חגיגת האסיף

עמודים: 302 תאריך הוצאה לאור: 12-2020 איתמר פרת כתב הרבה, אבל פרסם מעט (שני שירים ותסכית). הרוב הלך למגרה, אל ידידים ואל בני משפחה. עם הגיעו לגבורות הציעה רעיתו עתליה ללקט את אשר כתב, להציל מן הטמיון. טיוטות וכתבי יד נמצאו ונאספו ממחברות, ממדפי ספרים, מאוגדנים ומותיקים, ונתקבל אסיף לא-דל. עתליה ואיתמר החליטו להדפיס במהדורה פרטית לפחות את דברי השירה שנכתבו בעברית. המקבץ הינו מגוון: ליריקה מקורית ומתורגמת, מקאמות לארועים, הקדשות ופתקי ברכה. הכל בחותם אישי מאוד, ומכוון בעצם לציבור מקורב בלבד. הקובץ  המהודר (פרי גרפיקה של עמרם פרת, אחי  המחבר) הוענק כשי לבני משפחה ונבחרת של ידידי-חיים במסיבת יום הולדתו ה 80 של המחבר, ומוצע בזה לקהל הרחב שאולי ימצא ענין בכתיבתו של נער ירושלמי, קיבוצניק, מילואימניק, גיאולוג, מורה דרך, עורך ומתרגם, איש משפחה ואוהב ארץ ישראל, ובמיוחד את תולדותיה. טיפות מִים של חיים.  

שיר למזכרת

נסיון כנה, בגיל 25, לכתוב קיטש.

שִׁירוּ לִי, שִׁירוּ לִי שִׁיר שֶׁל שִׂמְחָה,

שִׁיר מְשַׁכֵּר כְּמוֹ יַיִן.

שִׁיר הָאָדָם הַצּוֹחֵק בְּתִקְוָה,

שִׁיר מְשֻׁבָּץ בְּקִסְמֵי אַהֲבָה,

שֶׁרַנִּים נְעוּרִים בּוֹ עֲדַיִן.

 

שִׁירוּ לִי, שִׁירוּ לִי שִׁיר שֶׁל יָגוֹן,

שִׁיר מִתְיַפֵּחַ כְּבֶכִי.

שִׁיר הָאָדָם שֶׁנּוֹתַר אַחֲרוֹן,

שִׁיר שֶׁנּוֹטְפִים בּוֹ כְּאֵב וַחֲרוֹן

כְּדִמְעָה הַנּוֹטֶפֶת מִלֶּחִי.

 

שִׁירוּ לִי, שִׁירוּ לִי שִׁיר שֶׁל חָכְמָה,

שִׁיר מְרַשְׁרֵשׁ כְּמוֹ סֵפֶר.

שִׁיר הָאָדָם הַהוֹגֶה בִּדְמָמָה,

שִׁיר הַיּוֹקֵד כְּגַחֶלֶת חַמָּה

הָעוֹמֶמֶת מִתַּחַת לָאֵפֶר.

 

שִׁירוּ לִי, שִׁירוּ לִי שִׁיר מְצַלְצֵל,

שִׁיר מִתְנַגֵּן כְּמוֹ רוּחַ.

שִׁיר הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בַּתֵּבֵל

שִׁיר הַשּׁוֹעֵט כְּמוֹ סְיָח מִתְהוֹלֵל

אֶל אֹפֶק רָחָב וּפָתוּחַ.

 

שִׁירוּ לִי שִׁיר הַנִּשְׁמָע לְכֻלָּם,

שִׁיר מַקְהֵלָה מְזַמֶּרֶת.

שִׁיר הָאָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם

שִׁיר שָׂמֵחַ, עָצוּב, מִתְהוֹלֵל וְחָכָם -

שִׁירוּ לִי שִׁיר לְמַזְכֶּרֶת.

1958

 

שירי נעורים

בהעלותך

פַּעַם בִּימֵי נְעוּרַי נִהַלְתִּי יוֹמָן

עִם מִלִּים כְּמוֹ "בְּתוֹכִי פְּנִימָה" וְ"לִפְעָמִים אֲנִי חָשׁ"

בְּמַחְבֶּרֶת עָבָה וְסוֹדִית.

 

הָיוּ שָׁם דְּבָרִים בְּהֶחְלֵט לֹא רָעִים, אַךְ הִגִּיעַ הַיּוֹם

וְאוֹתוֹ מִסְמָךְ אָנוֹכִי וְאָנִין הָיָה לִי סוֹפִית לְזָרָא

וְיָצָא דִּינוֹ לִשְׂרֵפָה.

 

נִטְבְּלָה הַמַּחְבֶּרֶת בְּנֶפְט וְהֻנְּחָה אֶל קִיר הַמִּרְפֶּסֶת.

הֻצַּת הַגַּפְרוּר הַבִּלְתִּי-חוֹזֵר. עָלְתָה לֶהָבָה אַכְזָרִית.

מִנֶּגֶד עָמַדְתִּי, לַחֲזוֹת.

 

הַחֹם פָּתַח אֶת דַּפֶּיהָ, פְּרִיחָה אַחֲרוֹנָה וּמוּאֶצֶת.

כָּל דַּף נִפְרַשׂ לְנֶגֶד עֵינַי, לִקְרִיאָה וְזִכָּרוֹן אַחֲרוֹן

בְּטֶרֶם יַשְׁחִיר וְיִקְמֹל.

 

עַל פִּי סִדְרָם נִפְתְּחוּ, וְנִשְׂרְפוּ כְּסִדְרָם,

כְּמוֹ שֶׁתְּמִימִים כְּסִדְרָם נִפְרְשׂוּ, בַּלֵּילוֹת לְאוֹר עֲשָׁשִׁית

לְקַבֵּל אֶת דִּין הַקֻּלְמוֹס.

 

הַכֹּל נִסְתַּיֵּם בְּדַקָּה אוֹ שְׁתַּיִם. אֵפֶר כִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר.

מֵעוֹלָם לֹא נָקַף אוֹתִי לִבִּי עַל אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה נְעוּרִים

שֶׁהָיָה כַּנִּרְאֶה הֶכְרֵחִי.

 

אַךְ נִשְׁאַר זִכָּרוֹן שֶׁל כָּבוֹד לְחֵפֶץ חֲסַר חֲשִׁיבוּת,

בִּלְתִּי רָצוּי לְיוֹצְרוֹ, אֲשֶׁר הֵיטִיב כֹּה לָדַעַת

מָתַי וְכֵיצַד יֵשׁ לָמוּת.

1960

 

 

ויש לפעמים

נער בן 16, תלמיד תיכון, מתחיל לגלות מיהו.

וְיֵשׁ לִפְעָמִים תֹּאחֲזֵנִי אֵימָה, כִּי כְּמוֹ הָרָקִיעַ אֵשַׁם

וְשָׁבְתוּ בִּי כָּל יִצְרֵי הַיּוֹצֵר וְהוֹרִידוּ רֹאשָׁם הֶעָיֵף,

וּמָלְאוּ בִּי בְּאֵרוֹת עֲמֻקִּים וְשָׂבַע בִּי כָּל שַׁחַל טוֹרֵף,

וְהָיָה כָּנִגְלֶה שׁוּב כָּל הַנִּסְתָּר, וּפָשׁוּט כֹּה יִהְיֶה הָעוֹלָם.

 

תָּבוֹא אָז רוּחַ הֹוֶה טְפֵלָה וּבְאָזְנַי תְּנַשֵּׁב.

וַאֲנִי כְּכָל הָאָדָם אֶתְהַלֵּךְ שׁוּב בְּתוֹךְ שַׁדְמוֹת הַחַיִּים

כְּמוֹ-לוּ לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר מִלְּבַדָּם וּבָהֶם הֲגִיגַי נְתוּנִים,

נוֹטֵל חֵלֶק בָּהֶם כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה, אוֹכֵל וְיָשֵׁן וְאוֹהֵב.

 

וְהַכֹּל יִהְיֶה כֹּה פָּשׁוּט וְנָעִים, הַכֹּל יִהְיֶה כֹּה הַרְמוֹנִי.

וְתָמְהוּ בִּי דַּרְכֵי עָבָר וְעָתִיד: הֲזֶהוּ גּוֹרַל אִישׁ כָּמוֹנִי?

אַךְ הֵם יַאֲמִינוּ, כִּי קַל לְהַאֲמִין; כִּי הַכֹּל כְּטִבְעוֹ אָז יוּבַן.

 

וְאָז תֹּאחֲזֵנִי אֵימַת מוּעָקָה, אֵימָה כִּי אֲזַי לֹא אֶחְפֹּץ

לַהֲפֹךְ צְעָדִים כּוֹאֲבִים וְלָשׁוּב, וְלַחְצֹב וְלִבְנוֹת וְלִנְתֹּץ,

וּבְרַק הָאֵימָה, שֶׁאִם לֹא אָשׁוּב, דְּבַר-מָה בִּי לַנֶּצַח יִישַׁן.

1949

 

על מצבתי

לִזְהֹר -

כְּכוֹכָב לְהַתִּיךְ וּלְגַבֵּשׁ, לְהַבְדִּיל בֵּין חשֶׁךְ לְאוֹר

וּבְלַהַט לָבָן וּפִרְאִי לְהַבְהֵב עַל סַלְעֵי הֶחָלָל הַשָּׁחוֹר

לִהְיוֹת יָצִיב וּמֵנִיעַ, סִבָּה רִאשׁוֹנִית וּמָקוֹר.

 

אוֹ לִשְׁקֹט -

כַּקַּרְקַע הַצְּחִיחָה בֶּהָרִים, שֶׁצָּמְדוּ לָהּ זַרְעֵי יְעָרוֹת

וְהַדְרַת הַחַיִּים בְּחֶשְׁכַת תִּפְאַרְתָּם שָׁם שָׁרְצָה לִרְבָבָה – וַתָּמֹת

וְאֵין רוֹאֶה אוֹ יוֹדֵעַ, וְנִשְׁאַר רַק מַחְשׁוֹף מוֹרָדוֹת.

 

אוֹ לַחֲלֹף -

כְּעָנָן שֶׁהֵגִיחַ מִתּוֹךְ עַרְפִלָּיו, מֵאֶפֶס בֵּין אֹפֶק לְחוֹף

שֶׁעַל עֵין רְקִיעִים יִשְׂתָּרַע, וּפְאָתוֹ רַק הָרוּחַ יִסְחֹף

לֹא נִקְבַּע, לֹא קוֹבֵעַ, הוֹדוֹ לֹא יֵדַע. כָּכָה לִדְמֹעַ לַסּוֹף.

 

 לִהְיוֹת, לוּ רַק פַּעַם אַחַת, וְלִיקֹד בְּעַרְפֶּלֶת הַזְּמַן:

 הָיִיתִי כָּאן.

1949

 

שירים על הארץ

מתנה

לֹא אֶתֵּן לְךָ דָּבָר

זוּלָתִי הַדֶּרֶךְ,

אֲבָנִים וְעָפָר

וָפֶרֶךְ.

 

לֹא אֶתֵּן לְךָ צֵל

אַף לֹא מַיִם,

רַק מֶלַח אוֹכֵל

בָּעֵינַיִם.

 

וּמִדְרוֹן נָטוּי

כְּמִצְחַת שָׂטָן

וְרָקִיעַ קָלוּי

כְּכִבְשָׁן.

 

וּנְטַשְׁתִּיךָ שָׁכוּחַ

בְּגֵיא הָעֶרְגָּה –

 

אַךְ אֶתֵּן לְךָ רוּחַ

אֶתֵּן לְךָ רוּחַ

בְּהַגִּיעֲךָ

לַפִּסְגָּה.

1960

 

 

היום החדש

הַשַּׁחַר גּוֹאֶה בִּגְדוֹת הַמִּדְבָּר,

הָאֹפֶל חוֹלֵץ אֵבָרִים.

בָּאֹפֶק נֵעוֹרָה זִמְרַת הַמָּחָר

כְּגַל עַל דְּמִי דִּמְדּוּמִים.

 

רִפְרוּף מִתְנַשֵּׂא שֶׁל כְּנָפַיִם צְחוֹרוֹת

בְּגֵיא הַיּוֹנִים הַמְּעֻרְפָּל.

פָּרְצָה מְזַנֶּקֶת מִשְּׁבִי תַּחְתִּיּוֹת

מִזְרֶקֶת נוֹהֶרֶת אֶל-עַל.

 

הֲיֵשׁ זִכָּרוֹן לְחֶדְלוֹן תַּרְדֵּמָה,

לְאֹפֶל בְּגַחַר אֵימִים?

בְּרָאשֵׁי הַחוֹמוֹת מִתְנוֹצֶצֶת חַמָּה

עַל אֶלֶף מָגֵן גִּבּוֹרִים!

 

הָאוֹר הַצּוֹחֵק, מְסַנְוֵר וּבוֹטֵחַ,

צְחוֹק עֶלֶם צָעִיר וּבֶן-חַיִל.

וְרוּחַ נוֹפֶפֶת, נָשׁוֹב וְהַשְׁכֵּחַ

אֶת הֵד הֱיוֹתוֹ שֶׁל הַלַּיִל.

 1954