אדר
פסק בוררות אחד טרף את הקלפים ושינה את החיים שלי מקצה לקצה. באשמת האדם שקראתי לו אבא נשלחתי ביום הולדתי השמונה עשרה לשנים רבות מחוץ לישראל כדי להגן על חיי.
הייתי אמורה להתרחק מתומר, אבל לפני שהוא הפך לאויב המשפחה שלי הוא היה, והוא עדיין לנצח אהבת חיי. היום, כשהפחד מהפסיקה ומההשלכות שלה כבר לא מרחף מעליי, הגיע הזמן לחזור לארץ ולהילחם על הכול, להילחם עליו ועל האושר שלנו.
תומר
מכירים את הביטוי 'משפחה לא בוחרים'? אז אני הבן של שמעון 'מלך הקריות', זה שמצופה ממנו להמשיך את הדרך של אביו, להילחם בשיניים ולקיים את הארגון שלנו בזמן שאבא שלי ואחי התאום נושאים עונש מאסר – בגלל החבר הכי טוב שלי.
הייתי אמור להרוג אותו, אבל לא יכולתי להרוג את האדם שהיה הכי קרוב אליי, שהיה אחי הגדול. אם הייתי עושה את זה, גם הייתי מאבד אותה סופית. למענה השארתי אותו בחיים ואפשרתי לחיים שלנו להפוך לכאוס אחד גדול. עכשיו הגיע הזמן להילחם בכל הכוח, להחזיר אותה לארץ כי היא עדיין המשפחה היחידה שאני רוצה לצידי.
להילחם על הכול מאת סופרת רבי המכר אבישג צ'רחי הוא רומן פשע ישראלי העוסק בערכי חברות, משפחה ואהבה, ובמאמצים לשמור על הערכים האלה מכל משמר.
זהו הספר השני בסדרת על הכול, הספר הראשון בסדרה, לוותר על הכול, יצא בהוצאת יהלומים. צ'רחי כתבה חמישה ספרים שכולם היו רבי מכר, כיכבו במקומות הראשונים וזכו להצלחה רבה ולאהבה מקהל הקוראים.
פרק 1
אדר
כל כך הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. כל כך הרבה שנים חלמתי לדרוך שוב על אדמת ישראל, ועכשיו כשזה סוף כל סוף קורה, אני מתקשה לנשום ולזוז. המטוס מנמיך והבניינים הופכים ברורים יותר, קרובים יותר. בשעה טובה, חזרתי הביתה.
"נוסעים יקרים, כרגע נחתנו בתל אביב, ישראל..." זה כל מה שאני מצליחה לשמוע מקולה של הדיילת ברמקול לפני שאני מתחילה לבכות.
"ברוכה הבאה הביתה, קוף." תומר לוחץ את ידי בחום ומרים אותה אל שפתיו. "החל מרגע זה אף אחד לא יפריד בינינו יותר."
"סיימנו עם הכול, נכון?"
"סיימנו, חיים שלי, סיימנו." הוא מלטף את פניי ומנשק אותי נשיקה ארוכה. "אסי יצטרך להבין שאַת ואני זה לנצח."
"אריאל תעזור לנו. היא הבטיחה לעזור לי לנסות לשכנע אותו."
"אני לא יודע מאיפה אחיך הביא את המשוגעת הזאת, אבל האמת היא שאני אוהב אותה. היא כאב ראש מהלך ואני כבר מרחם עליו, אבל היא האישה שמתאימה לו. אני מכיר את אסי מגיל אפס ואף פעם לא ראיתי אותו מאוהב ככה." הוא צוחק.
"אתה חושב שתחזרו להיות כמו פעם?" הוא נאנח ומתחמק ממבטי.
"אסי עשה הרבה טעויות שהשפיעו על המשפחה שלי. הוא בגד בנו ואת יודעת שאם לא הייתי חותם עליו למענך, הוא היה נענש."
"חתמת עליו למענך, תומר, לא פחות מאשר למעני. גם אם תכחיש, אני יודעת שאתה עדיין אוהב אותו כמו אח, וגם הוא אותך."
אני לא ממתינה לתשובה שידועה לשנינו ומנתקת את מצב הטיסה בטלפון הנייד, שמייד רוטט מהודעה נכנסת.
אסי: ברוכה השבה הביתה, נסיכונת. אני מחכה לך ביציאה.
אני: נחתי עכשיו, מקווה לצאת כמה שיותר מהר.
"אסי מחכה לי בחוץ. אל תשכח את ההסכם שלנו, אתה לא יוצא עד שאני מסמסת לך שיצאנו."
"כן, המפקדת."
תודות לתומר, טסנו במחלקה הראשונה ואנחנו בין הראשונים שיורדים מהמטוס. אני מתאפקת לא לכרוע ולנשק את האדמה כמו עולה חדשה, ממהרת עם תומר אל ביקורת הגבולות ומשם לאיסוף הכבודה, שם תומר מעמיס את המזוודה שלי על העגלה. לצערי, ההגעה שלי לארץ היא לביקור של חודש, שאחריו איאלץ לחזור למיאמי לשלושה חודשים כדי לסיים את תקופת ההתמחות שנותרה לי, ואת כל הסידורים לצורך חזרה מלאה לארץ. אבל לפחות עכשיו אני בארץ.
"תמצאי תירוץ לצאת מהאירוע בערב. אני רוצה לראות אותך." תומר אוחז בידי ועוצר אותי רגע לפני שאני יוצאת אל אולם המשפחות.
"לא היום, תומר. מחר, אני מבטיחה. תן לי לעבור את היום הזה עם המשפחה שלי. יותר מדי זמן לא קיבלתי חיבוק חזק מאימא שלי, לא קיבלתי את האהבה שלה מקרוב."
"אם מחר את לא באה אליי, אגיע לדירה של עליזה ואני לא שם זין על אחיך."
"ידוע. אתקשר אליך כשיהיה לי רגע לבד." אני נושקת ללחיו ומתכוונת להתקדם ליציאה, כשהוא שוב אוחז בזרועי ומושך אותי אליו. "איפה הנשיקה שלי, קוף?"
"באמצע השדה?"
"את מעדיפה שנצא החוצה ונעשה את זה ליד אסי?" הוא מרים גבה ואני מתרוממת מעט אל שפתיו ומנשקת אותו.
"אני אוהבת אותך."
"יש לך מזל. עכשיו קדימה, רוצי לאסי ותגרמי לו להאמין שלא ראית אותי שנים." הוא צוחק וזוכה למכה ממני. "ביי, קוף." הוא גונב נשיקה אחרונה ומשחרר אותי. אני דוחפת את העגלה שלי החוצה לפני שהוא יתחרט וברגע שאני חוצה אל אולם קבלת הפנים אני נושמת לרווחה. אני בבית.
"אדרי!" אני שומעת את קולו של אסי ואחרי רגע נהדפת לאחור. "יוסי, י'חתיכת מטומטם, הרגת את הילדה!" אסי נוזף ואני מסתובבת לאחור, מוודאה שתומר לא יצא אחריי.
"לא ראיתי אותה שנים, י'טמבל." יוסי כמעט חונק אותי בחיבוקו, מרים אותי ומסתובב איתי במקום.
"יוסי, אתה תפיל אותי!"
"התגעגעתי אלייך, קופה קטנה." הוא מניח אותי ומתרחק מעט לאחור. "אלוהים, איך גדלת ככה?! נסעת מכאן ילדה ותראי אותך עכשיו."
"אני אחכה לחיבוק שלי עוד הרבה זמן?" אסי משלב זרועות בזעף מזויף ואני מחבקת אותו חזק, מוחצת את פניי על חזהו ונותנת לו לעטוף אותי בחיבוק המגונן שלו. "ברוכה השבה הביתה, אדרי."
"איפה אימא, אסי? אני רוצה לראות אותה."
"פחדתי שיהיו כאן הפתעות לא רצויות, אז השארתי אותה להתארגן בבית." פניו חתומות. "אבל יוסי יביא אותה עוד מעט אליי."
"אריאל יודעת שהגעתי?"
"אם את מגדירה כיודעת את זה שהיא מחכה לך בדירה שלנו עם בגד מסורתי לערב והזמינה לשתיכן מאפרת ומעצבת תסרוקות וכל השיט הזה של נשים, אז כן, אריאל יודעת." הוא צוחק, מחבק את מותני ומוביל אותי אל הג'יפ שלו. "העדפנו להגיע לכאן לבד, והגברת גם לא רוצה לראות אותי עד הערב בקבלת הפנים, אז רק הספקתי לספר לה שהקדמת את הטיסה להיום במקום לחתונה כדי לבלבל את תומר."
אם הם רק היו יודעים שתומר במרחק מטרים ספורים מאיתנו...
"מה עשית לה?"
"אמרתי לה מה דעתי על חינה מסורתית. היא כמובן לא אהבה את דעתי." הוא מושך בכתפיו ופותח לי את דלת הנוסע.
"אני נוסע לעליזה. ניפגש עוד מעט." יוסי נפרד ממני בחיבוק ואני מתיישבת במקומי.
"יש לי הרגשה שאנחנו נהיה חברות טובות מאוד."
"וזה, נסיכה, הפחד הכי גדול שלי." הוא מתיישב במקומו ומתחיל בנסיעה אל הדירה שלהם.
אסי מחנה ומוביל אותי למעלה, שם מחכה לנו ארוחת בוקר על השולחן.
"אומנם הארוסה שלי כועסת עליי, אבל היא לא משאירה אותי בלי ארוחת בוקר." הוא צוחק. "האישה הזאת עוד תהרוג אותי יום אחד."
"אני יכולה להגיד לך משהו?"
"תמיד."
"אני שמחה שמצאת את אריאל. מגיל צעיר לקחת את המושכות על המשפחה, דאגת לביטחון של אימא ושלי, לפרנסה שלנו, לכל מה שרק יכולת. ויתרת על עצמך יותר מפעם אחת בדרך ואני שמחה שסוף כל סוף מצאת מישהי שטוב לך איתה, שאוהבת אותך ודואגת לך גם כשאתה מעצבן אותה." אני מצביעה על השולחן והוא נאנח בחיוך.
"ויתרתי עליה פעם אחת, וכשנפגשנו שוב היה לי ברור שהפעם לא אוותר. היו לנו כמה מכשולים בדרך, חלקם בגלל תומר, אבל בסופו של דבר הצלחתי. היא שלי."
"היא אוהבת אותך, אני רואה את זה עליה בכל שיחה. כשאנחנו מדברות בשיחת וידאו ואתה נכנס באמצע היא מסתכלת עליך באהבה ובהערצה. מגיע לך להיות מאושר, אסי. גם אם זה באיחור, העיקר שזה קרה." אני מחבקת אותו הכי חזק שאני יכולה והוא מחבק אותי בחזרה ונושק לראשי.
"אסף, חזרת?" אני שומעת את אריאל מהמסדרון. "אדרי?"
"חזרתי, פלאונדר. בואי תכירי מקרוב את הכאב ראש הכי גדול בחיים שלי. אחרייך, כמובן." הוא צוחק.
"אדרי!" היא פותחת זרועות לחיבוק ומחייכת באושר. "אני לא מאמינה שאת כאן! שאני סוף כל סוף פוגשת את גיסתי!" היא מתנדנדת איתי מצד לצד. "ברוכה השבה לישראל."
"אני לא מאמינה שאני כאן. תודה, אריאל. הכול בזכותך."
"ששש, בכל פעם שאת אומרת את זה אסף מוצא תירוץ לריב איתי." היא צוחקת. "אני לא עשיתי כלום."
"כן, צדיקה תמימה שלי. חכי, את עוד תשלמי על זה." אסי רוטן, ניגש למקרר ומוציא בקבוק מים. "יאללה, שבו לאכול, תכף תבוא המאפרת ואני לא רוצה שתישארו רעבות עד הערב. אדרי, את מוזמנת להישאר אצלנו כמה שאת רוצה או להישאר אצל אימא. הבחירה שלך."
"אני חושבת שאימא לא תוותר לי..."
"את נשארת כאן." אריאל קובעת.
"את חופשייה לעשות מה שאת רוצה, אדרי. את לא צריכה לחשוב על אחרים אלא על עצמך. היום אני מבין שאין לי כל זכות למנוע ממך להיות מאושרת ואני לא מתכוון לפגוע בך, אבל אבקש ממך דבר אחד ואני מקווה שתכבדי אותי, אותנו, ותעשי את זה."
"תמיד אכבד אתכם."
הוא מחייך לרגע ומתקרב אלינו. "המשפחה של אריאל לא יודעת על העבר שלי. הם לא יודעים מה שם המשפחה האמיתי שלנו ולא שהייתי חייל של משפחת קדוש. בטח שלא על הקִרבה שלך אל תומר. אם תומר יחפש אותך, או יותר נכון, כשתומר יחפש אותך, אל תאפשרי לו להגיע לאולם. לא עכשיו ולא בחתונה."
"אתה בטוח כל כך שהוא יחפש אותי?" אני פוזלת לכיוונה של אריאל, שמתחמקת ממבטו.
"אני יודע שהוא יחפש אותך. הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק."
"ואתה בסדר עם זה?" הוא מסתכל על אריאל, נושם עמוק ונושף בזעם.
"לא, אבל אלה החיים שלך ולא שלי. ברגע שבחרת לחזור לארץ, אין שום דבר שאני יכול לעשות כדי למנוע ממנו להתקרב אלייך. כל מה שנותר לי זה להתפלל לאלוהים שלא אשמע שקרה לך משהו כי האויבים שלו פגעו בך."
"עכשיו אתה מבין למה אני אוהבת אותך?" אריאל מושיטה אליו את ידה והוא מתקרב אליה ונושק לשפתיה בחום. "אני מאוהבת בלב שלך."
"לא יפגעו בי. ואני מבטיחה לכבד אתכם ולא להיות איתו ליד המשפחה של אריאל."
"אומנם אחיך נוטה להגזים, אבל הפעם הוא צודק. ההורים שלי סולדים מהעולם של תומר ואני בטוחה שאם הוא יגיע לחפש אותך הערב, הם יזהו אותו מייד." אריאל אוחזת בידי. "בכל זאת, אבא שלי חובב חדשות והסיכוי שהוא לא יזהה את אחד הכוכבים העולים של מהדורות החדשות שואף לאפס."
"אל תדאגי, אם הוא יתקשר אליי אבהיר לו לא להתקרב לאולם כשהמשפחה שלך בסביבה."
אריאל מסמנת לי שהבינה את הרמז בדבריי ומושכת כיסא לאחור, מחכה שאתיישב ומתיישבת לצידי.
"תודה. יוסי סימס לי שאימא עדיין לא מוכנה והם יתעכבו קצת, אז אני הולך להתקלח ולהתארגן בינתיים. תשתדלו להיות מוכנות בשש." אסי נושק על מצחי ואז רוכן ומנשק את אריאל שמלטפת את פניו.
"לא אכלת כלום, אסף. יצאת מוקדם בבוקר לשדה ולא הספקת לאכול כלום."
"אכלתי עם יוסי כשחיכינו לאדר, אל תדאגי לי, יפה שלי." הוא מרים את ידה אל שפתיו והיא מסמיקה בחיוך. "תרכלו לכן בכיף, אשאיר אתכן לבד." הוא פונה אל המסדרון, גורר אחריו את המזוודה שלי וקורא מפתח אחד החדרים. "במחשבה שנייה, אולי עדיף שהלילה תישני אצל אימא, או שתשימי אטמים. לא זכרתי שהחדר הזה קרוב כל כך לחדר השינה שלנו."
"אסף!" אריאל צועקת עליו ואני כמעט נחנקת מהמים שניסיתי לשתות.
"איכס, אתה אחי!"
"אני את שלי אמרתי, בחירה שלך." הוא צוחק בקול רם וסוגר אחריו את הדלת.
"את בסדר?" אריאל שואלת. "את נראית עצובה."
"אני שונאת לשקר לו, להסתיר ממנו. ועכשיו, כשאני כאן, זה קשה עוד יותר."
"את חייבת לספר לו, אדר. אסף אוהב אותך וכל מה שהוא עושה זה למענך. אולי הוא קורא לך 'הכאב ראש הכי גדול בחיים שלו', אבל את גם האדם הכי יקר לו. הגיע הזמן שתספרי לו את האמת ואני מבטיחה להיות לצידך."
"הוא יכעס עליי וייפגע ממני."
"אולי, אבל בסוף הוא יסלח, אני בטוחה. קדימה, תאכלי משהו, אני הולכת אליו רגע." היא נעמדת ופונה אל חדרם ואני מנצלת את הזמן לסמס לתומר.
אני: בבקשה אל תבוא הערב לחינה. המשפחה של אריאל לא יודעת על העבר של אחי. תכבד אותו.
קוף שלי: למה שאכבד אותו?
אני: תפסיק להכחיש, תומר. שנינו יודעים כמה אסי חשוב לך.
הוא מקליד ונעלם, ואז שוב מקליד ושוב נעלם.
אני: תומר?
הטלפון מצלצל בידי ואני ממהרת לענות. "קוף."
"שיהיה לך ברור, אני מכבד אותך, לא אותו. תביני את זה כבר, אסי ואני לא נחזור להיות אחים."
"אבל אתה רוצה להיות גיסו, לא? אל תפגע בו. וחוץ מזה, בזכות אריאל אני פה."
"קבלי ביטול, אני אעשה כל מה שתבקשו, רק שהמשוגעת הזאת לא תתפוצץ עליי. מספיק לי אותך על הראש." הוא נושף בכעס ואני יודעת שאם הייתי לידו, הייתי רואה אותו מגלגל עיניים.
"גם אני אוהבת אותך..."
"איפה את?"
"בבית של אסי ואריאל. הם הציעו לי להישאר כאן, במקום אצל אימא."
"ברור," הוא מרים את קולו. "המזדיין רוצה לשמור עלייך מקרוב ולוודא שאני לא מתקרב אלייך. תגידי לו שאת שלי ושלא יבלבל לי בביצים." אני שומעת שהוא מכה במשהו. מתי השניים האלה יפסיקו לריב ולקלל זה את זה בכל הזדמנות, לעזאזל?!
"תתפלא, אבל לא. הוא לא מתכוון למנוע מאיתנו להיות יחד. אתה מוכן להפסיק לדבר ככה על אחי?!"
"ואת מאמינה לו? את לא רואה שהוא מסבן אותך?"
"אני כאן, לא? הוא נתן לי לחזור לפני הזמן. תפסיק לחשוד בו כל כך. אחי הוא לא המפלצת שאתה עושה ממנו!"
"אני לא מתכוון לריב איתך, אדר. תיהני בחינה הערב, אגיע לאסוף אותך מחר בבוקר מהדירה של אסי."
"תומר," אני נושמת עמוק ומנסה להירגע, אבל הגיע הזמן שאעמיד אותו במקום, לפני שהכול יצא משליטה. "אני רוצה להזכיר לך שפסק הבוררות קבע שאם אני חוזרת לפני הזמן, לאסי לא תהיה דרך להפריד בינינו. אבל בשום שלב הבורר לא אמר שאני אהיה מחויבת להיות איתך. אז אם לא תכבד את המשפחה שלי ואותי, אתה מוזמן לשכוח ממני!"
"את מאיימת עליי?"
"למדתי מהטוב ביותר. תתאפס על עצמך ותדבר איתי." אני מנתקת את השיחה וניגשת לפתוח את הדלת למאפרת, שמגיעה בתזמון מושלם. אריאל מצטרפת אלינו ומובילה אותנו לחדר. בזמן שהיא מסדרת את שערה ומאפרת אותה אני מקבלת הודעה מתומר.
קוף שלי: ניתקת לי בפנים.
אני: דיברת אליי כאילו אני חיילת שלך, ואני לא.
קוף שלי: אז מה את?
אני: אם תמשיך ככה, כלום.
קוף שלי: ואם אתנהג יפה?
אני: לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה.
קוף שלי: את צריכה לחשוב על זה... תתקשרי כשהמשפחה של אריאל מתקפלת מהאירוע. אני רוצה לראות אותך היום.
אני: אדבר איתך יותר מאוחר.
כשהמאפרת מסיימת לאפר אותי אני מצרפת לו תמונה שלי, שולחת נשיקה.
קוף שלי: אני אוהב אותך, קוף.
"תומר?" אריאל שואלת.
"זה יימשך ככה עוד הרבה זמן? נמאס לי מהריבים שלהם."
"אל תתערבי ביניהם. תני להם לריב עד מחר, בסופו של דבר לא יישאר להם על מה לריב והם יתחילו להסתדר."
"את לא מכירה אותם, כל אחד מהם עקשן כמו פרד והם מחפשים סיבות לריב."
"את מספרת לי? התחביב של אחיך זה לריב איתי. ככה זה מהיום הראשון שהגעתי לעבוד אצלו – ותראי אותנו היום."
"את רומזת שאחי ותומר יתארסו יום אחד...?"
אריאל מחייכת אליי מהמראה. "לא, אני אומרת שהם גברים והיכולת שלהם להמציא ריבים מוגבלת. יהיה בסדר."
הלוואי שאת צודקת, אריאל. הלוואי.
תומר
מי היה מאמין שיום יבוא ואעזוב את הקריות ואעבור לתל אביב. אם יש מקום שאני שונא בארץ – זו תל אביב. יותר מדי אנשים, יותר מדי ארגונים ששולטים, או מנסים לשלוט, יותר מדי כאב ראש שאין לי עצבים אליו. אבל עכשיו, כשאדר חזרה לארץ, אני לא מתכוון לגור רחוק ממנה. אני חייב להישאר קרוב אליה, לכל צרה שלא תגיע.
"תומר," ערן נכנס לדירה וטורק את הדלת. "אחיך מתחיל לאבד את זה. אם לא תעצור אותו בקרוב, יהיה מאוחר מדי."
"מה אֶבְיה עשה הפעם?" אני לוגם מכוס הוויסקי וממשיך לצפות במשחק הכדורגל בחוסר עניין.
"הוא סגר עסקה עם הרוש."
"תן לי לנחש, אחי היקר גילה שאדר חזרה ועכשיו הוא מנסה להוציא אותי מהכלים?"
"בדיוק."
"תגרום לעסקה הזאת ליפול. תשתיל לו אנשים מצידי, שישרפו לו את המשלוח או יאבדו אותו, לא אכפת לי, אבל שידע מראש שאדר מחוץ לתחום ושבפעם הבאה שהוא יסגור עסקה מאחורי הגב שלי הוא ישלם על זה."
"הוא התאום שלך, תומר."
"תזכיר את זה לאביה, לא לי. גם אבא שלי מעורב?"
"זה מה שהכי מפחיד אותי. הוא יודע שאדר חזרה ולא עשה שום דבר. השתיקה שלו מסוכנת." נראה שהמשפחה שלי מתכננת לאדר קבלת פנים בנוסח משפחת קדוש.
"בפעם הבאה שהם ישבו במאסר תזכיר לי לא להילחם בכל הכוח בשביל לשחרר אותם. מהרגע שהשניים האלה יצאו אין לי רגע של שקט." אני לוחץ את ראשי, נעמד ופונה אל המסדרון המוביל לחדר השינה שלי. "אני הולך להתקלח ולהתארגן לחינה של אסי הערב. לך תגייס את החבר'ה ותאבטח את המקום. אני רוצה שהאולם יהיה מוקף באנשים שאני יכול לסמוך עליהם, למקרה שהשתיקה של אבא שלי תופר דווקא הלילה."
"אתה חושב שהוא ינסה לתקוף אותו היום?"
"אם הייתי חושב, לא הייתי אומר לך לעשות את זה. אני בטוח, ערן. אני בטוח שהשקט של אבא שלי יופר הלילה ושהוא או אביה ישלחו את האנשים שלהם."
"ואתה מתכוון לעזור לאסי ולשמור עליו, שוב?" כמו בכל הפעמים מיום שהכול התפוצץ בינינו, כמו שהבטחתי לאדר שאעשה עד יומי האחרון.
"האישה שלי תהיה באולם הזה, ערן. עליזה תהיה שם ועם כמה שהמצב הבריאותי שלה השתפר, היא לא תהיה מסוגלת לברוח כשיתחילו יריות. ברגע שהצלחתי לשכנע את אדר לחזור לארץ, הצלחתי גם להעיר את העצבים של משפחת קדוש."
"אני לא מבין אותך. באימא שלי, אני מנסה להבין אותך ולא מצליח."
"מה יש להבין?"
"למה אתה מגן על אסי בכל פעם מחדש? למה אתה שומר עליו ועל המשפחה שלו, אחרי כל מה שהוא עשה לכם? המלשין המזדיין הזה הכניס את כל המשפחה שלך ואותי לכלא וכמעט הצליח להחריב את כל הארגון." כי לא משנה מה יקרה, אסי הוא אחי. גדלנו יחד, ראיתי בו אח גדול כל החיים וברגע האמת, כשהייתה לו הזדמנות להרוס את כל המשפחה, אותי הוא הציל.
"בגלל אדר. הבטחתי לה שהמשפחה שלה תהיה מוגנת, וזה מה שיקרה. ברור?"
"אתה יוצא נגד המשפחה שלך בגללה. אני מבין שאתה אוהב אותה והיא אותך, אבל אתה בוגד בדם שלך!"
"בוגד? אחי המזדיין מנסה להוריד את האישה שלי ואני בוגד? כבוד גורר כבוד, ערן, ואם אחי לא מכבד אותי, אני לא מכבד אותו. פשוט וקל."
"אשמור את דעתי לעצמי." הוא פונה לדלת. "מה לעשות אם האנשים של אביה יגיעו לאולם?"
"תשלחו אותם לעולם טוב יותר."
"ואם אביה בעצמו יגיע?"
"תשאיר אותו לי. תוודא שהמשפחה של אריאל לא תראה אתכם ולא תזהה אף אחד. מצידי שהאנשים שלנו יתחפשו למלצרים או למאבטחים באולם."
"כן, המפקד." הוא טורק אחריו את הדלת ואני נכנס להתקלח ולהתארגן בזריזות. הבטחתי לאדר שלא אגיע הערב, אבל כשהיא בסכנה ההבטחה לא מזיזה לי. אני מסיים להתלבש, לוקח שני אקדחים מהכספת, דוחף אותם מאחורי גבי ומוציא את האקדח שקניתי לאדר. הגיע הזמן שהיא תתרגל לעובדה שהיא תצטרך להסתובב חמושה ולהגן על עצמה במידת הצורך.
"תומר," היא עונה בצלצול הראשון. "סיכמנו שנדבר אחרי החינה."
"יש דברים שאי אפשר לתכנן, אדר."
"הכול בסדר? אתה נשמע עצבני."
"את עומדת להתעצבן עליי בעוד רגע, אבל תצטרכי להבין שאין ברירה אחרת."
"מה קרה?"
"אני מגיע לחינה, אדר. האנשים שלי גם יהיו שם ויקיפו את המקום. אני מצטער, קוף, אבל הביטחון שלך קודם לכול."
"מי הפעם?"
"אביה ואבא שלי."
"שאף אחד לא יראה אותך. שאסי לא ישים לב שאתם שם, בבקשה."
"אל תדאגי, הם קיבלו הנחייה לא להראות את עצמם. אני צריך שתמצאי תירוץ לצאת לרגע ולקחת את האקדח שלך."
"אקדח? למה עכשיו, תומר? מה קרה?"
"הכנתי אותך לזה, אדר. לימדתי אותך לירות ולהגן על עצמך, ואהיה רגוע יותר כשאדע שיש עלייך נשק למקרה שלא אספיק להגיע."
"קוף, אני צריכה לדאוג?"
"לא, קוף שלי, אני אהיה שם לשמור עלייך, זה רק לכל צרה שלא תבוא. אל תדאגי."
"אני לא דואגת בגללי, אני דואגת בגללך. תספר לי את האמת, קרה משהו עם אביה?"
"שום דבר שצריך להדאיג אותך. ניפגש שם?"
"אני אוהבת אותך, קוף."
"אני יותר, קוף. אני יותר." אני מנתק ונוסע לאולם, מוודא שהאנשים שלי התייצבו במקומות ומנחה אותם איך לפעול. ערן נשאר בתצפית על הכניסה עם תמיר, אחד הבחורים הוותיקים שאיתי, ואני נכנס לאולם ומתייצב במשרדו של הבעלים, שנבהל מייד.
"אני מפחיד כל כך?"
"כשאדם כמוך נכנס למשרד שלי, כן." הוא מושיט את ידו אל הטלפון ואני עוצר אותו, נועץ בו מבט מאיים שגורם לו להחוויר.
"אז אני מבין שאתה יודע מי אני. נפלא, חסכנו חצי דרך. עכשיו אני אדבר ואתה תקשיב, ברור?"
"ברור." הוא מהנהן בפחד.
"יופי. הערב אמור להיערך כאן אירוע חינה שאני רוצה לאבטח. יש לך מצלמות במעגל סגור?"
"כן."
"תן לי גישה למצלמות ותארגן לי כמה מדים של מלצרים, לפחות ארבעה. האנשים שלי יאבטחו את המקום, הכול יעבור בשלום ואנחנו ניפרד כידידים. יש?"
"כן."
"בעל האירוע לא יודע וגם לא ידע על מה שקורה. אם תפתח את הפה שלך, זה הסוף שלך. תוודא שהוא לא יגיע למשרד. עכשיו לך תמצא מדים ותן אותם לבחור שלי בכניסה!" אני פוקד בטון מזהיר ולובן פניו מאשר לי שהוא הבין. אני מתיישב במקומו וצופה במצלמות האבטחה, מסמס לאדר.
אני: תגיעי למשרד של בעל האולם, אני מחכה לך כאן.
"ערן?" אני עונה לשיחה.
"החבר'ה שלנו מוכנים. מתי אסי אמור להגיע?"
"הג'יפ שלו נכנס כרגע לחניון. שהוא לא יראה אותך ואת תמיר."
"אין בעיה." הוא מנתק ואני רואה אותו מסמן לתמיר להצטרף אליו. לעזאזל, אני מארגן מבצע צבאי להגן על מי שאמור להיות האויב הכי גדול שלי. דפיקה נשמעת על הדלת ואחריה אדר נכנסת וממהרת לסגור את הדלת, מוודאה שלא ראו אותה.
"אני אוהבת אותך." היא מתקרבת אליי לבושה בתלבושת חינה מסורתית של שני חלקים. על ראשה תכשיטי זהב, שערה השחור מסולסל ומסתיר את כתפיה החשופות, פניה מאופרות בטבעיות ואני מתאפק לא לחטוף אותה מכאן.
"אל תתחנפי."
"באמת." היא צוחקת ונושכת את שפתה. "אני אוהבת אותך, תומר קדוש, ואין לך מושג עד כמה."
"כי אני מגן על אחיך הבוגד?"
"כי אתה מגן על המשפחה שלי, למרות הכול. תודה."
"יום יבוא ואת תהיי סיבת המוות שלי, אדר. כמו שמשון ודלילה, את תהיי היחידה שתצליח להרוג אותי."
"חס וחלילה!" היא מכה על כתפי. "אם תמות, אמות יחד איתך."
"אני בטוח..."
"תומר!"
"תביאי נשיקה, מייד אבל!"
"אני לא ערן, אל תיתן לי פקודות." היא משלבת זרועות, אבל מתקרבת אליי ומתיישבת על ברכיי. "סיכמנו שרק במקום אחד מותר לך לפקוד עליי."
"בגללך הרמתי מבצע צבאי, אדר. אני אפקוד עלייך כאן ועכשיו אם אני רוצה. אף אחד לא יעז להפריע לנו כאן."
"השתגעת?!" היא מזנקת ומתרחקת. "אחי כאן, במרחק צעד מאיתנו! אני לא נותנת לך לפקוד עליי בצורה כזאת, כשהוא יכול לשמוע."
"ואם הוא לא היה שומע, היית נותנת לי לפקוד עלייך?" אני קורץ לה בחיוך ממזרי והיא מסמיקה.
"אף פעם לא עשינו את זה באולם אירועים. זה יהיה מרענן." היא צוחקת את הצחוק המושלם שלה וממיסה אותי ברגע, כרגיל. "אולי כשיגיע יום החינה שלנו אתן לך להגשים את הפנטזיה הזאת איתי."
"רשמתי לפניי להקדים את הצעת הנישואים שלי." אני מושך אותה אליי ומנשק אותה, לא מפסיק גם כשהיא מנסה להילחם בי בגלל האודם שלה שנמחק.
"תעשה את זה מהר, לפני שאמצא לי גבר אחר. עכשיו כשאני בישראל זה קל יותר."
"תיזהרי ממני, אדר. תיזהרי כי אני לא אשלוט בעצמי יותר, ואת לא רוצה את זה."
"אני רוצה להישאר איתך הלילה. תחכה לי בסוף הערב ונצא מכאן יחד, טוב?"
"ומה תגידי לשומר הסף?"
"אריאל תעסיק אותו, אני בטוחה."
"מי היה מאמין שהמכה האחת עשרה של מצרים תעזור לנו." אני צוחק והיא מזעיפה פנים, מרפה כשאני רוכן אל שפתיה ומנשק אותה. "אני צוחק, היא קרצייה, אבל משלנו."
"מעצבן."
"ומה עם אימא שלך? רצית לבלות איתה."
"יוסי הביא אותה לדירה מקודם. הייתי איתה כל היום ואהיה איתה עוד הרבה בחודש הקרוב. הלילה אני רוצה להיות רק איתך. אפשר?"
"ואפילו רצוי, קוף." אני מלטף את פניה והיא נושקת לידי שמלטפת אותה.
"אני צריכה ללכת. האקדח הזה באמת הכרחי?"
"כן, הוא קטן, תחביאי אותו בתיק היד שלך. אם את מרגישה סכנה, תירי במטרה להרוג."
"תומר..."
"שמעת אותי, אדר. במטרה להרוג." היא לוקחת את האקדח בידיים רועדות ומחביאה אותו בתיקה, נושקת לשפתיי ויוצאת מהמשרד.
"אדרי, הכול בסדר?" אני שומע את אסי. "מה עשית במשרד?"
"חיפשתי את החדר שלכם."
"בסוף המסדרון, בואי."
אני מציץ עליהם במצלמות עד שהם נכנסים לחדר ומסמס לערן לחזור למקום שלו ולוודא שאף אחד לא ייפגע הלילה, בטח לא אדר והמשפחה שלה.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
