תאריך הוצאה לאור: 02-2020 מספר עמודים: 237 תיאור הספר: ספר זה נועד לעורר הורים, מורים ומטפלים לחשוב על תלמידיהם, על אלה המתוסכלים והקרובים לייאוש שאינם מצליחים בכיתה. בניתוח המקרים הנידונים בספר מוצעות כמה וכמה דרכים לנטיעת תקווה ולהדיפת הייאוש, עידוד וזימון הצלחות, לחיזוק הביטחון העצמי של הילד והאמונה ביכולותיו תוך כדי התקדמות בחומר הלימודים וטיפוח מוטיבציה לגילוי היכולת הצפונה בכל ילד וילד ולשאיפה "לחזק כנפיים ולעוף". לחזק כנפיים ולעוף מביא סיפורי מקרה מרגשים ובהם סיפורו של תלמיד PDD בעל לקויות חמורות בתחום השפה, בקריאה ובכישורי חיים בחברה, שהתקשה בחיבור מילים לכדי משפט, ואף בהבנת קודים חברתיים ובתקשורת עם הסובבים אותו, הצליח לאחר טיפול מאתגר וממושך לרכוש חברים ולצלוח את מבחני הבגרות בלשון. הצלחתו הייתה מעל למצופה. עליזה לסרי היא מורה בעלת ותק של יותר מ-50 שנה בתחום החינוך המיוחד, בעלת תואר שני בחינוך, הממשיכה לעבוד בהוראה מתקנת, בהקניית אסטרטגיות למידה ובאבחון לקויות למידה. עליזה היא בעלת ראייה מיוחדת, מבורכת בלב חם ומלא אהבה "לעשות הכול למען התלמידים". דרכה השיטתית הבלתי מתפשרת הביאה אותה להישגים ולהצלחות בתחום החינוך המיוחד. בספר זה נבחרו מקרים ספורים מתוך יריעה רחבה מאוד שעימם התמודדה והגיעה להישגים מדהימים בזכות דבקותה במטרה ובזכות אופייה המיוחד. זהו ספרה הראשון.
פרק 3: לחץ ומשבר (מוות כדוגמה)
הגדרות - מהם לחץ ומשבר?
לחץ יכול להיות חיובי או שלילי, כל לחץ מפר את שיווי המשקל הנפשי של האדם. האדם בהתמודדות מנסה להחזיר את שיווי המשקל שהופר.
תגובות על מצבי לחץ בכמה מישורים: רגשי, מוטורי, קוגניטיבי, פיזיולוגי.
כבר נכתב על משבר ומאפייניו של משבר: התעלמות ממידע, סירוב להיעזר במערכות תמיכה, היצמדות לפתרון אחד.
ישנו צד חיובי במשבר - התמודדות עמו ויציאה מן המשבר עם כוחות מחודשים ותנופה לעתיד.
ישנן אפשרויות תגובה של אדם למשבר - התאבדות, דיכאון, אפטיה, חוסר אונים וחוסר תקווה. דוגמה - משבר המוות המתואר בחלק זה.
בתחילה נעשה ניסיון להבהיר מושג זה, אחר כך נבחנים כמה היבטים בתפיסה הקוגניטיבית של מושג המוות.
סמילנסקי (1994), מדברת על אי הפיכותו, סופיותו וההכרחיות במוות.מתי מתפתח מושג זה? לפי פיאז'ה (1960) - קיימים שלבים בהתפתחות מושג זה אצל ילדים באופן כללי. לעומת זאת אצל הילד הישראלי מושג המוות מתפתח מוקדם יותר, כפי שפרטתי בעבודה. ילד שחווה מוות של קרוב כמו אב במקרה שכתבתי, אילו שלבים צריך לעבור כדי לצאת בריא ממצב זה? אם לא עבר את השלבים נכון, מהן הבעיות בהן הוא נתקל, וכיצד משפיעות על אישיותו והתנהגותו? כיצד רואה ההלכה את המוות, וכיצד הדינים הקשורים באבל מקבילים לתהליכים הפסיכולוגיים בתהליך של משבר ואובדן?
מקרה לדוגמה שמטרתו לבחון כיצד מקרה כזה מאמת או דוחה את התיאוריות כאלה ואחרות.
באילו דרכים אפשר לעזור לילד שחווה אובדן לצאת ממנו בריא בנפשו, כפי שהביאו אותם כמה חוקרים, הדיון הורחב באחת הדרכים שהיא היצירה הספרותית, שדרכה יכול הילד לתת פורקן לרגשותיו, להזדהות עם הדמות ביצירה, להכיר בעובדות, להתמודד עם הבעיות ולעבור את המשבר בלי שיפגע באישיות הילד, בהתנהגותו ובאורח חייו בהמשך.
הגדרות - לחץ ומשבר
*הגדרות 2-5 הובאו אצל רביב (1992).
לחץ - מצב לחץ הוא תולדה של הפירוש של כל אחד למקרה וגם לסיטואציה.
הגדרה - מצב לחץ הוא מצב שבו קיים איום על הפרט או על קבוצה או אורגניזם שבו עלולים כוחות ההתמודדות להיות פחותים יחסית לדרישות הסביבה. הדרישות שהמצב מעמיד כלפי הפרט עולות על המשאבים שיש לו כדי להתמודד במצב. לחץ יכול להיות חיובי או שלילי. רמת לחצים בעוצמה גבוהה תביא לידי חרדה וזה מביא להפרה של שיווי משקל. ככל שההפרה באיזון של שיווי המשקל הנפשי תהיה חמורה יותר, וככל שאין לאדם מספיק משאבים להתמודד במצב, כך יהיה צורך בהתערבות מן החוץ.
שפילברג (1996) מדבר על לחץ ומתח נפשי בשני אופנים שונים:
כאשר אדם לא מצליח לשמור על סביבה פנימית יציבה יחסית, גופו מגיב בתחושה זו של מתח ושינויים פיזיולוגיים, כפי שכבר כתבתי לעיל.
לחץ ומשבר לפי רביב (1992), הם חלק מחיי היומיום של הילד, היכולת שלו להתמודד עם המשברים היומיומיים תלויה בכוחות ה"אני" שלו, ובתמיכה שהילד מקבל מהאנשים הקרובים כשהוא נזקק לעזרתם. משברים אלה הם חלק מתהליך התפתחות נורמלי, אולם סימני המתח והמשבר ישפיעו על כל אחד על-פי אישיותו. אחד יקבל זאת בצורה קשה יותר מהשני, הכול תלוי במידת כוחות הנפש שלו. כלומר, מצב הלחץ נקבע לפי תפיסתו האישית של כל אדם. לא רק אירועים בעלי משמעות שלילית גורמים ללחץ, אלא גם בעלי משמעות חיובית כגון מעבר דירה, חתונה, לידה וכדומה, גם הם מצבי לחץ על-פי ההגדרות, אך לחצים בעלי משמעות חיובית כאלה, יגרמו להתרגשות של שמחה, אתגר, הקלה, חדווה וכדומה.
האדם מגיב על לחץ ומשבר בארבעה מישורים:
אם כך, הלחץ אומנם הוא מצב שבו האדם צריך להתמודד ואכן מתמודד בצורה קשה או קלה, כפי שכתבתי כבר, הכול תלוי בכוחות הנפשיים שלו. לעומת זאת משבר מתרחש כשאדם במצב לחץ מגיע לנקודת מפנה, וזאת מהווה בעיה שאינו יכול לפתור אותה על-ידי שימוש במנגנוני ההתמודדות אשר ברשותו. ואז הוא חש חוסר אונים ומרגיש שאינו יכול לפעול במצב הנתון בכוחות עצמו כדי לפתור את הבעיה.
מקורות אפשריים למשבר:
מה קובע את יכולתו של הילד אם לעמוד במשבר או לא?
שלושה גורמים:
סיכום פרק
תגובות למצבי לחץ
משבר מהו
על פי כפיר (1993) ,משבר הוא תוצאה של התגובה למאורע ולא של המאורע עצמו. אנשים מגיבים תגובות שונות למאורעות קשים שמשבשים את המהלך התקין של החיים. תגובות אלה הן התנהגות שנובעת מפרשנות מסוימת של האדם על המאורע. זוהי פרשנות סובייקטיבית אשר יש בכוחה לשנות את טיב המאורע עצמו. זוהי תגובה אסונית לאירוע שהופכת את האירוע לאסון, אפילו שלא היה אסון מלכתחילה.
ישנם מאורעות רבים במהלך החיים שמביאים לידי משבר. מאורעות כאלה הם בדרך כלל מאורעות בעלי משמעות רגשית, והם משנים שינוי קיצוני את מעמדו ומקומו של האדם בחייו. ישנם אירועים העשויים לגרום למשבר בתקופות מסוימות בחיים, ואותם אירועים בתקופות אחרות מתגברים עליהם בלא משבר, מכאן שלא האירוע הוא שגורם למשבר - אלא הפרשנות של האדם שנותן לאותו אירוע קובעת אם יהיה משבר או לא. כאשר אדם אינו יכול ואינו מסוגל להתמודד עם אתגר או מצב לחץ - עלול להתפתח משבר.
כמה סימנים של מצבי משבר:
מצבי משבר הם מצבים חדשים ולא צפויים, הם משתקים את המערכת הפסיכולוגית ומונעים את פעולתה התקינה, אין לאדם תגובה מוכנה למצב אליו נקלע. אדם מגיב במשבר אם יהיה לו מצב שבו ירגיש דחוי או ירגיש ש"לחצו אותו אל הקיר" - אז הוא יאבד את המשמעות לחייו ואת השליטה על חייו. יש אנשים שפוחדים מפני שינוי, וכאשר ישנו שינוי הם מרגישים שהוא מאיים על חייהם. הם אינם יכולים להטמיעו במערכת חייהם ולהתפתח איתו יחד, אלא רואים בו אויב. שינוי זה גורם אצלו התנגדות גדולה יותר ולמאבק, ומאבק זה מחולל את המשבר. כלומר, הוא מגיב "תגובה היסטרית" לשינוי, וזו גורמת למשבר.
ישנם כמה סימנים מובהקים של משבר:
א. ההלם - זוהי התגובה הראשונה שאדם חש במשבר, כאשר הוא מפרש את האירוע כאסון. כדי לברוח מן האסון הוא נכנס להלם. במצב זה של הלם האדם מסוגל לפעול, אולם אינו מסוגל להגיב תגובה רגשית למתרחש.
מטרת ההלם היא כפולה, לדברי כפיר (7991), מצד אחד מנוחה וצבירת מרווח זמן, כוח, מצד שני הכנה לשלב הבא - נקיטת עמדה רגשית כלפי המציאות.
ב. הכעס - הכעס נוצר מתוך תסכול של חוסר אונים, חוסר שליטה וסירוב לקבל את המציאות. לכעס זה ישנן כמה מטרות:
המרכיב העיקרי של הכעס הוא תחושת העוול, מצב לא הוגן.
ג. הצער והסבל - הצער גם הוא מתעורר כאשר אין אופציות לשינוי, או להשבת מה שאבד. הצער הוא געגוע, החמצה, תחושת אובדן שאין לשנותו. הצער הוא הכרת המציאות שאין לשנותה, לכן הוא מלווה בריחוק, בשקט ובנטייה להסגר.
בצער מפנימים את המציאות ומשלימים איתה. הצער עמוק ומרחיב את תפיסת העולם ואת ראיית הסבל. הביטוי של הסבל הוא הצער והצער מבטא את האדם. לצער יש ביטויים גופניים כמו כאבים בכל מיני אזורים בגוף.
הצער הוא תהליך והוא מכין את האדם לשלב הבא אחריו שהוא היציאה מן המשבר וההכרה באפשרויות הבחירה. הוא יכול לבחור לו מטרה חדשה שיכול להגשימה, זהו תהליך החלמה מן המשבר.
הפן השני של משבר - התמודדות
במצב של לחץ ומשבר עשוי להיות גם גורם מזרז של צמיחה וגדילה, וזאת בתנאי שהאדם הופך את המצב לאתגר להפעלת הכוחות הטמונים בו. אולם יש מצבים של ויתור על התמודדות. מצב זה בא לידי ביטוי בדרכים שונות:
בעת משבר, הסביבה הקרובה לאדם חשובה מאד, כי היא משמשת לו מערכת תמיכה בעת צרה. הסביבה - ההורים, אחים, כיתה וכדומה - מספקת לו את הביטחון בעצמו ובזולת. הסביבה משדרת לו שיש לו על מי לסמוך, המשפחה היא הקבוצה החשובה ביותר במקרה כזה, כי היא מקבלת אותו כמות שהוא ועוזרת לו לצאת מהמשבר.
סיכום
המשבר מטבע בעל שני צדדים, הוא אכן תגובה קשה על מאורע קשה שעבר האדם. הוא יכול כתוצאה מכך ליפול לכל הסימנים שהובאו בפרק זה.
הצד השני של משבר הוא חיובי - מתוך המשבר אדם יכול לצאת מחוזק וללמוד דרכי פעולה שונות ויעילות להמשך החיים הנורמליים ולמען שיווי המשקל הנפשי שלו. הכול תלוי במידה ובטיב ההתמודדות שלו בשעת משבר.
סוגי התמודדויות במצבי לחץ (בראל צ. אוניברסיטה פתוחה)
תגובות אפשריות של אדם בעת משבר
דרעין (1987) מדבר על התאבדות הנעשית על-ידי אנשים שהם בדרך כלל בריאים, אלא שיש להם מקרי חירום מיוחדים שהחיים כופים עליהם. אנשים כאלה נמצאים במשבר חברתי או אישי קשה. בדוגמה שתובא בסוף חלק זה - לפנינו ילד אשר נמצא במשבר נפשי קשה עקב מות אביו, כאשר לא ניתנה לו האפשרות להיפרד ממנו לפני מותו וגם במותו, לא הורשה ללכת לטקס ההלוויה.
דרעין (1987), מדבר על התאבדות שהיא ביטוי לשנאה עצמית על רקע של דיכאון, הנגרם על-ידי כעס המופנה אל עצמו במקום אל האובייקט המעורר אותו. המתאבד נמצא במשבר נפשי עמוק ביותר. בדוגמה שלי, כאן: הכעס היה צריך להיות כלפי האם שגוננה על הילד הגנת יתר על המידה, ולא נתנה לו את ההזדמנות להתאבל על אביו. במקום זאת הוא הפנה את הכעס על עצמו, נכנס לאפטיה ואבד את הרצון לחיות.
לדעת אורבך (1987), ישנן כמה סיבות המביאות לידי התאבדות, אחת מהן היא טראומה משפחתית. וכתוצאה מכך תחושה של חוסר אונים, חוסר תקווה וענישה עצמית. בדוגמה שלי כאן הילד אכן מעניש את עצמו על כך שאביו מת "וסידרו" אותו בעניין הזה שלא נתנו לו ללכת לבקר את אביו, ולא סיפרו לו עד כמה חמור מצבו של אביו, וגרוע מכך, שלא נתנו לו להשתתף בהלוויה של אביו.
מושג המוות
אורבך (1987) מגדיר מה הוא מוות: "הפסקה מוחלטת של כל תפקודי החיים הביולוגיים, שבאה בסופו של תהליך התפוררות הדרגתית טבעית" או כתוצאה מפגיעה מאסיבית במרכזי החיים, זהו תהליך אוניברסלי הכרחי ובלתי הפיך".
הגדרה זו מורכבת מכמה מרכיבים:
כדי להבין את כל המרכיבים האלה יש צורך שתהיה לילד בשלות להבנת מושגים מופשטים, כפי המפורט, מתוך פיאז'ה (0691) וסמילנסקי (1994), יש להתייחס לא רק להיבט החברתי אלא גם להיבט הרגשי ולהתפתחות כללית של האישיות.
המוות - תפיסה קוגניטיבית
מושג זה כולל כמה היבטים, הבנתם חיונית לשם התאבלות תקינה ושיקום שאחרי האבל.
כיצד נתפס המוות אצל ילדים?
כיצד אפשר לעזור להם בהבנה זו? סמילנסקי (1994).
כאן יש צורך להבהיר את העניין שהמוות הוא תופעה בלתי הפיכה, זהו מצב שאין לחזור ממנו. למעשה הבנת אי ההפיכות היא מפורשת כוויתור על המת כאדם חי והבנה שאי אפשר לשנות את מהלך החיים הביולוגיים, ולא להחזיר את המצב לקדמותו. להבנת מושג זה יש חשיבות רבה בתהליך האבל. הילד המתאבל מסרב לקבל את העובדה שאביו, או אדם אחר, לא ישוב יותר לעולם. אם לא יצליח להבין זאת - הוא עלול לעשות דברים כאילו אביו עוד חי. הוא חושב חשיבה מאגית על הדמות הזו. אך כאשר נוכח הילד שאביו לא חוזר, הוא מבין שהוא לא יחזור לעולם. להבנה זו יש חשיבות רבה בשיקום הילד, כי כאשר הילד מקבל את העובדה שאביו לא יחזור - הוא מתחיל לארגן את חייו מחדש ללא הדמות, זהו שלב של עיבוד האבל. פעולה זו מוטלת על ההורה השני שנשאר, המשפחה, החינוך והסביבה ובראש וראשונה בילד עצמו, ובהתפתחות הקוגניטיבית שלו.
אלו ארבעה מושגים חשובים בהתפתחותו ובהבנה הקוגניטיבית של הילד. אם יצליח להמשיג ולהבין אותם - יהיה סביר להניח שיוכל לעבור נכון את שלב האבלות, ולארגן את חייו מחדש.
השאלה היא מתי וכיצד יתפתחו מושגים אלה אצל הילד. למעשה מגיל שלוש מתחיל להתפתח המושג של המוות בצורה הדרגתית. לדעת פורמן (1964) התפתחות זו תלויה בכמה תנאים קוגניטיביים מוקדמים:
לפי דעתו של פורמן (1964) ההתפתחות הקוגניטיבית מקבילה לגיל ההתפתחותי.
גם פיאז'ה (1960) מדבר על שלבים ביכולת הילד להמשגה:
החשיבה היא הגיונית ואינה זקוקה למוחשי - חשיבה מופשטת.
לפי פיאז'ה ההבנה וההמשגה של המוות תהיה בשלב השלישי של התפתחותו של הילד בו מתפתחים המושגים והחשיבה הפורמלית. לדעתו בגיל 10-11 בערך רוכש הילד בשלות קוגניטיבית להבנת העניין של חיים ומוות, כי בגיל זה הוא רוכש את מושגי הזמן, הכמות, המרחק, והסיבתיות - דברים הכרחיים להבנת מושג החיים והמוות.
מכאן אנו למדים שהתהליכים הקוגניטיביים וההתפתחותיים מהווים תנאים הכרחיים להתפתחות מושג המוות בצורה נכונה ובוגרת.
המחקר הראשון שבדק את התפתחות מושג המוות אצל ילדים היה המחקר של נאג'י (1948), מחקר זה נערך על 376 ילדים בני 3-10.
נאג'י בדקה ציורים, חיבורים וראיונות מוקלטים של הילדים שנותחו וסווגו על-ידי שופטים. לפי ממצאי המחקר הגיעה לשלושה שלבים בהתפתחות מושג המוות אצל ילדים.
מבדיקת השלבים נמצא כי יש קשר בין התפתחות המושג לבין התפתחות קוגניטיבית. בכל מקרה נאג'י מתבססת על דעתו של פיאז'ה ואומרת שחייבת להיות חשיבה מופשטת הכוללת הבנת סיבות ותוצאות של תהליכים פנימיים, נדרשת כאן יכולת הכללה נכונה, שאם בעלי חיים מתים ופרחים נובלים גם אנשים מתים. חשיבה מופשטת זו לפי פיאז'ה מתפתחת בגיל טרום התבגרות. כל זה נאמר על מושג והמשגת המוות הכללי, כאשר מדובר במוות של אדם קרוב לילד שזה אישי יותר כאן נכנסים הרגשות וזה קשה לו יותר לתפיסה.
הילד הישראלי ומושג המוות
הארץ שלנו היא סביבה מיוחדת שבה המוות הוא תופעה תמידית, תדירה, נחווית ומדוברת בגלל המצב הביטחוני. לכן שואלת סמילנסקי (1994) האם ילדים בארץ ממשיגים את המוות מוקדם יותר וברמה גבוהה יותר מאשר בארצות אחרות?
לפי המחקר התגלה כי:
מסקנות כלליות בתחום מושג המוות של ילדים בישראל:
קיים קשר בין גיל הילד והאינטליגנציה שלו, לבין רמת המשגתו את המוות, ולכן יש הבדל בין המבוססים לבין טעוני טיפוח בנקודה זו. עם זאת התברר כי קו התפתחות המשגת המוות דומה אצל כל הילדים, בכל רמות האינטליגנציה. המבוססים כמו טעוני טיפוח ממשיגים תחילה את אי הפיכות המוות וסופיות ואחר כך ממשיגים את הסיבתיות ורק אחר כך את הזקנה ואת הכרחיות המוות.
תהליך ההתאבלות אצל ילדים
תהליך ההתאבלות הוא הכרחי, הילד למעשה נפרד רגשית מן המת. לכן הוא צריך לבטא את צערו, להתאבל ולעבד את תחושות האבל עיבוד רגשי ושכלי.
שלושה שלבים מבחין רביב (1992) בתהליך התאבלות של ילדים:
כמו המבוגרים גם הילדים: עוצמת הרגשות ומשך תקופת האבל משתנים מאחד לשני, הכול תלוי באישיותו, גילו ואופי התמיכה שהוא מקבל. גם התגובות שונות מילד לילד, אחד יגלה תוקפנות ואחד יהפוך למופנם, אחד יגלה תלות מוגברת במבוגרים אחרים, ואחר יברח מחברת מבוגרים, אחר יגלה אדישות או הימנעות מהעלאת הנושא. יש המגיבים בחוסר תיאבון, ואחרים באכילת יתר. לאחר תהליך זה ישנו השלב של עיבוד האבל. כמו אצל המבוגרים כן אצל הילדים לפי השלבים שכבר כתבתי, בעיבוד האבל אצל המבוגרים, אצל הילדים ישנה העזרה של המבוגרים. בתהליך זה המבוגר יכול להקל על הכאב של הילד על-ידי השתתפות בצערו. וכן עזרה בעיבוד הכרתי ורגשי של האבל, והצורך בהסתגלות למציאות חדשה, ובניית מציאות חדשה.
ישנם סימפטומים ובעיות התנהגות המלווים את תהליך האבל:
הופעתם של סימפטומים אלה והיעלמם תלויה בעיבוד האבל ובטיפול שהילד מקבל לאחר מקרה כזה.
תהליכי האבל
פינקוס (1977) מדברת על תהליכי האבל.
התגובה הראשונה למותו של אדם היא ההלם, ההלם מתבטא בכמה תגובות:
לאחר ההלם באה תקופת השליטה, בתקופה זו האדם מנסה לשלוט בעצמו כי צריך להכין את ההלוויה, הוא מוקף בקרובים וידידים וזה נותן לו כוח וחוזק ואינו מאבד שליטה.
לאחר תקופה זו מתחיל השלב של בחינת המציאות והסתגלות למצב החדש. זוהי תקופה שאדם מרגיש אבוד ובודד, ומנסה לחפש ולפתח מערכות הגנה מפני ייסורי הכאב, דבר זה יכול להתבטא גם בחלומות, או בהתנהגות חסרת מנוח, מתח, אך לאט לאט התנהגויות אלה נעלמות, והאדם מנסה לבנות חזרה את עולמו. ואז החיפוש יכול להוביל למציאת תחושה של נוכחות האדם שאבד.
פרויד אומר: כשאדם מאבד מישהו הוא מפצה את עצמו בדרך של הזדהות איתו. הילד מזדהה עם האישיות של הנפטר כדי להתחזק ולהיות שלם יותר, ואז להצליח להיפרד בצורה יותר טובה.
השלב החשוב ביותר באבל הוא הנסיגה, המתאבל חוזר לשלב מוקדם בילדות כדי להצליח לשלוט בכאב ולהתגבר עליו ולזכות בנחמה. זהו אמצעי להסתגלות ולהבראה.
לאחר ההלם והתהליכים שפרטתי מתוך פינקוס (1977) כאן יבוא שלב ההסתגלות. התנאי שהאדם "ישלים" את התהליך הוא שיוכל להתאבל על-פי דרכו ולפי הקצב שלו. אולם מקובל על תקופה אובייקטיבית המשמעותית להשלמת תהליך זה. תקופה זו היא שנה פחות או יותר.
בעיות הסתגלות של יתומים
סמילנסקי (1994) טוענת שהמשפחה - הורים הם מקור חשוב לתלות ולהזדהות של הילד. על-ידי אינטראקציה איתם והפנמתם הוא בונה את אישיותו. דרך אינטראקציה זו מתאפשרת הסתגלות והתאמה חברתית. יש לציין שלכל אחד מההורים חלק בתהליך זה. נוכחות של שניהם היא גורם מרכזי בהתפתחות הילד. לכן יש השפעה גדולה מאוד למות ההורה בהתפתחותו של הילד. הוא עלול לפתח תופעות לא רצויות כמו נטייה לדפרסיה, הרס עצמי והתנהגות לא מתאימה מבחינת החברה, דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון. הילד מרגיש, לפי סמילנסקי (1994), כלא שלם, חסר לו משהו בהשוואה לילדים אחרים ולכן יכול לגרום לו לרגשי נחיתות ועצבות.
סמילנסקי מביאה את דעתה של הילגרד (1965) העומדת על שתי תופעות פתולוגיות אצל היתום:
סמילנסקי כותבת על הבעיות שהתגלו אצל יתומים ומגלה:
אורבך (1987) מביא את דעתו של בולבי המתאר התנהגות של משבר אצל ילד עקב פרידה (במקרה שעליו אני מדברת הוא מות האב).
לדעתו הפרידה גורמת לחרדה, לצער ולאבל.
השלב הראשון הוא: חרדה, מחאה, כאב, ניסיונות היצמדות, בכי וגעגועים, לכל אלה מתלווים ביטויי עוינות כלפי הסביבה, אי שיתוף פעולה, התקפה וכדומה.
השלב השני הוא: ייאוש ואפתיה, זהו שלב של ויתור, כניעה והסתגרות מפני הסביבה.
שלב שלישי הוא: שלב הניתוק מן הדמות והתרחקות רגשית, מכאן באה העברת הרגשות והצורך להתחברות אל דמות אחרת אם היא זמינה ומגיבה. (זה מקביל לשלב של עיבוד האבל).
עיבוד האבל
התהליך המאפשר לחיות עם אובדן, להשיג הסתגלות מחדש לחיים נקרא: עיבוד האבל. לפי איילון זהו תהליך איטי והדרגתי של התרת הקשרים הרגשיים הקושרים את הנותרים בחיים אל המת, ומשחרר אותם לחזור לחיים בלעדיו, לוותר על התפקיד שמילא בחייהם, ולסגל לעצמם תפקידים חדשים. האבל הוא תהליך פרידה מתמשך ואין לו לוח זמנים.
ישנם כמה שלבים בעיבוד האבל:
המשפחה היא מערכת פתוחה אשר יוצרת לעצמה דפוסי אינטראקציה ויחסי גומלין, המיוחדים והמאפיינים אותה. מידת הקשר והקרבה, התלות או העצמאות, התחלקות ברגשות וכדומה כל אלה קובעים את טיב תפקודה של מערכת זו והצלחתה או אי הצלחתה בעיבוד האבל. במשבר כמו מות אב כל המערכת המשפחתית נפגעת, נוצר חלל, הגבולות האמוציונליים נפגעים, והמערכת כולה מתערערת. האבדה גורמת להפרת שיווי המשקל הדינאמי של המשפחה, ומצב חדש זה גורם ללחץ גדול מאד, כי המשפחה מנסה למצוא את עצמה במציאות החדשה. המשבר כופה שימוש בדפוסים חדשים ולכן טיב ההתמודדות נבחן ביכולת המשפחה לעבור את שלבי האבל לחוד וביחד, תוך תמיכה של האחד בשני. תהליך זה מחייב השתתפות של כל בני המשפחה.
איילון (1997) כותבת, שטבעי למות כפי שטבעי להיוולד ושניהם כרוכים בכאב, אין צמיחה ללא קונפליקט, אין סיכוי להיפטר ממוות ומכאב האבדה, אולם יש לנצל את הכאב הבלתי נמנע, כדי לסייע להתגבר. ככל שהקשר היה אמיץ עם הנפטר - כך יותר גדולה האבדה.
איילון (1997) מביאה את דעתו של לידמן המתאר שלושה שלבים נחוצים בעיבוד האבל:
כאשר הצער של המוות מאיים על בריאותו הגופנית והנפשית של זה שנשאר, במקרה שלנו הילד, שלבים אלה נותנים לו פסק זמן כדי להתחסן ולהתרפא, לארגן מחדש את משאביו הנפשיים, לבנות את יחסיו עם סביבתו הקרובה, ולקבל על עצמו את תפקיד היתמות.
תפקודים פסיכולוגיים באבלות בדיני ישראל - (ילדים במצבי לחץ ומשבר 1985)
כאשר יהודי עומד מול האבל ההלכה קובעת עבורו דפוסי התנהגות ממוסדים בפרוטרוט, ולאחר מכן קובעת דינים העוזרים לו להתנחם. מבחינה סוציולוגית אפשר לומר שדיני האבלות הם טכסי מעבר המדריכים אותו כיצד להתמודד עם משבר המוות ולהסתגל למצב החדש של המשך הפעילות ללא האדם שמת. מנקודה זו אפשר לומר שההלכה עונה על עקרונות היסוד של תהליך האבל (סמילנסקי 1994). ההלכה עושה זאת מתוך ערנות עמוקה לטבע האדם ולצרכיו.
קבלת המציאות - תהליך האבל מתחיל ברגע שהאסון (המוות) התרחש, האדם צריך להכיר באסון שכלית - האירוע הוא סופי ואינו ניתן לשינוי.
רגשית - הכאב הפנימי שהמוות גורם.
מבחינה פסיכולוגית התכחשות בהכרה זו לא רצויה כי היא גורמת למעצור מסוכן המונע את התרחשות תהליך ההתאבלות כי הוא הכרחי להתאוששות מהאסון.
ההלכה מפנה את מבטו של האבל לאבדה. הקרובים חייבים להתאבל (הורים, בנים, אחים וכדומה) הם מוגדרים "כמו שמתו מוטל לפניו". הגדרה זו מאפיינת את הצורך הרגשי של האדם שמתו מוטל לפניו כחסר אונים.
אחר כך קיים המנהג של "הקריעה" בבגדו של המתאבל. המחשה זו באה להראות שאסון זה אין לו תקנה ובקריעה הוא מצהיר למעשה שחרבה נפש קרובה בשבילו ולא תוכל לשוב עוד למשפחה. קריעה זו היא ביטוי חיצוני לקריעה הפנימית כמו שאמר יואל (ב' פסוק ג') "ייקרעו לבבכם ולא בגדיכם". האדם המת נקבר באדמה -
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
