ריפוי – אהבה
"אני מחפשת אהבה," הצהרתי לעולם.
"איפה את מחפשת אותה?" שאלת אותי.
"אני מפזרת אותה מסביבי, אומרת, שואלת, בודקת, בוחנת, מתבוננת."
"לאן את מתבוננת?"
"החוצה."
"ופנימה?" שאלת, כדי לכוון אותי אלייך, אל תוכי.
"בשביל מה?"
"כדי לאהוב, למצוא חן," רמזת לי.
"חחח... לא. אני מפזרת אותה בחוץ, לאנשים אחרים, כדי למצוא חן."
"כך היא לא תגיע," התרסת והמשכת:
"אני צעקתי לך, חבקי אותי, ואת התעלמת.
כל עוד בחרת לוותר על עצמך, את תחיי בצילה.
מה חשבת, שלחפש בחוץ זו השיטה?!"
"אני בודקת אם היא קיימת ויש ממנה לכולם. ניסיתי להבין אם אלו הפחדנים או האמיצים שמתהלכים לבד בעולם. אפילו הסכמתי להיכנע לסיכון ולהיות חלשה מולה."
"ומול עצמך, את מוכנה להיות חלשה?"
"אבל עשינו דרך, את רואה שאני משתדלת. אפילו קצת שחררתי אחיזה."
"נכון, וגם אמרת: 'רוצה'. האם באמת התכוונת לזה? או שאולי סתם חיפשת מוצא?"
"אני פשוט... תמיד חשבתי ש... האמנתי שלוותר עליה – זה להיות אמיצה."
"כמו שוויתרת עליי?! את עדיין לא מבינה, אה? עד שלא תעברי דרכך – לא תהיי מוכנה!"