הַכֹּל הִתְחִיל מֵעִגּוּל

 יַרְדֵּן הַקְּטַנָּה מַתְחִילָה גַּן שֶׁל בּוֹגְרִים, שָׁם הִיא רוֹצָה לִלְמֹד לְצַיֵּר אַךְ חוֹשֶׁשֶׁת לְנַסּוֹת. הַגַּנֶּנֶת מְלַמֶּדֶת אֶת הַיְּלָדִים שֶׁמִּצּוּרַת הָעִגּוּל אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָמוֹן דְּבָרִים. יַרְדֵּן אוֹזֶרֶת אֹמֶץ, מְנַסָּה, מַתְמִידָה וּמַצְלִיחָה – הַכֹּל מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מַאֲמִינָה בְּעַצְמָהּ. כַּמָּה פְּעָמִים שְׁמַעְתֶּם מִצַּד הַיְּלָדִים: "אֲנִי לֹא יוֹדע/ת", "אֲנִי לֹא יכוֹל/ה"? לַיְּלָדִים בַּגִּיל הָרַךְ יֶשְׁנָהּ נְטִיָּה לְחֹסֶר בִּטָּחוֹן. עֻבְדָּה זוֹ לְעִתִּים גּוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִמָּנַע וּלְהַפְסִיק לְנַסּוֹת.   מַטְּרַת הַסֵּפֶר הִיא לְהַעֲצִים אֶת הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים בְּדֶרֶךְ יְצִירָתִית, מַעֲצִימָה וּמְעוֹרֶרֶת הַשְׁרָאָה, וּלְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאִם רַק יַאֲמִינוּ בְּעַצְמָם וּבִיכוֹלוֹתֵיהֶם – אֵין גְּבוּל לַתְּמוּרָה שֶׁיְּקַבְּלוּ. תְּחוּשַׁת מְסֻגָּלוֹת וֶאֱמוּנָה עַצְמִית הֵן תְּכוּנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְחַזֵּק מֵהַגִּיל הָרַךְ, וְיַרְדֵּן מְגַלָּה בַּדֶּרֶךְ אֶת הָאֱמוּנָה הָעַצְמִית שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עַל עֲתִידָהּ. נוֹסָף עַל כָּךְ, הַסִּפּוּר מְלַמֵּד עַל רֵאשִׁית הַצִּיּוּר בַּגִּיל הָרַךְ – וְעַל הַמַּעֲבָר מִשִּׁרְבּוּט חָפְשִׁי לְצִיּוּר יִצּוּגִי. צוּרַת הָעִגּוּל מְאַפְשֶׁרֶת לְיַלְדֵי הַגַּן לִיצֹר כַּמָּה פְּרִיטִים שֶׁמֻּכָּרִים לָהֶם מֵחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם.  

בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן,

מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, בְּקֹשִׁי הִצְלַחְתִּי לִישֹׁן.

"סוֹף-סוֹף אֲנִי מַתְחִילָה גַּן שֶׁל בּוֹגְרִים!"

אָמַרְתִּי לְהוֹרַי בְּקוֹל נִרְגָּשׁ,

וּמִיָּד הִתְחַלְתִּי בַּהִתְאַרְגְּנוּת לִקְרַאת הַגַּן הֶחָדָשׁ.

"בֹּקֶר טוֹב, אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ?" דּוֹרִין הַגַּנֶּנֶת שָׁאֲלָה אוֹתִי בְּחִיּוּךְ.

"יַרְדֵּן!" עָנִיתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְקוֹל נָמוּךְ.

"נָעִים מְאוֹד, יַרְדֵּן! אֶשְׂמַח לַעֲזֹר לָךְ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה."

הוֹשַׁטְתִּי אֶת יָדִי לְדוֹרִין וְנִפְרַדְתִּי לְשָׁלוֹם מֵאִמָּא.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַגַּן, רָאִיתִי הָמוֹן חֲפָצִים שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי

וְשֻׁלְחָן עִם סַלְסִלַּת צְבָעִים שֶׁמְּאוֹד אָהַבְתִּי!

נִגַּשְׂתִּי לַשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו הֻנָּח צִיּוּר שֶׁל עִגּוּל.

כְּשֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי קְצָת בִּלְבּוּל.

דּוֹרִין הִצְטָרְפָה לַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ וְאָמְרָה:

"בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה נִלְמַד לְצַיֵּר כְּמוֹ בּוֹגְרִים,

צוּרַת הָעִגּוּל תַּעֲזֹר לָנוּ לִיצֹר הָמוֹן דְּבָרִים!

בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת, הִסְתַּכְּלוּ סְבִיבְכֶם,

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתְּזַהוּ חֲפָצִים עֲגֻלִּים בְּקִרְבַתְכֶם."

הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה מְאוֹד מְתֻסְכֶּלֶת,

לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁלְּצַיֵּר אֶהְיֶה מְסֻגֶּלֶת,

שִׁתַּפְתִּי אֶת הוֹרַי שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְצַיֵּר וְחוֹשֶׁשֶׁת לְנַסּוֹת,

וְהֵם דָּאֲגוּ לְחַזֵּק וְלוֹמַר: "אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁתַּצְלִיחִי בְּכָל מָה שֶׁתִּרְצִי לַעֲשׂוֹת."