מדעי המזל

ג'ניס קפלן ובארנבי מארש - מדעי המזל

ז'אנר: פנאי, עיון וספרות מקצועית תרגום: גליה אלוני-דגן עמודים: 350 הוצאה לאור: תכלת / סטימצקי יצאה לאור: 2018 כולנו מכירים את האנשים שהכל הולך להם בקלות. יש להם עבודה טובה, משפחה מאושרת, הם בריאים, לפעמים הם אפילו מאוהבים. איך זה יכול להיות? איך יתכן שיש אנשים שיש להם כל כך הרבה מזל, בעוד שלאחרים אין ולו קמצוץ ממנו? את הסוגיה הזו בדיוק יצאו לחקור הסופרת והעיתונאית ג'ניס קפלן והמומחה לנטילת סיכונים ד"ר בארנבי מארש. תוצאות המסע שלהם – שכלל שיחות יזומות עם חוקרים ומפגשים עם מצליחנים מתחומים שונים, חושפות באופן חד את "מאחורי הקלעים" של סוגיית המזל. בין היתר טוענים המחברים כי: זה נכון. בהחלט יש אנשים בני מזל. תוכלו להיות כאלה בעצמכם, אם תרצו.   כדי לזמן את המזל לחיינו עלינו להבין תחילה מה אנחנו רוצים. כשתדעו להשתמש בכלים הנכונים תוכלו לנתב את המזל לשלל תחומים: להתקבל לעבודה נחשקת * להיות בני מזל באהבה * לגדל ילדים בני מזל * ואפילו לגלות שגם הרגע הקשה ביותר בחייכם עשוי להביא לכם מזל. מדעי המזל הוא ספר קולח המערער כמה מהאמיתות שרובנו חיים לפיהן. לצד אלה, הוא גם מדריך מעשי להטיית כף המזל לטובתנו, בעזרת טכניקות פשוטות ל"ייצור מזל" - באהבה, בקריירה ובעסקים, בבריאות וביחסים בתוך המשפחה.

לא צריך להסתובב יותר מדי בהוליווד כדי להיתקל בגברים ובנשים הנוהגים במכוניות אוּבּר, או עובדים בעבודות זמניות בעודם מחכים לפריצת המזל שתזניק אותם מעלה. רבים מהם למדו במגמת דרמה בקולג' או כיכבו בהפקה מקומית של מחזמר בעיר הולדתם — וכעת הם זקוקים למישהו שיופיע ויבחין גם הוא בכישרונם.

"את צריכה לתת לעצמך הזדמנות להיות בת מזל," אמרה קאסי, ג'ינג'ית בהירת עיניים שפגשתי ערב חמים אחד בבית קפה בשדרות סאנסט. היא עמדה מאחורי הבר והכינה את קוקטייל

ה"מוֹסקוֹ מיוּל" המפורסם שלה — וודקה, ליים ובירה ג'ינג'ר (אני הזמנתי דיאט קולה). אבל הכנת המשקה המושלם לא הייתה מטרתה האמיתית. פטפטנו קצת, והיא סיפרה לי שסיימה זה לא כבר את לימודיה בקולג' ונהגה שלושת אלפים קילומטר מערבה במכונית הקאיה החבוטה שלה כשפניה להוליווד. עכשיו חיכתה למפגש שיביא איתו מזל ויהפוך אותה לכוכבת.

"אני פשוט אומרת לעצמי כל הזמן הריסון פורד," אמרה קאסי.

אה, כן, הריסון בר המזל. הרפתקאותיו בגיל צעיר היו לאגדה בקרב בעלי שאיפות בתחום המשחק לא פחות מעלילות אינדיאנה ג'ונס. כשהגיע לראשונה ללוס אנג'לס בשנות ה־ 60 זכו כישורי המשחק שלו לתשומת לב כה מועטה עד שהוא החל לעבוד בנגרות. במאי צעיר, גם הוא בתחילת דרכו, העסיק אותו בבניית כמה ארונות בביתו. הם הכירו זה את זה והתיידדו, והבמאי נתן לפורד תפקיד

בסרט קטן שצילם בתקציב מזערי. שישה אולפני סרטים דחו את הסרט, אך לבסוף, במפתיע, הוא הפך ללהיט ענק.

שם הסרט היה "אמריקן גרפיטי". הבמאי היה ג'ורג' לוקאס. אולי שמעתם עליו? כמה שנים לאחר מכן קיבל לוקאס אור ירוק ליצור סרט נוסף, "מלחמת הכוכבים", וגם בו האולפנים לא האמינו

ממש. לוקאס ליהק לסרט את חברו החדש הריסון פורד. "את חושבת שתמצאי את ג'ורג' לוקאס שלך בַּבּר?" שאלתי את קאסי כשעמדה למלא את כוס המשקה שלי.

"ועוד איך," היא אמרה בחיוך.

ולמה שלא תמצא? היא עברה למקום שמוצאים בו מזל, ממש כאן, בשפיץ של הוליווד הילס, השכונה שמתגוררים בה מפיקים ובמאים רבים. אולי הבחור הבא שתגיש לו משקה יהיה מנהל באולפני פּרָָמאונט (או לפחות בערוץ דיסני), והוא יבחין בפוטנציאל שלה.

אצל הריסון פורד הוביל המפגש המקרי עם לוקאס לשרשרת האירועים שהפכה אותו לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בדורו. אילולא הארונות ההם, ייתכן שלעולם לא היה נוסק אל התהילה הבינלאומית ב"מלחמת הכוכבים", ושחקן אחר היה קופא בבלוק גדול של קַרבֹּונַייט כמו האן סולו ב"האימפריה מכה שנית".

הרעיון שאירועים מקריים יכולים למלא תפקיד כה גדול בקריירה הוא רעיון מעודד ("זה יכול לקרות לי!") ובה בעת מרתיע ("ומה אם לא?"). אנשים רבים בהוליווד ובמקומות אחרים מאמינים שאנחנו

יוצרים את מזלנו במו ידינו, מה שמסביר את תופעת התסריטאים לעתיד הנושאים איתם את תסריטיהם לכל מקום ובכל עת, נכונים להציגם בפני כל מי שיש לו פרצוף ידידותי.

כשראיתי את קאסי מתרוצצת ברחבי בית הקפה בחיוכה הגדול ובפטפטנותה התוססת, הבנתי שייתכן שיום אחד אראה אותה על המסך הגדול. אבל הדבר היה תלוי בגורמים רבים, לא די היה במפגש מקרי בודד. קאסי יצרה לעצמה הזדמנויות משלה בעצם המעבר להוליווד, בעבודתה בבר ובשיחות שקיימה עם אנשים )כמוני). היא הניחה את כל החלקים במקומם כדי ליצור במו ידיה

את מזלה שלה.

שוחחנו עוד קצת עד שהגיע החבר שחיכיתי לו, וקאסי גילתה שהייתי פעם מפיקה בעלת קריירה כיפית ומעניינת בטלוויזיה. בסוף הערב, כשהניחה את החשבון על שולחננו, שאלה: "מה את

מייעצת לי לעשות כדי שאהיה אחת מאותם בני מזל?"

"את תהיי," אמרתי בנימה מעודדת.

השארתי טיפ גדול, וכשיצאתי שאלה גדולה עוד יותר ניקרה במוחי. מה יכול כל אחד מאיתנו — גם קאסי — לעשות כדי להפוך את עצמו לבר מזל? סיכוי אקראי משחק כמובן תפקיד בחיים, אבל

אנחנו לא יכולים פשוט למשוך בכתפינו ולהסתפק בכך. אנחנו צריכים לעשות את הצעדים הנכונים ולשלוט בחיינו עד כמה שאפשר.

חשבתי על הפואמה של אמילי דיקינסון, שבה כתבה כי המזל אינו מקרי אלא כרוך בעבודה קשה, וש"חיוכה של פורטונה יקר – צריך להרוויח אותו". תמיד אהבתי את המשפט הזה, ועכשיו,

כשהלכתי לכיוון המכונית שלי בערב החמים בלוס אנג'לס, תהיתי מה נדרש כדי לזכות בחיוכה היקר של פורטונה, אלת המזל. מה עלינו לעשות כדי ליצור במו ידינו את המזל שלנו?