פרק 1
בארץ רחוקה בשם טורבן, עיירה מדליקה ושמה פסטל. עיירה קטנה, בה תושביה חיים חיי נצח, עץ שנזרע בבוקר נותן פרי בערב, זרעי חיטה מצמיחים כיכרות לחם, ולתושביה השמחים לא חסר דבר. בעיירה בתי עץ פשוטים, שדות ירוקים, ונחל עם מים מתוקים מקיף מסביב. פרחים משונים פורחים, מחלקם דבש ניגר, מחלקם שוקולד וסוכריות, והחיים יפים.
ליד הנחל משחקים שני אחים: אינפיניטי ואנדלס. הם רצים בפה פתוח אחרי פרפר סגול גדול, שבכל משב כנפיים מעיף אבקת סוכר חמצמצה. אינפיניטי הגדול בן 13, שלושה פסי שיער מעטרים את ראשו: פס שחור ארוך במרכז הראש מהמצח עד העורף ושני פסים צהבהבים בצידי הראש. הוא לובש חולצה בצבע קרמל, ששרוולה האחד ארוך והשני קצר, מכנסיו השחורים מגיעים עד הברכיים ונעליו מוזרות — אחת פתוחה מלפנים וסגורה מאחור, והשנייה בדיוק הפוך, סגורה מלפנים ופתוחה מאחור. צבען גם כן שונה: אחת בצבע זית, והשנייה בצבע אפרסק. על פניו מבט רציני ואחריות על כתפיו כבכור. אנדלס הקטן בן 11, עורפו וצד אחד של הראש מגולחים ויתר השיער ארוך ובצבע שחור. שני פסים סגולים מלווים את הפוני המשוך לאחור. חולצת משי שחורה קצרה על גופו וכובע רשת צהוב תפור מאחור, מכנסיו קצרים לבנים ונעליו כתומות כתפוז. ארשת פניו חייכנית ועיניים שובבות תחת המצח.
“אינפיניטי, אנדלס, היכן אתם?” קוראת אימם אימפרה, "ארוחת הצוהריים מוכנה."
“אנחנו משחקים, אימא," נשמע קולו של אינפיניטי.
"סיימו ובואו," מפצירה בהם האם, והשניים כמידי יום עושים תחרות ריצה עד הבית או בעצם עד עץ האורן העתיק הסמוך לבית, עץ בו פירותיו כפעמונים מתנגנים ברוח החמימה ומנעימים את שהותם בחצר הבית.
"ניצחתי, הגעתי ראשון," קורא מתנשף אינפיניטי כמו תמיד, ואחריו מגיע אנדלס עם חיוכו השובב ולא מפסיק לרוץ, אף שכבר נקבע מנצח.
בתוך הבית העשוי עץ ודל מחפצים יושב אביהם הקשיש אימבריאן, שיער שחור ארוך לראשו וזקנו הארוך מלבין, קמטים בפניו וגילו אינו ידוע. שנים רבות משמש הוא כראש העיירה.
"איך היה בנחל?" שואל אימבריאן את הילדים.
"ראינו פרפר סגול ורדפנו אחריו," מתלהב אנדלס.
אימבריאן מלטף את ראשו והאם מוזגת להם מהתבשיל שהכינה.
"ואיך עברה היום ישיבת המועצה?" שואלת אותו האם.
"נערכה הצבעה, אימפרה," עונה אימבריאן.
"לגבי תשלומי המס למלך?" היא שואלת.
"כן." עונה אימבריאן בפנים נפולות. "הוחלט לא לשלם תוספת למיסים הקיימים למלך קונדר."
"מה יקרה עכשיו?" שואלת שוב אימפרה ודאגה עולה על פניה.
"נדבר אחר כך, לא ליד הילדים," עונה האב, והם ממשיכים לאכול.
אימבריאן צוחק עם הילדים, ומידי פעם מלטף את ראשו של אחד מהם.
בערב שוכבים הילדים לישון במיטת הקומתיים שלהם, אינפיניטי ישן למעלה ואנדלס למטה. לקול שיחת ההורים בסלון הבית מציצים השניים מבעד לדלת העץ, אך לא מצליחים לשמוע דבר.
"אני עייף," מפהק אנדלס, אך אינפיניטי נשאר ליד הדלת ומקשיב. הוא לא שומע דבר, אך מבין שמשהו מתרחש.
פרק 2
השמש מחייכת בשמיים, ושולחת את קרניה הארוכות אל מעבר לאשנב החלון של אינפיניטי ואנדלס ומלטפת אותם קלות.
"בוקר טוב, ילדים, “נכנסת אימפרה לחדר, ואנדלס קופץ על רגליו, שערו פרוע וחיוך שובב מרוח על פניו.
“כבר קם, אימא," ממלמל אינפיניטי, מתהפך לצידה השני של המיטה ונופל על הקרקע.
“חחח," צוחק אנדלס. אינפיניטי קם ורץ בעקבותיו לחצר. מחזה מרהיב נגלה לעיניהם: להקה של ארנבים צבעוניים חולפת דרך גינתם, השניים נעצרים ובוהים בהם.
“תראה אינפי, ארנב אדום," מצביע אנדלס, ניגש לאחד הארנבים ומתיישב עליו. הארנב נושא אותו בכבדות ובהליכה איטית.
“שטפו פנים ובואו לאכול," קוראת האם מהבית, ושניהם נכנסים לצחצח שיניים ולשטוף את הפנים, אך המראה המוזרה בחדר האמבטיה מצחיקה אותם. אנדלס, מברשת שיניים בפיו, מביט על עצמו במראה — ראשו נראה בה שמן ופיו מצומק. הוא מצביע לעברה ומתפוצץ מצחוק.
“על מה אתה צוחק, אנדי?" שואל אותו אחיו.
“בוא ותראה," מושך אותו אנדלס לאותו מקום שבו הוא עומד, ואינפיניטי מתגלגל מצחוק. ראשו נראה כמו צימוק ושיניו במראה בולטות וגדולות.
“האוכל מתקרר. אתם באים?" שואלת האם.
“כן אימא. “השניים יוצאים מחדר האמבטיה ומתיישבים על כיסאות העץ במטבח. ריח הפנקייק המפורסם של אימפרה ממלא את כל חלל הבית. זהו המאכל האהוב עליהם ביותר. אינפיניטי אוהב דבש וסוחט פרח דבש במרכז הפנקייק, ואנדלס אוהב שוקולד וסוחט מספר פרחים עם שוקולד עד שכל הצלחת מוצפת שוקולד ולא ניתן לראות את הפנקייק. וכך מתענגים השניים על הארוחה. אימם מוזגת להם כוס מיץ אפרסמלון שקטפה בגינה ושניהם מסיימים את השתייה ויוצאים כבכל יום לשחק בחוץ. הם זורקים אחד על השני חיפושיות ורודות ירוקות כשלפתע מבחין אינפיניטי בפרפר הסגול הגדול שראו אתמול.
“בוא נתפוס אותו, אנדי, “הוא קורא לאחיו, ושניהם רצים אחר הפרפר. אנדלס נתקע באבן שהלכה לה בדרך ונופל.
“בוא מהר, הוא בורח," קורא אינפיניטי בהתלהבות. השניים רצים אחריו, עולים על הגשר, חוצים את הנחל, וממשיכים בריצה לצידו השני.
בינתיים רעש מטריד את תושבי העיירה פסטל, קולות צעדים הולכים ומתגברים מרחוק נשמעים בכל העיירה. צל מחשיך נופל על פסטל. זהו קונדר, מלך טורבן, עיניו רעות, זקן דליל לפניו, חליפה אפורה לגופו וכתר מעטר את ראשו, על כתפו ינשוף אדום. לצידו מומברוסקו, המכשף המלכותי, מכוסה כולו בבגד שחור עד שלא ניתן לראות את פניו, ובידיו שני מקלות כישוף שבראשם נחשים חיים. אחרי השניים צועד צבא שלם לבוש שריון.
“אימבריאן!" קורא המלך קונדר, "רכז את כל העיירה בעמק הצלילים!”
עמק הצלילים ממוקם במרכז העיירה פסטל ונקרא כך מפני שהרוח המלטפת את השדה בעמק משמיעה צלילים נעימים לכל מי שמטייל בו. במרכז העמק ניצב סודהּ של העיירה: עץ לא גבוה במיוחד ועליו שוכנת ציפור גן העדן, ציפור צבעונית שכל אחת מנוצותיה בצבע שונה. ומה שעוד יותר מיוחד בה זה שבכל יום בחצות הלילה בדיוק הציפור שרה במשך שבע דקות, שירה המגיעה לכל בתי העיירה.
השמועה פושטת מהר, וכולם, כמצוות המלך, מגיעים לעמק הצלילים, אבות, אימהות, ילדים, ללא יוצא מן הכלל, כולם. אימבריאן פונה לאימפרה אשתו בבהלה ושואל: "היכן הילדים?" ואימפרה ממהרת לשדה ולעבר הנחל ומתחילה לקרוא בקול: "אינפיניטי, אנדלס, “אך השניים כבר התרחקו בעקבות הפרפר ולא שומעים את קריאותיה. "אינפיניטי, אנדלס!" אך אין מענה, ואימפרה חוזרת בלעדיהם לעמק הצלילים.
“היכן הילדים?” לוחש לה שוב אימבריאן מחשש שישמע המלך, אך אימפרה בידיים פרושות מסמנת לו שאינה יודעת.
"כולם פה?” שואל המלך.
"כן," עונה אימבריאן.
רוח חזקה מנשבת, הצלילים בעמק הצלילים פוסקים לראשונה ודממה משתררת. כל תושבי העיירה נמצאים בעמק. המלך קונדר ומומברסקו המכשף עולים על גבעה מרוממת מכל הנתינים והמלך מתחיל לדבר בכעס:
“תושבי פסטל, מכיוון שלא צייתם לגזירות שגזרתי, אני מטיל על כל מי שנמצא כאן קללה."
מורא נופל על תושבי פסטל והם אוחזים אחד בידי השני.
"אני לוקח מכם את ציפור גן העדן ומעביר אותה להרי הערפל הרחוקים. חולי יבוא על כולכם, ותוך חודש מהיום מוות יפקוד את העיירה. בזה אחר זה ימותו כל התושבים, החל בזקנים וכלה בילדים," אומר המלך.
הוא שולח את שני עוזריו וכלוב בידם להוריד את הציפור מהעץ.
מומברסקו מרים את שני המקלות והנחשים בראשם מתחילים להשתולל. הוא מצליב את המקלות בצורת איקס ומצביע בהם על תושבי העיירה המפוחדים. עננים שחורים מכסים את השמיים, רוח חזקה עוקרת את כל הצמחים, העצים משילים עליהם וחשיכה נופלת על העיירה. אנשים מתחילים להשתעל, והמלך וצבאו עוזבים את העיירה פסטל.
אימבריאן ואימפרה חוזרים לביתם, אימבריאן בקושי יכול ללכת. הוא משתעל כל הדרך ונתמך מדי פעם בעצים יבשים. בהגיעם הביתה הוא נשכב במיטתו ולא יכול לקום עוד.
בצידה השני של העיירה משחקים אינפיניטי ואנדלס. הם רדפו אחרי הפרפר שכבר אבד בשמיים והתרחקו, וכעת הם מתחילים את דרכם חזרה. בהתקרבם לגשר הם מבחינים במחזה מוזר. בצד שבו הם נמצאים, מחוץ לעיירה, הכול ירוק, ציפורים עפות בשמיים והשמש זורחת. אולם בצידו השני של הנחל, הצד שבו עומד ביתם, הכול אפור, הצמחים יבשים והשמיים שחורים. השניים עוברים את הגשר ורצים מהר לביתם בדאגה לבני משפחתם.
"אימא, אבא," קוראים השניים בקול כשהם קרבים אל הבית. אימם אימפרה עומדת בכניסה ומחבקת אותם.
"רדפנו אחרי הפרפר," הם מתנשפים.
“זה בסדר חמודים," עוטפת אותם האם בזרועותיה.
"איפה אבא?" שואל אינפיניטי בדאגה.
אימפרה מלטפת את לחיו, כורעת על ברכיה, מביטה בהם ואומרת: "יש לי חדשות לא כל כך טובות."
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
