בֹּקֶר אֶחָד אִבְּדָה פֶּלֶג אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלָּהּ.
“אֵיפֹה הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת?” תָּהֲתָה.
חִפְּשָׂה אַחֲרָיו בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הַמְּשַׂמְּחִים שֶׁבָּהֶם חָוְתָה חִבּוּקִים,
פִּנּוּקִים וּצְחוֹק עִם מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים.
חִפְּשָׂה בַּסָּלוֹן,
בַּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים
וַאֲפִלּוּ בַּחֲדַר הַהוֹרִים,
אַךְ הַחִיּוּךְ לֹא נִמְצָא.