נָתְנָה "כִּיף" לְאָחִיהָ, נָתְנָה לְאִמָּא נְשִׁיקָה,
הֶעֱמִיסָה אֶת הַתִּיק עַל הַגַּב וּלְפֶתַע חָשָׁה מוּעָקָה.
הַתְּחוּשָׁה הָיְתָה זָרָה לָהּ וְהָיָה לָהּ קְצָת מוּזָר,
וּכְשֶׁהֵצִיצָה בְּתִיקָהּ מָצְאָה שָׁם גּוּשׁ כֵּהֶה וְלֹא מֻכָּר.
"מִי אַתָּה?" שָׁאֲלָה אֶת הַגּוּשׁ בַּחֲשָׁשׁ.
"שְׁשְׁשְׁ...! אֲנִי הַסּוֹד," עָנָה בְּקוֹל מְאוֹד חַלָּשׁ.