א - פלרטטן
"אהוב שלי, אני יודעת שאתה פלרטטן, אבל אני סומכת עלייך במאה אחוז, וגם אם תעשה שטויות אנחנו נעבור אותן ביחד. אני שמחה שאנחנו מדברים על הכל, ומקווה שככה זה יישאר, כי ככה זה עובד, ככה ממשיכים קדימה."
ואני לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי כמה טובה מדי את בשבילי, ומה יקרה אם אעשה טעויות שמהן אין דרך חזרה.
אני לא רוצה ולא יכול לחשוב שתמיד יש דרך חזרה, זה לא נכון, זה לא יהיה נכון לעולם. יש טעויות שלנצח אתחרט עליהן, והכאב שנגרם גדול מנשוא, והבוז שנשאר לי בלב כלפי עצמי, לנצח יישאר.
והשנאה והייאוש והכעס העצום ותחושת הפליאה - "איך יכולת לעשות את זה?" היא אפילו לא הייתה צריכה לשאול כדי שאשאל זאת בעצמי.
איך יכולתי?
ואיך אחרי הכל קיבלתי אוצר יפה כמוך? תכשיט עשוי זהב לבן, עדין ומדויק בעבודת יד של אלוֹהים. יושבת אל מולי ומביטה בי בעיניים מלאות ובורקות, המונחות במקומן בפנים משורטטות למשעי.
יושבת אל מולי ובמילותיה מחזיקה אותי על הקרקע, בטוח וסמוּך שלא אפוֹל; וגם אם כן - אפול אליה.
איני מבין כיצד יכולה להביט בי שעות ולעטוף במילים שהן בעצם מנגינות,
בעוד אני, יקירתי,
כל כך מפחד מהשתקפותי במראה,
עד כדי כך
ששכחתי מזמן
כיצד אני נראה.
ב - פלרטטן
אני מפחד מעצמי,
מלהסתכל במראה,
מלגלות שאני עד כדי כך נורא.
אני הולך בצעדים שקטים
וזהירים,
משתדל שלא לשבור שום דבר
ולא להעיר את השכנים.
לא לשבור לך את הלב,
לא לצאת מהכלים.
לא לשבור לי את הלב,
לזכור שיש רק אותי להאשים.
אני מפחד מעצמי
שאגרום לך ללכת
ומפחד לאבד
את כל השברים והרסיסים
שהדבקתי בחזרה
בעודי מתהלך בדרך מתארכת,
בדרך לאהוב
את עצמי
אחרי שנדהמתי לגלות
מלאך כמוך
עשוי בשר ועצמות
שאוהב אותי
ואת עצמו
טיפה פחות.
ידעת שאני כועס
כשכתבתי "טוב"
או "אוקיי" עם י' אחת.
ידעת שאני ממש כועס
כששאלתי אם את צוחקת עליי,
כשאמרתי
שאת מוציאה אותי מדעתי.
ידעת לשחרר
כשאני צריך קצת לבד
ולחבק,
כשאני צורח
בשקט,
בדידות.
ידעת לקרוא לי את השפתיים
גם כשלא אמרתי כלום
ולהיכנס לי לנפש
דרך העיניים.
ידעת שאני אוהב
כשזכרתי כל חיוך
שאי פעם עלה בך.
ואני
מתברר שלא ידעתי דבר.
והיום
איני יודע אף לא חצי דבר.
למשל איני יודע
איך אשרוד את החורף הראשון
בלעדייך.
איני שורד סופות
בתוכי.
כיצד אשרוד את הסופות שבחוץ?
ואת
תמיד ידעת הכל.
היום את יודעת
שלא נשאר ממני דבר
בסופה
של תקופה בלעדייך?
תמשכי לי בחולצה,
כשאשב על המיטה,
ועינייך כמעט וייעצמו
ותקראי לי "אהובי,
בוא לישון איתי
כבר מאוחר."
ואשכב לשמאלך,
ראשך מונח על זרועי
וכל גופי יתכנס
למטרה נעלה אחת -
לעטוף אותך בלילה.
"שלא ייגמר לעולם",
אמרו רבים וטובים לפניי,
עכשיו אומר גם אני, אהובה —
שֶׁלֹּא יִיגַמֵר לְעוֹלָם.
כאלה אנחנו, כאלה נהיינו.
מכורים,
נרקומנים,
עיוורים.
אין לי רגע שקט,
ואין שום נחת
ואין לי אותך
ואין אוכל במקרר
או על הצלחת
ואין אהבה.
"אין דבר", היא אמרה,
"אין דבר טוב יותר ממך."
לא מצאתי נחמה
במילים שאמרת.
לא בהן ולא בך.
אין דבר שיכולתי לעשות.
כאלה אנחנו,
נרקומנים של אהבה,
והעולם שלנו ורוד
אם ממש מתאמצים שיהיה,
גם כשאין דבר מזויף יותר ממנו.
אין דבר, אהובה,
אין דבר שתוכלי לעשות
כדי להחזיר אותי אלייך.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
