הציפור שביקשה לעוף

הציפור שביקשה לעוף, אסופת שירים שליז הילר כתבה למגירה. לקט שירים העוסק באדם המחפש משמעות לחיים תוך כדי חיפוש עצמי הנע בין הגלוי לנסתר. השירים צוללים לתוך עולם פנימי של ייסורי נביטה, כמיהה וערגה למימוש. בשירתה החשופה והמרגשת ליז אינה מהססת לפרוט על מיתרים עדינים של אהבה שכל אחת ואחד מחפשים, אך גם חוששים מפניה.   אף שהשירים החלו להיכתב בגיל צעיר יחסית, הם כתובים מתוך הסתכלות עמוקה על החיים ומשקפים רגשות אותנטיים ואוניברסליים לכל גיל.  

ליז הילר, ילידת הארץ, מתגוררת כיום בחלק הצרפתי של שווייץ ועוסקת בעיתונות כתובה. כתיבתה מתמקדת בעיקר בדת, רוחניות, תרבות ואומנות, נושאים שקרובים לליבה. זהו ספר הביכורים שלה.  

לְחַכּות

לְחַכּוֹת לַמָּחָר, לְחַכּוֹת לְסוֹפְשָׁבוּעַ, לְחַכּוֹת לַחֻפְשָׁה הַבָּאָה,

הוּא מְחַכֶּה לָהּ, הִיא מְחַכָּה לוֹ,

מְחַכִּים שֶׁהַטֵּלֵפוֹן יְצַלְצֵל, מְחַכִּים שֶׁתִּשָּׁלַח הוֹדָעָה.

הִיא מְחַכָּה לְאַבִּיר לִבָּהּ,

הוּא מְחַכֶּה לַסִּפּוּק הַבָּא,

וּבְכָל זֹאת, שְׁנֵיהֶם מְחַכִּים לָאַהֲבָה.

לְחַכּוֹת לִתְקוּפָה טוֹבָה יוֹתֵר, לְחַכּוֹת לַצָּרָה הַבָּאָה,

לְחַכּוֹת לָאוֹטוֹבּוּס, לָרַכֶּבֶת, לְמָטוֹס שֶׁמְּאַחֵר בְּשָׁעָה,

לְחַכּוֹת לָאָבִיב. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵף – לְחַכּוֹת לָאָבִיב הַבָּא,

לְחַכּוֹת לְבוֹא תִּינוֹק, הַצִּפִּיָּה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה.

תָּמִיד לִשְׁמֹר עַל אֵשׁ קְטַנָּה אֵיזוֹשֶׁהִי תִּקְוָה,

גְּלוּיָה אוֹ סְמוּיָה.

יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַטֵּלֵפוֹן, מְחַכָּה וּמְחַכָּה,

מִתְבּוֹנֶנֶת עַל הָרָקִיעַ וּמְחַכָּה לְהֶאָרָה.

הוּא מְחַכֶּה שֶׁהִיא תִּשָּׁבֵר, הִיא מְחַכָּה שֶׁהוּא יִגְאַל אוֹתָהּ.

כֵּן, רֹב הַזְּמַן אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, תָּמִיד מְחַכִּים לַדָּבָר הַבָּא.

לְחַכּוֹת זֶה סוּג שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת, תִּקְוָה,

לְחַכּוֹת לַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַסְּעָרָה.

לְחַכּוֹת זֶה פָּסִיבִי, לְחַכּוֹת זֶה אוֹפְּטִימִי,

מְחַכִּים לָאֵל הַגָּדוֹל, מְחַכִּים לִתְשׁוּבָה.