זִיו יוֹשֶׁבֶת עַל הַשָּׁטִיחַ בַּחֶדֶר,
בּוֹנָה מִגְדָּל מִקֻּבִּיּוֹת, מַקְפִּידָה עַל הַסֵּדֶר.
לְפֶתַע – 'אוֹי', הַמִּגְדָּל מִתְפָּרֵק וְהַקֻּבִּיּוֹת נוֹפְלוֹת.
זִיו קוֹרֵאת לְאַבָּא וְהַדְּמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ זוֹלְגוֹת.
"אַבָּא, עֲזֹר לִי", רוֹטֶנֶת זִיו.
"זֶה מַמָּשׁ לֹא מַצְלִיחַ לִי. אַתָּה מַקְשִׁיב?"
אַבָּא עוֹנֶה: "זֶה בְּסֵדֶר, חֲמוּדָה",
וְנוֹתֵן לָהּ חִבּוּק וְגַם נְשִׁיקָה.
אָז הוּא מוֹסִיף בְּחִיּוּךְ מַקְסִים:
"מְנַסִּים וְעוֹשִׂים וּבַסּוֹף מַצְלִיחִים".
נָדָב בְּבֵית הַסֵּפֶר מְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל בַּמִּגְרָשׁ.
רָץ, מוֹסֵר, כֻּלּוֹ נִרְגָּשׁ.
הוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר וּבַכַּדּוּר בּוֹעֵט,
אַךְ הַכַּדּוּר אֶל מִחוּץ לַמִּגְרָשׁ שׁוֹעֵט.
נָדָב מִתְעַצְבֵּן וְאוֹמֵר לַחֲבֵרָיו:
"אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְשַׂחֵק עַכְשָׁו".
הַמּוֹרֶה לְהִתְעַמְּלוּת אוֹמֵר לְנָדָב:
"אַל תִּדְאַג, נָדָבִי, אַל תִּהְיֶה מְאֻכְזָב.
בַּכַּדּוּרֶגֶל", הוּא מַמְשִׁיךְ, "וַאֲנִי לֹא מַגְזִים,
מְנַסִּים וְעוֹשִׂים וּבַסּוֹף מַצְלִיחִים".