הַחֹשֶׁךְ יָרַד, הִתְכַּהוּ הַשָּׁמַיִם,
אַבָּא אֶת עֵדֶן מֵרִים עַל הַכְּתֵפַיִם.
צוֹעֲדִים הֵם בְּיַחַד, הַבַּיְתָה שָׁבִים,
וְעֵדֶן סוֹפֶרֶת בַּשָּׁמַיִם כּוֹכָבִים.
“אַבָּא, תִּרְאֶה, הַיָּרֵחַ עָגֹל!
תִּרְאֶה כַּמָּה שֶׁהוּא שָׁמֵן וְגָדוֹל!"
אַבָּא מַבִּיט, מִסְתַּכֵּל, מְחַיֵּךְ,
“אוּלַי הוּא כָּזֶה בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילֵךְ?"
“לֹא אַבָּא, הַיָּרֵחַ שֶׁל כֻּלָּם,
כָּךְ עָשָׂה אֱלֹקִים כְּשֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם."
“עֵדֶן צוֹדֶקֶת," אַבָּא אוֹמֵר וּשְׁנֵיהֶם מְחַיְּכִים,
“גַּם דְּעִי שֶׁלְּפִי הַיָּרֵחַ נִקְבָּעִים רָאשֵׁי חֹדֶשׁ וְחַגִּים."
עֵדֶן כְּבָר בַּבַּיִת, מִתְכּוֹנֶנֶת לִישֹׁן,
מַבִּיטָה עַל הַיָּרֵחַ מִבַּעַד לַחַלּוֹן.
מְנַשֶּׁקֶת אֶת אַבָּא, עוֹצֶמֶת עֵינַיִם
וְשׁוֹלַחַת חִיּוּךְ לַיָּרֵחַ בַּשָּׁמַיִם.
יוֹמַיִם עָבְרוּ, שׁוּב הַחֹשֶׁךְ יָרַד,
אַבָּא אֶת עֵדֶן לוֹקֵח בַּיָּד.
צוֹעֲדִים הֵם בְּיַחַד, הַבַּיְתָה שָׁבִים,
וְעֵדֶן שׁוּב סוֹפֶרֶת בַּשָּׁמַיִם כּוֹכָבִים.
"אַבָּא, תִּרְאֶה, הַיָּרֵחַ קָטָן!
הוּא כְּבָר לֹא גָּדוֹל וּשְׁמַנְמַן."
אַבָּא מַבִּיט, מִסְתַּכֵּל, מִתְעַנְיֵן,
"אוּלַי הוּא כָּזֶה כִּי הוּא הִצְטַנֵּן?"