אָז מָה עוֹשִׂים?

שִׁיר בִּקְּשָׁה אֶת הַמַּחֲבַת כְּדֵי לְהָכִין חֲבִיתָה אֲבָל בְּדִיּוּק הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָּהּ אָז אָמַרְתִּי, לֹא רוֹצָה! שִׁיר כָּעֲסָה וְלֹא רָצְתָה עוֹד לְשַׂחֵק וּמִמֶּנִּי הֵחֵלָּה לְהִתְרַחֵק   אָז מָה עוֹשִׂים?   שָׁנִי וַחֲבֶרְתָּהּ שִׁיר נִפְגָּשׁוֹת לְשַׂחֵק אַחַר הַצָּהֳרַיִם. הֵן מְשַׂחֲקוֹת בְּמִסְעָדָה, נֶהֱנוֹת וּמְכִינוֹת מַטְעַמִּים, עַד אֲשֶׁר נוֹצַר בֵּינֵיהֶן וִכּוּחַ עַל הַמַּחֲבַת. בַּשָּׁלָב הַזֶּה נִכְנָסִים הַיְּלָדִים לַסִּפּוּר וּמְסַיְּעִים לְשָׁנִי לְהַחְלִיט כֵּיצַד לִנְהֹג - אִם לְוַתֵּר, לְהַגִּיעַ לִפְשָׁרָה אוֹ לֹא לַחְלֹק עִם שִׁיר אֶת הַמַּחֲבַת.   לְאֹרֶךְ הַסִּפּוּר לוֹמְדוֹת הַיְּלָדוֹת אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבַּיְּכֹלֶת לַחֲלֹק וּלְוַתֵּר לְעִתִּים, גַּם אִם קְצָת קָשֶׁה, אַךְ גַּם בּוֹחֲנוֹת מָה קוֹרֶה כְּשֶׁהֵן בּוֹחֲרוֹת שֶׁלֹּא לְהִתְחַשֵּׁב בִּרְצוֹנוֹת הָאַחֵר. בִּכְתִיבָה קִצְבִּית, בְּשָׂפָה עֲשִׁירָה וּבַחֲרוּזִים מְשֻׁבָּחִים מַעֲבִירָה הַמְּחַבֶּרֶת אֶת הַמֶּסֶר הֶחָשׁוּב בְּצוּרָה חֲוָיָתִית וּמְדֻיֶּקֶת, וּמְסַיַּעַת לַיְּלָדִים לְהָבִין שֶׁנְּדִיבוּת וְרֹחַב לֵב הוֹפְכִים אֶת הַמִּשְׂחָק הַרְבֵּה יוֹתֵר כֵּיפִי.

עוֹד מֵהַבֹּקֶר לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק,  

“אֶפְשָׁר לְהַזְמִין אֶת שִׁיר לְשַׂחֵק?” 

שִׁיר הִגִּיעָה אַחַר הַצָּהֳרַיִם,

כָּל כָּךְ הִתְרַגַּשְׁתִּי שֶׁזֶּה הִרְגִּישׁ כְּמוֹ שְׁבוּעַיִם!

יָשָׁר כְּשֶׁנִּכְנְסָה לְבֵיתִי

שָׁאַלְתִּי אִם הִיא רוֹצָה לְשַׂחֵק בְּחַדְרִי.

שִׂחַקְנוּ בְּמִסְעָדָה וְהֵכַנּוּ תַּבְשִׁילִים,

וְאִמָּא טָעֲמָה וְאָמְרָה שֶׁטָּעִים.

שִׁיר בִּקְּשָׁה אֶת הַמַּחֲבַת כְּדֵי לְהָכִין חֲבִיתָה

אֲבָל בְּדִיּוּק הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָּהּ אָז אָמַרְתִּי, “לֹא רוֹצָה!“

שִׁיר כָּעֲסָה וְלֹא רָצְתָה עוֹד לְשַׂחֵק

וּמִמֶּנִּי הֵחֵלָּה לְהִתְרַחֵק.