יוֹאָב הֶחָמוּד כְּבָר לֹא קָטָן,
יוֹאָב הוֹלֵךְ הַיּוֹם לַגַּן.
בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה צוֹעֵד הוּא עִם אִמָּא,
צַעַד אַחַר צַעַד מִתְקַדְּמִים קָדִימָה.
הוֹלְכִים הֵם יַחְדָּוּ בְּלֵב נִרְגָּשׁ,
לְכִוּוּן גַּן הַיְּלָדִים הֶחָדָשׁ.
בַּכְּנִיסָה לַגַּן, יוֹאָב אוֹחֵז חָזָק אֶת יָדָהּ שֶׁל אִמּוֹ,
הוּא רוֹצֶה שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר עוֹד קְצָת בַּגַּן יַחַד עִמּוֹ.
אַךְ אִמָּא אוֹמֶרֶת בְּקוֹל נָעִים:
"יוֹאָב, מָתוֹק שֶׁלִּי, לֵךְ, הִצְטָרֵף לִשְׁאַר הַיְּלָדִים.
יַחַד עִם הַגַּנֶּנֶת יִהְיֶה לָכֶם נֶחְמָד,
תְּשַׂחֵק, תִּצֹּר, תִּפְעַל וְתִלְמַד".