פגשתי אותו ביערות המקיפים את המושב בר גיורא. במשך כמה שנים נהגתי לצאת לצעידה קלה בחיק הטבע, כשעה לפני השקיעה, חולף מעבר לכביש 386, לתוך שביל קטן ונסתר שיורד לעומק היער. לאחר דקות אחדות של הליכה נמשכו עיניי לשינוי קל בנוף. זה היה אוהל שנבלע בין עצי היער וכשסקרתי את הסביבה, פגשו עיניי גבר מזוקן שחייך אליי חיוך קל ונופף נפנוף מרגיע לשלום. הופתעתי. ליבי קצת ״קפץ״, כיוון שלא הייתי רגיל לפגוש אנשים בחלק זה של היער. רק בהמשך, כשהשביל התחבר לדרך היורדת לעין קובי, היו חולפות מדי פעם בפעם קבוצות של רוכבי שטח. נופפתי לו לשלום והמשכתי בדרכי. זאת הייתה פגישתנו הראשונה ואט-אט
התקרבנו.
ביום שלמוחרת כבר עמד קרוב יותר לשביל ובירכני לשלום בקולו. כך חלף לו שבוע שלם, וברכת השלום הפכה ל״מה נשמע?״ ״מה שלומך?״ ״תהיה בריא!״ עד שהזמינני לקפה. אף על פי שרוב שטחי היער היו תלולים, האוהל ניצב מעל השביל במשטח מיושר, וכפי הנראה היה בשימוש כלשהו בעבר הרחוק. האוהל היה מתוח היטב והסביבה נוקתה בעדינות.
התברר לי משיחותינו הראשונות שהוא גנן זה שנים רבות, ושמגפת הקורונה אִפשרה לו את פסק הזמן שכה השתוקק אליו, כדי למצוא מנוח לגופו ולנפשו. הוא היה עורך טיולים קצרים כאן בחיק הטבע ומתעמל מעט כדי לרפא ולהגמיש את גופו לאחר שנים רבות של עבודה פיזית.
בארגז העץ, שהיה מונח על סלע ליד שולחן מתקפל,
ראיתי כמה ספרים, מחברות — שפע של שְׁמַרְדַּפִּים. הוא הבחין בכך שעיניי נעצרו על הארגז וסיפר לי שהחופש והסביבה
כנראה השפיעו עליו לטובה, שכן הוא הרבה לכתוב את אשר על ליבו. גם בעבר כתב פה ושם, אמר, אך ביער החופש והשלווה שמצא אִפשרו למילים להתפרץ מתוכו וזרמו אל הנייר. אמרתי לו שבעברי עסקתי בעריכה ספרותית ונראָה שהוא הוקסם מדבריי. משהו בפניו נפתח וקרן. גם אני חוויתי התעלות מסוימת שלא יכולתי להסבירה. הוא דיבר אל היער ואולי גם אליי. ״צירוף מקרים הוא אומנות מדויקת של הבריאה, ורק לעיתים אנו מצליחים להבחין בה.״
לאחר דקות אחדות שאל אותי ישירות אם אסכים לקרוא את הכתובים ואולי אף לעזור לו בעריכתם, כיוון שלו עצמו אין צל של מושג כיצד לסדר את הכתובים ש"נחתו" עליו, כך אמר. שמחתי מאוד. הייתי בָּטֵל בביתי, מה שנקרא חל"תניק, משגיח על הקטנים שאיבדו כל מסגרת ודואג כמיטב יכולתי לצורכי הבית. אשתי, שהייתה אחות, נעדרה שעות ארוכות עקב המגפה המתפשטת ומצאתי את עצמי מארגן כבר את המדפים הגבוהים בארונות הקיר שבביתנו בשעות שבהן הקטנים נמנמו. הוא ארז לי כמה שמרדפים ומחברות פשוטות של בית הספר בשקית ניילון ובירכני לשלום.
עוד באותו לילה, כשכל הבית נם את שנתו, התחלתי לעבור
על החומר. היו שם מאמרים קצרים, שירים לרוב ושמרדפים נפרדים, שלכל אחד מהם מדבקה המכריזה על התוכן הפנימי. לפתע הניחה אשתי את כפות ידיה על כתפיי והזמינה אותי חזרה לחדר השינה, שם תיארתי בפניה את קורותיי בשבוע האחרון. נרדמנו חבוקים.
למוחרת התעוררתי כשהקטנים מטפסים ומשתוללים במיטה. אשתי כבר יצאה למשמרתה, והקטנים שמחו על שניעורו לפניי. שיחקנו והשתוללנו בחצר שעות ארוכות, כשליבי נודד שוב ושוב לשולחן העבודה. לאחר ארוחת צוהריים דשנה "נפלו" הקטנים ואני צללתי ל"חומר", תוך שאני משגיח בחצי עין על הקטנים.
נמשכתי יותר לשמרדפים המסומנים והחלטתי להתרכז בהם לראשונה. בין השמרדפים היה חוט מקשר, רבים מהם נשאו את הכותר "שָׁרָת": שׁרת ארץ, שׁרת תוכן, שׁרת חוסן וכו'. אחד נשא את המדבקה "חזון". עברתי על כולם ברפרוף, עושה סדר ראשוני. דפים רבים היו מלאי מחיקות ונראו כטיוטות ודפים נוספים "נקיים" יותר. הצלחתי לקשר בין השָׁרָתִים לחזון כשבני תופף על סיר במטבח. הייתי שקוע היטב בחומר והקטנים כבר השתלטו על המטבח. הנזקים לא היו רציניים, והספקתי לסדר את המטבח עוד לפני שאשתי חזרה להפסקה קלה בין המשמרות. התארגנתי בזריזות ויצאתי להליכה. לא ראיתי את ה"מזוקן" במחנה והמשכתי בדרכי, מחיש את צעדיי כדי להעלות מעט את הדופק. בדרכי חזרה עוד הספקתי לראותו חוזר מראש ההר, נושא עימו ג'ריקן מים. נופפתי לו לשלום ומיהרתי לחזור לביתי לשחרר את אשתי, שבזמן האחרון עבדה לרוב במשמרת כפולה. אין ספק כי תקופת המגפה שינתה דברים רבים אצל אנשים רבים, ובטח אצלי.
למוחרת נהיה קריר ביותר. החזאים הבטיחו ממטרים משמעותיים. לא יכולתי לצאת מביתי גם כשאשתי חזרה ממוטטת ממשמרתה במחלקת הקורונה. חשבתי עליו בגשם היורד באופן משמעותי ורציף, על הקור המקפיא. לא הייתה לי אפשרות של ממש לצאת מביתי, משפחתי נזקקה לי ביותר כטבח, ליצן ואיש ניקיון. הייתי עסוק עד בלי די. למרות כל אירועי היום, לא חשתי עייפות כלל. הבית היה שלֵו, חמים ומנמנם. הגשם המשיך לרדת בחוזקה. ישבתי על הכתובים, מארגן, מסדר, מקליד. לא הרגשתי שהשחר עלה, עד שידיה של אשתי נחו על כתפיי. "כנראה החומר מרתק אותך לחלוטין," אמרה.
"יש כאן מתנה, תובנה עמוקה עבורנו, עבור כולם," עניתי.
אשתי אמרה שכפי הנראה תצטרך להישאר היום בבית החולים ברצף וכלל לא תחזור הביתה לנוח, היא תנוח בבית החולים. הערצתי אותה ותמכתי בה. בתקופה זו עבדה והתמסרה למשימתה בהרגשת שליחות של ממש. הייתי עסוק מעל הראש כמפעיל קייטנת הקורונה המשפחתית. הספקתי עוד לרפרף על השמרדף האחרון וחשתי שאולי עדיף יהיה לפתוח איתו, אף על פי שכביכול הקטע לא היה מחובר בצורה ישירה ליתר השמרדפים. בני בן החמש ובתי בת השלוש עמדו יד ביד בפתח פינת העבודה והסתכלו עליי בשלווה. לא ידעתי כמה זמן עמדו שם, התחבקנו וצחקנו. עוד יום בקייטנה הביתית נפתח.
מדינת היהודים
מדינת היהודים אומנם נוסדה על ידי יהודים שהגיעו מכל קצוות תבל, אך לאחר עשורים אחדים היא כבר הכילה ישראלים מכל הסוגים: דרוזים, נוצרים, בהאים, צ׳רקסים, עבריים, בדואים, מוסלמים, קראים, שומרונים ויהודים מכל הסוגים והגוונים ועוד רבים אחרים שלא הוגדרו כלל.
לאחר כמה שינויים דרמטיים בכוכב ובישראל עצמה, הפוליטיקה הישנה התפרקה ופוליטיקה חדשה צמחה, נקייה ובעלת חזון. בתקופה קצרה התפתחה המודעות בצורה מהותית. רוב מקרי המצוקה והעוני שהכו שורש בחברה, וההבנה שמצב הרוח של כל פרט ופרט בחברה משפיע על מצב הרוח של הקהילות השונות והחברה כולה, הביאו אותם (את הישראלים) לפעולה מיידית ובזמן אמת ניגשו לפתור כל בעיה ובעיה בצורה עניינית ומעשית.
זה היה אתגר והם קידמו אותו בברכה; כל אתגר מתוך הבנה שלכל בעיה, לכל עניין, יש פתרון שלם אם מסתכלים עליו בעין פקוחה, בלב ישר, ללא משוא פנים. עצם ההתבוננות הטהורה זימנה את הצעדים המעשיים שמיהרו לבוא. הבירוקרטיה הייתה לעזר, במקום למכשול. למעשה זה היה אחד הדברים הראשונים שהבינו תושבי הארץ מיום שהתפתחה המודעות.
הבירוקרטיה הפכה לידידותית, מודרנית, טכנולוגית,
חכמה ומשתדרגת בצורה מתמדת, זה היה אחד השינויים הגדולים שהתחוללו, אם כי בהחלט לא השינוי המרכזי
ביותר.
המפה של ארצם הקטנה השתנתה לבלי הכר. החלה תנועה רַבָּתִי לאזורים שנקראו בעבר פריפריה, ערים ״ישנוניות״ הפכו לערי מפתח ולצידן צמחו יישובים קהילתיים פורחים שחוברו ביניהם בדרכים ירוקות, משולבות שדרות עצים, גנים ופינות חמד לאין-ספור.
למעשה ההולך הרגלי והנוסע באופניו ברחבי הארץ יכלו לנדוד ברצף בגן עדן עלי אדמות.
“וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ״ ישעיהו נד ג
“וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת״ עמוס ט יד
למתבונן מהצד היה נדמה כי הערים הקטנות הקהילתיות האקולוגיות צצו כבהילוך איטי בתוך הנוף הפרוש לנקודות ירוקות שקישטו את הטבע, אך למעשה זה היה פרי תכנון מדויק ומדוקדק וחקר עמוק, שהובילו לתוצאה נקייה שטיפחה את פני כל הארץ.
התנועה הייתה מכוונת. מה שנקרא בעבר התחבורה הציבורית הפך לשירות, ירוק, ידידותי, יעיל, מהיר וכיפי. התנועה המכוונת נעה מקצה לקצה לאורך ולרוחב. רכבות מהירות, אוטובוסים ירוקים, רכבלים, מיניבוסים פתוחים, כל אלה ועוד היו מתוזמנים ומקושרים למערכת תנועה מכוונת שהייתה ידידותית, נוחה וקלה לשימוש.
אנשי עסקים, יזמים ואזרחים מן השורה שפנו למקום תעסוקתם השתמשו בדרך כלל במסלולים המהירים. רבים אחרים, טיולים שנתיים, נופשים, תיירים ונוסעים רגילים שלא מיהרו העדיפו את הנתיבים המרתקים שנרקמו בנוף. כל הנסיעות ה״ארוכות״ (שלא היו ארוכות מדי) היו נוחות והשירות ברמה הגבוהה ביותר, ובסביבת תנועה מכוונת היו מרכזים מסחריים קולינריים ציבוריים ומִמְּשָׁלִיִּים, ולמעשה רוב הסידורים והקניות נעשו ״על הדרך״.
תנועה מכוונת שירתה גם שירותי משלוחים, שילוחים והובלות וכתוצאה עיקרית ושולית הזיהום נעלם. כל מפגעי הזיהום טופלו ביעילות לטובת הכלל.
אחת-עשרה תחנות מרכזיות, נקודות מפתח בתנועה מכוונת, סימלו את חלוקת הארץ למחוזותיה. רשויות מקומיות וערים התאחדו לניהול משותף (אף על פי שיישובים רבים שמרו ופיתחו את ייחודם) של הצרכים המוניציפליים.
רוב השטחים הפתוחים בארץ ניטעו ויוערו. שמורות
טבע, נחלים, ים המלח, שטחים שכוחים ועזובים נוקו, טופחו ועברו שינוי מהותי כך שכל הארץ הפכה למעשה לריאה
ירוקה.
התחושה הראשונית של רוב המבקרים, אורחים ותיירים בארץ, בימים הראשונים לשהותם הייתה שיכרון חושים מעצם תהליך הנשימה.
ואכן, מחלות רבות נעלמו כלא היו. ייעור הארץ, הקפדה על נושאי אקולוגיה ותנועה מכוונת ירוקה השביחו וטיהרו את האוויר והשפיעו באופן ממשי על בריאות הציבור.
מחלות אחרות שנבעו ממלחמות ישראל הרבות וממצבי קיפוח, ניצול לרעה ועוד עניינים אשר בנפש, קיבלו טיפול שורשי מקיף ואוהב, עד שרוב החולי האנושי נעלם מהארץ.
רופאים, מרפאים ומטפלים על כל גווניהם שמרו על בריאות הציבור ברפואה מונעת ובדרך כלל עבדו עבור תיירות מרפא שהייתה ענף בפני עצמו. מדי פעם בפעם יצאו למשימות ברחבי כוכב אֶרֶץ בשילוב פעילות עם שָׁרַת שלום.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
