מחממים מנועים 3 - מעבירים הילוך

ברט קונר הוא טיפוס מתבודד ושקט. הוא עובד במוסך שהוא אוהב ומרוצה מהחיים שלו, הוא אהוב ומוערך, והכול היה יכול להיות מושלם אלמלא הדבר האחד שממשיך לטלטל את שלוותו – קלי ריירסון. הצלמת שמסתובבת בעולם ותופסת בעדשת המצלמה שלה רגעים קסומים שממלאים אותה סיפוק. הבחורה שמגיעה לביקור בכל פעם רק כדי לעזוב ולקחת איתה חתיכה מליבו. שוב ושוב.

עד ליום שבו היא חוזרת, שבורה ומעורערת.

האם זו רק עוד עצירה בדרך או שהוא יצליח להראות לה שהחיים הם לא רק מרדף אחרי התמונה המושלמת?

האם הלב שלו ישקיט בתוכה את הצורך חסר המנוחה להמשיך לנדוד או שהיא תשבור אותו שוב, כפי שעשתה בעבר, ותעזוב?

מעבירים הילוך הוא הספר השלישי בסדרת מחממים מנועים, קדמו לו הספרים הצתה פראית ומהירות מופרזת. כל ספר בסדרה מביא את סיפורו של זוג אחר.

פרק 1
בְּרֵט
החדר היה אפלולי, קריר ומבודד. רצפת מלט ומדפי עץ בסיסיים. היה בו את כל מה שצריך, אבל לא יותר מזה. הוא נועד לאחסון – חלקי חילוף ואספקה שוטפת נשמרו בו בסדר מופתי.

וכרגע הוא היה נטוש.

המקום המושלם לזיין אותה.

הדלת נסגרה מאחורינו וחסמה את רעשי המוסך מבחוץ. החושך היה מבורך, נחוץ. היא אהבה להזדיין בחושך.

היא התנשפה כשדחפתי אותה כנגד המדפים, אנקת העונג הנמוכה שלה נשמעה בחדר השקט כשהחלקתי את ידי במעלה צווארה וסביב ראשה, הרגשתי את המשי של שערה הקצר לאורך אצבעותיי. ערסלתי את הראש שלה והצמדתי את פי לשלה, חשתי את אחיזת העונג שלה זורמת דרכי כשהשפתיים שלנו התמזגו. לשונותינו החליקו יחד ורקדו בחושניות כמו בעבר. פיה היה חם, רטוב ומתוק. היא כרכה את זרועותיה סביב צווארי והתרוממה על בהונותיה כדי להיות קרובה יותר. הנחתי את ידיי על ישבנה המושלם, הרמתי אותה ונאנחתי בסיפוק כשהיא כרכה את רגליה סביב המותניים שלי, והזין שלי התמקם בין רגליה. הרגשתי את הלהט שלה אפילו דרך הסרבל שלי. הטיתי את ראשי והתנפלתי על פיה בעוצמה רבה יותר, התשוקה בתוכי גועשת ומבעבעת. היינו מסה של מגע ותחושה. הידיים שלנו היו בכל מקום, מרפרפות, נוגעות, לוחצות, מושכות.

העברתי את פי על הלחי שלה ועד לאוזנה, הלשון שלי טעמה את עורה. "את רוצה אותי, מיס קליק? את רוצה את הזין שלי בתוכך?"

"כן," היא התנשפה כשנשכתי את החיבור בין צווארה לכתפה. "בבקשה."

"את מבקשת כל כך יפה," הקנטתי אותה.

החלקתי יד אחת במעלה גופה, חפנתי את השד שלה ועיסיתי באגודל שלי את פטמתה הזקורה. כרגיל, היא לא לבשה כלום מתחת לחולצה שלה, עורה היה חלק.

"מה עוד את רוצה?" שאלתי, הרמתי אותה גבוה יותר ומצצתי את הפטמה שלה דרך הבד הדק של החולצה.

היא ייבבה כשלקחתי את הפטמה השנייה ומצצתי גם אותה. החלקתי את ידי אל הירך שלה, חקרתי מתחת למכנסיים הרפויים שהיא לבשה ושיחקתי בתחתוני התחרה שבין רגליה.

"הו, אני מרגיש אותך," לחשתי. "רטובה וחמה בשבילי. את רוצה אותי, נכון?"

"ברט," היא התנשפה כשהחלקתי את האצבע שלי מתחת לתחרה ונגעתי בה. בעדינות, בהתגרות, נתתי לאצבע המורה שלי ללטף אותה.

"תגידי לי."

"כן, אני רוצה אותך. אני רוצה שתזיין אותי, שתספק את הצורך," היא התחננה.

"ומה אני אקבל?"

"אותי. את הפה שלי סביב הזין שלך, ואחר כך תהיה קבור בתוכי."

נאנחתי באישור.

היא נצמדה אל החזה שלי, ואני התרחקתי וייצבתי אותה על רגליה. צליל הרוכסן הנפתח של הסרבל שלי נשמע כמו נהמה נמוכה ומתכתית בחושך. הנעתי את כתפיי ונתתי לבד הג'ינס הכבד ליפול. נאנקתי כשהיא ירדה על ברכיה ולקחה אותי בפיה המשתוקק. הנחתי לראשי להישמט לאחור כשהרגשתי את עוצמת המגע של פיה וידיה. התחושות היו חדשות כמו שהן היו מוכרות. רק היא יכולה להביא אותי להתפרצות הר געש שכזאת. שפתיה נעו מעליי, ליקקו, ליטפו, התגרו. היא חפנה את הביצים שלי כשהיא בלעה את הזין שלי, לקחה אותי עמוק יותר. הייתי צריך לסובב את ראשי ולהצמיד את הפה לכתפי כדי לעמעם את הגניחה שלי. הרגשתי את המבט שלה שורף אותי בחושך סביבנו, מתבונן בי אפילו באפלה.

"מספיק," סיננתי, תפסתי את כתפיה והזזתי אותה. התכופפתי להרים אותה והצמדתי אותה למדפים.

"תחזיקי חזק, מיס קליק, זה הולך להיות קשוח."

"כן," היא ענתה, הרימה את זרועותיה ואחזה במדף מעל לראשה.

לא עצרתי כדי להוריד את המכנסיים שלה, דחפתי אותם ואת תחתוני התחרה שלה הצידה וחדרתי אליה, נאנקתי בשקט כשהתחושה שלה הקיפה אותי.

היא התנשפה ונצמדה אליי. התרחקתי וחדרתי אליה שוב. כרכתי יד אחת סביב המותניים שלה, את השנייה תחבתי בשערה המשיי וכיסיתי את פיה בשלי. יכולתי לטעום את עצמי על הלשון שלה, מהול בקינמון ובמתיקות שלה. זזתי בתנועות חזקות ומהירות, בדיוק כמו שהבטחתי.

היא נאחזה בי, ואצבעותיה התהדקו על כתפיי הלחות. נישקתי אותה כאילו אני כועס – עמוק ותובעני. כי זה מה שהייתי. תמיד כעסתי כשהזדיינו.

הגברתי את הקצב, הרגשתי אותה מתחילה לגמור סביב הזין שלי, השרירים שלה התכווצו, הגניחות שלה נעשו תכופות. בלעתי את כל הרעשים שלה, שמרתי אותם רק בשבילי. הם היו כל מה שהיה מותר לי לשמור.

היא התקשחה, ננעלה ורעדה. היא ייבבה כשגמרתי. דחפתי שוב, התענגתי על הרגע העוצמתי. כשחדרתי לתוכה, חלק קטן ממני הכיר בעובדה שאהבתי את זה. אהבתי לסמן אותה, גם אם היא סירבה להודות בזה.

לא זזנו – לרגע אחד שקענו בשלווה מוחלטת.

היא דחפה את כתפי, ואני הנחתי את רגליה על הרצפה.

היא לא אמרה מילה כשהיא הלכה לכיוון הדלת.

"לא," התחננתי. "לא הפעם. תחזרי."

היא אפילו לא הסתכלה עליי. היא פתחה את הדלת ועזבה אותי.

שוב.

בהיתי בדלת בחושך. חיכיתי.

תמיד חיכיתי.

ואז מישהו דפק בדלת.

"ברט, אתה שם, חבר?"

הדפיקה נשמעה שוב, חזקה יותר. "ברט?"

התעוררתי, רועד ולבד במיטה שלי.

נראיתי נורא. מכוסה בזיעה, וידי סביב הזין הרטוב שלי.

לא הייתי במחסן, והיא לא הייתה כאן.

הדפיקה נשמעה הפעם חסרת סבלנות. חזקה יותר. ידית הדלת הנעולה התנועעה.

"ברט?"

"כן, רק רגע," קראתי.

הורדתי את הרגל מהמיטה, נשמתי עמוק ומשכתי מעליי את הטרנינג שלי.

פתחתי את הדלת והצצתי החוצה. "מה קורה?"

צ'ייס קימט את מצחו. "צעקת."

"אה, סליחה. היה לי סיוט, אני מניח," שיקרתי. "לא הייתי צריך לאכול את הפיצה הזאת כל כך מאוחר."

הוא לא נראה משוכנע, אבל הוא הניח לזה.

"כבר שמונה. אני הולך לקחת את הקרח ואת הצלעות שסטפנו הזמין, ולהוריד אותם לפני שאני ממשיך למוסך. אתה רוצה לבוא איתי?"

שפשפתי את פניי. "לא, אני אפגוש אותך במוסך יותר מאוחר."

"בסדר." הוא השתתק לרגע. "אתה בטוח שאתה בסדר?"

"אני בסדר."

סגרתי את הדלת וחזרתי למיטה, התיישבתי על המזרן והרגשתי מותש.

עוד חלום עליה. עלינו.

תמיד אותו דבר.

אנחנו יחד, בסנכרון מושלם, הגוף שלנו אומר את כל מה שהפה שלנו לא יכול או שאסור לו לומר.

והיא עוזבת.

היא תמיד עזבה.

חשבתי שהתרגלתי לזה.

עד הפעם האחרונה.

כשהיא עזבה לתמיד.

נאנחתי ולחשתי את שמה.

"קלי."