פילגש מלכותית

הדבר האחרון כמעט שאמרה מאורה בשדה התעופה של אוקלנד היה, "ועכשיו, לכי ותעשי חיים."
ג'יזל פוסטר חייכה. "כמובן שאעשה חיים."
הסנדקית שלה דחקה בה בעדינות להתקדם לעבר שער הנוסעים היוצאים. "כשתחזרי, אני רוצה לראות עיניים צלולות – בלי שום צללים מתחתיהן – והליכה מלאת אנרגיה. וגם קצת צבע בלחיים לא היה מזיק לך. את עבדת קשה מדי, במשך יותר מדי זמן, והשפעת שלך, שהפכה לדלקת ריאות, היתה אות אזהרה."
"את יודעת שתמיד הייתי לבנה כמו סיד. לולה היא התאומה עם העור הזהוב והלחיים הוורודות! ומישהו צריך להמשיך להפעיל את פרירואה," אמרה ג'יזל בנימה מתגוננת, תוך בדיקת כרטיס הטיסה והדרכון שלה.
האישה המבוגרת הביטה בה במבט שהיה רב הבחנה יותר מדי. "רק בגלל שהיא היתה ברשות המשפחה שלך במשך כמה דורות, זה לא אומר שאת חייבת להקדיש לה את כל חייך."
"אבל אני אוהבת אותה," אמרה ג'יזל.
מאורה נאנחה. "אני יודעת. אני יודעת. יותר מדי – אבל את לא רוצה שאני אתחיל לדבר על זה. רק לכי ונסי לשכוח מהחווה ומהבקר, ומעובדי החווה ומהמשכנתא, למשך השבועיים הקרובים."
אילו זה רק היה פשוט כל כך! אבל ג'יזל בכל זאת הינהנה. "אוקיי."
"אני משערת שקוקונט-ביי ייראה לך רועש והמוני בהתחלה, אז תשתדלי להיכנס לאווירה לאט-לאט. נסי לבלות. תשתוללי קצת – פלרטטי הרבה, ותצחקי יותר." היא חייכה ונשקה ללחיה של ג'יזל, ואז העניקה לה הדיפה קטנה, בהוסיפה בחומרת סבר, "ותדאגי לנוח כל יום אחרי הצהרים. אני רוצה לראות קצת צבע בלחיים האלה בשובך הביתה."
ג'יזל חיבקה אותה. "תודה רבה על זה שלא רק שאירגנת לי את החופשה הזאת, אלה גם שילמת עליה. אני מבטיחה לך ליהנות מכל שנייה."
אבל אחרי שלושה ימים בלבד, מתוך הארבעה-עשר שהיא היתה אמורה לבלות על האי פל'איסי, ג'יזל כבר היתה מוכנה להתגנב בחזרה לניו-זילנד. למרות יופיו עוצר הנשימה של האי, ולמרות שלאתר הנופש בו היא שהתה יצא שם בשל הפעילויות הבלתי פוסקות שיש בו, שלא היו בכלל לטעמה. מצב הרוח המרומם של כל האנשים סביבה היה קצת מעייף, ומעט נואש אפילו; שתיית קוקטיילים בחברת קהל גדול לא ממש משכה אותה, והיא לא ידעה איך – וגם לא ממש רצתה – לפצוח באיזה פלירט קצר של חופשה.
ולשכב סתם על שפת הים כדי להשתזף לא בא כלל בחשבון; עורה החיוור היה זקוק לטיפול זהיר מאוד, כך שהיא נאלצה לרוץ מהר כדי לתפוס מחסה, אחרי כל שחייה בים…
חוץ מזה, היא לא הצליחה להימנע מחברתם של אנשים, אלא אם כן הסתגרה בחדרה. כולם היו כל כך חברותיים שהיא החלה להרגיש כפוית טובה וקודרת, בגלל רצונה לזכות בקצת בדידות ושקט.
זאת הסיבה שלקחה את אחת מסירות המפרש הקטנות והססגוניות של כפר הנופש, והפליגה בה אל רצועת החול המסנוור שהקיף את האי הקטנטן, שהיה כמו חרוז קטן וירוק בקצה שונית האלמוגים. היא לקחה נשימה עמוקה והודתה בלבה למורה שלה בתיכון, שהקדיש מזמנו אחרי הלימודים כדי להקנות לחבורת תלמידים נלהבים את יסודות השיט בסירת מפרש קטנה.
כל השקט והשלווה, והדממה המבורכת שהופרעה רק על ידי הרישרוש הקל של כפות הדקלים ברוח החמימה. אפילו הגלים הארוכים והמתגלגלים, שהתנפצו בדרך כלל ברעש על שונית האלמוגים, הפכו לאדוות רכות שלחשו למול האלמוגים. שום טביעת רגל לא הפרה את שלמותו של החוף; הוא הבטיח לה שלווה ובדידות נפלאה. מבטה של ג'יזל נע הלאה, מעבר ללגונה, אל הכחול הבלתי אפשרי ממש של השמים. שום מפרש לא נראה באופק.
בהיאנחה באושר, היא נשאה את סלסלת הפיקניק שלה לעבר עצי הדקל, אל הצל של עצים רחבי צמרת שמאחוריהם, וענפיהם התחתונים הסתירו אותה מעיני כל רואה.
המחשבה האחרונה גרמה לה לפרוץ בצחוק. אף אחד לא עמד לעבור שם בכלל. "מושלם," היא התנשמה – מבודד לגמרי, עם אפשרות לראות פיסות של ים מבעד לענפי הצמחייה.
היא פרשה את המגבת שלה, שחררה את הסרונג שעטף את הביקיני שלה, והוציאה את הספר מתיקה. מתחתיו נחה לה מצלמה דיגיטלית, עוד מתנה ממאורה.
ג'יזל צילמה כמה תמונות, של מרחבי האוקינוס שהשתרע משם ועד לטהיטי, ואת ממדיו העצומים הדגישה עוד יותר יכטה אחת שעשתה את דרכה לאורכו של החוף.
לאחר מכן היא צנחה על המגבת ופתחה את הספר שלה. נראה היה שחומר הקריאה היחידי בחנות של אתר הנופש הורכב ממגזינים שתיארו בפירוט את המעללים הרומנטיים האחרונים של חברי חוג הסילון. ג'יזל היתה סקרנית לגבי חייהם הפרטיים של אנשים מפורסמים בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל שטף בלתי פוסק של רכילות יכול לאבד מהר מאוד מטעמו. למרבה המזל, לאתר הנופש היתה גם ספריה קטנה, ובה היא מצאה את ספרו האחרון של אחד הסופרים החביבים עליה ביותר. זמן לקרוא בנחת היה נדיר מאוד ומשמח עוד יותר.
היא התמתחה לה בנוחות כדי לשקוע בעולם הפנטזיה.
זמן מה לאחר מכן היא התעוררה בבהלה, בהבינה במעומעם שהיא שמעה קולות מתוך שנתה; קול קליל של אישה, וקול שהיה שייך לגבר.
היא לא הצליחה לקלוט שום מילה, אך משהו גרם לה לעצור את נשימתה בעת שהתקדמה בזהירות כדי להציץ מתוך הסבך שהסתיר אותה מקו החוף. הדבר הראשון שהיא ראתה היה יאכטה שעגנה ממש בתוך המעבר בשונית אל הלגונה, יאכטה ארוכה וחלקת קווים, יקרה מאוד ללא ספק, בעלת עיצוב כל כך יפה שלבה התרונן בקרבה ממש.
שני אנשים היו על החוף, רק כמה צעדים ממקום המסתור שלה – גבר שזוף, בנוי לתלפיות, בחולצה רפויה ובגד-ים דמוי מכנסים קצרים, ואישה בביקיני לבן שחשף קצת יותר מכפי שהיה נחוץ מגופה השופע. גבה היה מופנה אל האיש, שמרח עליו קרם הגנה נגד השמש, תהליך ממנו היא מאוד נהנתה, אם לשפוט על פי ההתמתחויות החושניות והגניחות הקטנות שלה.
רעד משונה עבר בגבה של ג'יזל. כנראה שגם היא היתה מגרגרת כך בעונג תחת הליטופים המיומנים הללו, היא חשבה.
הוא ניצב על ברכיו כשפניו לכיוונה של ג'יזל, ראשו הכהה מוטה מעט קדימה, בזמן שאמר דבר מה, והשמש הדגישה את התווים הגאים של פניו.
תחושת התכווצות משונה אחזה את ג'יזל בשיפולי בטנה. היא בלעה רוק כדי להקל מעט את התחושה של גרונה היבש. גדל גוף, שרירי וחלק, הוא היה כמו פסל ברונזה של עוצמה גברית, בהתנשאו מעל לאישה באופן מגונן.
למול עיניה, הוא צחק ואמר משהו לאישה, ששלחה מעבר לכתפה מבט שבער בהזמנה מפורשת, ואז היא התפתלה עוד פעם בחושניות, ונשענה עליו אחורה.
כל גופו התקשה לגמרי, לפני שהוא קם על רגליו בתנועה חלקה אחת, ותוך כדי כך, הביט במעלה החוף.
ג'יזל התכופפה מיד במקומה, כי היתה לה הרגשה נוראה שהם הולכים להתחיל להתעלס. או שהם בדיוק סיימו להתעלס. איך שלא יהיה, היא לא רצתה להוות להם קהל. היא ניסתה להתגנב אחורה, דרך הצמחיה הסבוכה, ולבה קפא כשזרד יבש התפצח מתחת לרגלה. מבטה טס אל האיש שעל החוף.
הוא עמד ללא נוע למשך כמה שניות, פניו הכהים דרוכים, לפני שפנה בחזרה אל האישה.
ג'יזל, שחזרה לנשום, הזעיפה פנים למראה פניה המתפנקים של האישה. היא נראתה לה קצת מוכרת, בעת שהעניקה לגבר מה שסנדקיתה של ג'יזל, שדי אהבה להשתמש בסלנג עתיק, היתה מכנה מבט של גש-הלום. במקום להיענות להזמנתה המפורשת, הגבר אמר לה משהו נוסף, ואחרי משיכת כתפיים קצרה, היא קמה על רגליה והצטרפה אליו.
הוא התכופף להרים מהחול שתי מגבות בהירות, ואז הסתובב, ומבטו סרק שוב את סבך הצמחיה אשר הסתיר את פנים האי מקו החוף.
כשלבה הולם בחזהּ בעוצמה רבה כל כך שהיא חששה שהם יוכלו לשמוע אותו, ג'יזל קפאה שוב במקומה, ומיהרה לעצום את עיניה מרוב בושה על המציצנות שלה.
הוא לא היה יכול לדעת שהיא נמצאת שם. למרות שהתנפצותו של המקל נשמעה לה חזקה נורא, לא יתכן שקול הנפץ הגיע עד לאוזניהם, נכון?
כנראה שהוא סתם קלט פתאום שחוף פתוח אינו מקום מתאים להתעלסות. עדיף בהרבה לחזור אל היאכטה היפהפייה הזאת שם הם יזכו בפרטיות.