הזדמנות האחרונה

מאיה הסתכלה על המקלון בזעזוע. גרונה נחסם כאילו יד סגרה על צווארה, כששני הקווים הכחולים הופיעו.

חיובי.

היא ישבה על קצה האמבטיה, רגליה רועדות כל כך עד שהייתה מוכרחה להצמיד את ברכיה זו לזו. תקווה הבהבה בבהירות ובאותה מהירות גוועה.

לא ייתכן שזה אמיתי.

היא לקחה נשימה עמוקה והסתכלה שוב על המקלון. היא מצמצה פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, אבל הקווים נותרו בעינם.

פעמון הדלת צלצל לפתע בעקשנות מתמשכת והיא נעמדה במהירות על רגליה, לבה הולם כנגד חזה כמו מטוטלת הנדחפת על ידי משוגע. היא החביאה את ערכת הבדיקה במהירות במגרה מתחת לזוג הכיורים ולקחה נשימה ארוכה ועמוקה כדי לייצב את עצמה.

גונזו כבר היה בדלת, נובח בחדווה לברכה, אבל מאיה לא הייתה זקוקה לכלב שירמוז לה מי נמצא בדלת. איש לא צלצל בדלת כמו מי שעתיד בקרוב להיות בעלה לשעבר ג'ורג'יו סבאטיני. הוא תמיד לחץ עליו חזק מדי ויותר מדי זמן. הוא זימן אותה וללא ספק לא היה מוכן לקבל לא כתשובה.

מאיה עטתה במכוון הבעה רגועה על פניה כשפתחה את הדלת. "ג'… ג'ורג'יו," אמרה, מקווה שהרעידה בקולה לא מסגירה אותה. "חשבתי שתשלח מישהו מהצוות שלך כדי לאסוף את גונזו. זה לא מה שדיברנו עליו?"

"החלטתי לבוא הפעם בעצמי." הוא התכופף כדי ללטף את אוזני הכלב הנרגש לפני שהתרומם שוב מלוא קומתו, חזותו הגבוהה מתנשאת מעליה. עיניו החומות הכהות נצצו באור ציני כשפגשו את שלה. "אני דיי מופתע למצוא אותך בבית," אמר. "חשבתי שאולי את מבלה עם המאהב האנגלי החדש שלך. איך אמרת שקוראים לו? יו? הרברט?"

מאיה נשכה את לחיה מבפנים, מצטערת, לא בפעם הראשונה, על שיצאה לבליינד דייט המטופש שחברה מקורס היוגה שלה סדרה לה. "הווארד," אמרה בקול מהודק. "וזה לא היה כמו שכתבו בעיתון."

אחת מגבותיו של ג'ורג'יו התרוממה לקשת צינית. "אז הוא לא קרע ממך את הבגדים במסדרון הדירה שלו וביצע בך את זממו?"

מאיה הביטה בו במבט ארסי וסגרה את הדלת מאחוריו בטריקה. "לא," אמרה. "זה יותר הסגנון שלך, לא ככה?"

הוא שלח לעברה חיוך עצלני שבתגובה העמיד את כל השערות שעל עורפה. "את שיתפת איתי פעולה לכל אורך הדרך, קארה," אמר בטון מחוספס וגולמי וכל כך עמוק עד שחשה צמרמורת של אשמה יורדת במורד גבה וקוברת עצמה במקום הסודי והחם שבין ירכיה כשנזכרה בתענוג.

מאיה סבה על עקביה במקום לפנות אליו כשצבעיה עזים כל כך. היא עדיין התכווצה באשמה כשחשבה כיצד התנהגה בחתונה של אחיו. היא עדיין לא הייתה בטוחה מה גרם לזה. האם הייתה זו השמפניה או הכאב שבוויתור הסופי? סקס פרידה, ככה קוראים לזה. לא הייתה לזה שום משמעות, ודאי שלא לו. הוא בטח השכיב כמה נשים מאז שהם נפרדו. לפי דיווחי התקשורת הוא מתראה כרגע עם דוגמנית הלבשה תחתונה שמתגוררת בלונדון. לקרוא את זה היה כמו חץ היישר אל לבה של מאיה, אבל היא העדיפה למות מאשר לגלות לו את זה.

היא הרגישה אותו מתקרב אליה מאחור ועורה עקצץ ונחיריה התרחבו כששאפה את האפטרשייב בניחוח פריחת ההדרים מעורב בריחו הגברי המסוים. כל חושיה – אלה שנשבעה שתמיד יעברו לניוטרל בכל פעם שהוא בסביבה – פעלו במלוא המרץ. לבה פרפר בקרבה כשהניח את ידיו על כתפיה, נשימותיה פסקו כליל כשגופו הגבוה התחכך בה מאחור.

"יש לך ריח טוב," אמר והרכין את ראשו כך שפיו כמעט נגע בצווארה. "את משתמשת בבושם חדש?"

איכשהו הצליחה להפעיל את קולה. "תוריד ממני את הידיים, ג'ורג'יו," אמרה. לפני שאני אסתובב אליך ואפול אל בין זרועותיך ושוב אעשה מעצמי טיפשה גמורה.

אחיזתו התהדקה לשבריר שנייה, מספיק זמן כדי שלבה יגביר את הקצב. "הגירושים שלנו לא סופיים עד שכל המסמכים יהיו מסודרים," אמר, נשימתו מרימה את השערות שהשתחררו מהקוקו הרפוי שלה. "אולי ננצל את הזמן עד שהדיו יתייבש, הא?"

מאיה ידעה על מה הוא מדבר וזה הכאיב הרבה יותר מדוגמנית ההלבשה התחתונה. הוא לא נלחם על נישואיהם ההרוסים, אלא על ההון שלו. משפחת סבאטיני הייתה עשירה כמו משפחת אצולה איטלקית. כשהתחתנה עם ג'ורג'יו לפני חמש שנים לא הוכן שום הסכם ממון. זה היה חוק לא כתוב שלא דיברו עליו: הנישואים שלהם אמורים היו להחזיק לנצח, כמו כל הנישואים האחרים במשפחת סבאטיני. אבל מאיה תהתה אם נישואים אחרים במשפחת סבאטיני סבלו מהמשברים שהם סבלו מהם ושרדו.

היא בהחלט פקפקה בזה.

היא פנתה להביט בו, לבה מתכווץ שוב כשהביטה לתוך עיניו הכהות כלילה. "מה אתה רוצה?" שאלה.

אגודליו החלו ללטף את כתפיה הנוקשות עד שהייתה בטוחה שתימס לשלולית לרגליו. היא נלחמה בתחושה, לחצה את שיניה ביחד והניחה את ידיה על חזו כדי לדחוף אותו ממנה. "אתה מוכן להפסיק לגעת בי, למען השם?" סיננה לעברו.

הוא תפס בידיה ללא מאמץ והחזיק אותן ביד אחת שלו כאילו היו ידיים של ילדה. "זה היה טוב הלילה ההוא, סי?" אמר. "אני לא יכול לזכור פעם שהייתה טובה יותר, ואת?"

מאיה בלעה את רוקה. היא ניסתה בכל כוחה לא לחשוב על הלילה ההוא, כמה נפלא היה לעשות אהבה בכזו הפקרות. שום טמפרטורה או טבלת ביוץ, שום זריקת הורמונים – פשוט סקס פרוע הורס מיטות, רק שהם לא ממש הגיעו למיטה. אבל הביקור הזה: האם הוא בא בשביל שידור חוזר של ליל התשוקה ההוא או שבא להכריז על הפסקת אש לטובת הנכסים שלו?

"ג'ורג'יו… הלילה ההוא היה מטורף, טעות מטופשת," אמרה, לא סומכת על עצמה שתצליח להשיב לו מבט.

היא משכה את ידיה מידו והתרחקה, משלבת את ידיה על בטנה. מוקדם מכדי לספר לו, כמובן. זה יהיה מזל רע בדיוק כמו בפעמים הקודמות. כמה פעמים החזיקה את המקלון בחדווה, רק כדי שחלומותיה ותקוותיה יתנפצו כמו פורצלן יקר מפז על המדרכה שבועיים לאחר מכן? אין שום ערובה לכך שהפעם תהיה שונה. אם זה לא אמור לקרות, ג'ורג'יו לפחות יהיה חופשי להמשיך הלאה עם מישהי אחרת שתוכל להעניק לו את מה שרצה יותר מכל. שניהם יהיו חופשיים להמשיך הלאה. היא בזבזה חמש שנים מחייו, שלא לדבר על שלה. הוא בן שלושים ושש. לרב חבריו ועמיתיו יש כבר שניים או שלושה ילדים.

היא לא העניקה לו ולו אחד.

ג'ורג'יו הלך אחריה אל הסלון הקטנטן. מאיה חשה את מבטו עליה, את חומו, בערתו האיטית מקלפת כל שכבה של עורה עד שחשה חשופה לגמרי. היא מוכרחה להחזיק מעמד. היא לא יכולה להתפרק ולהפוך תלותית ורגשנית למולו. כל זה כבר אמור היה לעבור לה. היא עבדה קשה על זה, הגדירה לעצמה סדר עדיפויות חדש, כיוונים חדשים, שאף לא אחד מהם כלל את ג'ורג'יו. רגועה ובשליטה הייתה הדרך היחידה להתמודד איתו. היא צריכה להוכיח לו שכבר אין לו כוח רגשי או חושני עליה. היא אדם עצמאי עכשיו, נחושה להמשיך הלאה בחייה.

היא חזקה יותר עכשיו, הרבה יותר חזקה.

ששת חודשי הפרידה עשו את זה בשבילה. היא כבר לא חיה בצל הכסף והיוקרה של ג'ורג'יו. היא הלכה בדרך שלה, דאגה לעתידה ופצחה מחדש בקריירה שלה, שזנחה בתמימותה כדי להתאים למה שג'ורג'יו ומשפחתו ציפו ממנה. היא הייתה גאה למדי במה שהשיגה בזמן הפרידה שלהם. היא ציפתה להתחלה החדשה עד שהשיהוק האחרון הוריד אותה מהמסלול. האם הוא מסוגל לראות את הסוד שהיא מנסה להסתיר ממנו? האם היה איזה רמז בפניה או בגופה, אפילו בשלב המוקדם הזה? נדמה שהוא מסתכל עליה בכזו אינטנסיביות, מבטו הכהה כל כך חודר עד שחשה חשופה לחלוטין, כאילו הוא יכול לראות לתוך נשמתה.

"מה שמעתי, שאת עוברת ללונדון?" שאל.

היא פנתה אליו בפה נחוש, כתפיה משוכות לאחור בנחישות. "יש לי ראיון למשרת הוראה בבית ספר. אני ברשימת ההמתנה."

הוא קימט את מצחו וגבותיו נפגשו. "את הולכת לקחת את זה אם יציעו לך את המשרה?"

היא שמטה את ידיה לצדי גופה במאמץ להיראות רגועה. "אני לא רואה סיבה שלא," אמרה והביטה בו במבט מחודד. "אין לי שום דבר שישמור אותי באיטליה."

שריר נע מעלה ומטה בלסתו, כאילו שהוא לועס משהו קשה ולא טעים. "מה בנוגע לגונזו?" שאל.

מאיה חשה את לבה נחמץ כשחשבה שיהיה עליה להיפרד מהכלב שגידלה מאז שהיה גור. אבל אסור היה להכניס חיות מחמד לבניין המגורים שלה בלונדון, והיא ידעה שגם ככה הכלב המגודל יתגעגע לג'ורג'יו יותר מדי. גם ככה הכלב התנהג כמו ילד מופרע מאז שהיא וג'ורג'יו נפרדו. "החלטתי שעדיף לו איתך," אמרה.

שפתו העליונה התעקלה. "זה בהחלט שינוי. את התווכחת איתי שבועות על מי צריך לקחת אותו. התכוונתי להגיד לווטרינר שלי שיגיש בקשת משמורת עליו."

מאיה הרימה אחת מכתפיה וזייפה אדישות. "אני בטוחה שהוא ישכח ממני ברגע שהוא יעבור לווילה המחודשת שלך," אמרה. "מתי אתה חוזר לשם, דרך אגב?"

ג'ורג'יו העביר את ידו בשערו במחווה שמשכה משהו עמוק בחזה של מאיה. בזמן האחרון מצאה את עצמה חושבת על כל כך הרבה מהמחוות שלו: כיצד תקצב את חיוכיו כאילו לא מצא את החיים משעשעים במיוחד, כיצד מצחו התקמט כאשר התרכז עמוקות, וכיצד עיניו זהרו והאפילו כאשר היה במצב רוח לסקס. היא דחקה את המחשבה האחרונה. היא החזירה יותר מדי זיכרונות ארוטיים מהלילה האסור.