לפתוח את שער הלב

הבעת כוונה

אש רוח ומים

הַבָּעַת כַּוָּנָה, יֵשׁ בָּהּ כּוֹחַ

יֵשׁ בָּהּ הֵד שֶׁחוֹדֵר עֲרוּצֵי נְשָׁמָה

לֶהָבָה מַדְלִיקָה נִיצוֹץ שֶׁל תְּשׁוּקָה

אֶת הַשִּׂמְחָה הַפְּנִימִית הַמִתְגַּלָּה בְּעוֹצְמָה

הַבָּעַת כַּוָּנָה יֵשׁ בָּהּ כּוֹחַ רִפּוּי

הִיא מְזַמֶּנֶת, מְאַפְשֶׁרֶת... לַעֲשׂוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי

וּבְרֶגַע שֶׁהִיא מִתְקַבֶּלֶת דֶּרֶךְ תְּעָלוֹת הַנְּשָׁמָה

הִיא חוֹדֶרֶת לְכָל תָּא וְתָא בַּגּוּף

מְאִירָה... מְהַדְהֶדֶת... מֵעוֹצְמַת הַלִּבָּה

הַבָּעַת כַּוָּנָה, יֵשׁ בָּהּ כּוֹחַ -

כּוֹחַ בְּחִירָה

לְהִתְחַבֵּר בְּפַשְׁטוּת לְנוֹכְחוּת אַהֲבָה

לִפְרֹץ מַחְסוֹמִים וּסְכָרִים שֶׁל שִׂנְאָה

וּכְדֵי שֶׁאָדָם יַבִּיעַ אֶת כַּוָּנָתוֹ הַכֵּנָה

עָלָיו לְהִתְחַבֵּר מִנִיצוֹץ מַהוּתוֹ לְמַהוּת הַבְּרִיאָה

לְהַבִּיט בִּצְלִילוּת אֶל עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ

לְחַפֵּשׂ תְּשׁוּקָתוֹ וְשִׂמְחַת יַלְדוּתוֹ

לְחַפֵּשׂ בִּמְסִירוּת אֶת זִרְעֵי נִשְׁמָתוֹ

לְהַקְשִׁיב לְנִגּוּן פְּעִימוֹת לְבָבוֹ

וּכְשֶׁהוּא מוֹצֵא אֶת הַזְּרָעִים

עָלָיו לִשְׁתֹּל אוֹתָם וּלְהַשְׁקוֹת

בְּמֵי אַהֲבָה וּבְשֶׁפַע תּוֹדוֹת

לדְַשֵּןׁ בּסִלְיִחָה וּבאְֲדָמָה שֶלׁ חֶמְלהָ

לְהַבִּיעַ שִׂמְחָה מִלֵּב הַנְּשָׁמָה

המאיץ לשינוי

אדמה, מים ואש חדשה

וכמו סופת סערה היא נכנסה למרחב האהבה בסטודיו שלי

"הכול צץ פתאום... וכשאני אומרת הכול, אני מתכוונת – ה כ ו ל!!

וזה מתערבב ומערבב... ומשנה את הכול"!

כך התחילה השיחה, מערבולת של רוח, מים, אש וחול...

"זה נשמע שאת חוֹוָה סערת רגשות ו ב ל ב ו ל... " אני שואלת, ספק אומרת.

"כן, בלבול... חושך, ערפל סמיך... אני תכף טובעת..." היא ממשיכה

"ו פ ח ד... פחד עמוק מהתהומות... מהמעמקים... פחד שאני לא זוכרת זמן רב.

קשה לי. אני לא נושמת".

"ואת מרגישה כאילו הכול נשמט מתחת לרגלייך...? כאילו הכול הולך לאיבוד,

כאילו את הולכת לאיבוד..."

אני ממשיכה אותה באמצעות מילותיי שלי.

"כן... כן... ככה בדיוק אני מרגישה"... היא אומרת

"זה המאיץ לשינוי!..." אני אומרת לה

"מה...?"

"זה נשמע מוזר... אני יודעת.

אבל לא מעט דברים צפים מתוך מעמקי הנפש כדי להתנקות...

פחדים עולים כמו שדים מן האוב כדי לקבל תשומת לב. עיבוד... ניקוי... ושחרור.

ולמה?

כי את בתהליך של שינוי... כי ביקשת את השינוי הזה עבורך... מגרעין נשמתך.

ביקשת להתחבר למהותך, להתחבר לאור בתוכך... להדליק את המדורה בליבך...

וכשזה קורה... כל העטלפים יוצאים בבת אחת מהמערה.

ובמשק הכנפיים הזה יש המון רעש... וחוסר בהירות... ופחדדדדדד... וסערה...

אני מביטה בה, עוצרת לרגע, בודקת שהיא איתי - וממשיכה.

ודווקא הם... השדים... הפחדים... הבלבול... רוח הסערה... שלכאורה מעכבים או עוצרים...

הם מאיצי השינוי.

כי כדי לקבל את הניסים והנפלאות מהשינוי שאותו את מבקשת יש לאפשר לעָשָׁן

הסמיך להשתחרר מארובות הנשמה...

לתת לרוח לנשוב ולהעיף את העלים היבשים מהעץ... לעזור לו להשיל אותם.

לתת לגשם לרדת... לשטוף... לנקות את מה שלא צריך.

הפחד שמופיע עכשיו הוא פחד עמוק ביותר, הוא פחד מטביע, מאיים.

ודווקא איתו צריך לנשום... דווקא אותו יש להרגיש.

דווקא איתו חשוב לרקוד, לצחוק, לצעוק, לשיר.

כי הוא פחד מגלגולים קודמים, מחוזים עתיקים, מזיכרונות הישרדותיים...

הוא הָעלים והענפים היבשים... הוא המזון שכבר לא יכול להזין אותך...

הוא רגש וחוויה שהגבילו אותך במשך יובלות עד שנטמעו בדי.אן.איי הנִשמתי...

והפכו לאמת.

הוא פחד שנובע ממקור של מים מעופשים, ישנים, עכורים.

וכאשר מים אלה מתערבבים עם סופת החול, נוצרת מערבולת של בוץ".

"איך את יודעת את זה?" היא שואלת אותי

"כי הייתי שם..." אני אומרת לה.

הייתי במערת העטלפים החשוכה והמפחידה.

הייתי במערבולת הזו. חוויתי את רוח הסערה.

ובכל אותה עת חיפשתי את לפיד האור, שיאיר לי את דרכי החוצה.

כי ידעתי: ידעתי שאני עוברת דרך תעלת הלידה ונולדת מחדש אל חיי.

הייתי שם.

עכשיו... תעצמי את העיניים, אני לוחשת לה.

ותנשמי...

זכרי שאני לידך... מלווה אותך... בתוך המערה החשוכה הזו.

אולי תרצי להזמין את הילדה הקטנה שבתוכך להצטרף אלינו, לתת לה יד.

ספרי לה שאת בדרך למצוא את הלפיד שיעזור לכן לראות את הדרך.

והנה הוא כבר בידך, ואת פוסעת בבטחה. תרגישי אותו... האור שלו איתן...

והחמימות שלו מורגשת סביבך.

הרשי לעצמך להיזכר, להיכן את מבקשת להגיע... מה בוער בתוכך...

מה מבקש להשפיע...

ואני לידך... מלווה אותך

הרגישי כמה אור ואהבה יש בתוכך כאשר את מלאה בנוכחות שלך,

ובנוכחות האהבה שעוטפת אותך...

וברגע שאת מוכנה, הזמיני את הפחד להצטרף.

הרשי לו גם לבוא... להיות לידך... אפילו שבתודעה ההישרדותית את הכי רוצה

להתרחק ממנו ולברוח.

ושוב קחי נשימה. הביטי על להבות האור המרקדות... מלאי את הגוף באהבה...

הרשי לעצמך לחייך... ועכשיו גם לחייך חיוך רחב ומצחיק אל הפחד.

פחד לא אוהב שמחייכים אליו!

פחד לא אוהב שמתיידדים איתו!

זה הופך אותו לקטן... קטן...

ואותך זה הופך...

לאור איתן".