גוניה העגבניה ומסעה בעולם

שָׁלוֹם, שְׁמִי גּוֹנְיָה

הַכֹּל קָרָה לִפְנֵי הֲמוֹן-הֲמוֹן שָׁנִים, כְּשֶׁהָיִיתִי עַגְבָנִייָּה צְעִירָה. כְּשֶׁרַק נוֹלַדְתִּי בַּסָּלָט שֶׁל מִשְׁפַּחַת אוֹרְנְשְׁטֵיין, בִּשְׁנַת 1987, הָיִיתִי מוּכָנָה שֶׁיְּתַבְּלוּ אוֹתִי, יֹאכְלוּ אוֹתִי וְיִגְמְרוּ אֶת חַיַּי. אֲבָל יוֹם בָּהִיר אֶחָד שִׁנָּה מִיץ הַלִּימוֹן אֶת חַיַּי: בָּרֶגַע שֶׁטִּפְטְפוּ אוֹתוֹ עָלַי, כְּמוֹ בְּמַטֵּה קְסָמִים צָמְחוּ לִי שְׁתֵּי רַגְלַיִם, שְׁתֵּי יָדַייִם, שְׁתֵּי עֵינַיִם וּפֶה. נִעַרְתִּי אֶת רֹאשִׁי, פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי: אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת, לִבְרֹוחַ! לֹא צְרִיכָה לָמוּת! אֲבָל חַשְׁתִּי כִּי לִפְנֵי שֶׁאֶבְרַח, אֲנִי רוֹצָה לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרַי הַיְּרָקוֹת, שֻׁתָּפַי לַסָּלָט וְלַמָּוֶת.

רַצְתִּי וּבִשַּׂרְתִּי אֶת בְּשׂוֹרַת הַשִּׁחְרוּר לְכָל הַיְּרָקוֹת וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁיִּצְטָרְפוּ אֵלַי וְנִבְרַח, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא הִצְטָרֵף. הֵבַנְתִּי שֶׁמִּיץ הַלִּימוֹן לֹא נָגַע בִּשְׁאַר הַיְּרָקוֹת, כְּלוֹמַר הֵם לֹא יְכוֹלִים לָזוּז. הִסְתַּכַּלְתִּי לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם וְרָאִיתִי אֶת אוֹיֵב הַסָּלָט וַחֲבֵרוֹ שֶׁל הַסַּכִּין - הַמַּזְלֵג. הִסְפַּקְתִּי לִבְרֹוחַ מַמָּשׁ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, לִפְנֵי שֶׁיִּפְגַּע בִּי. לְפָחוֹת אַצִּיל אֶת עַצְמִי, חָשַׁבְתִּי. קָפַצְתִּי מֵהַקְּעָרָה וּבָרַחְתִּי.

הַכֶּלֶב בָּא וְרִחְרֵחַ אוֹתִי. קִוִּיתִי שֶׁלֹּא יֹאכַל אוֹתִי, אֲבָל אֱלֹוהִים לֹא הָיָה אִתִּי - הַכֶּלֶב פָּתַח אֶת פִּיו וְנִסָּה לֶאֱכֹל אוֹתִי. הָיִיתִי חַיֶּבֶת לִבְרֹוחַ. רַצְתִּי בְּכָל כּוֹחִי לְעֵבֶר הַדֶּלֶת, אֲבָל שָׁכַחְתִּי דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב מְאוֹד: אֲנִי לֹא מַגִּיעָה לַיָּדִית. הַכֶּלֶב הִתְקָרֵב אֵלַי בִּמְהִירוּת, וּלְמַזָּלִי, בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בְּדִיּוּק הִגִּיעַ מִישֶׁהוּ, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וַאֲנִי רַצְתִּי כְּמוֹ מְשֻׁגַּעַת לְעֵבֶר הַשַּׁעַר.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַשַּׁעַר עָצַרְתִּי וְנָשַׁמְתִּי עָמֹק. הִסְתּוֹבַבְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁהַכֶּלֶב רָץ אַחֲרַי, נֶעֱמַד מֵהַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁל הַשַּׁעַר, נָבַח וְהִזִּיל רִיר. פָּחַדְתִּי פַּחַד מָוֶת, אַךְ נִרְגַּעְתִּי כְּשֶׁנִּזְכַּרְתִּי שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לִפְגֹּעַ בִּי.

עָמַדְתִּי וְהִרְהַרְתִּי. מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁיו? אִם אֶחְזֹר פְּנִימָה, הַכֶּלֶב יֹאכַל אוֹתִי, וְאִם לֹא - מִישֶׁהוּ יִמְצָא אוֹתִי וְיֹאכַל אוֹתִי אוֹ יִמְכֹּר אוֹתִי.

צִיּוּץ חָזָק הִפְסִיק אֶת הִרְהוּרַי. לִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי מִי מְצַיֵּץ, כְּבָר נָחֲתָה לְיָדִי צִפּוֹר.

"שָׁלוֹם, קוֹרְאִים לִי מֵרַב! אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ?" שָׁאֲלָה.

"גּוֹנְיָה. מָה אַתְּ עוֹשָׂה?"

"כְּלוּם," הֵשִׁיבָה מֵרַב, "סְתָם רָאִיתִי אוֹתָךְ מִלְּמַעְלָה וְרָצִיתִי לָדַעַת מִי אַתְּ."

"אָה," אָמַרְתִּי, "טוֹב. יֵשׁ לָךְ רַעְיוֹן מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? בָּרַחְתִּי מֵהַבַּיִת, וְאִם אֶחְזֹר יַהַרְגוּ אוֹתִי."

"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן בִּשְׁבִילֵךְ! אוּלַי תִּנְדְּדִי בָּעוֹלָם? אֲנִי אֶקַּח אוֹתָךְ עַל גַּבִּי לִנְמַל הַתְּעוּפָה."

שָׁתַקְתִּי.

"תַּחְשְׁבִי קְצָת, וּכְשֶׁתִּהְיֶה לָךְ תְּשׁוּבָה, פָּשׁוּט תֹּאמְרִי, 'מִי שָׁם בַּשְּׁחָקִים?' וַאֲנִי אָבוֹא."

"טוֹב," עָנִיתִי, "נִפָּגֵשׁ מְאֻחָר יוֹתֵר."

"בַּי," עָנְתָה מֵרַב וְעָפָה.

חָשַׁבְתִּי עַל דְּבָרֶיהָ יוֹם וָלַיְלָה, חָשַׁבְתִּי עַל הַיִּתְרוֹנוֹת וְעַל הַחֶסְרוֹנוֹת. מָה אֶעֱשֶׂה? לְאָן אֵלֵךְ? אֲנִי לֹא מַכִּירָה שׁוּם מָקוֹם מִלְּבַד הַסָּלָט וְהַמְּקָרֵר, וְאֵין לִי אַף חָבֵר.

חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי, וְיוֹם אֶחָד קָרָאתִי, "מִי שָׁם בַּשְּׁחָקִים?"

כְּפִי שֶׁהִבְטִיחָה, מֵרַב כְּבָר הָיְתָה לְיָדִי. "הֶחְלַטְתְּ? אַתְּ נוֹסַעַת?" שָׁאֲלָה וּמִיָּד הוֹסִיפָה, "כֵּן אוֹ לֹא? לָמָּה אַתְּ לֹא עוֹנָה?"

"לְאַט-לְאַט!" עָנִיתִי, "נַתְחִיל עִם 'כֵּן' וְ'לֹא'. אֲנִי כֵּן נוֹסַעַת! וְלֹא עָנִיתִי בִּגְלַל שֶׁלֹּא נָתַתְּ לִי לַעֲנוֹת."

"טוֹב, אַתְּ מוּכָנָה? עֲלִי. תֵּכֶף נַמְרִיא!" מֵרַב מַמָּשׁ הִשְׁוִיצָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לָעוּף!

אַחַר כָּךְ אָמְרָה, "נָא לְהַדֵּק חֲגוֹרוֹת, אֲנַחְנוּ טָסִים!" הִיא הִתְחִילָה לָרוּץ מַהֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּפִתְאוֹם קָפְצָה - וַאֲנַחְנוּ בַּשָּׁמַיִם.

זֹאת הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁטַּסְתִּי. רָאִיתִי הַכֹּל מִלְּמַעְלָה, וְלֹא מִלְּמַטָּה. זֶה הָיָה כֵּיף, אֲבָל הוּא נִפְסַק מַהֵר מְאוֹד. רֶגַע הָיִיתִי לְמַעְלָה, וְרֶגַע אַחַר כָּךְ מֵרַב אָמְרָה, כְּמוֹ טַיָּס, "נָא לְהַדֵּק חֲגוֹרוֹת! אֲנַחְנוּ נוֹחֲתִים בְּעוֹד חָמֵשׁ, אַרְבַּע, שָׁלוֹשׁ, שְׁתַּיִם, אַחַת וְ... נְחִיתָה!"

נָחַתְנוּ בַּמַּסְלוּל בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי מָקוֹם גָּדוֹל כָּל כָּךְ וְגַם לֹא מְטוֹסִים מַמְרִיאִים אוֹ מְטוֹסִים נוֹחֲתִים.

לְאַחַר רְגָעִים סְפוּרִים אָמְרָה מֵרַב, "טוֹב, בַּי. גָּמַרְתִּי אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁלִּי. אוּלַי עוֹד נִפָּגֵשׁ פַּעַם, בֶּעָתִיד."

עָנִיתִי לָהּ בְּאַהֲבָה, "בַּי, מֵרַב הַצִּפּוֹר, הָיָה לִי נָעִים מְאוֹד לְהַכִּיר אוֹתָךְ." כָּכָה עָזַבְתִּי אֶת מֵרַב וְהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת לַטֶּרְמִינָל בִּנְמַל הַתְּעוּפָה.