הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הִתְחִיל לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים, כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא
הֶחְלִיטוּ שֶׁאֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל הֵם לִי מְסַפְּרִים,
וּכְבָר לֹא מִתְלַחְשְׁשִׁים.
"עוֹד מְעַט תִּהְיֶה לְךָ אָחוֹת קְטַנָּה,
כָּזוֹ שֶׁתָּמִיד רָצִיתָ וּבִקַּשְׁתָּ בְּמַתָּנָה."
בָּרֶגַע שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁכְּבָר לֹא אֶשָּׁאֵר לְבַד
וְאֶהְיֶה רַק אָח אֶחָד,
אָמַרְתִּי לְאַבָּא וְאִמָּא תּוֹדָה,
וְנָתַתִּי לָהֶם נְשִׁיקָה וְחִבּוּק מְאוֹד מְיֻחָד.
מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הָיְתָה לִי סַבְלָנוּת.
בִּקַּשְׁתִּי מֵאֱלֹהִים: "נוּ, תַּעֲשֶׂה כְּבָר שֶׁהִיא תָּלוּד."
אַבָּא וְאִמָּא צָחֲקוּ וְאָמְרוּ: "הִתְכַּוַּנְתָּ תִּוָּלֵד!
אַתָּה כָּזֶה חָמוּד."