פּוֹרֶמֶת סוֹדוֹת, אוֹרֶגֶת חַיִּים

מה קורה מאחורי דלת סגורה? איך מתנהלים חיים עם סודות מעיקים? האם ניתן ליצור שינוי?   הכותבת מתמודדת כאן לראשונה עם חשיפת חייה ופורמת מולנו סוד אחר סוד באומץ ובכנות ללא פילטרים.   בהתבוננות פנימית מפוכחת היא מדברת על הרע ועל הטוב שליוו אותה בחייה, תוך תיאור התחושות הקשות ולעומתן התחושות המעצימות שבהן הייתה שרויה. לאחר פרימת הסודות מגיעה גם אריגת חיים חדשים המונעים בסקרנות, לימוד ואהבה.   השירים כתובים ב"שפת דיבור" נגישה ולכן גם הקורא שאינו חובב שירה - יוכל להצטרף למסע, אליו מזמינה אותנו המשוררת בפתיחות כה רבה, מסע שאותו היא מסיימת בקריאה: "... לחיות כאן. עכשיו, בזה הרגע".  

חלוני הנסתר

בָּאופק,

מחלוני הנסתר,

אני יכולה לראות

— אם אני רק רוצה —

גבעת אדמה חומה,

תלמים חורצים אותה לאורכה

ועץ דקל ניצב גבוה לצידה.

מעוטרת מסגרתה בלבלוב העצים הירוק

ובריכת מים קבועה בפסגתה.

מחלוני הנסתר

אני יכולה לשקוע

— אם אני רק רוצה —

בצבעי אימא אדמה

והתחדשות הטבע

הנושק לצבעֵי הרקיע

המשתנה

בהתאם לעונה,

בהתאם להשתקפות

האני-הפנימי שלי.

לעיתים, יגיעו אליי ציוצי

מיליון ציפורים,

לעיתים, יינשאו אליי ריחות אביב

משַׁכרים

עם הרוח

הנישָׂא מן הגבעה.

ויש ימים

בהם מוּגף הוא חלוני,

ואין בי קול,

ואין בי תנועה,

ואי שם רק קיימת

הידיעה, שֶׁ —

אם אני רק רוצה —

אני יכולה לראות שֶׁ —

הגבעה עדיין במקומה

ושום מהפכה עוד לא התרחשה

אצל אימא אדמה —

החיים ז ו ר מ י ם.

הפתעה   

אתמול ציפתה לי הפתעה,

ואיך לא הרגשתי.

אתמול — הבאתָ לי מתנה,

ואיך לא ידעתי?

היה לי כל כך נעים

לקלף את העטיפה.

לאט. לחוּש

את הריגוש

המטפס בקצות האצבעות

עם הרכּוּת המשתקפת

בעיניך, העוקבות

אחר שמחתי.

מתי עשית זאת

בפעם האחרונה?

כל כך נעים לקבל מתנה

ממישהו שאוהבים.

אתמול

אתמול

הייתה לי פגישה

איתך,

זו הייתה חוויה מסעירה

להיות פתאום קרובה

למישהו.

הרבה פעמים אני

איתך,

חיה על ידך,

לבד,

אבל אתמול

היינו יחד.

שני דגים

אתה ואני

אנחנו ביחד,

כמו שני דגים

השוחים לאיטם

זה לצד זה

במקביל,

באוקיינוס של החיים.

אתה בונה את מגדליך

ואני את הילדים,

המסגרת משותפת,

התוכן — לפעמים.