הריון רומנטי

1

"איפה נפיל את הפצצות?"
ראשה של פייפר מדיסון הסתובב בבת אחת אל קולו הגבוה של הילד. הילדון שלא היה יכול להיות יותר מבן חמש, הסתכל בדייל בעניין רציני.
אמו שחייכה בהומור נבוך, צחקה בשקט. "הוא עדיין לא ממש קלט שלא כל המטוסים קשורים למלחמה. סבא שלו לקח אותו למוזיאון אווירונאוטי והוא התאהב במפציץ בי-52."
היא פנתה אל בנה והסבירה, לא בפעם הראשונה, שהם על מטוס נוסעים בדרך לבקר את סבא וסבתא. הילד לא נראה משוכנע עד שהדייל של המחלקה הראשונה הוסיף את הסכמתו לדברי האם. כתפיים קטנות נפלו באכזבה ופייפר החניקה צחקוק.
הייתה תקופה לא לפני שנים רבות כל כך שהתקוות החביבות עליה במיוחד היה להיות במקומה של האם הנרגזת הזו. החלומות גוועו ביחד עם נישואיה והיא השלימה עם זה. היא הייתה חייבת. ובכל זאת, אותן תקוות גרמו לדקירה קטנה בלבה ברגעים כאלו.
אבל לחלומות על ילדים לא היה סיכוי לקום לתחייה במצבה הנוכחי.
היא ניסתה להניח לרקע של הזמזום השקט של מנועי המטוס להרגיע עצבים שהיו כבר מתוחים מאוד, נשענה לאחור בכיסאה והסיטה את מבטה מהתמונה המשפחתית.
זה לא עבד. על אף המאמץ, קצב פעימות הלב שלה עלה בציפייה להגעה לאתונה. היא לא יכלה להימנע מלהסתכל דרך החלון, עיניה חיפשו את שדה התעופה בלהיטות.
במשך שעות, ראתה רק שמיכת עננים כשבתוכה נגלו פה ושם פסגות האלפים. עבר זמן עד שראתה את הפסגה האחרונה וידעה שכמעט הגיעו אל היעד באתונה. פחות משעה עד שתראה אותו. זפיר ניקוס. הבוס הנוכחי שלה והשותף החלקי למיטתה.
היא הייתה די להוטה לראות את האיש ואת מקום לידתו. חוץ מזה, מי לא רוצה לבקר בגן עדן?
כי לשם הם עמדו להגיע, אל אי יווני קטן שהיה בזמנו בית הנופש של משפחה יוונית עתירת הון. עכשיו היו קצת פחות עשירים והפטריארך מכר את האי לחברה סטאמוס וניקוס. זפיר והשותף שלו ניאו סטאמוס תכננו לפתח אותו כאתר ספא בסגנון הכולל הכול. והיא קיבלה את החוזה לעיצוב הפנים של כל המתקן, עם תקציב גדול מספיק כדי לשכור איזה צוות שהיא צריכה על מנת להביא את הפרויקט לסיומו.
היא הייתה יותר ממרוגשת על כך שצרפו אותה לפרויקט רחב כל כך כבר בשלב ההתחלתי. זה יהיה צעד מזהיר עבור העסק שלה, אבל גם מספק מאוד מהבחינה היצירתית. ובכל זאת, הציפייה שלה הייתה בעיקר בגלל הגבר שחיכה לה שם.
היא בילתה את ששת השבועות האחרונים בגעגועים אל זפיר, בכאב שהפחיד אותה כשהרשתה לעצמה לחשוב על כך. היא לא אמורה להיות כל כך תלויה רגשית בגבר שהיה רק מעין מאהב שלה.
היא נשכה את שפתה באנחה.
היה להם קשר מיני, אבל לא רומנטי. הם לא היו משהו פשוט כמו שותפים למין אקראי. זה היה קל מדי. במצב כזה היא הייתה יודעת איך להתמודד עם המעורבות הרגשית החד סטרית שלה. אבל הם היו גם חברים. חברים טובים. סוג החברים שהיו נפגשים לפחות פעם בשבוע לפני שעניין "ההטבות המיניות" התחיל ואז הוכפל לכמה פעמים בשבוע כשהיו באותה עיר.
כדי לסבך את העניינים עוד יותר, הוא גם היה הבוס שלה.
שוב… סוג של בוס. החברה שלו שכרה את עסק העיצוב שלה לכמה פרויקטים במשך השנתיים פלוס האחרונות, אם כי פרויקט היזמות האחרון היה הגדול ביותר והאמביציוזי ביותר שבו עסקה. הוא גם היה מוכן להיות הבוס הישיר שלה, אם הייתה מניחה לו.
הוא הציע לה להיות עובדת של החברה שלו, עם משכורת ועם בונוסים שהתקשתה לסרב להם, אבל פייפר לא רצתה לעבוד עבור מישהו. לא עוד. לא אחרי שאיבדה את בעלה ואת העבודה שלה במכה אחת רק שישה חודשים לפני שלקחה על עצמה את הפרויקט הראשון עבור החברה של זפיר.
היא נשבעה אז שלעולם לא תהיה עוד כה פגיעה למהפכים.
היא חשבה שהחתונה עם ארתור בלינגהאם תעניק לה את היציבות שרצתה – בין שאר הדברים – כמו למשל המשפחה שעליה חלמה. אבל התוצאה הייתה הפוכה. ארט ריסק את הרגשות שלה לפני שקרע את חייה, פיסה אחרי פיסה, עד שכל שנותר לה היה הכישרון והנחישות שלה. היא לעולם לא תהיה שוב במצב הזה.
אפילו לא עבור זפיר. לא שאיל הנדל"ן היווני והסקסי הציע לה נישואים, או אפילו מחויבות. הוא הציע לה עבודה עם משכורת. זה הכול.
אם היא רצתה עוד, היא בהחלט לא אמרה זאת. עד לפני הפרידה הארוכה, של כמה שבועות, היא אפילו לא הודתה בזאת בינה לבינה. היא לא התכוונה לספר לו, כי היה לה ברור שלעשות זאת יביא את הסוף המידי למצב של חברים טובים שהם גם בקשר אינטימי.
ואולי זה יביא גם לסיום החברות ביניהם.
זפיר חיכה לפייפר ליד מסוע המזוודות. הוא לא ראה אותה במשך שישה שבועות. היא הייתה בנסיעת עבודה במערב התיכון (של ארה"ב, המתרגמת) והוא ידע שלולא הציע לה את העבודה ביוון, הוא כנראה לא היה רואה במשך חודשים נוספים, או יותר.
לא שלא הייתה מעצבת הפנים הטובה ביותר לתפקיד, אבל הפרויקט הזה היה גדול יותר מכל מה שלקחה על עצמה קודם. אבל הוא ידע שהיא מסוגלת לזה. וזה לא שהוא צריך להסביר למישהו את הבחירה שלו. זה אחד היתרונות של היותו הבוס. האדם היחיד שהיה עשוי לומר על זה משהו, ורק בגלל שעבדו יחד על הפרויקט הזה בפעם הראשונה מזה שנים, היה החבר הטוב ביותר שלו ושותפו לעסקים, ניאו סטאמוס.
מכל מקום, האיש היה שקוע עכשיו עמוק בהכנות לחתונתו. קאס אולי לא רצתה חתונה גדולה, אבל ניאו רצה שהחתונה הקטנה שלהם תהיה מושלמת בכל מובן. לעזאזל, זפיר הופתע שהשותף שלו לא התעקש לתכנן ולבנות אולם לצורך האירוע.
קבוצה של נוסעים שהגיעו זה עתה זרמה אל מסוע המזוודות, מה שהחזיר את מחשבותיו של זפיר אל ההווה. הוא סרק את הקהל וחיפש את ראשה הבלונדיני והיפה של פייפר. היא הייתה שם, תשומת לבה נתונה לילד קטן שדיבר בחיוניות עם אמו. חליפת החצאית הכחולה שפייפר לבשה הדגישה את חמוקיה בעדינות, אך שמרה על אלגנטיות. ובכל זאת הוא הטיל ספק שזו חליפת מעצבים.
העסק של פייפר עדיין לא היה יציב מספיק בכדי שתבזבז על בגדים, או אפילו על דירה שגדולה יותר מארון. הוא הציע לה עבודה שהייתה מאפשרת לה לחיות ברמת חיים גבוהה יותר, אבל היא סירבה לו. פעמיים. לעזאזל, האישה הייתה עקשנית. ועצמאית.
הוא תהה אם היא תסרב למסע קניות ברובע האופנה של אתונה.
היא הרימה את מבטה ועיניהם נפגשו. עיניים בצבע תכלכל כמו ביצה של אדום החזה נמלאו בחום ובהנאה כשנחו עליו, שפתיה התעקלו בחיוך יפהפה. המבט הזה הכה בו כמו חבטה בחזה.
הוא הרגיש שפיו מחייך חיוך רחב, ללא רשותו, חיוך כן יותר מכל דבר שבדרך כלל היה חלק מהמסכה שלו. לא שהצטרך להסתיר שהוא מרוצה לראות אותה. הם הסתדרו היטב כששכר אותה לעדכן את המשרדים של סטאמוס וניקוס לפני קצת יותר משנתיים. החברות שלהם רק גדלה מאז. התוספת של סקס מדהים למערכת היחסים רק שיפרה את המצב מבחינתו.
למעשה, פייפר הייתה הסיבה שזפיר עודד את ניאו לפתח תחומי עניין מחוץ לחברה ולהעמיק את הידידות שלו עם קסנדרה בייקר, הפסנתרנית המפורסמת והמתבודדת. זה הצליח עבור ניאו יותר מכפי שזפיר יכול היה להעלות בדעתו. וזפיר היה מאושר בשבילו. באמת.
אבל, למען האמת, זה בלבל אותו. ניאו מאוהב. זפיר הניד בראשו. סקס וידידות היה דבר אחד, אהבה הייתה משהו אחר לגמרי.
גבותיה המעודנות של פייפר התקרבו זו לזו בקימוט מצח והיא נעצה בו מבט שואל.
"זה כלום," הוא מלמל.
כשהיא הגיעה אליו הוא משך אותה לחיבוק חזק. החמוקיים הרכים שלה היו כה נעימים כנגד גופו, הגירוי בעוצמה הנמוכה שחווה כשהתעורר הבוקר והבין שיראה את פייפר היום הגיע לרמה הקריטית. מהר כל כך.
לעזאזל.
"אני מניחה שבאמת התגעגעת אלי." היא נשענה לאחור, צחקוק חושני נפלט מגרונה, עיניה התנוצצו וקנטרו אותו בהומור.
הוא הוצף במפח נפש. הוא לא היה בן טיפש-עשרה חסר ניסיון. ובכל זאת, הוא צחק והודה, "כן."
"מתי הפגישה הראשונה שלנו עם האדריכל?"
"מחרתיים."
"אבל אמרת לי שאני צריכה להיות כאן היום."
"הצטרכת חופשה."
"בניית עסק חדש היא תמיד מתישה."
הוא משך בכתפיו, כי לא יכול היה שלא להסכים. בעשר השנים הראשונות שבהן הוא וניאו בנו את הונם, הם עבדו בסופי שבוע ועבדו שעות ארוכות במשך השבוע ולא לקחו אפילו חצי יום חופש. הדברים השתפרו מעט אחר כך, אם כי שניהם היו משיגני-יתר מדי בכדי שיפתחו חיים מחוץ לחברה.
אחרי שפגש בפייפר, זפיר התחיל לעזוב את המשרד בערך בשש במקום בשמונה, אבל עדיין לא הרגיש יותר מדי נוח לגבי חופשות. מכל מקום, פייפר נשמעה מותשת בפעם האחרונה שדיברו בטלפון, והוא היה נחוש שהיא תיקח לעצמה חופשה, בדרך כזו או אחרת.
"מוסכם. אבל לא חשבתי שתתנגדי לעוד יומיים באתונה."
עיניה נדלקו. "אתה מתכוון שאוכל לתייר קצת לפני שאשקיע את עצמי בעבודה?"
"בדיוק. אני מקווה שתתייחסי ליומיים הבאים כזמן המוקדש לאיסוף מידע, לא פחות מהזמן שנהיה על האי. אנחנו רוצים שאתר הנופש ישקף את האווירה של האי אבל גם את התרבות היוונית."
"אווירה? חשבתי שזה אי פרטי. ריק."
"המשפחה החכירה אדמה לכפר דייגים קטן ולכמה חוות עבור מצרכים מקומיים, וכן טיפחה פרדסי פירות וחורשות עצי זית בעצמה."
"אה, זה מושלם עבור מה שאתה רוצה לעשות."
"חשבתי ככה." אבל הוא נהנה לראות עד כמה היא מחוברת אל החזון שלו.
"אם כך אני באמת שמחה שיהיה לי זמן להכיר את האזור. אני רוצה לנסות לגרום לעיצוב שלי לשקף את התכונות החיוביות של התפאורה המקומית."
"אני יודע, ואני בטוח שכבר עשית מחקר רציני על תרבות יוון." בעצם, היא כבר התחילה בזה כשנפגשו לראשונה, ואמרה לו שהיא רצתה להבין אותו ואת ניאו טוב יותר כלקוחות. הוא לא ידע כמה זה עזר לה, בהינתן העובדה שהוא וניאו עזבו את יוון מאחור לפני שנים כה רבות. אבל אי אפשר היה להכחיש שפייפר הבינה אותו בצורה שאף אחד אחר לא הצליח. והשדרוג שעשתה למשרדים שלהם היה מושלם. "אבל דבר לא יכול להחליף את חווית ההתנסות האישית בסביבה."
שלא במודע היא נשענה עליו וחייכה, היה ברור שהיא מרוצה. "נכון, אבל לא ידעתי שתהיה לי הזדמנות לכך בעבודה הזו."
הוא פשוט חייך ומשך בכתפיו.
היא צחקה. "אל תשטה בעצמך להאמין שאני לא מודעת שיש לך גם סדר יום משלך כאן. כזה שכולל זמן רב בין הסדינים. אתה מניפולטור, אתה יודע?"
היא הכירה אותו היטב. "האם זה דבר רע?"
"במקרה זה?" היא הנידה בראשה, ועפעפיה כבדו. "לא. בהחלט לא."
זה היה מה שהעריך אצלה כל כך. פייפר מדיסון הייתה אישה נדירה, היהלום המלוטש שלו שלא הזדקק למצע של מערכת יחסים כדי לקרון. שלא כמו קאס הפחות מנוסה של ניאו, לפייפר לא היו אשליות של אהבה ורומנטיקה. היא נהנתה מגופו בדיוק כפי שהוא התענג על גופה. לא היה כאן צורך לנווט בסבך רגשי מורכב וזה היה דבר טוב מאוד.
כי שלא כמו ליאו, לזפיר לא הייתה אהבה להעניק. "בואי ניקח את המזוודה שלך ונצא לכיוון המלון. זה מלון ספא."
"אנחנו בודקים את התחרות?"
"כמובן." הוא נכנע לתשוקה שהניעה אותו מאז שהגיעה ונישק אותה. ואז הוא נישק אותה שוב, ליתר ביטחון. הטעם שלה היה מתוק ומעורר כתמיד.
בעיניים קורנות מהנאה היא אמרה, "אלא שמכיוון שהוא ממוקם בעיר הוא לא יכול להציע מה שאנחנו, אני מתכוונת סטאמוס וניקוס יציעו."
"אין טעם לפתח נכס חדש, אם לא נוכל להביא לשולחן משהו שאף אחד אחר עדיין לא הציע."
עיני הטורקיז שלה החליקו אל שפתיו ונשארו שם למשך כמה שניות, ואז היא מצמצה בעיניים לא ממוקדות לפני שנזכרה במה שאמר וחייכה באירוניה. "כתמיד, משיגן היתר."
"ואת לא?"
"הי, יש יותר מסיבה אחת מדוע אתה ואני חברים כל כך טובים."
"יותר מזה, את מתכוונת." הוא התחכך בגופה.
היא התנשמה בקול וזזה הצידה. "אתה מסוכן." היא הניחה למבטה לרדת אל מה שקיווה שמקטורן החליפה שלו הסתיר מהאחרים, וקרצה. "אני חושבת שיש בהחלט נחיצות להגיע למלון."
"את עייפה?" הוא שאל באירוניה. "צריכה לשכב לנוח?"
"תביא את המזוודה שלי, זפיר." היא נעצה בו מבט שאמר שהיא ידעה בדיוק לאיזו מנוחה התכוון ושהיא לא בהכרח התנגדה.
"בשמחה, אגפימנוס."
"אל תתחיל עם מילות החיבוב ביוונית אלא אם כן אתה מוכן להסתכן בהתלקחות ספונטנית," היא הזהירה.
"אבל אני אוהב לחיות על הקצה."
היא שלחה מבט מלא משמעות אל מסוע המזוודות.
הוא הסתובב והתחיל לחפש את המזוודות עם הדפס הזברה שקנה לה אחרי שהתלוננה שהמזוודה השחורה שלה נראתה בדיוק כמו המזוודות של כל אדם אחר בשדה התעופה. היא צחקה על ההדפס הצעקני שעל המזוודות, אבל השתמשה בהן.
היא הביאה רק מזוודה אחת בגודל בינוני ואת התרמיל שלה, כך שכמה דקות מאוחר יותר הם היו בדרך לצאת מהשדה במכונית ששכר לשבוע הקרוב.
"מממ… נחמד. בהחלט שיפור מהמרצדס," היא אמרה וליטפה את מושבי העור של הפרארי האדומה בעלת הגג הפתוח.
"אל תזלזלי במכונית שלי. יש בה מושבים מחוממים וזה שימושי בחורפים הקרים של סיאטל. ומכונית עם גג פתוח לא תהיה פרקטית בעיר כל כך רטובה." אבל הוא שמח שהיא אהבה את הפרארי. הוא רצה לפנק אותה קצת, מכיוון שהייתה כל כך נחושה לא לפנק את עצמה.
"זה באמת שיקול." היא העבירה ידה אל תקרת המכונית. "האם אתה מתכוון להרים את הגג?"
"כמובן." הוא לחץ על כפתור והגג נעלם.
ברגע שהתהליך הושלם, הוא הפעיל את המנוע החזק ונסע לאחור מחניית האח"מים שלו. הוא ניווט במיומנות בתנועה הכבדה והקטלנית של אתונה לכיוון המלון שלהם; עקף מונית שעצרה באזור ללא חנייה ואז האיץ דרך הרמזורים שהתחלפו לאדום.
היא השעינה את ראשה לאחור וצחקה. "אה, אני אוהבת את זה. באמת יש לנו יומיים שבהם אתה ואני יכולים לבלות וזה הכול?"
"נכון."
"תודה, זפיר." היא העבירה יד מלטפת על ירכו.
עונג מילא אותו בגלל מגעה ובגלל הכרת התודה ששמע בקולה. עם אישה עצמאית כפייפר זה היה סיכון לשבץ חופשה בלי ידיעתה. אפילו אם קרא לזה מחקר מקומי. הוא שמח שהסיכון השתלם. "בשביל מה יש חברים?"
"האם זה כל מה שאנחנו? רק חברים?" היא שאלה ולא נשמעה מוטרדת מדי.
אז הוא לא נכנס למצב של פניקה גברית. "בעולמי אין שום 'רק' לגבי חבר אמיתי."
"אני מבינה את זה. כל החברים שלי לכאורה נטשו אותי כשעזבתי את ארט. לא הבנתי שהם היו מעוניינים לבלות איתי רק אם אני חלק מזוג עשיר ובעל השפעה."
"אף על פי שהוא בגד בך?" זפיר נשמע נגעל.
"ארט לא היה היחיד שהאמין בפזמון החוזר העתיק."
"באיזה?"
"כל הגברים בוגדים," היא הבהירה.
"אנחנו לא."
"המושבעים עדיין מִדיינים על כך, אבל לא התכוונתי להישאר נשואה לגבר שחשב שחוסר נאמנות הוא בלתי נמנע כמו הגאות."
"את יודעת שאני חושב שעשית את הבחירה הנכונה כשהתגרשת מהשרץ." לפחות המשפחה שלה הגיעה לבסוף למסקנה הנכונה, גם אם חבריה לשעבר לא.
"גם אני. אבל לרוע המזל, החלאה הזה עומד בראש אחת מחברות העיצוב המצליחות ביותר בניו יורק."
"ולכן עברת לסיאטל."
"בדיוק. פשוט לא היה מספיק מקום בתפוח הגדול עבור האגו שלו והקריירה שלי." היא חייכה בעצב.
המניאק שהייתה נשואה לו עשה הכול כדי לדחוק אותה מקהילת המעצבים. זפיר החזיר לו טובה במהלך השנתיים האחרונות ו"טרה בון" לא החזיקה עוד במעמד היוקרתי והמוביל שלה. המילה של ארתור בלינגהאם הספיקה אולי כדי לעשות גלים בעיר, אבל זפיר ניקוס שילח גלים גדולים מספיק על מנת להטביעו בזירה הבינלאומית.
המניאק שניסה להרוס את חייה של פייפר כבר היה על המדרון החלקלק של הידרדרות עסקית. וכשיגיע לסוף המדרון, ארתור ימצא את עצמו במים עמוקים ועגומים עוד יותר.
זפיר מעולם לא סיפר על כך לפייפר, כמובן. היא לא הכירה את הצד האכזרי באופיו והוא לא ראה סיבה לשנות את זה.
"ובכן, אני שמח שהגעת לסיאטל," הוא אמר.
"ושוב, גם אני." היא התפתלה אל מחוץ למקטורן שלה, וחשפה את גופיית המשי שלבשה ואת העובדה שלא לבשה חזייה. "בהחלט בניתי מעגל של חברים טובים יותר."
"אה, אני מעגל עכשיו?" הוא שאל וכמעט נחנק מתשוקה למראה הפטמות הזקורות שלה שנצמדו אל בד חולצתה.
הוא החזיר במאמץ את תשומת לבו אל התנועה הכאוטית הטיפוסית לאתונה, על מנת שלא יגרום לתאונה או לא יצליח להתחמק מכזו. הוא ממש לא יוכל לעשות לגופה את מה שפנטז ממיטת בית חולים.
האפשרות שגם היא תהיה בסכנה שכזו הייתה בלתי נסבלת.
"אל תתחכם." היא טפחה על רגלו, דבר שהשפיע עליו בצורה ההפוכה לכוונתה, לדעתו. "יש לי עוד חברים."
"תנקבי בשם אחד."
"ברנדי."
"היא האסיסטנטית שלך."
"יש לי חברים," פייפר התעקשה. "יש סיבה שאני לא נגישה בכל לילה להיות בחברתך."
דבר שהוא לא ממש אהב, כך שהוא עזב את הנושא.
בדרך כלל פייפר הבחינה בכל פרט קטן של סביבתה, תמיד חיפשה דרכים לשפר את העיצוב והאסתטיקה שלה. מכל מקום, היא בקושי הבחינה בגוני האדמה ובעיצוב האולטרה מודרני והפשטני של הספא המפואר שזפיר בחר עבור שהותם כשהוביל אותה דרך הלובי הענקי אל המעליות שבקצהו.
היא הייתה עסוקה מדי בגמיעת מראהו, כל חושיה מורעבים למראה, לטעם ולמגע שלו.
החודש וחצי האחרונים היו קשים יותר מכל פרידה שהייתה להם עד כה. לפחות בשבילה. אולי גם עבור זפיר, אם לשפוט לפי כמות שיחות הטלפון והמסרונים שקיבלה ממנו. היו להם תקופות ארוכות בנפרד, אבל לא מאז שהתחילו לקיים יחסי מין בצורה קבועה לפני כשישה חודשים. ועם זאת, הם לא היו זוג. הם היו חברים שהיו לפעמים גם שותפים מיניים. לפחות זה מה שאמרה לעצמה, מאז שחצו את הגבול האינטימי לפני תשעה חודשים.
בפעם הראשונה היא חשבה שזה חד פעמי, משהו שנועד לסלק את המתח המיני שנבנה ביניהם כדי שלא יפריע לידידות ביניהם. היא טעתה.
הם חזרו לקשר גופני שלושה חודשים מאוחר יותר, אבל מאז חברו מינית כמה פעמים בשבוע. כשהוא הבהיר שוב שהוא לא רואה את המין בתור משהו יותר מאשר התאמה גופנית לצורך פורקן מתחים, היא אמרה לעצמה שגם היא לא מוכנה למערכת יחסים מחייבת, אז זה בסדר מצידה. ארט גרם לנזק אמיתי ליכולתה לתת אמון והיה לה עסק לבנות. לא היה לה מקום בחייה לקשר "במשרה מלאה".
הבעיה היחידה הייתה שהיא כבר לא הייתה בטוחה שהמשיכה להאמין לרטוריקה של עצמה. האופטימיות הטבעית שלה עשתה הכול כדי להתגבר על הלקחים המכאיבים שלמדה לגבי התנהגותם של גברים. העובדה שהיה לה מונולוג פנימי כה מורכב בנושא העידה כשלעצמה על הרבה, היא חשבה ונאנחה מבפנים.
היא נזהרה לא לבקש הבטחות שזפיר עלול לשבור, או בעצמה להתחייב למה שלא הייתה מוכנה.
אבל במהלך ששת השבועות האחרונים קלטה – בעודה מתקיימת על שיחות טלפון, מסרונים ודוא"ל – שרגשות לא צייתו להסכמים, מילוליים או אחרים. שהסירוב שלה להשמיע שוב את נדרי הנשואים לא מנע מלבה להשתוקק לביטחון של ההבטחה הגלומה בהם. וזה גם לא עצר אותה מלחיות כאילו הבטיחה הבטחות משלה.
היא התגעגעה אל זפיר יותר משחשבה שאפשר, ולא רצתה עכשיו דבר יותר מכפי שרצתה לכרוך עצמה סביבו ולספוג אותו.
נדמה שהוא רצה את אותו הדבר. הוא לא הפסיק לגעת בה מאז שעזבו את שדה התעופה. הוא הניח את ידו על ידה בין החלפת המהלכים במכונית, וחיבק את מותניה כל הדרך לחדר.
הוא פתח את הדלת בתנועה תיאטרלית. "הגענו."
הסוויטה שקפה את העיצוב המינימליסטי שבקומת הכניסה, אבל המרחבים שלה העידו על מותרות מוחלטים. "המקום הזה גדול יותר מהדירה שלי."
"חדר הארונות שלי גדול יותר מהדירה שלך," הוא אמר ונשמע לא מתרשם.
היא העוותה את פניה בתגובה לאמת שבמילותיו, אבל זה התחלף בחיוך בגלל הלהט שראתה בעיניו החומות.
בגלל הזקפה שהרגישה כשהתחבקו לשלום, ובגלל התשוקה המינית שנראתה על פניו אז ועכשיו, היא ציפתה שיצמיד אותה אל הדלת וייקח אותה עם מינימום משחק מקדים.
אבל זה לא קרה. הוא הניח את המזוודות שלה בצד, והרים אותה בזרועותיו, גבוה כנגד חזהו, במחווה שגרמה לה להרגיש קרובה ללב יותר מסתם נחשקת.
היא מיהרה לגרש את המחשבה תוך כדי אנחת ההפתעה שלה. "הופך לגבר בגברים פתאום?"
"יותר לכיוון של מפנק אותך."
"באמת? אני עשויה להתרגל לזה," היא התבדחה.
הוא לא טרח לענות, אבל לא נראה מוטרד מדי מהסכנה. מה שלא היה טוב מבחינת הרגשות שתקפו אותה לאחרונה. אבל זה היה משהו שיכלה לומר על זפיר ניקוס, לא משנה אם בתפקיד חבר או בוס או שותף למיטה, האיש לא חסך בנדיבותו.
על אף התשוקה הברורה שלו, במקום להיות חסר סבלנות, הוא השכיב אותה בעדינות על המיטה הגדולה ונראה נחוש להכיר מחדש כל היבט בגופה. הוא הטריף אותה עם האיפוק שלו בזמן שחקר אותה על הזמן שבילתה הרחק ממנו.
אחרי ששאל שאלה נוספת על החוויה שלה במערב התיכון כשעשתה את עיצוב הפנים לעוד בניין משרדים, היא צחקה. "דיברנו בכל יום, זפיר. אני לא יכולה לחשוב על משהו שלא סיפרתי לך."
הטייקון החתיך נראה כאילו הוא עלול להסמיק, עיניו הכהות שיקפו מורת רוח. "פשוט הסתקרנתי."
"אתה יודע מה אני עושה בעבודה. עשיתי זאת לעתים קרובות מספיק עבור סטאמוס וניקוס."
"האם אהבת את המערב התיכון יותר מאת סיאטל?" הוא שאל בסקרנות שהעיתוי שלה היה מבחינתה לגמרי מוטעה.
"אתה צוחק?"
ההבעה שלו הראתה בבירור שהוא לא.
"אני אוהבת את סיאטל. האנרגיה בעיר מדהימה." והוא היה שם.
"טוב לדעת."
לפתע, כל השאלות שלו התחילו להישמע לה הגיוניות. "שמעת."