כְּשֶׁרְפָאֵל הִגִּיעַ לָעוֹלָם, הוּא בָּא עִם כּוֹחַ מְיֻחָד,
עִם חֵן וְעִם אֵין-סוֹף תְּכוּנוֹת מַדְהִימוֹת בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו וְלַעֲשׂוֹת
אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, בְּעוֹלָם קָסוּם וּמָלֵא הַפְתָּעוֹת מַדְהִימוֹת.
אֵילוּ תְּכוּנוֹת מַדְהִימוֹת יֵשׁ בְּךָ?
בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁרְפָאֵל מִתְעוֹרֵר, הוּא זוֹרֵעַ זְרָעִים בְּמַחְשְׁבוֹתָיו,
כְּדֵי שֶׁהַיּוֹם שֶׁלּוֹ יִהְיֶה מְיֻחָד בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.
אַהֲבָה
הֲבָנָה
הַשְׁפָּעָה
אֱמוּנָה
בִּטָּחוֹן
אֵילוּ זְרָעִים אַתָּה זוֹרֵעַ?
רְפָאֵל לוֹמֵד אֶת חֻקֵּי הַחַיִּים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ,
וּמִכָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא לוֹמֵד מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד.
מָה לָמַדְתָּ הַיּוֹם?
רְפָאֵל רוֹצֶה לַחְלֹק אִתְּכֶם אֶת הַדֶּרֶךְ לַחֲווֹת חֲוָיוֹת מַדְהִימוֹת,
עִם הַרְבֵּה אַהֲבָה, הַשְׁפָּעָה וְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת.
חַיַּי מַתְחִילִים כָּאן, כְּמַסָּע מְרַתֵּק,
כִּי כָּל יוֹם יֵשׁ לִי חֲוָיוֹת חֲדָשׁוֹת
וּדְבָרִים חֲדָשִׁים לִלְמֹד.