אני, פה ועכשיו

אַהֲבָה, הַכַּלָּה וַהֲבָנָה, הֵן הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל גִּילָהּ אַבְרָהָם לְלֵּב הַיֶּלֶד. כְּתִיבָתָהּ שֶׁל גִּילָה וַהֲבָנָתָהּ הָעֲמֻקָּה אֶת נֶּפֶשׁ הַיֶּלֶד מְבֻסֶּסֶת גַּם עַל הֱיוֹתָהּ מְחַנֶּכֶת וָתִיקָה בַּמַּעֲרֶכֶת החינוךְ לַגִּיל הָרַךְ וְהַיְּסוֹדִי, ניסיונהּ כְּאֵם וְכְסָּבְתָא, וְהֱיוֹתָהּ מְלֻמֶּדֶת וְאֵשֶׁת אֶשְׁכּוֹלוֹת. כָּל זֶה מִתְחַבֵּר לַכִּשָּׁרוֹן וְלַמַּתָּנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ לְבַטֵּא רַעֲיוֹנוֹת בְּאָמָּנוּת, חוֹם, וְהוּמוֹר. גִּישָׁתָהּ המיוחדת בַּכְּתִיבָה מַעֲשִׁירָה אֶת הַיֶּלֶד בְּיֶּדַע, בִּתְחוּשַׁת שייכות וְאָהֲבָה. גִּילָּה מִתְגוֹרֶרֶת עִם בֲּעָלַה משֶׁה יחי' בְּתֵל-מוֹנְד, מֻקֶּפֶת בִּיְלָדֶיהָ, חֲתָנָהּ, כַּלּוֹתֶיהָ, וְכַמּוּבָן, הַנְּכָדִים כֵּן יִרְבּוּ.

חֶשְׁוָן

שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים קַיָּמִים בַּשָּׁנָה,

וְחֶשְׁוָן-הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בָּרְשִׁימָה.

יֵש חַג אוֹ מוֹעֵד כִּמְעַט בְּכֻלָּם,

וְרַק בְּחֶשְׁוָן אֵין חַגִּים לְעוֹלָם.

אוּלַי בִּגְלַל זֶה הוּא נִקְרָא מַר-חֶשְׁוָן,

לָמָּה גַּם לוֹ אֵין חַגּוֹנְצִ'יק קָטָן?

אוּלַי נַעֲשֶׂה לוֹ אֵיזוֹ מְסִבָּה?

סְתָם כִּי בָּא לָנוּ, בְּלִי כָּל סִבָּה.

בְּעֶצֶם, זֶה טוֹב,  אֶפְשָׁר כָּעֵת לָנוּחַ,

כִּי אַחֲרֵי הַחַגִּים פָּשׁוּט אֵין כְּבָר כֹּחַ.