לְדָנָה שְׁניֵ אָבוֹת: תֹּמֶר וְאֹרן.
דָּנָה אוֹהֶבֶת
אֶת אַבָּא תֹּמֶר וְאֶת אַבָּא אֹרן
מְאוֹד!
יוֹם אֶחָד, שִׂחֲקָה דָּנָה עִם לִיּהָ.
הֵן בָּנוּ יחַַד לֶגוֹ, שִׂחֲקוּ בְּבֻבּוֹת
וְצִיּרְוּ צִיּוּרים מַצְחִיקִים.
לְפֶתַע שָׁאֲלָה אוֹתָהּ לִיּהָ:
"דָּנָה, לָמָּה ישֵׁ לָך שְׁניֵ אָבוֹת?"
דָּנָה חָשְׁבָה,
וְחָשְׁבָה
וְחָשְׁבָה,
אֲבָל...
לא מָצְאָה תְּשׁוּבָה.