתהיה לך דקה, אני... אה... אני צריכה לדבר איתך על משהו."

הוא נאנח אנחה שנשמעה לאה למדי. "תראי, הארייט, אם את מתכוונת להתלונן על צורת הדיבור שלי כלפייך אתמול, אז אל תטרחי. אני מצטער. בסדר? הייתי במצב רוח רע והוצאתי את זה עלייך, ואני מבין שזה בלתי נסלח, אבל אני בסך הכול אנושי. אם את מוכרחה לדעת, נפרדתי מליסה בסוף השבוע."

"אוה," אמרה אך לא היתה ממש מופתעת. מתוך שלוש הנערות שאיתן אלכס יצא מאז התחילה לעבוד אצלו, ליסה היתה המעצבנת ביותר עם הצחוק המטופש הזה שלה, שלא לדבר על הנוהג שלה לקפוץ למשרד ללא הודעה מראש. זה לא מצא חן בעיני אלכס, וגם לא בעיני הארייט. "אני מצטערת," הוסיפה באיחור קל.

"אני לא. לא באמת." אלכס נעץ בה מבט ארוך קשה. "את לא מתכוונת להתפטר, נכון?"

הבעתה ההמומה כנראה הרגיעה אותו, משום שעיניו התרככו מיד. אך הדבר המחיש להארייט שאלכס לא היה גבר שהגיב יפה כשעצבנו אותו או שמו לו רגל. היא תמיד ידעה שהוא איש עסקים קשוח, אך אף פעם לא ראתה אותו כועס ברצינות. הוא לא היה מרושע מטבעו, אבל היא חשדה שהיה לו מזג חם, כמו לרוב הגברים.

"לא, שום דבר כזה," מיהרה לומר.

"אז תוציאי את זה, הארייט. אני לא אוהב לחכות לחדשות רעות."

"אלה לא חדשות רעות," אמרה, מופתעת שהוא קרא לה הארייט ככה. היא תמיד אהבה שהוא קרא לה הארי. היתה בכך אינטימיות מרומזת שגרמה לה להרגיש כמו חברה שלו ולא רק עוזרת שלו. מסתבר שהיא השלתה את עצמה בעניין זה.

"טוב, לא חדשות רעות בשבילך," המשיכה בחדות והתאמצה לשלוט בטווח רגשות שלם שהחל להפציץ אותה. הגוש הפתאומי שבגרונה הבהיל אותה.

"העניין הוא, אלכס, שאני... אני ביטלתי את האירוסים שלי עם דוויין."

ארשת פניו הביעה תדהמה ומיד אחריה חמלה אמיתית.

כשדמעות עקצצו בעפעפיה, הפאניקה היתה במרחק קצר מאוד.

"אני מצטער מאוד לשמוע את זה, הארי," אמר בעדינות. "באמת מצטער מאוד."

כשהוא קרא לה הארי ככה, היא נשברה לגמרי, וגל רגש שניפץ את שלוות נפשה המעושה שלח זרם של דמעות לתוך עיניה.