הַבֹּקֶר רוֹעִי הִתְרַגֵּשׁ מַמָּשׁ:
הַיּוֹם יֵלֵךְ עִם אִמָּא וְאַבָּא לְאַמֵּץ כֶּלֶב חָדָשׁ!
אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה סִפְּרָה לוֹ שֶׁבַּמּוֹשָׁב שֶׁבּוֹ הִיא גָּרָה יֵשׁ כַּלְבָּה שֶׁהִמְלִיטָה גּוּרִים קְטַנִּים,
שֶׁרַק מְחַכִּים שֶׁיְּאַמְּצוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים.
כָּל הַגּוּרִים הָיוּ יָפִים וְזֶה לָזֶה דּוֹמִים,
חוּץ מִכֶּלֶב אֶחָד שֶׁנָּבַח וְקָפַץ וְנִסָּה לָצֵאת מֵהָאַרְגָּז.
הוּא הָיָה בְּצֶבַע חוּם וַהֲכִי מְיֻחָד,
כָּךְ שֶׁרוֹעִי הֶחְלִיט מִיָּד:
"אִמָּא וְאַבָּא, זֶהוּ זֶה! אֶת הַכֶּלֶב הַזֶּה אֲנִי רוֹצֶה!"
"בְּסֵדֶר גָּמוּר," אָמְרָה אִמָּא, וְאַבָּא שָׁאַל – "אֵיךְ תִּקְרָא לוֹ?"
"הוּא גּוּר קָטָן וְחָמוּד," אָמַר רוֹעִי,
"וְלָכֵן אֲנִי אֶקְרָא לוֹ... גּוּרִי!"
גּוּרִי גָּדַל, וּמִיּוֹם לְיוֹם נַעֲשָׂה יוֹתֵר יָפֶה וְחָכָם,
חָכָם כָּל כָּךְ שֶׁהוּא הִתְחִיל לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ בֶּן אָדָם!