דף הבית > סדרת חוקים שבורים 1 - חוק מספר חמש
סדרת חוקים שבורים 1 - חוק מספר חמש
הוצאה: ונוס הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 08-2023
קטגוריה: ספרות רומנטית וארוטית
מספר עמודים: 335

סדרת חוקים שבורים 1 - חוק מספר חמש

         
תקציר

חיי היו מתוכננים לפרטי פרטים... עד שפגשתי שחקן הוקי שהיה נחוש להפר את כל החוקים שלי.

 

חמשת החוקים הפשוטים שקבעתי לעצמי בכל הנוגע לגברים נועדו למנוע מדעתי להיות מוסחת. ועכשיו שאני קרובה כל כך להתקבל להתמחות החלומות שלי, שום דבר לא יגרום לי להפר אותם.

אפילו לא שחקן הוקי מגונן עם עיניים אפורות בהירות, לסת מסותתת וגוף שגורם לי להחסיר פעימה.

עד שג'קס זוכה בהתערבות, ונשיקה אחת גורמת לי להפר את כולם.

 

חוק מספר חמש הוא הספר הראשון בסדרת חוקים שבורים. זהו רומן סלואו ברן סוחף ולוהט להפליא על ידידות שיוצאת משליטה, קנאה ומשיכה הדדית שמרסקת את כל הכללים.

 

ג'יי ויילדר, סופרת רבי המכר של ה־USA Today, כותבת רומנטיקה עכשווית רכה ושופעת סמאט. אם אתם אוהבים מתיקות, רגשות חמים ותשוקה איכותית, הספרים שלה הם בשבילכם.

פרק ראשון

פרק 1
ג'קס
"אתה בטח צוחק עליי, גבר."

אלכס פגש במבטי מעבר לשולחן וחייך, מתגאה בשפתון שמרוח על הלחי שלו. הוא כמעט זיין ג'ינג'ית בתא שלנו בבר ברבע השעה האחרונה, והגניחות שלה היו מגוחכות ברמה של שחקנית באופרת סבון. לא שאכפת לי אם בחורה מחפשת זיון, אבל זו לא הייתה המטרה הראשית של נשים מסוג 'פּאק באני' – אוהדות מדומות של הוקי שהתעניינו יותר בשחקנים מאשר במשחק. הן חיפשו לתפוס עלינו טרמפ, ולא עניין אותן אם אתה מוצא חן בעיניהן או לא. צמרמורת טיפסה במעלה עמוד השדרה שלי, זה גרם לי להרגיש מנוצל ומלוכלך. הייתי חייב לעוף משם לפני שהוא ישכנע אותה לכרוע על ברכיה מתחתינו.

לא שציפיתי לפחות מזה. אלכס תמיד היה קצת זונה של פאק באני.

הוא משך בכתפיו לעברי לא בהתנצלות, אבל ניתק את עצמו ממנה והוריד את רגליה על הרצפה, ואז חבט בישבן שלה. "מה דעתך להביא לנו בירה, מתוקה?"

"מה דעתך שתבוא איתי?" אף שכולנו ידענו שהיא תעשה את זה בכל מקרה, היא עדיין שרבבה שפתיים כשהוא רק הסתכל עליה. במבט אחרון היא שמטה כתפיים ומיהרה לכיוון הבר.

המועדון היה במחסן עם עמודי בטון ענקיים שחילקו את החלל, ואורות צבעוניים הבהבו מעל רחבת ריקודים. בצד הרחוק יותר היה בר זכוכית ארוך שהגיש כל סוג של משקה שיכולת לחשוב עליו.

"היא מתכוונת לירוק בתוך הבירה שלך," אמרתי בחיוך רחב מספיק שידעתי שחושף את הגומה שלי, והעברתי את ידי על שערי החום הפרוע.

אלכס צחק. "אה, לעולם אין לדעת. אולי אני אוהב את זה."

"בסדר, מזדיין," נעמדתי ולקחתי את המעיל שלי מהתא. "אני הולך לפני שהיא חוזרת עם חברות."

"הי, אתה אמור להיות הגיבוי שלי," הוא טען.

"אם הייתי רוצה לתפוס פאק באני, הייתי נשאר על משטח ההחלקה." נכון, הסכמתי לבוא איתו לכאן ברצון, הייתי עדיין נרגש מהניצחון שלנו כשהוא הציע לי, אבל לא התעניינתי בבנות מהסוג הזה.

"חתיכת בן זונה בררן. חכה רגע," מלמל אלכס וסקר את המקום לפני שחיוך איטי נפרש על שפתיו. ואז הוא החווה בסנטרו לעברו השני של המועדון. "מה עם אלה?"

עקבתי אחרי מבטו אל בחורה ליד שולחן גבוה. היא הייתה גבוהה, בלונדינית, והיה לה שיזוף עמוק שהעניק לה מראה אקזוטי. לפי המבטים שאלכס נעץ בה היה ברור שהיא הטיפוס שלו, אבל הייתי מסונוור מדי מהברונטית הלוהטת בטירוף שעמדה לצידה.

"שאני אמות," אמרתי בשקט כשבחנתי את הברונטית. היא נראתה כמו ספרנית סקסית, בחצאית קפלים קצרה, גרביים באורך הירך ומגפונים שחורים מגושמים. היא חייכה אל חברתה הבלונדינית, ואז הרכינה את ראשה והתכוננה לשתות שוט.

הפה שלי נמלא רוק כשהיא ליקקה את הרווח בין האגודל והאצבע שלה, מכינה את האזור כדי שהחברה שלה תשפוך עליו מלח. היא חייכה בערמומיות, ואני ספרתי איתה. אחת, שתיים, שלוש.

לאחר מכן היא ליקקה את המלח, הטתה את ראשה לאחור, שתתה בלגימה את השוט ונגסה בלימון. בלעתי רוק בכבדות כשצמרמורת סקסית קטנה הרעידה את גופה. רציתי להיות הסיבה שבגללה היא רעדה ככה.

"אני אראה אותך בבית, אחי."

אלכס דיבר, אבל לא קלטתי מה הוא אומר. הברונטית העבירה את אצבעותיה בשערה, אספה אותו לקוקו גבוה וחשפה מתחתיו שיער כסוף וסקסי. הבחורה הזאת הייתה פשוט מלאה בהפתעות.

היא פאקינג נראתה כמו חנונית לוהטת, ואני נאנקתי ובחנתי את קו הצוואר שלה. שם הייתה נקודה מתחת לאוזנה שנראתה מפתה לנשיכה...

יד נחתה על הכתף שלי ושלפה אותי מהחלומות בהקיץ, ואלכס חייך אליי.

"מה?" שאלתי, התעלמתי מהצריבה בגרוני.

"אמרתי שניפגש בבית." הקול שלו כמעט צרח, 'אמרתי לך'.

הברונטית השעינה את מרפקיה על השולחן, היא ישבה זקוף, והישבן שלה בלט החוצה. הדופק שלי עלה וגרם לדם שלי לגעוש.

אלוהים אדירים.

"הברונטית שלי," נהמתי את המילים, ואלכס רק צחק וטפח על כתפי.

"אין בעיה, אחי. הערב אנחנו הולכים פאקינג לעשות חיים."

ברגע שהיא התכופפה, כל תשומת הלב שלי התמקדה באצבעותיה שהחליקו על פיסת העור החשופה בין החלק העליון של הגרב שלה לבין החלק התחתון של החצאית. כבר התחלתי ללכת לפני שהיא נעמדה. לא ידעתי מי היא הבחורה הזאת, אבל הלילה היא הייתה פאקינג שלי.

אלכס ניגש ישירות אל הבלונדינית וחייך אליה בשחצנות. "חוץ מלהיות סקסית, מה את עושה בחיים?"

הוא היה צריך להיעצר על משפט הפתיחה הזה, אבל עד היום זה עבד לו. לפי החיוך של הבלונדינית, גם הפעם המשפט לא עמד לאכזב אותו.

הספרנית נחנקה מהמשקה שלה והנידה בראשה. היא נראתה כאילו היא עומדת להגיד משהו, אבל חברתה הקדימה אותה.

"זה אי־פעם עבד לך?"

אלכס התקרב אליה וענה בקול נמוך, "לא יודע. זה עובד?"

לא שמעתי את תשובתה של הבלונדינית, כי עכשיו תשומת הלב של הברונטית הייתה עליי. היא נשכה את שפתה התחתונה כשמבטה התקדם לאט במעלה החזה שלי. בדיוק, מותק. תסתכלי עליי.

כאילו היא שמעה את מחשבותיי, עיניה זינקו אל שלי, והיא נראתה מבוהלת כשהיא מצאה אותי כבר מסתכל עליה. העברתי את האגודל על השפה התחתונה שלי, בדיוק כשהיא נשכה את שלה. הלחיים שלה נצבעו בוורוד עמוק יותר. פאקינג מהממת.

"אני אלכס, והמטומטם הזה הוא ג'קס. הוא היה מת לדבר איתך, אז ריחמתי עליו והבאתי אותו לכאן."

אידיוט מזוין. נעצתי בו מבט, אבל דעתי הוסחה כשהספרנית הציגה את עצמה.

"סידני."

מצא חן בעיניי כשגלגלתי את השם שלה בראש שלי, אבל לפני שהספקתי להגיד משהו, בחור נעמד בינינו, כרך את זרועו סביב מותניה והגיש לה משקה. "תשתי. קרטיס רוצה לרקוד."

הוא היה גבוה, אבל לא גבוה כמוני, רזה עם תספורת מעוצבת בקפידה. כשהיא חייכה אליו הרגשתי דקירה והלסת שלי התהדקה. אכזבה מהולה במשהו הרבה יותר מסוכן הציפה אותי. לקחתי צעד לאחור, הייתי חייב להתאפס על עצמי.

הבחורה הזאת הייתה פאקינג צרות.

הבחור רכן אליה, פיו ממש מעל האוזן שלה, אבל הוא דיבר חזק מספיק כדי שאוכל לשמוע. "הו, הוא לוהט ומקנא."

מה לעזאזל? הוא נתן לה עוד לחיצה, ואז שחרר אותה וטמן את אפו בצווארו של האיש שמאחוריו.

בשניות שנדרשו לי לקלוט מה קרה, הבחור הנמוך יותר כרך את זרועותיו סביבו. סידני חייכה אליהם חיוך חם, והקלה הציפה אותי כשהבנתי שהבחור כבר תפוס.

הוא הושיט את ידו. "הי, גבר. אני אנתוני, וזה קרטיס," הוא הצביע על החבר שלו שחייך אליי.

"ג'קס." לגמתי לגימה ארוכה מהבירה שלי, וכולם הביטו בי בחיוכים זהים, אבל לא סידני. המבט שלה היה צורב, לעזאזל. הו, מצא חן בעיניה שאני מקנא. אם היא תישאר בסביבה, הייתה לי הרגשה שהיא תקבל את מה שהיא רצתה.

חברה שלה – נדמה לי שהיא אמרה שקוראים לה מיה – תפסה את ידו של אלכס והתחילה למשוך אותו אל רחבת ריקודים. "בוא נרקוד."

הוא לא היה זקוק לעידוד, הוא כבר הלך לכיוון הרחבה, ואנתוני וקרטיס הלכו אחריהם.

"נצטרף אליכם בעוד דקה." הלכתי לכיוון סידני, שמחתי שהיא לא ניסתה להתנגד. להפך, המבט שלה היה לוהט על העור שלי, ועל שפתיה היה חיוך קטן ומסתורי. התנשאתי מעליה, קומתה הנמוכה נחסמה לחלוטין על ידי גופי הגבוה.

הקבוצה נעצה בנו מבטים מלאי הבנה, ואז נטמעה בקהל.

בלון ענק שריחף מעל השולחן תפס את תשומת הלב שלי. אני נשבע שהנשימה שלי נעצרה בזמן שבהיתי בבלון הכחול עם תמונה של תינוק עליו וכיתוב 'מזל טוב'. כל הדם התנקז מהראש שלי, ותשומת ליבי חזרה לסידני.

בלעתי רוק בכבדות. "זה בשבילך?"

פיה התעקל וזוויות שפתיה התרוממו לפני שהיא התחילה לצחוק. "אתה צריך לראות את הפנים שלך עכשיו," קולה ירד בצרידות קלה והפך אותה לסקסית יותר בזכות השעשוע שלה. החיוך שלה התרחב וממש זרח מרוב גאווה.

"בקשת ההתמחות שלי בפרלמנט אושרה היום. ככל הנראה, זה היה הבלון היחיד שהם מצאו," היא צחקה. "אנתוני חשב שזה מצחיק."

היא לא בהיריון. השרירים שלי נרגעו, והדם חזר לזרום בגופי כשעיכלתי לאט את דבריה. "לא נכון, באמת?"

"אל תתרשם יותר מדי. אני צריכה עוד מכתב המלצה. השניים האלה התחילו קצת מוקדם מדי את החגיגות," היא הנידה בראשה והתבוננה בי קצת יותר מדי בהיסוס. שנאתי את זה שהיא איבדה חלק מהביטחון שלה.

רכנתי קרוב יותר אליה. "הי, את תקבלי את זה."

"איך אתה יכול לדעת?"

הייתי המום מהצורך למחוק את המבט חסר הביטחון מהפנים שלה. "אני בטוח שאת המצטיינת של הכיתה שלך, נכון?"

היא נשכה את פנים הלחי לפני שהיא ענתה, "כן."

"כבר יש לך המלצות אחרות?"

"כן," היא הזדקפה. מצוין.

המשכתי בכל הכוח. "ואת חושבת שאת יכולה לקרוע את התחת ולהצטיין בהתמחות?"

היא חייכה אליי, עיניה נראו בהירות יותר. "כן, אני יכולה."

"אז אל תדאגי. זה שלך."

היא פלטה נשיפה ארוכה, וכל גופה נרגע. הנחתי אצבע על הסנטר שלה. "אני אשאיר עלייך רושם טוב כדי שתזכרי אותי כשתצליחי בענק."

סומק התפשט מהחזה שלה ועלה אל צווארה, הסתכלתי עליה והעברתי את לשוני לאורך השיניים העליונות שלי. היא הייתה מושפעת בקלות. רציתי לבדוק אם היא הסמיקה ככה בכל מקום. היא התקרבה לעברי אבל הניחה יד על השולחן ועצרה את עצמה.

קדימה, סידני. בואי תתפסי אותי.

היא ניתקה קשר עין והשפילה את מבטה אל ידיה. "אתה בא לכאן הרבה?"

זה היה שינוי מפתיע של הנושא, אבל זו הייתה התחלה. "מספיק פעמים כדי לדעת שאת לא."

היא צחקה ומשכה בכתפיה. "אני לא יוצאת הרבה. אני עסוקה בהכנות להיות ה'פוליטיקאית החשובה' הזאת שדיברת עליה. אני חייבת לשמור על התדמית שלי נקייה."

הדברים שרציתי לעשות לה היו רחוקים מלהיות נקיים. הנמכתי את קולי עד שהוא היה לחישה צרודה, אילצתי אותה להתקרב אליי כדי לשמוע. "את לומדת כאן, סידני?"

היא נשמה עמוק כשאמרתי את שמה ונשכה את שפתה התחתונה. פאק. היא הייתה חייבת להפסיק לעשות את זה. כבר הייתי מגורה מדי.

פיה התעקל. "כן, נשאר לי עוד סמסטר אחד. אני לומדת באוניברסיטת ווינדזור."

ניצוץ של עניין נדלק בחזה שלי. "באמת?"

היא הנהנה במהירות, והניצוץ הפך לציפייה לדעת עוד עליה.

"גם אני, בחוג לקינסיולוגיה, חקר תנועות הגוף." התקרבתי אליה עד שקצות הנעליים שלנו התנגשו, והיא נאלצה להרים את סנטרה כדי לפגוש במבטי. היא שאפה אוויר, והאנרגיה סביבנו הייתה טעונה ומשכה אותי קרוב יותר אליה. הרכנתי את ראשי ושמרתי על הקול שלי יציב. "אני מתערב שאת לומדת מדעי המדינה, נכון?"

"עלית עליי." הגרון שלה עלה וירד כשהיא בלעה רוק.

קדימה, צרות. תשאלי אותי משהו.

היא לא אכזבה. "אז, קינסיולוגיה, זה מרשים. מתכנן לעבוד בקבוצת ספורט מקצועית כשתסיים את הלימודים?"

"משהו כזה." התנדנדתי לאחור על עקביי, והיא הרימה גבה. היא בחנה אותי, ברור שהיא לא הייתה מרוצה מהתשובה המעורפלת שלי, אבל לא רציתי להרוס את הרגע ולהיכנס לזה.

סידני התרחקה מעט ויצרה רווח בינינו בדיוק כשמלצר עבר. הם התנגשו זה בזה במהירות לפני שהספקתי להזהיר אותם, וסידני מעדה קדימה. תפסתי אותה בזרועותיי, והמגע שלה היה כמו חוט חשוף שהעביר חשמל בוורידים שלי. ריח הדרים – תפוז ואשכולית – הכה בנחיריי, ונאלצתי להדחיק אנחה. החום כמעט נשפך ממנה במקום שבו נגעתי בה, נספג בתוך עורי. היא בהתה בפה שלי, עיניה התכהו, שיניה שקעו בשפה התחתונה המלאה והמושלמת שלה. היא לא זזה, ואני לא הפרעתי לה כשהיא בחנה אותי בגלוי. פאק, הדרך שבה היא בהתה בי הדליקה אותי. בלעתי רוק בכבדות, ואז הנמכתי את שפתיי מעל אוזנה ומלמלתי, "תפסתי אותך."

"אני... לא התכוונתי ל..." היא אמרה בבהלה.

החלטתי לחלץ אותה מהאומללות שלה והחוויתי לעבר החברים שלנו. "בשלב הזה, אם אלכס יתקרב עוד קצת למיה, הם עומדים להפוך לגוף אחד."

היא התרוממה על בהונותיה, הניחה יד על הכתף שלי לייצב את עצמה ומתחה את צווארה כדי לראות אותם. ידעתי שהיא הרגישה את הרעד שלי מתחת למגעה הרך.

האצבעות שלה לפתו את החולצה שלי, אבל היא לא הסתכלה עליי כשאמרה, "הוא תמיד ככה?"

קירבתי את הסנטר לאוזן שלה, התמקדתי בצמרמורת שחרשה את עורה. "מפלרטט בלי בושה? פחות או יותר."

סידני נשענה לאחור, מבטה נע בין הפה שלי לעיניי, פרשתי את אצבעותיי על הגב שלה ומשכתי אותה קרוב יותר אליי. היא שחררה נשיפה רכה שגרמה לי להחסיר פעימה ולזין שלי להתקשות. חיפשתי את פניה, רציתי – לא, הייתי צריך – לדעת שגם היא הרגישה את זה. שלא הייתי היחיד שנטרף רק מלהיות קרוב אליה.

היא העבירה את לשונה על שפתה התחתונה לפני שחיוך חושני נפרש על פניה. "אתה מתחיל איתי?"

"אולי. זה עובד?"

החיוך שלה התרחב. "אולי."

אחיזתי התהדקה, התשובה שלה נשמעה לגמרי כמו 'כן'. היא זרקה רמז 'תזיין אותי', ואלוהים, קיוויתי שאני צודק. התמהמהתי, לא הייתי בטוח איך להמשיך מכאן. בהתחלה חשבתי שהיא לוהטת, אבל לעזאזל אם לא הייתי מעוניין יותר עכשיו. היה בה משהו. ברור שהיא הייתה חכמה, והייתה לה מין חוצפה כזאת שגרמה לי להשתוקק ל...

"רוצה לרקוד?" שאלה סידני וקטעה את המחשבות שלי.

"בטח," כמעט נהמתי, ובתגובה היא נרעדה. סידני שילבה את אצבעותיה בשלי, והלכתי אחריה כמו כלבלב אבוד, אבל מי יכול להאשים אותי, לעזאזל? היא נראתה מעוררת תיאבון בחצאית קצרה משובצת ובטי־שירט לבנה צמודה.

סידני בחרה נקודה על רחבת הריקודים מחוץ לטווח הראייה של החברים שלנו, הפנתה לי את הגב ונעה לפי הקצב. היא זזה בתנועות איטיות שהקשו את הזין שלי עם כל שנייה שהתבוננתי בה. התאמצתי לרסן את ידיי, ונשימתה של סידני נעתקה כשהן נחתו על מותניה ומשכו אותה אל החזה שלי. פאק. היא התנועעה נגדי עד שישבנה נדחף לעבר המפשעה שלי והטריף אותי. מוחי שאג את אותו דבר שוב ושוב, כמו פאקינג איש מערות. שלי.

הרגשתי שאני צריך לקחת אותה הביתה הלילה, אחרת זה יהרוג אותי.

דם זרם במהירות אל הזין שלי – שהיה כבר ממילא קשה כמו סלע – כשהעברתי את אצבעותיי מתחת לחצאית שלה ולחצתי על ירכיה החשופות. נהמה נמוכה טיפסה ממעמקי הגרון שלי כשכל הגוף שלה רעד בידיי. לעזאזל, היא לא ידעה כמה היא דוחפת אותי אל הקצה. היא השעינה את ראשה על כתפי, הטתה אותו הצידה כדי לפנות מקום לפה שלי, ונאנחה כשליקקתי את צווארה החלק.

"יש לך ריח כל כך טוב," נאנחתי וקברתי את פניי בכתפה.

היא נאנקה וסובבתי אותה אליי, הייתי צריך לכבוש אותה בפי. היינו קרובים כל כך עד שהרגשתי את נשימתה על שפתיי, אבל היא הבליטה את הסנטר שלה כדי לעצור את הנשיקה.

מה לעזאזל? הצמדתי את המצח שלי אל שלה ונשמתי בתיאום עם נשימותיה. ידיה של סידני טיילו במעלה הבטן שלי, ואני נאנחתי כשהיא נעצה את הציפורניים שלה בתוך החזה שלי. שפתיה היו ורודות במקום שבו היא נשכה אותן, והשתוקקתי להעביר את הלשון שלי לאורך הסימנים. צורת שפתיה הייתה מושלמת, והתקרבתי אליה עד שכמעט התחככתי בה עם כל נשימה.

סידני השמיעה צליל נמוך ומיוסר לפני שהתרחקה ממני. היא שאפה אוויר ופערה לעברי עיניים.

קרח מילא את הוורידים שלי והחליף את החום שהיה שם קודם. קראתי אותה לא נכון? האם דחפתי אותה רחוק מדי? "אני מצטער. לא משנה מה עשיתי, אני פאקינג מצטער."

היא פלטה אנחה ארוכה ואז הנידה בראשה, חיוך נפרש על שפתיה המלאות. "זה חוק מספר אחת: בלי נשיקות."

היא זזה לאחור כמה סנטימטרים, והידיים שלי התהדקו על מותניה כדי שלא תלך. המבט שלי שוטט מפיה אל עיניה ובחזרה, ניסיתי לחשוב על כל דבר מלבד הרצון לטעום אותה. העברתי את שיניי על השפה התחתונה שלי, והיא עקבה אחרי התנועה בעוד לשונה מרטיבה את שפתיה. דבריה של סידני פרצו סוף־סוף את ערפל התשוקה, והכו בי חזק יותר משהיו צריכים. "מה?"

"חוק מספר אחת," היא התרחקה ממני, אבל אצבעותיה עדיין ננעצו בי כאילו היא לא רצתה לשחרר אותי. טוב מאוד. גם אני לא רציתי לשחרר אותה.

המבט שלי חיפש את מבטה כאילו אמצא בו את התשובה. סידני כבר הסתובבה, אבל קלטתי את המבט המאוכזב בעיניה. היא הצביעה על השולחן שלה. "אני צריכה לשתות."

פאק, גם אני, סידני.

היא השתחררה מהאחיזה שלי, ואני מייד התגעגעתי למגע שלה. מה לעזאזל קרה?

רגע אחד היינו מרוחים זה על זה, וברגע הבא עמדתי כאן המום. היא כבר הייתה ליד השולחן לפני שהתאפסתי על עצמי.

"מה זאת אומרת חוק?" שאלתי כשהגעתי אליה.

היא רוקנה את הכוס הגבוהה שלה בכמה לגימות. "בדיוק מה שאמרתי. יש לי חוקים לדברים מהסוג הזה."

"למה הכוונה דברים מהסוג הזה?"

"סטוצים."

"מה אם אני רוצה שזה יהיה יותר מסטוץ?" מאיפה לעזאזל זה הגיע?

"זה החוק השני: לילה אחד בלבד."

הגבות שלי התרוממו, לא הייתי בטוח מה לעשות. הייתי אמור לשמוח שהיא הסכימה ללילה אחד. לעזאזל, הייתי צריך להתלהב. איזה בחור לא היה רוצה את זה? כנראה אני, כי הצבת הגבולות שלה לא נראתה לי הגיונית.

מתוך סקרנות שיתפתי איתה פעולה. "בסדר, אני יכול לכבד את המשחק שלך."

היא שיהקה. "חוקים, לא משחק."

הרמתי ידיים בכניעה. "סליחה. חוקים."

"עדיף ככה. תראה, אנחנו סוטים מהנושא. אתה לוהט. אני די בטוחה שאתה חושב שאני לוהטת. בוא איתי הביתה," היא שיהקה בין המילים והתנדנדה על רגליה.

תפסתי אותה, החזקתי אותה קרוב מהנדרש, וניסיתי לא להתרגש מדי כשהיא כרכה את ידיה סביב הגב שלי. אישוניה התרחבו, ואני בלעתי רוק בכבדות כשהלשון שלה התגנבה החוצה וליקקה את שפתה התחתונה.

הייתי מתוח כל כך ממה שעמדתי להגיד, אבל מעולם לא הייתי ולעולם לא אהיה מסוג הבחורים שלקחו בחורה שיכורה הביתה. לא משנה כמה היא הייתה מפתה. "זה פאקינג הורג אותי להגיד את זה. זה באמת הורג אותי, אבל שתית יותר מדי הלילה בשביל השיחה הזאת."

היא הזעיפה פנים.

החלקתי את הטלפון שלי לעברה. "מה דעתך לתת לי את המספר שלך ונוכל לעשות את זה שוב? כשאנחנו לא שיכורים."

היא גיחכה והנידה בראשה. "לא, אני לא יכולה לעשות את זה."

העברתי את אצבעותיי בשערי. "בבקשה, אל תגידי לי שזה עוד חוק."

סידני הניעה את סנטרה על החזה שלי ונשכה את השפה התחתונה שלה, היא נראתה סקסית בטירוף. הרמתי את ראשי אל התקרה ונשמתי עמוק. בבקשה, אלוהים. זה לא יכול לקרות. מעולם לא רדפתי אחרי בחורה, והבחורה הזאת לכדה אותי. "מה אם אתן לך את שלי?"

היא עיקמה את אפה. פאקינג מקסים. "חוק מספר שלוש: אסור להחליף מספרי טלפון."

"איך לעזאזל זה עובד?" הייתי חייב לעצור את עצמי מלהדק את אחיזתי בה. הייתי קרוב באופן מסוכן להיות אידיוט, אבל לעזאזל, החוקים האלה הרגו אותי. "מה קורה אם את נדלקת על מישהו?" אילו החבר'ה שלי היו רואים אותי עכשיו, לא הייתי יודע איפה לקבור את עצמי.

היא חייכה אליי חיוך מתנצל, ואני כבר ידעתי מה עמד להגיע. "זה עובר על חוק מספר חמש."

"תסבירי," אמרתי ביובש.

"להידלק על בחור מוביל לדייט, דייטים מובילים למערכות יחסים, ומערכות יחסים מובילות לרגשות. חוק מספר חמש: אסור להתאהב."

שריר נמתח בלסת שלי. "כמה חוקים יש לך?"

"חמישה."

"מה החוק הרביעי?" מישהו תפס את הכתף שלי, סובב אותי אליו וקטע אותי ביעילות.

"מזל טוב, חבר. השער הזה היה מטורף," הוא צרח מעל המוזיקה, ונשימתו הסריחה מבירה.

"שער?" ראשה של סידני נטה הצידה, והיא סרקה אותי מלמעלה למטה כאילו היא רואה אותי בפעם הראשונה.

הבחור הגדול שלידי לבש את חולצת הטורקיז של קבוצת ההוקי שלי. הוא הסתובב, הראה לה את הגב שלו, שם נכתב שם המשפחה שלי 'ריידר' באותיות לבנות גדולות. הוא עמד מולה וחייך.

"כן, מתוקה. את הולכת להעמיד פנים שאת לא יודעת שאת מתמזמזת עם החלוץ הכוכב של ה'האסקי'?"

"ג'קס ריידר?" היא שאלה והנידה באיטיות בראשה כאילו היא מפצירה בי להגיד לא.

"כן," בלעתי רוק בכבדות. בפעם הראשונה קיבלתי את הרושם שהשם שלי עומד להזיק לי.

כתפיה צנחו, והיא נראתה מאוכזבת כל כך לפני שהיא התרוממה על בהונותיה ונצמדה אליי. עיניה היו פעורות כשהיא גיששה בפניי, והצטערתי שלא יכולתי לזהות את הצבע שלהן באור המועדון העמום. התענגתי על חום גופה שנלחץ בחוזקה אל החזה שלי כשהיא קירבה את הפה שלה אל פי, קרוב כל כך עד שיכולתי להרגיש את הנשימה שלה. הפה שלי נמלא רוק, והייתי צריך לגייס את כל הכוחות שלי כדי לא לסגור את המרחק.

קדימה, צרות. נשקי אותי.

"זה באמת חבל, ג'קס," היא סגרה את המרחק ונישקה אותי רק לצד שפתיי, ואז התנתקה מהזרועות שלי וכיווצה את הגבות. היא עשתה צעד לעבר חבריה וכמעט מעדה. רציתי כל כך לעזור לה, אבל המילים שלה עצרו אותי. "חוק מספר ארבע: בלי שחקני הוקי."

"את צוחקת עליי."

"לא," היא חייכה אליי חיוך עצוב ונופפה לי לשלום לפני שהסתובבה.

המבט שלי עקב אחרי ישבנה כל הזמן, וחיוך איטי התעקל על שפתיי. אף פעם לא ידעתי להתנגד להפרת חוקים.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
עוד ספרים של ונוס הוצאה לאור
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il