תקציר
תאריך הוצאה לאור: 11-2020
מספר עמודים: 180
הַיָּמִים יְמֵי קוֹרוֹנָה, בֵּין תָּשָׁ"ף לְתַשְׁפָּ"א,
יָמִים שֶׁל סֶגֶר הַמּוֹלִיד רַעְיוֹנוֹת אֵין-סְפֹר,
מָה וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁהַזְּמַן יַעֲבֹר:
יֵשׁ מִי שֶׁמְּבַשֵּׁל, יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְעַמֵּל,
יֵשׁ מִי שֶׁעִם הַכֶּלֶב מַרְבֶּה לְטַיֵּל,
וְיֵשׁ הַפּוֹתְחִים מְגֵרוֹת
וּמְגַלִּים בְּתוֹכָן אוֹצָרוֹת - - -
הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא שִׁירָה
שֶׁשָּׁנִים נֶחְבְּאָה בַּמְּגֵרָה,
יוֹמָנִים שֶׁכָּתְבָה הַנְּשָׁמָה
כְּשֶׁכָּבוּ אוֹרוֹת הַבָּמָה.
בְּלֵיל הַסֵּדֶר יָצָאנוּ מֵעַבְדוּת לְ... עַבְדוּת,
אֵין שִׁירָה בְּצִבּוּר, וְאֵין כְּלָל תַּרְבּוּת!
כָּךְ עָבַר וְנִקְבַּר גַּם יוֹם הָעַצְמָאוּת,
וְכָךְ נָאוָה גֶּפֶן, הַמַּנְחָה, הַזַּמֶּרֶת,
הֻשְׁבְּתָה - וְגִלְּתָה שֶׁהִיא גַּם... מְשׁוֹרֶרֶת.
קיצור תולדות נאוה גפן:
מוזיקאים קלסיים מכירים אותה כנגנית בסון בתזמורות, באופרה, בתיאטרון.
זמרי מקהלה – כחברה או מנצחת מקהלה או חבורת זמר.
עם להקת "קולות מדבר" נתנה קולה בעיר ובכפר, באירועים קהילתיים וגם פרטיים.
תלמידי בתי ספר, בעיקר בפריפריה, למדו להכיר את כלי הפריטה ואת כלי הנשיפה בקונצרטי-בוקר מוסברים של שני ההרכבים.
הרכב מיוחד הירבה להופיע בעיקר בקיבוצים, בשעשועון מוזיקלי "אלגרו" לשוחרי זמר, כמנחת שירה בציבור, שם שרים שירים מוכרים, שירים של אחרים.
את השירים שכתבה והלחינה היא מקליטה באולפן, ורובם עלו ליוטיוב.
תחילת 2020 יצא האלבום העשירי של נאוה גפן – "חכמת הזקנים". התכנית היתה לעשות השקה גדולה, ואז הגיעה הצרה הגדולה, קורונה – אין יוצא ואין בא, והזקנים יחכו לגילגול הבא...
פרק ראשון
הרגע שלפני
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הוּא מִפְּנֵי
וְלִקְרַאת וּבַעֲבוּר.
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי הוּא צְפוּנֵי
הֶעָבָר וְסוֹד הַפּוּר.
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי – צוּף פְּרָחִים
שֶׁל עָתִיד וּמִתְאַוֶּה.
הָרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי – כִּנְצָחִים
מִתְפַּעֲמִים שֶׁל הוֹוֶה.
זריחה
לֹא, אַל תַּקִּישׁ בַּדֶּלֶת,
הִיא פְּתוּחָה
לִקְרָאתְךָ.
שַׂמְתִּי כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק בַּצַּד
וְאֶת הַקְּלָפִים –
בְּיָדְךָ.
אַל תִּשְׁאַל לְעַרְבִי אִם פָּנוּי.
שִׁבְעָה יָמִים לַשָּׁבוּעַ,
וְכֻלָּם שֶׁלְּךָ.
אַל תִּקְבַּע לְדַיֵּק לְשָׁעָה.
כְּבָר מִדֹּק אַחֲרוֹן שֶׁל חֲלוֹם
בְּשֶׁקֶט פּוֹעֵם
אֲחַכֶּה לְךָ.
מָה יוֹסִיף אִם תֹּאמַר לִי
לְאָן וְהֵיכָן
וְאֵיךְ?
כְּשֶׁבָּרַחְתִּי לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת,
כְּלוּם לֹא בְּכֻלָּן
מְצָאתִיךָ?
וּכְשֶׁתָּבוֹא אַל תַּקִּישׁ
בְּדַלְתִּי
הַפְּתוּחָה.
אַל תָּבִיא עִמְּךָ שַׁי
אִם אֶמְצָא כָּל מַתְּנוֹת הָעוֹלָם
בְּעֵינְךָ.
גַּם גּוּפְךָ אַל תִּשְׁלַח
אִם לֹא הַנִּדָּח בְּרָבְדֵי נִשְׁמָתְךָ
פֹּה אִתְּךָ.
בּוֹא, הַנַּח עַל כְּתֵפִי
הַטְּרָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, הַזָּרוֹת,
וֶאֱסֹף אֶת צִלִּי
אֶל צִלְּךָ.
ולא נשאר ממךָ אלא שיר
וְלֹא נִשְׁאַר מִמְּךָ
אֶלָּא שִׁיר
בְּסֵפֶר קוֹרוֹתַי.
הַמֶּתֶק שֶׁסָּעַר
הָיָה קָצָר,
הַכְּאֵב שֶׁהִתְעַכֵּב
גַּם הוּא עָבַר.
הַפַּחַד, הֶחָרוֹן,
הַמֶּתַח, הַכְּמִיהָה,
הַשְּׁטוּת, הָעִוָּרוֹן,
הַשֶּׁקֶר, הַתְּהִיָּה,
הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִתְנַפְּצוּ
אֶל קִיר אִלֵּם,
הָאֳנִיּוֹת שֶׁהִתְקַבְּצוּ
אֶל יָם חוֹלֵם.
הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִתְפָּרְצוּ
מִתּוֹךְ הַר גַּעַשׁ מְבֻלְבָּל,
הָאֲרָיוֹת שֶׁסָּבְבוּ אוֹתִי
בְּכַחַשׁ מְתֻלְתָּל,
הַנָּהָר אֲשֶׁר בָּעַר
מֵרֶשֶׁף גַּל,
וְלֹא אוּכַּל,
וּבִכְלָל -
כַּמָּה אֶפְשָׁר לִפְסֹעַ עַל
פִּסְגָּה שֶׁל הַר?
וּמָה נוֹתַר אַחַר הַכֹּל
וְאַחֲרֶיִךָ, אַחֲרַי? –
הוּא שֶׁנֶּאֱמַר
בְּפֶתַח שׁוּרוֹתַי:
וְלֹא נִשְׁאַר מִמְּךָ
אֶלָּא הַשִּׁיר
בְּסֵפֶר קוֹרוֹתַי.
