הקדמה
אֲנִי מְהַנְדֵס מוּקְסָם מִמִּסְפָּרִים,
שֶׁמֵּעוֹלָם לא קָרָאתִי שִׁירִים.
הַגְדָּרַת בָּעָיוֹת וּפִּתְרוֹנָן הִוּוּ עִיסוּקִי,
חִישׁוּבִים וּמַחְשְׁבִים הָיוּ כָּל עוֹלָמִי
וְאַף שֶמִּדֵּי פַּעַם קָרָאתִי סֵפֶר עִבְרִי,
שִׁירָה הָיְתָה זָרָה לְרוּחִי.
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן בְּהִתְקָרְבִי לְגִיל תִּשְׁעִים
הִתְחַלְתִּי לִקְרוֹא בְּגַלֶּרְיָה בָּעִתּוֹן הָאָרֶץ,
בְּמָדוֹר 'שִׁיר בְּיוֹם' הַמְּפַרְסֵם שִׁירִים.
רוֹב הַשִּׁירִים לא הָיוּ לִי מוּבָנִים
מִחוּץ לְשָׂפָה וּבִטּוּיִים יָפִים,
מַה הַמֶּסֶר וּמַה הָרַעֲיוֹן הַטָּמוּן בָּם.
וּמַה שֶׁהִפְלִיא אוֹתִי שְׁבָּשִׁירִים
הַשּׁוּרוֹת הֵן בְּאוֹרֶךְ שׁוֹנֶה וְשֶׁאֵין בָּהֶם חֲרוּזִים.
אִם כָּךְ, חָשַׁבְתִּי לִי,
הַמְּלָאכָה לֹא כּה קָשָׁה,
אֲנַסֶּה אֶת כּוֹחִי וָאֶכְתּוֹב גַּם אֲנִי.
אַךְ כְּלַל אֶחָד הֵצַּבְתִּי לִי:
שֶׁבְּכָל שִׁיר יִהְיֶה מֶסֶר וְרַעֲיוֹן מֶרְכָּזִי.