חייב להיות שווה
זכוכיות שבורות על הרצפה, חלומות מנופצים וביניהם גם רסיסים של לב, הלב שלי. שבר שצריך לאחות, חלום נגוז וחלום בא במקומו, מחדד יעדים ישנים, חושף דרכים חדשות. איך אני שוב עומדת על הרגליים? איך אני שוב מסתכלת בעיניים? איך אני עוד פעם אוחזת יד ומפחדת רק קצת?
איך זה שאני בתנועה, ומה בכלל מניע אותי? איך האהבה ממשיכה להיות כל רצוני, כשמעולם לא הייתה אליי טובה? איך אני עדיין נותנת אמון ואיך אני עדיין הולכת, ואיך הרצון להיות כמו בדמיון גורם לי להתייצב מול הפחדים שלי במציאות? מתי בחיים נלחמנו על מה שלא היה לנו, ואיך סיפורים של כמעט אהבה משאירים בנו טעם לוואי מדכא, ובכל זאת על גחלת קטנה רעבים לדבר האמיתי.
זה חייב להיות שווה את זה, אני חושבת לעצמי. הדבר הזה, שאין לו שם, חייב להיות שווה את זה, כי מתי בחיים רצינו כל כך משהו שלא הכרנו בכלל? "אך אם כך, זה חייב להיות שווה." את זה אני אומרת בקול רם. חלום חדש מגיע, מוצבות מטרות חדשות, רצונות שלא חשתי בהם מתחילים לבעור בי, דרכים שלא פסעתי בהן מעולם נגלות אליי כאילו היו שם תמיד ונותר לי רק להביט בהן. אני מישירה מבט כדי שאוכל להסתכל בעיניים, אני משחררת כדי שאוכל לאחוז ידיים יום אחד. זה הכוח שמניע אותי לעמוד על הרגליים ולהאמין שהאהבה לא הייתה טובה אליי, רק בינתיים.