לָרֹב אֲנִי שָׂמֵחַ אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי עָצוּב, וְכָרֶגַע לְהַסְבִּיר אֶת הַסִּבָּה – לֹא חָשׁוּב. אֲבָל אוּלַי גַּם אַתֶּם חֲוִיתֶם אֶת הַתְּחוּשָׁה? בּוֹאוּ הִכָּנְסוּ וּתְגַלּוּ אֵיךְ אֲנִי מִתְמוֹדֵד עִם הַהַרְגָּשָׁה... זֶהוּ סִפּוּר עַל יֶלֶד קָטָן הַמְּשַׁתֵּף אֶת הַקּוֹרְאִים בְּמַצַּב רוּחוֹ, שֶׁבְּאֹפֶן טִבְעִי מִשְׁתַּנֶּה: לִפְעָמִים הוּא חָשׁ שִׂמְחָה וְחוֹוֶה הֲנָאָה, וְלִפְעָמִים הוּא עָצוּב. צַעֲצוּעִים רַבִּים שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵצֶל אֲחֵרִים, חֶסְרוֹנָהּ שֶׁל סָבְתָא אוֹ כַּעַס מִצַּד אִמָּא גּוֹרְמִים לוֹ לְמַצַּב רוּחַ רַע. אוּלָם דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא נִזְכָּר בַּדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבְּחַיָּיו וְגַם מְגַלֶּה אֶת הַחֶדְוָה שֶׁבַּנְּתִינָה לָאֲנָשִׁים סְבִיבוֹ, וּכְמוֹ קֶסֶם מַצַּב רוּחוֹ מִשְׁתַּפֵּר. יְלָדִים רַבִּים חוֹוִים תְּחוּשׁוֹת דּוֹמוֹת וְשִׁנּוּיִים בְּמַצְּבֵי הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם, בְּדִיּוּק כְּמוֹ מְבֻגָּרִים, רַק שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְעִתִּים לְהִתְמוֹדֵד עִם הַתְּחוּשׁוֹת הָאֵלֶּה אוֹ שֶׁהֵם בִּכְלָל לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ לְהַבִּיעַ אוֹתָן. מַטְּרָתוֹ שֶׁל סִפּוּר זֶה הִיא לְלַמֵּד יְלָדִים לְהִזָּכֵר בִּדְבָרִים מְשַׂמְּחִים וְלִזְכֹּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו – וְלָכֵן יֵשׁ לְהוֹדוֹת עַל הַיֵּשׁ. בְּנוֹסָף, הַסִּפּוּר מַדְגִּישׁ אֶת הַכּוֹחַ שֶׁבִּנְתִינָה לַזּוּלָת, הַמּוֹצִיאָה אוֹתָנוּ מִתּוֹךְ הַדִּכְדּוּךְ הָאִישִׁי וְנוֹתֶנֶת לָנוּ שִׂמְחָה.
לָרֹב אֲנִי שָׂמֵחַ, אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי קָם עָצוּב.
כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִיּוּק? לֹא יוֹדֵעַ, לֹא מִסְפָּר קָצוּב.
הַבֹּקֶר, לְמָשָׁל, הִרְגַּשְׁתִּי מוּזָר.
קַמְתִּי בִּתְחוּשָׁה שֶׁהָעוֹלָם מְעַט אַכְזָר.
לְחַגִּית לְמָשָׁל יֵשׁ יוֹתֵר צַעֲצוּעִים מִמֶּנִּי,
וְשֶׁלֹּא נַתְחִיל לְדַבֵּר עַל כַּמָּה מְכוֹנִיּוֹת יֵשׁ לְמֵנִי.
לִפְעָמִים מַרְגִּישׁ שֶׁרַק אִמָּא שֶׁלִּי מִתְעַצְבֶּנֶת,
אָז מָה אִם אַבָּא קָנָה גְּבִינָה לְבָנָה וְלֹא שַׁמֶּנֶת?
אֶת סָבְתָא כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת,
אָמְרוּ לִי שֶׁהִיא נָסְעָה לַמָּקוֹם שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַטּוֹבוֹת,
וְלֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק לָמָּה וּמָתַי זֶה קוֹרֶה.
לִפְעָמִים אֲנִי עָצוּב, הַלָּמָּה לֹא מְשַׁנֶּה.
אֲבָל אָז פִּתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ בָּרֶקַע אֶת הַקּוֹל שֶׁל אִמִּי,
וַאֲנִי מַתְחִיל לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁסְּבִיבִי.
אֲנִי נִזְכָּר אֵיךְ אֶתְמוֹל הָיָה כֵּיף לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים,
לְהִשְׁתּוֹלֵל בַּגִּנָּה וְלִמְצֹא עַל הַדֶּרֶךְ מִשְׁפַּחַת קִפּוֹדִים.
אֲנִי נִזְכָּר שֶׁבַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר הָיִיתִי אַבָּא שֶׁל שַׁבָּת,
וְלֹא יוֹדֵעַ מָה זֶה, אֲבָל אַבָּא כְּבָר לֹא בְּחָלָ"ת.