"אבל אדוני, אי אפשר לגרום לכל האנשים להיות מאושרים בו זמנית!" פסק גיל, פרקליט המדינה.
"אני חושב שאפשר, גיל. קצת אופטימיות." מזכיר הממשלה חייך חיוך זאבי.
"אולי ממורמרים בו זמנית, אבל מאושרים... בשום פנים ואופן לא." דבורה, שרת הבריאות, סיננה בארסיות. "אמממ... לא חושב שאפשר לגרום לכל האנשים במדינה להתמרמר בו זמנית." גיל התווכח. "אתם שוכחים את כל אלו שחיים על אדים של אהבה ושלום עולמי, ושום גזרה או רעה לא משפיעה עליהם. גיסי הוא כזה" . "אהבה ושלום עולמי אהה? אני מבטיח לך שגיסך זיין מחצית מקהילת האימהות האורגניות וכל האדים באוויר שהוא נושם זה מיץ אהבה וגראס" . "אתה סתם מכפיש ואין לך מושג ירוק מה מניע אנשים."
גיל התגונן עכשיו. "תתפלא, בירוק דווקא יש לי מושג. נראה לי שזו הסיבה שאדוני הזמין אותי, לא?" המזכיר התמתח בכיסאו, "ולגבי מה מניע אנשים או את העולם הזה, כנראה לא יצאת מהמשרד שלך בשלושים השנים האחרונות".