אבא שלי הוא גם סבא

עמודים: 32

תאריך הוצאה לאור: 06-2022

בעשור האחרון, מספר הגברים בארץ ובעולם החווים הורות מבוגרת עולה. איציק פלטק, בסגנון כתיבה רזה וייחודי, מגולל באופן אותנטי וגלוי לב את חוויותיו כהורה מבוגר. המיקוד בספר הוא על המפגש בין האב לבנותיו ובין הבנות לאביהן. בספר מובאים 28 קטעים קצרים המבטאים את הפער הבין-דורי ומציגים אי-הבנות קטנות שעליהן מחפה אהבה גדולה. זהו אוסף של סיפורים הלוכדים ברגישות ובקריצה משעשעת אירועי יום-יום המתמצתים חיים שלמים. הקטעים מלווים באיורים המוסיפים נקודת מבט וממד נוסף של עומק. הספר מדויק ואנושי, ומשאיר לקורא מקום רב לפרשנות.  

סלנג

נעמי, המכונה ציפור, ושירה, המכונה שירוש, יושבות על השטיח בסלון.

השַלָּט עובר מיד ליד והן מזפזפות. אני יושב בכורסה, אוחז בידיי עיתון, קורא ומקשיב:

“נעמי, את יודעת שאבא שלנו טחון?"

“את חיה בסרט."

“למה בסרט חיים שלי? שימי לב לזה, אבא שלנו לא קטינה אבל הוא מסודר."

“תקשיבי, מתפוצצים עליי המכנסיים."

“מוש שלי, אל תתנהגי כמו דבה."

כך הן משוחחות ביניהן ללא לאות.

מדברות במהירות, בולעות מילים ומצחקקות.

אני מנסה להבין עולם אחר, שפה אחרת.

ואולי הן רוצות שלא אבין?

משפחה מורחבת

אבא מתגאה בתמונות של הנכדים שלו. תמיד.

אנחנו כבר גדולות ובכל הזדמנות הוא מראה ומספר

כמה הם יפים ומיוחדים.

יש לנו שני אחים גדולים, שניהם אומנים, אחד צייר

והשני מוזיקאי.

לא הכרנו אותם ואנחנו מאוד רוצות להיפגש.

זה כיף משפחה ענקית.

“אני מתה שכולם יגיעו לפה לדשא," אמרתי פעם לאבא, “אני סקרנית לדעת מה הבנים שלך חושבים עלינו."

לא יצא מזה כלום.

יזמות

“אימא!!! גנבו לי את הג’ינס מהמכבסה!" קוראת שירה.

“וגם היית במרכולית ולא קנית פירות!" היא מוסיפה.

אני יושב בצד ושומע את רצף תלונותיה. הפעם, אני מתערב.

“שירה, את כבר גדולה. את חייבת לעשות את הדברים בעצמך. קחי יוזמה ותנהלי את החיים שלך."

“מה, כאילו יוזמה זה מזום?" היא שואלת.

“ממש לא. ההפך מזה. בזום את ישנה רוב הזמן.

ביוזמה את מתעוררת לפעולה חדשה."

“אממ..." היא עונה לי בעייפות, “כבר עדיף זומבה."

בריאות

גלית, חברה של שירה, באה לבקר.

תמיד הן מגיעות איכשהו למטבח.

גלית נועצת מבט במדף שמעל השיש ושמה לב לשורה של צנצנות שניצבות שם כמו חיילים.

בקול רם, מאנפף אך מודגש, היא קוראת: “אגוזי מלך. אגוזי לוז. תותים מיובשים. סוכר חום. סילאן. זרעי... מה זה הדברים האלה?" היא שואלת את שירה.

“זה אוכל של אבאשְלי שהוא הכי יכול לאכול," היא עונה בבדיחות ומסתכלת על נעמי שבדיוק נכנסת למטבח.

“זה המדף של אבא שלנו. הוא תמיד מנסה שנטעם מהצנצנות האלה. אומר שזה בריא לבריאות," מנענעת נעמי בראשה.

גלית מגלגלת עיניים ושירה מכריזה, “יאללה. הולכים למקדונלדס?"

אני שומע והבטן מתהפכת לי, אבל מזמן ויתרתי על ה"מלחמה" הזו.