פרדיגמה

עמודים: 350 תאריך הוצאה לאור: 11-2021 תשעה שערים של שירים שחיכו במגירה עשרות שנים, עד שהבשילה העת להוציאם לאור. השירים עוסקים במגוון נושאים בחיי אדם, כולל מבט אישי על החיים לאורך שנות הנעורים, ההתבגרות, השלמה עם המציאות והתפקחות מאשליות. שירים על אמונה ומורשת, חופש ודיכוי, מלחמה ושלום, הקרבה וחשבון נפש, ועל אהבה וזוגיות. שאלות על "אמת מוחלטת", אמת אלטרנטיבית, מה האמת ומה הספק, ושקרים, הרבה שקרים. שאלות על משמעות החיים והקיום האנושי, של האדם כפרט והחברה בה הוא חי. וגם שאלות על היקום הפיזי כפי שנחווה בכלים מדעיים. וגם מעט על מה שרואים מסביב. השירים בספר פותחים צוהר לראות ולבדוק את הדברים המהותיים והעמוקים שקורים בחיים, או במילים אחרות, בחינת הפרדיגמות של חיי אדם וחברה  

שער ראשון: דְּבָרִים שֶׁמֵּעַל וּמֵעֶבֶר

 

שיר שלא נולד - ונגוז

 

      מֵת הַשִּׁיר עוֹד טֶרֶם נוֹלַד,

      שַׂחְתִּיו עַל גַּבֵּי רַשַּמְקוֹל,

      שֶׁמִּשּׁוּם מָה פָּסַק מִלִּפְעוֹל,

      שְׁנִיָּה אַחַת אַחֲרֵי שֶׁהוּקְלַט.

 

      וְהַשִּׁיר שֶׁנּוֹלַד בְּמוֹחִי מִשּׁוּם מָקוֹם,

      וְהוּנְצַח בַּמַּכְשִׁיר שֶׁלְּפֶתַע כָּבָה,

      נִמְחַק מִזִּיכְרוֹנִי, נֶעֱלָם בִּתְהוֹם,

      וַאֲפִילוּ שְׁמוֹ נוֹתַר לְלֹא מַצֵּבָה.

 

      וְכַמָּה שֶׁנִּיסִיתִי בְּכָל כוֹחִי לִזְכּוֹר,

      בַּמֶּה מְדֻבָּר וּמָה אָמַרְתִּי עוֹד,

      וּבִכְלָל מֵהֵיכָן בָּא, וּמָה הַמַּקּוֹר,

      - לֹא נוֹדָע יוֹתֵר, הָיָה לִי לְסוֹד

 

 

      מי באש,  מי במים,  מי ברוח

 

      שְׁלֹשָה אָחִים בְּשֵׁם הָאֵל:

      בָּרָק מִשָּׁמַיִּם הִכָּה בִּשְּׁמוּאֵל,

      בְּמַיִּם רַבִּים טָבַע יִשְׂרָאֵל,

      בָּרוּח נִישָׂא וְהוּטַח גָבְרִיאֵל.

 

      יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנֶה הָיָה שְׁמוּאֵל,

      אָב צָעִיר לְיַלְדָה הָיָה יִשְׂרָאֵל,

      וְגֶבֶר בָּשֵׁל וְחָכָם, הָיָה גָבְרִיאֵל.

      שְׁלֹשָה אָחִים עַל מִזְבַּח הָאֵל.

 

      בְּאֵירוּע אָלִים, קָצָר וְחָסַר פֶּשֶׁר,

      נָמוֹגוּ שְׁלוֹשְׁתָּם בָּזְמָן וּבָאֲפֵילָה.

      בָּאֵשׁ, בַּמַּיִּם, בָּרוּח, בְּסִימָן שְׁאֵלָה,

      מָהוּ הַמֶּסֶר, וּמָה הַקֶּשֶׁר?

 

      לֹא הִכַּרְתִי אֶת הַיֶּלֶד שְׁמוּאֵל,

      זָכַרְתִּי אֶת הַנַּעַר הַצָּעִיר יִשְׂרָאֵל,

      אַהֲבְתִי מְאֹד אֶת חָבֵרִי גָבְרִיאֵל,

      מִתֵּל - יוֹסֵף שֶׁבְּעֶמֶק יִזְרָעאֵל.

 

 

 

מותם של שלושת האחים קרה בדיוק כפי המתואר בשיר. ברק הכה בשמואל בהיותו ילד בשנת 1944, ישראל טבע בבריכת הדגים בקיבוץ בשנת 1964, וגבריאל ליאור (גבי) שהיה חבר ילדותי, נפגע על ידי

משאית בערבה, צפונית לאילת, הועף באויר ונהרג בשנת 1995.

 

 

 

      סוֹף

 

      יֵשׁ סוֹף קָצוּב לְכָל דָּבָר,

      שֶׁאוּלַי הוּא מְאֹד רָחוֹק,

      וְאֶפְשָׁר קָרוֹב לְאֵין סוֹף,

      אַךְ בְּמוֹעֲדוֹ הוּא יַגִּיעַ,

      וְהוּא הוּא הַסּוֹף הַסּוֹפִי.

 

      וְיֵשׁ גַּם סוֹף יוֹתֵר קָרוֹב,

      כְּמוֹ בִּגְלַל מַחֲלָה סוֹפָנִית, וְאָז

      הוּא מְאַיֵּים מַמָּשׁ מֵעֵבֶר לַפִּינָה.

      אֲבָל תָּמִיד מִמֶּרְחָק כָּלְשֶׁהוּ,

      אִישׁ הַחֶרְמֵשׁ מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ,

      שֶׁבְּסוֹפָה יִדְפּוֹק עַל הַדֶּלֶת.

 

      וְיֵשׁ גַּם סוֹף שֶׁהוּא בִּלְתִּי צָפוּי,

      שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֵּדַע מָתַי יַגִּיעַ.

      וְיֵשְׁנָם סוֹפִים קְטַנִּים וּזְמַנִּיִּם,

      שֶׁל תְּקוּפוֹת וְאֵירוּעִים שֶׁהִסְתַּיְמוּ,

      כְּשֶׁהַסּוֹף הָפַךְ לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

 

      וְלָכֵן הַחַיִּים הֵם רֶצֶף שֶׁל סוֹף,

      מִתְמַשֵּׁךְ עַד הַסּוֹף הָאֵין - סוֹפִי.

      וְהַתְּחוּשָׁה שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ סוֹף,

      כַּצֵּל תְּלָוֶנוּ לְאָרְכָּם שֶׁל שָׁנִים,

      כְּרֶקַע לְכּוֹכְבֵי הַשִּׂמְחָה הַקְּטַנִּים.

 

 

      אֲבָל לְלֹא סוֹף גַּם אֵין הַתְחָלָה,

      וּבְכָל הַתְחָלָה נוֹלַד גַּם סוֹפָה,

      כְּחֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרַד שֶׁל הַחַיִּים.

      וּכְכָל שֶׁנַּקְדִּים לְהַכִּיר בַּסּוֹף,

      לְהַשְׁלִים עִמּוֹ, נִהְיֶה אוּלַי יְכוֹלִים,

      לִחְיוֹת עַכְשָׁיו בַּהוֹוֶה שֶׁעֲדַיִן יֶשְׁנוֹ,

      וְלַחְווֹת כָּל רֶגַע שֶׁמְּקָרֵב אוֹתָנוּ,

      בְּצַעַד אַמִּיץ וּבָטוּחַ לַסּוֹף.

      נוּכָל לְהַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ,

      עִם מִי שֶׁמְּלָוֶה אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ,

      בִּידִיעָה שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ וְהַסּוֹף,

      שְׁלוּבִים כְּצֶמֶד זֶה בָּזֶה.

 

      כָּאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי תּוֹדָעָה,

      הַוַּדָּאוּת הַזוֹ תַּדְרִיךְ אוֹתָנוּ,

      עַד שֶׁלִבְסוֹף נְּקַבֵּל הוֹדָעָה,

      עַל הַסּוֹף הַפְּרָטִי שֶׁלָנוּ.

 

 

לא שם

 

      אֲבָנִים לְבָנוֹת וּשְׁחוֹרוֹת,

      סְדוּרוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת,

      מְלוֹא כָּל הָעַיִן.

      אֶבֶן אַחַת שֵׁם אַיִן,

      אֵין בָּה שֶׁלֶט

      עַל הַדֶּלֶת.

 

      לֹא כְּתוֹבֶת, לֹא שֵׁם.

      מִי הוּא הַנֶּעֱלָם,

      שְׁנַת עוֹלָמִים יָשֵׁן,

      סִפּוּר חַיָּיו הוּשְׁלַם.

      הַיֵּשׁ מִישֶׁהוּ מִתַּחַת לַמַּצֶּבֶת?

      אוֹ רֵיק הוּא הַבּוֹר?

      הַטָּרַח מִישֶׁהוּ שִׁבְעָה לָשֶׁבֶת,

      אוֹ נִקְבַּר קְבוּרַת חֲמוֹר?

 

      בֵּית עַלְמִין, לֹא מְיוּחָד,

      כַּרְטִיס לְכִיוּון אֶחָד,

      אֲנָשִׁים, אֲהָבוֹת,

      נִיצְחוֹנוֹת, אַכְזָבוֹת,

      רִגְעֵי חֶסֶד, תִּקְווֹת.

 

      אֵין שֵׁם, אֵין זְהוּת,

      לֹא הָיָה, לֹא מַהוּת.

 

           מוזר הוא הגורל ומתעתע

 

           לְצָלָף בְּרִיטִי בְּשֵׁם הֶנְרִי טַנְדִי, 

           בְּשׁוֹךְ הַקְּרָב וּבַשֶּׁקֶט לְאַחַר הַלְּחִימָה,

           נִכְנַס לְכַוֶּנֶת רוֹבֶהוּ חַיָל יְחִידִי,

           מוּתָשׁ וְעָיֵף, חַיָל אַלְמוֹנִי,

           אוֹ בְּיֶתֶר דִיוּק רַבָּ"ט גֶרְמָנִי.

           לֹא בָּרוּר מַדּוּעַ, וְאוּלַי מִתּוֹך גַּחְמָה,

           לֹא לַחַץ עַל הַהֶדֶק וְגוּפוֹ לֹא רָעַד,

           חָמַל עָלָיו בְּרֶגַע שֶׁל דָּם וּדְמָמָה,

           וְשִׁנָּה אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה לָעַד.

 

           - מַדּוּעַ הַצָּלָף לֹא יָרָה?

 

           כְּפִי שֶהִסְבִּיר שָׁנִים לְאַחַר מִכֵּן,

           הַנִּיצָחוֹן, קָרוֹב מְאֹד בָּאוֹפֶק נִרְאָה,

           וְלַהֲרוֹג חַיָל שֶּׁכְּבָר אִישׁ לֹא סִכֵּן,

           וְגַם לֹא חָשׁ כְּלַפָּיו כָּל שִׂנְאָה,

           הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה אַבִּירִי,

           שֶׁלְּיָמִים הִסְתַבֵּר עַד כַּמָּה שַׁבְרִירִי            

           הָיָה הָרֶגַע הַזֶּה מְיוּחָד וּקְרִיטִי,

                   שֶׁבּוֹ חֶמְלָתוֹ שֶׁל הַצָּלָף הַבְּרִיטִי,

                    עָלְתָה בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים,

          אַנְגְּלִים, גֶּרְמָנִים, יְהוּדִים, גְּבָרִים וְנָשִׁים.

 

           לְכַמָּה אֲנָשִׁים נָפַל בְּגוֹרָלָם כָּל חַיֵּיהֶם לִזְכּוֹר,

           שֶׁהָיוּ בַּזְּמַן וּבְמוֹקֵד נָדִיר שֶׁל כִּבּוּי מְאוֹרוֹת,

           שֶׁבְּלִי דַּעַת, חַיֵּיהֶם שֶׁל רַבִּים הוּטַל עָלָיו לִגְזוֹר,

           בְּהַחְלָטָה חֲפוּזָה שֶׁקִּבֵּל תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת,

           בְּטֶרֶם חָלְפוּ לָהֶן כְּבָרָק לְלֹא חֲזוֹר?

      מִי עוֹד כְּמוֹתוֹ נֶאֱלַץ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו,

      וְלָשֵׂאת עַל גַּבּוֹ אֶת מַשָּׂא מְחִיר רַחֲמָיו.

 

 

ארוע שפרטיו לא אומתו עד הסוף, על החיל האלמוני אדולף, שראה ולא

שכח את המקרה, ולימים זיהה בעתון אנגלי את תמונתו של הצלף,

שהיה גיבור לאומי בצבא הבריטי. תמונתו של הצלף הייתה תלויה

במשרדו בברלין.

לימים, ב-1938, כאשר צ'מברלין ראש ממשלת בריטניה ביקר אצלו

בברלין לפני פרוץ המלחמה השניה, ראה שם את תמונתו של הצלף

הבריטי המעוטר על קיר משרדו של אדולף, ושאל לפשר היותה תלויה

שם. אדולף סיפר לו על מה שקרה במלחמת העולם לפני עשרים שנה, וביקש מצ'מברלין למסור לטנדי את תודתו. רק אז נודע להנרי טנדי מי

היה הרב"ט הגרמני שמשום מה חס על חייו.